http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=466799heCopyright 2026 Karina^^K. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=466799http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=466799&blogcode=11905524<div align="right" dir="rtl">אם היינו שנייה מסתכלים על החיים שלנו... לא היה נראה לכם מונוטוני? לקום בבוקר=&gt;לצחצח שיניים=&gt;לאכול משהו/לשתות=&gt;להתלבש=&gt;לצאת לעבודה=&gt;לשמוע תלונות/בקשות/מענות מהסביבה=&gt;להגיע הביתה=&gt;להתקלח=&gt;לאכול ארוחת ערב=&gt;לקרוא ספר טוב/לראות סרט טוב=&gt;לישון!איפה הריגושים?איפה האהבה?איפה התשוקה?==============&gt;איפה האישיות שלנו?חשבתם פעם איך זה קורה שאתם חושבים על שיר,אולי מזמזמים אותו אפילו.. והופ! הוא ברדיו אחרי שנייה...!חשבתם פעם איך זה קורה שאתם חושבים על מישהו,על חוויות משותפות. ויום למחרת הוא מתקשר או שולח הודעה אחריי שנים שלא דיברתם...!חשבתם פעם איך בכלל היקום שלנו עובד? למה הוא ככה? ואם יש לנו את האפשרות למשוך אלינו דברים אז למה אנחנו לא שולטים בזה?התשובה בגוף השאלה.... אנחנו בני אדם.בני אדם-בעלי תחושות,רגשות,מחשבות,פעולות,הגיון,תחושות ומעשים... למעשה הדבר היחיד שמוכיח את העובדה שאני מדברת איתכם כאן הוא רגש האהבה~!רק כשאנחנו רוצים משהו באמת,מכל הלב,חושבים ומבקשים אותו ללא הרף=&gt;הוא מתממשלמחשבה ולרגשות שלנו יש השפעה עצומה על עצמנו ועל הסביבה שלנו. האהבה היא זו שמחזי</div>Sat, 10 Jul 2010 22:33:00 +0200samy_55h@netvision.net.il (Karina^^K)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=466799&blogcode=11905524http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=466799&blog=11905524http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=466799&blogcode=11357263<div align="right" dir="rtl">הקיץ נגמר, איתו יחד גם ימים שטופי השמש ומלאי מוזיקת קיץ-ריקודים,טיולי חוף ושחיות לאור הירח. הגיע הסתיו ואיתו השלכת,הנחליאלי, וכיסופים לאהבה אמיתית. כמה שזה נשמע מוזר אבל,אנחנו מתחילים להעריך את האהבה דווקא בתחילת ימי הסתיו הקרירים. יחד עם הבגדים החמים שאנו לובשים עלינו חוזרים אלינו אותם רגשות חמים ועזים לאהבה,כמיהה למגע,געגוע לדברי אהבה,ונשיקות חמות ואוהבות. מי מאיתנו לא אוהב לשבת ביום קר וגשום יחד עם בנאדם אהוב מתחת לשמיכה וללחוש באוזנו מילות אהבה מחממות יותר מכל שמיכה ומכל מכשיר חימום בעולם,כיוון שמילים אלו מחחמות לא את הגוף אלא את הנשמה והנפש. איך מגדירים אהבה?.... חשק? תשוקה? כמיהה?.....................................................................או שאולי הצורך בחום והגנה..? בימי החורף הקרים אהבה זה הכל יחד:השילוב האידיאלי כמעט, של תשוקה לחשקוכמיהה לצורך בחום והגנה! </div>Sat, 31 Oct 2009 14:08:00 +0200samy_55h@netvision.net.il (Karina^^K)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=466799&blogcode=11357263http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=466799&blog=11357263http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=466799&blogcode=11064501<div align="right" dir="rtl">זאת מין תחושה מוכרת ויחד עם זאת כל-כך שונה של פרידה. שמחה מהולה בעצב,המעבר מילדות לבגרות הוא כל-כך חד שאני לא חושבת שיש מישהו שמקבל את זה בקלות ראש. יש כאלה שבוכים, יש כאלה שצוחקים, יש כאלה ששותקים, ויש כאלה שפשוט מדחיקים. אומרים שהצבא משנה אותך בהרבה מובנים אבל יותר מהכל אנחנו לומדים מהי חברות אמיתית. לאכול,לישון,להתקלח ולהלחם זה לצד זה באותו מקום ובאותו זמן אחד למען החיים של האחר, הרי אין גבורה יותר גדולה מזו ומעלה נעלה יותר מזו. איכשהו אני יודעת שממחר אני הולכת לעבור אולי את השינוי הכי גדול שיהיה לי בחיים. באלי לבכות,לצחוק,לצעוק ולשתוק -בו זמנית. אני לא יודעת למה לצפות אבל דבר אחד אני יודעת. רגע לפני שאני הולכת לצבא אני רוצה להגיד לכל אחד ואחת שקוראים את הכתבה הזאת,שאין דבר בעולם שאת/ה לא יכולים לעשות אם רק תרצו. כשאנחנו מתפללים ומבקשים מה' שיתן לנו אומץ,האם הוא באמת נותן לנו אומץ? או את ההזדמנות להוכיח את גבורתינו... כשאנחנו מתפללים ומבקשים מה' שיתן לנו סבלנות,האם הוא באמת נותן לנו את סבלנות? או את ההזדמנות להיות סבלניים... לכן קחו כל הזדמנות שנוצרת בחייכם ותנסו להיזכ</div>Wed, 15 Jul 2009 20:04:00 +0200samy_55h@netvision.net.il (Karina^^K)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=466799&blogcode=11064501http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=466799&blog=11064501http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=466799&blogcode=10622138<div align="right" dir="rtl">רעש,מוזיקה,אלכוהול...מסיבה הוא... היא... העיניים מצטלבות,המבטים נפגשים בדיוק לשבריר שנייה, וממשיכים הלאה. היא עוקבת אחר מבטו כמו נץ אשר כמה לטרף שלו ועורב לו בחשכה, בלי שישימו לב. הוא מחפש...היא לא בטוחה שאותה אך היא ממשיכה לעקוב אחריו. מסביב המולה,עשן,מוזיקה פרצופים שמחים וגופות רוקדים, היא לא רואה את כל אלה.היא רואה רק אותו,מריחה רק את הבושם שלו,שומעת רק את צחוקו שלו,רואה את רק עיניו ומקווה שהוא יבחין בה מתוך כל ההמון... אך הוא לא. רגע של שקט,היא רואה את מבטו ויודעת שמשהו חסר לו, הוא לא שלם... בדיוק כמוה. ברקע מתנגן השיר... השיר שלהם. עכשיו שניהם נמצאים באותו מקום,באותו זמן אך לא באותו מצב. היא מחפשת כיצד להחזיר אותו לחיים שלה והוא... מחפש כיצד להחזיר לעצמו את החיים... בלעדייה.</div>Wed, 11 Mar 2009 17:27:00 +0200samy_55h@netvision.net.il (Karina^^K)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=466799&blogcode=10622138http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=466799&blog=10622138http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=466799&blogcode=10614111<div align="right" dir="rtl">אם היא האהבה אותו? כמה? אם היא ראתה אותו? איפה? אם היא חלמה עליו? איך? הוא לא ידע,הוא לא הרגיש,הוא לא שמע,הוא לא הבין... הוא לא רצה. היא שעוד הרבה לפני שהוא הבחין בה כבר ידעה שהיא רוצה אותו, ידעה שהוא יעשה אותה מאושרת, ידעה שהוא לא יכול לפגוע בה,ידעה שהוא יהיה איתה תמיד. הם היו ביחד. כמו נסיך וסינדרלה בסיפור אגדות מושלם. הייתה להם אהבה שאפילו הצבא הכי חזק בעולם לא היה מסוגל להפריד, והם ידעו את זה. שניהם הוא היה איתה-כל חלק בגופו,כל חלק בנשמתו וכל חלק בליבו היה שלה. היא הייתה איתו-כל כולה הייתה שלו. בלילה שהיה נראה הלילה הבהיר ביותר שהיה באותה שנה נשמותיהם נקרעו זה מזו,לבבותיהם נחצו לשתיים אך נשארו שלמים... לא בזכות העובדה שהם היו יחד אלא בשל העובדה שחצי מליבו נשאר אצלה וחצי מליבה נשאר אצלו. וכך הם חיים,פועמים,נושמים אחד את השני יום יום,שעה שעה,דקה דקה. כי חצי מליבה עדיין שלו וחצי מליבו עדיין שלה... </div>Mon, 09 Mar 2009 16:52:00 +0200samy_55h@netvision.net.il (Karina^^K)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=466799&blogcode=10614111http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=466799&blog=10614111http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=466799&blogcode=10575278<div align="right" dir="rtl">היא אהבה כל דבר שקשור בו. אם זה את הריח של המצעים אחרי שהוא קם בבוקר לעבודה ונושק לה בשקט ואומר לה בלחש כמה הוא אוהב אותה. אם זה המבט המאוהב שלו שהוא היה מביט בה כל פעם שהעיניים שלהם היו נפגשות. אם זה את החיבוק שלו שהיה עוטף אותה ומגן עליה מכל הרוע שבעולם. הרי שהיא,הכל-כך תמימה הייתה בטוחה שזהו נגמרו החיפושים האינסופיים,הלילות ללא שינה,הדמעות בכרית. כי היא ידעה שזהו-הוא האחד. הוא ידע לאהוב אותה כמו שאף אחד לא אהב,לא אוהב ולא יאהב אף פעם-היא ידעה את זה. היא ידעה גם כמה הוא רגיש בכל מה שקשור אליה,לא רצתה לאכזב אותו אף פעם,לא רצתה שיכאב בגללה,לא רצתה שיבכה בגללה-לא רצתה שילך. בעומק ליבה היא ידעה שהיום הזה יבוא,כי איאפשר להתכחש לעולם,למציאות. היא רקלא רצתה שהיום הזה יגיע כמו רוח סערה באמצע יום קיץ שטוף שמש. הוא בא אמר לה שזהו,שאי אפשר יותר,שהוא לא יכול להתגבר על הכל,שאין לו כוחות יותר,שהוא רוצה אותה רק לעצמו, אמר שקשה,אמר שעצוב. אמר,אחרי הכל... אהבתי אותך. היא ששתקה מהלם האהבה או הכאב לא נותרו מילים בפיה, רק אמרה... תזכור אותי כל יום וכל לילה כמו שאני אזכור אותך,כל דקה וכל שעה כמו</div>Thu, 26 Feb 2009 12:08:00 +0200samy_55h@netvision.net.il (Karina^^K)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=466799&blogcode=10575278http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=466799&blog=10575278http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=466799&blogcode=10444204<div align="right" dir="rtl">טוב אין ספק שעבר דיי הרבה זמן מאז שכתבתי פוסט או עדכנתי פה... אבל את האמת אין לי זמן ולא חשק. מכירים את זה שאין לכם חשק לעשות כלום, באים הביתה,אוכלים והולכים לישון... ככה הייתי! מאז שהכל נגמר ואנחנו כבר לא יחד אני מרגישה יותר ריקה מאי פעם. אני מתעוררת מחפשת שיחה או הודעה,חוזרת הביתה מביה"ס מחכה לטלפון,יוצאת ממקלחת מסתכלת בטלפון בתירוץ עלוב לבדוק מה השעה... אני לא יודעת כמה זמן זה עוד ימשך או יותר נכון כמה זמן אני עוד אמשוך את זה... אמשוך אותו. אבל דבר אחד אני יודעת שכל מה שקרה לא היה סתם,כל זה בא ללמד אותי שרק אהבה לא תמיד מספיק. אז אם ככה,אולי עדיף שיהיה רגוע,שקט בלי דרמות,שיהיה טוב והאהבה תבוא אולי בהמשך-מאוחר יותר. אני לא יודעת מה יהיה,אבל אני יודעת מה היה.... אני רק רוצה שעכשיו יהיה טוב. yesterday is a history, tomorrow is a mystery, and the present is a present</div>Wed, 21 Jan 2009 23:22:00 +0200samy_55h@netvision.net.il (Karina^^K)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=466799&blogcode=10444204http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=466799&blog=10444204http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=466799&blogcode=10322573<div align="right" dir="rtl">השקט הזה... השקט השקט הזה,שכל-כך מחריש אוזניים. השקט שאחרי הכל. זה השקט הכי רועש בעולם,שקט פנימי,שהופך אט אט לרייקנות. רייקנות בלתי נמנעת שאי אפשר לתאר אותה בעזרת שום מילה שבעולם,בעזרת שום מעשה ושום רגש. השקט מרוב שהוא שקט-מעיק. מעיק על הלב,שואל שאלות,מבקש תשובות אך הדבר היחיד שמתקבל בסופו של יום הוא... שקט. השקט עובר מעצמו או שמתרגלים לחיות איתו. יום יום,שעה שעה,דקה דקה-הוא תמיד שם.... מתריע שחסר. לפעמים השקט רועש מידי ואנחנו נסגרים,לא בגלל שרועש או מעיק,אלא כי כואב. השקט הוא תוצאה של כאב פנימי. סוג של כאב ששוכן שם בצורה תמידית,שחי בתוכנו,אך הוא עורב ומחכה להתפרץ.מחכה שמישהו יבוא ויכאיב לנו-כדי שהוא יצא. סופו של השקט הם בואם של הדמעות,דמעות בלתי פוסקות שזורמות ללא הרף. "כמי נחל שוצפים,זורמים הם וזורמים..." ואחרי כל זה אני שואלת, מה קורה אחרי השקט ואחרי הדמעות? ממשיכים לחיות רגיל?חוזרים אחורה? השקט נעלם,הדמעות יבשו... רק דבר אחד נותר ולא נותן מנוח... הכאב.</div>Mon, 22 Dec 2008 21:05:00 +0200samy_55h@netvision.net.il (Karina^^K)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=466799&blogcode=10322573http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=466799&blog=10322573http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=466799&blogcode=10221461<div align="right" dir="rtl">מספיקות שלוש מילים, שלוש מילים תמימות כדי להמיס לב של בחורה. שלוש מילים כל כך חזקות עד כדי כך שאנחנו לא מפסיקות לחשוב על אותו אחד שאמר אותן אך ורק לך. עצם הידיעה שהמילים האלו מיועדות לך, הופכת אותך לבחורה הכי מיוחדת והכי מאושרת בעולם, באותה שנייה כלום לא חשוב, הורים,חברים,חברות,ריבים,כעסים,- רק את והוא ועוד שלוש מילים שנאמרות בשקט או בקול בפרטיות או בחברה בלילה או ביום בקור או בחום שלוש מילים שמבחינתך הן כל העולם ומבחינתו את כל העולם שהוא נוצר יום יום ומגן כפי שהא מגן על עצמו,כי את כבר בשר מבשרו,דם מדמו ולב מליבו. את יודעת שהוא לאיכאיבלך לעולם,כילהכאיבלך זה כמולהכאיב לעצמו, את יודעת שהוא אף פעם לא יסתיר ממך כלום כיאז הוא לא ישן בלילות מעצם הידיעה שהוא לא רץ וסיפר לך ישר,את יודעת שהוא אף פעם לא יריב איתך כי אז הוא יחפש אותך בכל מקום,בכל פינה ובכל אישה- אבל הוא לא ימצא כי הוא ידע שאת ישנה רק אחת. ואחרי שאת יודעת את כל אלה ואת יודעת שהוא שלך, איך הוא יכול לקום ולעזוב?להגיד שנגמר, ושזה לטובתך? להגיד שיותר טוב לך בלעדיו?להגיד שהוא אוהב אותך כמו שלא אהב ולא יאהב אף אחת לעולם? של</div>Wed, 26 Nov 2008 22:14:00 +0200samy_55h@netvision.net.il (Karina^^K)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=466799&blogcode=10221461http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=466799&blog=10221461http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=466799&blogcode=10204990<div align="right" dir="rtl">אני לא חושבת שהיה לי סופ"ש כל-כך רע בכל חיים שלי, כמו שהיה הסופ"ש הזה בשבילי. אני לאהצלחתי לאכול,להתרכז,לחשוב,לישון=לחיות כל הדברים הללו היו נראים לי חסרי כל טעם,חסרי תכלית-אם הוא לא איתי נכון תמיד מצפים שבן הזוג יעמוד לצידכם בהכל, לא משנה מה יקרה הוא תמיד יהיה שם ויתמוך-אז זהו שלא! הוא לא היה שם,הוא לא תמך,הוא לא הופיע,הוא לא חיבק,הוא לא נישק- היומיים הכי קשים בחיי והוא אפילו לא התקשר!!!! הוא לא יודע כמה אני אוהבת אותו הוא לא יודע כמה אני מעריצה אותו הוא לא יודע כמה אני חושבת עליו בשנייה הוא לא יודע שאני אתן בשבילו ה-כ-ל הוא לא יודע שאני שלו כבר מזמן הוא לא יודע שהלב שלי אצלו הוא לא יודע שהראש שלי חושב רק עליו אבל הכי עצוב- אני לא יודעת אם הוא אי פעם יידע... </div>Sat, 22 Nov 2008 18:25:00 +0200samy_55h@netvision.net.il (Karina^^K)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=466799&blogcode=10204990http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=466799&blog=10204990