http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=465284heCopyright 2026 זאת מהרחוב. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=465284http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=465284&blogcode=8371684<div align="right" dir="rtl">כמה שאני אוהבת אותך. כ''כ כ''כ. רק חבל שאין לך שום מושג. שום מושג בכלל. כתבתי סיפור. ממש חשוב לי שתגיבו ותביעו את דעתכם. יום נפלא.</div>Mon, 07 Jan 2008 13:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (זאת מהרחוב)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=465284&blogcode=8371684http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=465284&blog=8371684http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=465284&blogcode=8371373<div align="right" dir="rtl">כפיר היה כ''כ יפה. באותו יום ראשון שהגעתי לבסיס החדש וראיתי אותו, החלטתי שהוא יהיה החבר שלי. לאחר שמלאתי את פרטי בשלישות וקבלתי את טופס הטיולים יצאתי החוצה, והוא עדיין עמד שם באותו מקום, מחייך את החיוך המתוק שלו ומחכה למשהו. ''אתה מחכה למישהו?'' ''כן אני אמור לצאת לאבט''ש, אבל מי שאמור להסיע אותי לא מגיע''. ''אה, זה אמור להיות טוב, לא? אני חדשה כאן, רוצה לבוא לעשות איתי טיול? אני לא מכירה פה את הבסיס, אין לי מושג לאן ללכת''. ''כן, אני אבוא איתך, שאני אתן לפ''פ החדשה שלי ללכת לאיבוד? חס וחלילה,'' הוא צחק, ואני הרגשתי צמרמורות לעורך גופי. חייכתי אליו, והמשכנו לצע</div>Mon, 07 Jan 2008 10:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (זאת מהרחוב)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=465284&blogcode=8371373http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=465284&blog=8371373http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=465284&blogcode=8371348<div align="right" dir="rtl">פרק ראשון ביום הראשון כשהגעתי לבסיס הזה ראיתי אותו עומד בכניסה לשלישות, הוא היה יפה כ''כ ונראה היה מבוייש ומתוק, לא יכולתי להסיר ממנו את עיני. חשבתי לעצמי שאם ככה נראים הבנים בבסיס הזה, בכל זאת היה שווה לעבור לכאן. אחרי הכול זו אני שרציתי את התפקיד הזה מהרגע ששמעתי עליו. להיות פ''פ האימא, האחות והחברה של כל הגדוד. אבל היה לי כיף לחזור כל יום הביתה ולא לעשות כלום חוץ מהתשחץ והסודוקו של ה''ישראלי''. ואילו עכשיו אני הולכת לישון בבסיס. הרעיון נראה לי מזעזע והחזיר אותי לימי הטירונות שאומנם היו כפיים, אבל הם היו כשעוד הייתי צעירה ומורעלת. מאז עברו מים רבים בנהר, עברתי כמעט חצי שרות. והפחתי לחיילת משועממת אני מודה שעדיין רציתי סוג שרות שונה רציתי לישון בבסיס, רציתי להרגיש שאנ</div>Mon, 07 Jan 2008 10:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (זאת מהרחוב)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=465284&blogcode=8371348http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=465284&blog=8371348http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=465284&blogcode=8368909<div align="right" dir="rtl">ביום הראשון כשהגעתי לבסיס הזה ראיתי אותו עומד בכניסה לשלישות, הוא היה יפה כ''כ ונראה היה מבוייש ומתוק, לא יכולתי להסיר ממנו את עיני. חשבתי לעצמי שאם ככה נראים הבנים בבסיס הזה, בכל זאת היה שווה לעבור לכאן. אחרי הכול זו אני שרציתי את התפקיד הזה מהרגע ששמעתי עליו. להיות פ''פ האימא, האחות והחברה של כל הגדוד. אבל היה לי כיף לחזור כל יום הביתה ולא לעשות כלום חוץ מהתשחץ והסודוקו של ה''ישראלי''. ואילו עכשיו אני הולכת לישון בבסיס. הרעיון נראה לי מזעזע והחזיר אותי לימי הטירונות שאומנם היו כפיים, אבל הם היו כשעוד הייתי צעירה ומורעלת. מאז עברו מים רבים בנהר, עברתי כמעט חצי שרות. והפחתי לחיילת משועממת אני מודה שעדיין רציתי סוג שרות שונה רציתי לישון בבסיס, רציתי להרגיש שאני עושה צבא, שתרמתי משהו, שצריך אותי. אז הגשתי טופס 55 (שינוי שיבוץ). לא באמת האמנתי</div>Sun, 06 Jan 2008 20:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (זאת מהרחוב)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=465284&blogcode=8368909http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=465284&blog=8368909http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=465284&blogcode=8296523<div align="right" dir="rtl">אז ניסיתי להתחיל עם הבחור מידי. זה לא ממש הלך. שלחתי לו אסמס כאילו בטעות. ''למה נראה לך שזה משנה?'' והוא ענה ''מה??'' ''מה, מה? את יודעת למה אני מתכוונת'' ''מי זו?'' ''אוי רגע, חן זו לא את? אבל עשיתי ''השב'', איזה מוזר'' '' זו לא חן זה הבחור מידי''- כלומר הוא כתב את שמו ''אויי סליחה, דרך אגב אני אני''- כאן כתבתי את שמי. ''שבת שלום אני'' ''שבת שלום הבחור מידי''. זה לא ממש הלך. זה היה נואש מידי. עצוב שהגעתי לרמה כזו. לפחות חברה שלי חזרה מאילת וקנתה לי כובע מדהים. שבת שלום....</div>Fri, 28 Dec 2007 17:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (זאת מהרחוב)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=465284&blogcode=8296523http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=465284&blog=8296523http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=465284&blogcode=8287237<div align="right" dir="rtl">''ומי יודע את הנפש של אדם בבדידותו, שמשמיים לא נכתב לו שאהבה זה יעודו''- נראה לי ששלומי שבת שר את זה. אולי אהבה זה פשוט לא הייעוד שלי? נולדתי כדי להיות בודדה וגלמודה לנצח. אוף:(. אני כ''כ רוצה אותו, והוא לא יוצא לי מהראש. מה אני עושה? הזמן לא אמור להעביר את זה או משהו?! יום טוב</div>Thu, 27 Dec 2007 16:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (זאת מהרחוב)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=465284&blogcode=8287237http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=465284&blog=8287237http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=465284&blogcode=8210792<div align="right" dir="rtl">אני עוד צריכה לעצב את הבלוג. אבל זה נורא מגניב כל האפשרויות עריכה. עדיין לא קיבלתי תאריך חדש לניתוח, וכבר אין לי סבלנות אני רוצה שזה יגמר ודיי. מחר אני חוזרת לבסיס. ממש לא בא לי. אבל מה חדש בזה?. קניתי פאלפון נוקיה 6120 משהו כזה נראה לי. ממש שווה שמתי את ''שי וייל בי לאבד'' בתור צלצול והורדתי מהמחשב תמונה של גרגמל וזה הטפאט שלי. ממש מדליק:). אני מרוצה מהרכישה, רק כאילו,הם היו יכולים להגיד לי שבשביל להכניס שירים אני צריכה כרטיס זיכרון. לקח לי מלא זמן לגלות את זה וזה היה מעצבן נורא. חחח בסוף לקחתי את הכרטיס זיכרון מהפאלפון הישן שלי ושמתי אותו ובופס זה עובד והכל מסתדר. לא חשוב אני הולכת לגלות את סודות הפרו וא לישון:) ליל''ט</div>Sun, 16 Dec 2007 21:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (זאת מהרחוב)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=465284&blogcode=8210792http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=465284&blog=8210792http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=465284&blogcode=8157454<div align="right" dir="rtl">בטלו לי את הניתוח עד להודעה חדשה. טוב לא ממש ביטלו פשוט דחו אתו. הכל בגלל האלרגיה שמתסבר שיש לי לחומר חמצון לשיערות. אוי נו באמת. איזו מטומטמת אני שחשבתי כמה יהיה מגניב לצבוע את השיער לפני שאני נכנסת לבית חולים. חחח טוב וגם כדי לעשות עניים למתלמד עם העניים הכחולות. אוי אני כזו גאון לפעמים. עכשיו כשאני כבר פחות נפוחה, ולא יוצא לי דבק מהקרקפת, השיערות הפסיקו לנשור ושום דבר לא כואב לי, אני יכולה לצחוק על זה. אבל עד אתמול הייתי ממש נפוחה ולמרות שהיה לי את הספר הארי פוטר ביד! עוד 4 ספרים מהמבצע אבא ב100 בצומת ספרים וספר מהמבצע בסתימצקי, לא יכולתי לקרוא כלום. מובן שהיום בבוקר ישר התחלתי לקרוא את הארי פוטר. אוקיי אנשים בלי לחשוף יותר מידי מידע, זה ספר ענק, אני פשוט מרוגשת כולי:). סתם. פשוט אני נהנת שש לי כ''כ הרבה ספרים ושבוע מנוחה. מצחיק שהשבוע הזה הוא באמת מנוחה, כי הכדורים נגד האלרגיה שאני מקבלת הם גם מרדימים אז אני ישנה המון.- לא שזה כזה משנה כי אני תמיד ישנה המון. סתם עובדה. כן. עניים למתלמד עם העניים הכחולות. חחח זה מה שרציתי לעשות. ממש:). חחחח. אבל אמרו לי שזה בטח</div>Mon, 10 Dec 2007 18:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (זאת מהרחוב)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=465284&blogcode=8157454http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=465284&blog=8157454http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=465284&blogcode=8069258<div align="right" dir="rtl">אתמול היה יום משונה. פגשתי את הילד הכי חמוד שהיה לנו בבית הספר, הוא היה חבר של האח הקטן של חברה שלי, וטוב הייתי קצת דלוקה עליו איי שם בשלהי כיתה ח' או ט'. קיצר נפגשנו במונית בדרך לעבודה (אני) בדרך הביתה (הוא). הוא עכשיו חייל בצנחנים, והוא גדל יפה, הוא למד שנה מתחתי ותמיד היה כזה ילד ג'ינג'י וחמוד. וחיכיתי ליום הזה שהוא יגדל. עכשיו אחרי שנה שלא ראיתי אותו, אני יכולה לומר שטוב הוא בהחלט גדל. הוא נהיה ממש חתיך. דיברנו קצת ובעיקר צחקנו משיחה של שתי זקנות שדיברו על זה שהן כבר לא יכולות להשים חזיות. וגם על בן של חברה שלהן שאמור להיות טבח, או רופא, או בעצם הוא סתם בטלן. חחחחח. זה היה קצת מוזר, מה שיותר מוזר שלפני שהוא ירד הוא נתן לי נשיקה בלחי סימן כזה לביי, והרגשתי איך שהפנים שלי חמות כאלו. אני לא מסמיקה אף פעם. מה זה זה? אחרי זה בקניון חילקו לי קונדום בשביל יום האידס. זה קצת מוזר כיעכשיו אני מסתובבת עם קונדום בארנק. אבל יודעים מה? זה לא גורם לי להגיש מוגנת. זה סתם מביך. כאילו המחשבה שמישהו יחטט בארנק שלי ויראה את זה. תודה לכל האנשים שהגיבו בפוסט הקודם. אני מקווה שיהיה בס</div>Sat, 01 Dec 2007 09:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (זאת מהרחוב)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=465284&blogcode=8069258http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=465284&blog=8069258http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=465284&blogcode=8038627<div align="right" dir="rtl">אז במוצאי שבת ה8.12 אני מתאשפזת. אני הולכת להוציא גידול בגודל ראש מהצוואר, המילה גידול היא מפחידה מידי. זה לא סרטני. תודה לאל. אבל זה גוש ענק שנמצא במקום מעוד עדין, וצריך להוציא אותו. אמרו לי היום שיכול להיות שאחרי זה יהיה לי עיוות בפה והוא כבר לא יהיה סמטרי, או יפה כמו שהוא עכשיו, מעציב נורא שהיום אמא קנתה לי לפגלוס וורוד עם נוצצים. אם יהיה לי עוות בפה אני יהיה יותר מכוערת ממה שאני עכשיו. וזה באמת יהיה נורא!!! או שאני אגמגם, או שאני לא יהיה יכולה להרים את היד... כמובן שהכל בסבירות מאוד נמוכה, והיו חייבים להגיד לי את הדברים האלו למרות שאולי אף אחד מהם לא יקרה. אבל זה יתכן וזה אפשרי. וזה מלחיץ אותי מאוד. אני מקווה שיהיה בסדר. אבל אני פוחדת.:( חוץ מזה הרופא שבדק אותי היום היה כ''כ יפה, היו לו עיניים כחולות מהממות באמת. מחר אני הולכת בפעם הרשונה בחיי לעשות צבע בשיער. אני מתלבטת בין שחור סיני, לחום עם גוונים אדומים או חום עם גווני שמש. מה עדיף? לילה טוב ממני. הבכיינית הפחדנית.</div>Tue, 27 Nov 2007 19:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (זאת מהרחוב)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=465284&blogcode=8038627http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=465284&blog=8038627