http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=465155סיפור על חתול מרגע הלידה עד רגע המוותheCopyright 2026 nhri11. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=465155http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/55/51/46/465155/misc/11415697.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=465155&blogcode=7745550<div align="right" dir="rtl">זהוא, קלרנץ מת במוות הכיממוצה של חתוליי הרחוב ובכלל, המטרה של קלרנץ היתה להיות החתול הממוצה ביותר שרק יכול להיות,הוא נולד חי ומת בדרך הממוצעת ביותר. מתרת הסיפור היתה להראות לאנשים את עולמם של חתוליי הרחוב, את צורת השילטון בקבוצה (שאופינית לכול סוגיי החתולים גם לגדולים כמו האריות) את הקשיים, המחלות , הקרבות , המכוניות , האנשים , וכלבים. הראתי בסיפור את כול סוגיי הסבל, כלב שתפס את קלרנץ ילדים שהתעללו בצינק (פרק 29) קרבות חתולים ולבסוף גם הנוראה מכול, דריסה... אתם חייבם להבין שהחתול המעוך שאתם רואים על הכביש חיי חיים והיו לו זכרונות ומחשבות (בסיסייות אומנם) והיו לו (או לה) גורים ועים זה גור גם היתה לו אימא... תחשבו, תחשבוא לפניי שאתם לא עוצרם לחכות לחתול כי אתם ממהרים, תחשבו לפניי שאתם נותנים לכלב שלכם לרוץ אחריי חתול, תחשבו פי כמה וכמה לפניי שאתם מתעללים בחתול. תחשבו.... .. תודה</div>Wed, 24 Oct 2007 11:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (nhri11)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=465155&blogcode=7745550http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=465155&blog=7745550http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=465155&blogcode=7745302<div align="right" dir="rtl">טל ואבא שלו יצאו בבוקר לכיוון תל אביב לבקר את סיגל, סבתו של טל ואימו של אבנר אביוו של טל. הם נכנסו למכונית הלבנה והחלו לסוע בדרך הארוכה לתל אביב... קלרנץ היה רעב בטרוף. הוא היה חלש כול כך וכמעט התלעף שוב גם עינו הימנים כבר היתה סתומה כמעת לגמריי במוגלה וחוץ מהחריץ הקטן במוגלההוא לא ראה כלום, ירוק, הוא חיפש את הצבע הירוק של פחיי הזבל, גבו היה מלה בזוהמה שנדבקה ויוצרה על הפצה הפתוח ... אלה היו שעות אחר הצהריים כבר, הוא לא נתקל עדיין בשום פח נמוך מספיק כדיישיוכל לטפס עלוו במצבו,בניי אדם חתוליםכלבים ומכוניות הסתובבו ברחוב וכול הבוא סכנה בשביל החתולה החולה קטוע הזנב. חתול שעבר חיים ארויכם של כמעט שנתיים כבר רק כדיי להגיע למצב הזה. חולהופצוע מחפש אוכל בפחיי זבל ללא יכולת לצוד או לברוח מסכנה. כלב החל לנבוך לכיוונו של קלרנץ והוא בתגובה החל ללכת במהירות הגדולה ביותר שיכל לכיוון השני שבמקרה היה כיוון הכביש, בן אדם תפס את הכלב ולא נתן לו לתפוס את קלרנץאז הוא הצליח להמלט, ואז, מעבר לכביש הוא ראה אותה, ערמת זבל, בגובה שהוא יכל להגיע אלוו עים הרבה מזון בתוכה. התמונה בשארית הראיה שנותרה לו בגלל המ</div>Wed, 24 Oct 2007 10:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (nhri11)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=465155&blogcode=7745302http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=465155&blog=7745302http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=465155&blogcode=7737057<div align="right" dir="rtl">קלרנץ התעורר בשעות המוקדמות של הלילה כשבניי האדם עוד לא הלכו לבתייהם אבל כבר היה חושך. המכוניתעוד לא התעוררה וקרלנץ יצה מתחתיה , אל הסיוט הנורא מכול , פצוע חולה רטוב ומגורש הוא התחיל ללכת, בלי לדעת לאן בלי לדעת למה, עובר בין אנשים ,מביט במכוניות , נופל מדיי פעם לעיתים בגלל המחלה לעיתים בגלל הכאב החד בגב, כול פעם שהוא נופל מתעלף והבזקים של זיכרון חוזרים אלוו, ראשית הקירות החמים והחושך, המקום בוא הרגיש כול כך מוגן , לאחר מכן השאלות והפעם הראשונה שראה את אסטיק וג'רנס כשתיי גושיי בשר מגעילים, אחריי זה התמונה של האור, ואז ג'רנס נתקל בענף קשהוא מנסה לצת מהשיח ואז הטיול הראשון, בהבזקיי הזיכרון הבאים שחזרו אלוו תוך כדיי התעלפויות הוא ראה את הורוו משוחחים ואתהמשחקים עים צינק והגורים האחרים , ואז גציונק, הנהימות של גציונק על ג'רנס חזרו אלוו והכנסואותו לפניקה, ואז הקרב בוא ג'רנס הרג את גציונק והגירוש של צינק... כול זיכרון מופיע בנפילה, לעיתים על מדשאה לעיתים על המדרכה, כול התעלפות חוספת אותו לסכנותומסכנת את חיוו.. ואז שניה אחריי שחצה כביש למזלו הוא התעלף שוב. הקרב עים אחיוו חזר אלוו וגרליר והמכונ</div>Tue, 23 Oct 2007 09:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (nhri11)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=465155&blogcode=7737057http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=465155&blog=7737057http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=465155&blogcode=7729909<div align="right" dir="rtl">. הדילמה, לעזור לצינק שעזר לו ולהסתכן או לברוח על נפשך, השאלה פעמה במוחו של קלרנץ, הדילמה הקשה ביותר שאי פעם נתקל בא... "לא" חשב לבסוף "אני לא אידיוט ולצינק במיילה כבר אין סיכוי" הוא החל ללכת מזירת הארוע מסתקל בפעם האחרונה אחורה על צינק שנקרע לגזרים צורח את צרחתו האחרונה, עישונוו בולטים למקסימום וגופו פעור צרחה חזקה כול כך , צרחה של איימה, כאב, סבל ובגידה... דרטיל פתעום נזכר למה הגיע לכן והביט אחורה אל קלרץ שהלך אל כוון היציאה מתחום הביניינים הלבנים, הוא עזב את הגופה המרוטה וזינק בעיקבות קלרנץ..."שיט" חשב קלרנץ כששמע את דרטיל רץ מאחורוו, הוא החל לרוץ אבל הוא היה חלש מהקרבות והמחלה שבא היה כבר חולה כמעט חודש . השמיים היו כבר שחורים בתחילת החורף וטיפטוף קל החל לרדת, גוריי אדם ששיחקו בחוץ רצו אל ביתיהם והגשם שטף את פרוותו המלוכלכת של קלרנץ. כול חתול הגיוני היה בורח מהגשם תחף ומיד אבל המוות הג'ינג'י הענקי רץ בעיקבותוו , עוד מעט אל מחוץ לתריתוריה , דרטיל רץ פי כמה יותר מהר מקלרנץ ובמהרה היה קרוב כמילימטר לגדם שפעם היה זנבו, אז הוא שלח כפה חדה קצת אל מעל הגדם אל רשית גבו ופתח שם פצע מדמם שנש</div>Mon, 22 Oct 2007 12:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (nhri11)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=465155&blogcode=7729909http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=465155&blog=7729909http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=465155&blogcode=7707459<div align="right" dir="rtl">קלרנץ היה חולה, חלש ומדוכה... דרטיל החליט לנצל את המצב ולנקום את ניקמתו של סטנור, הוא כבר הצליח לגרש את רוב הזכרים האחרים וקלרנץ היה האיום הכי גדול שלו לרגע זה, וקלרנץ כאמור לא היה איום גדול. צינק ישב עים קלרנץ על ערמת גרוטאות ליד הביניינים וניסה לעודדו "אתה תבריא קלרנץ! כבר שמעתי על חתולים שהבריאו", הוא שיקר, לא היה חתול אחד שהבריא מהמחלה , קלרנץ הרים את ראשו , צינק חשב שהוא הצליח לעודד אותו קצת אבל זה לא היה נכון, הוא הרים את ראשו רק כדיי להזהיר את צינק "דרטיל מאחורייך!" צעק , צינק הצנום נמלט בשניה האחרונה מהמכה של דרטיל , החתול הג'ינג'י הגדול התקרב אל קלרנץ, רוח קריריה של סתוו נשבה בפרוותו היפה , הוא התקופף והחל לנהום על החתול החולה , קלרנץ לא ויתר וניסה לנהום בכול כוחו למרות הכאב החד הנוראי בגרונו, דרטיל התקונן לתקוף כשראה שקלרנץ לא באמת מסוגל להגן על עצמו, צינק הביט בהכול מהצדויותר לא יכל לשתוק, הוא זינק עים ציפורניים שלופות ובצרחה איומהעל גבו של דרטיל והסיתו מהחתול החולה שאימץ אותו ללהקתו, דרטיל לא היסס וזינק על צינק, אבל החתול הקטן נמלט מבין ציפורנוו והחל לרוץ, אבל אחריי צעד או</div>Fri, 19 Oct 2007 13:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (nhri11)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=465155&blogcode=7707459http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=465155&blog=7707459http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=465155&blogcode=7690830<div align="right" dir="rtl">כול הלהקה דיבדרה על הגרוש של סטנור, קלרנץ היה בתוך שדרטיל לא יהווה בעיה גדולה עכשוו אז וגם בגלל שהוא היה חולה כבר במיילה הוא הרשה לעצמו ללכת לבקר שוב את לבנה, "הצלחתי" אמר כשהגיע למקום בוא היא שכבה כבר למעלה משבועיים "הבסתי את סטנור" , לבנה חיכה ככול שעלה בכוחה "אתה נדבקתה אמרה" כדיי לפוצץ מעט את הבועה "אתה עכשוו חולה כמוני, הפרשות נוזלות מאפך ועינך והעין השמאלית כבר כמעט סתומה" "כן" אמר קלרנץ "אמרתי לך שלא תשב לידי"קלרנץ לא ענה ונתן ללבנה את העכבר שצד עבורה "אני לא רעבה" אמרה... חתולים תמיד רעבים אלה עים הם ממש ממש חולים "לבנה?, לבנה את בסדר?" שאל קלרנץ כשלבנה נפלה פטעום על הרצפה והחלה להשתעל, עיניה כבר היו סתומןת לגמרי ופרצופה היה דביק ומלוכלך מההפרשות של אפה , היא לא ענתה לו והוא נלחץ "לבנה דברי איתי! את בסדר!?" , הוא ידע שהיא לא בסדר, אלה היו השלבים האחרונים של המחלה החתולה הפרסית האומללה התעוותה וריר נזל מפיה "לבנה!!!" צעק קלרנץ בפניקה כשהוא מתבונן בגורל שהסיפטומים שלו חזו לו "דברי אליי קורלשה!!! " , מאז שהיא סיפרה לו את סיפורה ועל השם שאימא נתנה לה הוא לא השתמש בוא, "אל תמותי קור</div>Wed, 17 Oct 2007 11:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (nhri11)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=465155&blogcode=7690830http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=465155&blog=7690830http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=465155&blogcode=7682760<div align="right" dir="rtl">הסתוו הגיע והתחיל כבר להיות קר... "בקרוב עונת הגשמים תגיע" אמר סטנור לאחיוו "עלינו להתחיל לפעול "קלרנץ?" שאל דרטיל ,ביקש אישור שהראשון שיגורש יהיה קלרנץ "כן" ענה סטנור "בוא"...קלרנץ ישב על הפחהגדול ונהםעל לינסר בנהשלפוצקה כששתיי האחים הגיעו , לינסר הקטן נמלט על נפשו והותיר את קלרנץ לבדו מול השתיים, "באוואוו" פתח דרטיל בקריאות איום , קלרנץ לא התמעמעה , הוא זינק על החתול והפילו מהפח אל הריצפה, סטנור הביט בוא כדורש ממנו לעלות בחזרה ולהלחם לצידו וזה גם מה שקלרץ חשב שיעשהאבל דרטיל נטקף בפחד ונמלט מהמקום, סטנור החל לרוץ אחרו וקפץ מהפח , אבל קלרנץ זינק עלוו והוא נחבט בחוזקה על ריצפת הבטון הקשה, משם זה היה מרדף , שתייהם נוהמים וצורחים, לפעמים קלרנץ מובילולפעמים סטנור, סורטים אחד את השני ופוצעים גם פציעות קשות יותר, כול הנקבות והזכרים שכברלא היו גורים הביטו בקטטה והיו בתוכים בניצחונו של סטנור כי קלרנץ כבר היה חולה בברור והפרשות נזלו מאפו על פרוותו כשניי נחלים קטנים. פטועם בעמהצ בקרב נשמעה מלמלה צעקה באנושית וחפץ חום עף כמטאור לכיוונם שלקלרנץ וסטנור, זה פגע בשתייהם ושתייהם נפלו ונפגעו, הראשון לק</div>Tue, 16 Oct 2007 09:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (nhri11)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=465155&blogcode=7682760http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=465155&blog=7682760http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=465155&blogcode=7674372<div align="right" dir="rtl">קלרנץ היה בבעיה רצינית, רוב הגורים כבר היו כמעט בוגרים ועוד מעט כבר היו יכולים להלחם ברצינות , ולא רק דרטיל וסטנור אלה גם כול שאר הגורים הזכרים בלהקה, אבל שתיי הג'ינג'ים היו בעדיפות הראשונה שלו. בנוסף, למרות שהוא התקחש לכך כול הנקבות בלהקה ריחלו על זה שהוא נדבק במחלה של לבנה, כצת מוגלה כבר זלגה מעינוו ולעיטים היה אפשר לראות מעט הפרשות יוצאות גם מאפו אבל אותם הוא היה ממהר לנקות פן יבחינו בחולשתו... דרטיל וסטנור הלחליטו החלתה, הם החליתושלאחר שיגרשו אתקלרנץ הם ישלתו בתריטוריה יחדוו, כאחים , הרעיון היה שלסטנור והוא העלה אותו בעיקר כדיי שיוחל להביס את קלרנץ, הוא היה החלש מבין השתיים ופחדשקלרנץ יצליח לגרש אותו...נהימות חלשות נשמעו כבר לעיתים בין הגורים הכמעט בוגרים, כול אחד ואחד מהם רצה לשלוט בתריתוריה במקום קלרנץ , אבל היה ברור שלאחים הג'ינג'ים היו הסיכויים הרבים ביותר בגלל חוזקם ואחדותם וגם בגללהתמיכה שאימם נשבעה להעניק להםכשיתקלו בקרב מול קלרנץ... קלרנץ ידע את כול העובדות האלה ופחד פחד מוות, "התוחנית לא הלכה כמו שצריך ולא הספקתי לגרש אותם כשהיו קטנים מספיק" התלונן לפניי לבנה , החתולה הפרס</div>Mon, 15 Oct 2007 09:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (nhri11)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=465155&blogcode=7674372http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=465155&blog=7674372http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=465155&blogcode=7669373<div align="right" dir="rtl">דרטיל טיל להנאתו וחיפש חגבים שהיו נפוצים בעונה הזות ולמרות שזכר להזהר מקלרנץ שארב לו ולסטנור בזמן האחרון ורק חיכה להזדמנות לזנק עלייהם הוא לא ראה את החתול האפור הבוגר שהסתתר מאחוריי הפח..."זהוא" חשב קלרנץ "זוהיא ההזדמנות הטובה ביותר שיכולה להיות", הוא זינק על החתול הג'ינג'י הקטן והבהיל אותו עד מוות, דרטיל לא ברך אלה השתופף והחל לנהום בפחד משותק מנחוכותו של החתול המאים שהחל לנהום עלוו נהימות קרב והתכונן להתקיף. סטנור עבר שם וראה את המתרחש ומיד רץ לאימו שתעזור לאחיוו. "באווו!!" צרח קלרנץ והנחית מכה חזקה על עורפו ולחיו של דרטיל , החתול הג'ינג'י הקטן בתגובה החל לרוץ הרחק מקלרנץ וקלרנץ החל במרדף עיקש אחרוו, וכך הם רצו הופחים קופסאות וקופצים על מכוניות ישנות ופחים , עוברים ליד ארתיקה שלמרות הבתחתה לסטנור לא העזה להתערב וליד צינק ולוליטהולבסוף מתקרבים אל מקום המרבץ של לבנה, המקום אלוו רק קלרנץ העז להתקרוו, וכעט הוא דחק לשם את דרטיל , החתול החצי בוגר הקטן נתקף באימה נוראית , מלפנוו חתול אפורכועס , מאחורוו חתולה חולה שעלולה להדביקו ומשתיי צדדוו קירות,כול החתולים שצפו במחז היו בתוכים שירוץ דרך ל</div>Sun, 14 Oct 2007 16:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (nhri11)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=465155&blogcode=7669373http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=465155&blog=7669373http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=465155&blogcode=7658003<div align="right" dir="rtl">קלרנץ היה עסוק התקופה זו כהרגלו בנהימות חלשות על דרטיל וסטנורשניסו להתרחק ממנו ככול שרק יכלו, "קלרנץ! קלרנץ!" צעק צינק רץ לכיוונו בפראות "מה העיניין צינק ?" שאל קלרנץ "חתול חולה עבר פו הבוקר" "הוא עדיין פו" שאל נבהל קלרנץ "לא לא הוא לא חשב אפילו להשאר אבל הנקבות חוששות שהמחלה שלו נשארה קן " "איזה מין מחלה היתה לו?" שאל החתול חסר הזנב "א... אני לא ראיתי אותו" השיב צינק "אבל פוצקה סיפרה לי שהיו לו הפרשות רבות מאוד מהאף והעיניים וגם קצת מהאוזניים " "מחלת ההפרשות" חשב לעצמו קלרנץ "מי היה בסביבה שהוא עבר?" שאל "א.. רק לבנה והגורות שלה אני חושב " אמר צינק "לבנה?, אוי ואבוי" קלרנץ יצה בריצה אל המקום בוא היתה לבנה בדרך כלל עים הגורות שלה ומצה שם את החתולה הפרסית ישנה וגורותייה משחקות להם "תעירו את אימכם" אמר להן קלרנץ ושתיי הגורות מיהרו לזנק על אימם עד שהתעוררה "את בסדר ?" שאל קלרנץ "שמעתי מצינק על החתול החולה שעבר לידך הבוקר " "אני לא יודעת" ענתה לבנה בקול מעט צרוד" "צינק" פקד קלרנץ "לך והבא לפו את שרפול שתבדוק אותה" , צינק צית ותוך דקה או שתיים שרפול היתה שם כשגוריה נגררים אחריה מיללים שתניק</div>Sat, 13 Oct 2007 10:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (nhri11)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=465155&blogcode=7658003http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=465155&blog=7658003