http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=46358את לא מבינה.. את סתם ילדה קטנה. מה רוצים ממך? כולם קוראים בשמך. אל תהיי תמימה.heCopyright 2026 Josty. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=46358http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=46358&blogcode=10790299<div align="right" dir="rtl">כל כך מפחדת. יום הזכרון קיבל השנה משמעות כל כך שונה מתמיד. זה פתאום הפך כל כך קרוב. כל כך מוחשי. זה אנחנו. די. עוד שניה כולנו עולים על מדים. החברים הכי טובים שלי... הבנים. אני לא יודעת איך להתמודד עם זה בכלל. אני לא מסוגלת לחשוב על העובדה שזה יגיע אלינו. ומשום מה, אני לא רואה שום דרך לחמוק מזה. זה אבסורד. אבסורד ומטורף ומפחיד כל כך. עצוב לי. מאוד. אני פתאום מסתכלת על זה מזווית כל כך שונה. ופתאום זה אפילו יותר בלתי נתפס. לא יודעת איך להתמודד עם זה.</div>Mon, 27 Apr 2009 17:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (Josty)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=46358&blogcode=10790299http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=46358&blog=10790299http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=46358&blogcode=10737773<div align="right" dir="rtl">אז חזרתי מבוםבמלה. היה מדהים. באמת. פשוט כיף שם... כמה ימים של לנקות את הראשולשבת עם חברים וים ומסיבות ואווירה סטלנית. מצאתי את עצמי לא מעט יושבת לבד. בכוונה. גיליתי שאני אוהבת להתבודד. לא יודעת להסביר את זה. שזה נותן לי שקט לפעמים... לאנשים אחרים נורא קשה עם זה. נורא קשה לקבל את התכונה הזאת... אבל אני מתה על זה. ישבתי שם לבד. הסתובבתי. פתאום אנשים התחילו לבוא אלי. אנשים שאני לא מכירה מתחילים לדבר איתי. וזה פשוט כיף. (לא, אני לא מדברת על להתחיל איתי... אני מדברת על אווירה לגמרי אחרת). ישבתי איזה שעה באיזה מקום לבד בגלל שהאוהל היה נעול פתאום מישהו התחיל לדבר איתי. איתי ועם עוד מישהו שם. סתם פתאום התחילו שיחות חפירה... על הכל. באמת הכל. על מוסר וטוב ורע ודת והחיים והעתיד והכל. וזה כל כך מעניין להכיר צורת מחשבה של אנשים אחרים... זה פותח את הראש. גם כשלא מסכימים. האמת היא שזאת לא הייתה סיבה שבגללה נסעתי לבוםבמלה, אבל כשהגעתי לשם גיליתי כמה זה כיף. כמה אני לומדת מאחרים. הבנאדם ההוא.. הוא לא יוצא לי מהראש. כן, יכולתי להיות איתו. הוא אפילו רמז לכך ויכולתי ולא רציתי. העדפתי לשמור</div>Mon, 13 Apr 2009 01:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (Josty)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=46358&blogcode=10737773http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=46358&blog=10737773http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=46358&blogcode=10284707<div align="right" dir="rtl">וזה מה שחשוב, לא? עומדים לפני שבועות היסטריים לחוצים ולא קלים בכלל אבל אני זורמת עם החיים ואני מתחילה לעכל ששום דבר לא באמת קשה אם מסתכלים עליו בגישה הנכונה. לקחתי החלטה שיהיה לי טוב ויהיה לי טוב. כבר טוב לי. אפשר להגיד. הוצאתי אותו מהחיים שלי סופית ומעולם לא הרגשתי כל כך שלמה בנושא הזה. אני סוף סוף יכולה להיות עם מישהו אחר. אבל באמת. הלב שלי פנוי. וזה יקרה... אולי אפילו בקרוב. יש לי כל הזמן תחושה כזאת. סתם תחושת בטן אבל אי אפשר לדעת. בכל מקרה, גם אם כן וגם אם לא- הכל לטובה. עוד איזה 3 חודשים אני מסיימת ללמוד והחיים סוף סוף יראו הרבה יותר טוב. מבחינתי צבא זה החלק החשוב. החלק המשמעותי. החלק היפה בחיים שלי. אני כל כך מחכה לזה. לשנות מסגרת. להתפתח. למצות את עצמי במלוא מובן המילה. להגיע לשיאים חדשים. לאתגר את עצמי עם משהו שעוד לא נחשפתי אליו. אני מחייכת. ואני אמשיך לחייך. זהו.</div>Sat, 13 Dec 2008 04:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (Josty)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=46358&blogcode=10284707http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=46358&blog=10284707http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=46358&blogcode=10253734<div align="right" dir="rtl">קראתי קצת אחורה.... ולהפתעתי (הרבה) גיליתי שרוב הפוסטים שלי מה3-4 חודשים האחרונים בכלל לא מדברים עליו. וזה מעולה. הייתי בטוחה שכל הבלוג הזה מדבר רק על הבנאדם המסריח הזה. פחדתי לקרואבגלל זה. סגרתי מעגל. זהו, זה נגמר סופית. והפעם זה בא מהצד שלי. נפגשנו, היה רע, הוא היה יצור ממש וכל מה שאני רציתי לעשות זה לקחת את הרגליים שלי משם ולא לראות אותו יותר לעולם. חשבתי שאני אוכל להתגבר על כל מה שהיה ולהתנהג כרגיל.... אבל כנראה שכשבנאדם פוגע בך בצורה כזאת- אי אפשר להסתכל עליו אותו דבר. הוא הגעיל אותו. כל כך ריחמתי עליו. באמת. חשבתי על כל הפעמים שהוא גרם לי להרגיש קטנה. כל כך קטנה. ועמדתי לידו וראיתי את הבנאדם הכי קטן ומסכן שאי פעם ראיתי. היה לי כל כך הרבה כוח. הייתי כל כך חזקה. לעומת כל החצי שנה האחרונה שהבנאדם אשכרה הפך אותי לסמרטוט. זה נגמר. סופית. ומצד אחד מאוד עצוב לי שככה זה נגמר... הייתה אווירה חרא ושנינו סבלנו. הוא היה הרבה יותר נחמד ממני (הוא אפילו זכר מלא דברים מהקשר שלנו שאפילו אני לא זכרתי... זה היה ממש מפתיע...) ואני הייתי באמת מגעילה אליו. אבל הגיע לו. כשחזרתי הב</div>Fri, 05 Dec 2008 14:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (Josty)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=46358&blogcode=10253734http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=46358&blog=10253734http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=46358&blogcode=10165634<div align="right" dir="rtl">אני לא מאמינה שדיברתי עליו פה כל כך הרבה. אני לא מאמינה שדיברתי עליו בכלליות כל כך הרבה. הוא באמת לא שווה את זה. די, אני עוברת הלאה. פותחת דף חדש. שוכחת ממנו אחת ולתמיד. הוא באמת כבר לא מעניין אותי. ואני לא יודעת למה נזכרתי בו בכלל. עוד מעט יש לו יומולדת. זאת אולי הסיבה היחידה שתגרום לי ליצור איתו קשר וגם זה בספק. בעיקר כי לא מגיע לו אפילו הודעת מזל טוב מסכנה. אבל חוץ מזה- זה יכניס אותי לזה שוב. ודי, אני יוצאת מזה. האמת היא שאין ממש מישהו חדש באופק. אבל יבוא בקרוב, אני בטוחה. לשמור על אופטימיות. זה הכי חשוב. (: החיים מחייכים אלי השנה. רק שימשיך ככה.</div>Thu, 13 Nov 2008 00:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (Josty)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=46358&blogcode=10165634http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=46358&blog=10165634http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=46358&blogcode=10149762<div align="right" dir="rtl">ואני מתכוונת באמת, באמת, להפסיק. לא רק לשכנע את עצמי שהפסקתי. נמאס לי מזה. הרי נפרדנו לפני כל כך הרבה זמן. וכבר גיליתי איזה חרא אתה כל כך הרבה פעמים מאז. כל פעם זה רק התחזק. וגיליתי עוד משהו. ופגעת בי יותר. ובכל זאת אתה לא יוצא לי מהלב. אז כן, אני מודה שמהראש יצאת לי. כמעט לגמרי. אני לא חושבת עליך, לא מתעסקת בך, נמצאת ליד הבית שלך וזה לא מעניין אותי. יודעת שיצאת ובוחרת להתעלם מהעובדה. אבל מהלב? אתה לא משחרר. זאת אומרת, אני לא משחררת. ואחרי שחשבתי שהמשכתי הלאה. והסתכלתי על אחרים והתחלתי אפילו להרגיש דברים לאחרים. ולדמיין את עצמי עם אחרים בלי לקבל מזה חלחלה. ולחפש אופציות חדשות. ולהיות פתוחה לאופציות חדשות. זה עדין לא טוב. כי אף אחד לא כמוך. אף אחד לא חרא מספיק. ואף אחד לא מבין אותי מספיק. ואף אחד, אבל אף אחד בעולם הזה- לא חושב כמוני. רק אתה. לא החברים הכי טובים שלי, לא החברות הכי קרובות, לא האקסים, לא המשפחה. אף אחד. רק אתה. היחיד שהמוח שלו פועל כמו המוח שלי. היחיד שיש לו את אותם כישורים שיש לי. ומחשבות שיש לי. ורגשות שיש לי. וזאת הדוגמה לאיך שנינו לקחנו את זה</div>Sun, 09 Nov 2008 02:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (Josty)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=46358&blogcode=10149762http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=46358&blog=10149762http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=46358&blogcode=9982472<div align="right" dir="rtl">בחיים לא התייחסתי לאנשים שמתחילים איתי... במיוחד לא בצורה כזאת אבל מישהו התחיל איתי ברמזור. פשוט סימן לי לפתוח את החלון וביקש את המספר. ופאק, הוא היה פשוט מדהים. כאילו באמת. כזההה חמוד. ובעיקר הנסיבות... ישבתי שם כולי ג'יפה. עם מישהי מהממת לידי. והוא פשוט קלט אותי מהחלון וסימן לי.... כששאלנו מי משתינו הוא הצביע עלי. ועוד אחרי שייבשתי אותו! ואז התחלף הרמזור ואנחנו פנינו והוא המשיך ישר וככה זה נגמר... שנינו צחקנו ואמרנו שלום והמשכנו ליסוע. אני באמת מתעלמת מכל מי שמתחיל איתי... אבל הוא היה כזה שווה וכזה חמוד ופאק. זה באמת מרגיש פספוס. כאילו אם הרמזור היה מתחלף 2 דקות אח"כ היה לו את המספר שלי בטוח. הוא גם היה גדול יחסית לדעתי... כולו ישב שם חתיך בתוך הג'יפ שלו ;[ הקטע הוא שהוא היה לבד באוטו... זה לא היה בשביל להרשים מישהו. זה באמת היה חמוד מצידו... הוא בא מצד אחד עם בטחון מצד שני ראו שהוא קצת מתבייש.... לא יודעת למה נתפסתי לזה כל כך. אני באמת לא מקדישה לדברים כאלה תשומת לב.... הוא פשוט תפס לי את העין. ממש. הוא באמת היה ממש חמוד... מסוג האנשים שבמבט ראשון אני יכולה ל</div>Sat, 04 Oct 2008 04:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (Josty)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=46358&blogcode=9982472http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=46358&blog=9982472http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=46358&blogcode=9870315<div align="right" dir="rtl">אני לא מאמינה שהוא מצליח לשגע אותי עוד פעם... הכל קורה מחדש. אז שכנעתי את עצמי שזה נגמר. שכנעתי את עצמי שאני לא רוצה אותו יותר. הבנתי שגם אם אני כן רוצה אותו- זה לא אפשרי. ניתקנו קשר... לא דיברנו מאז... לדעתי אותו יום שהוא התקשר אלי אחרי הגיוס שלו. אולי פעם אחת אחרי זה.. לא זוכרת. התקשרתי עוד איזה פעמיים והוא סינן, אז החלטתי שדי. אני לא מתקשרת יותר עד איזה אירוע מיוחד. [יומולדת או משהו בסגנון]. ובאמת לא עשיתי את זה... עבר... חודש? ופתאום אני מקבלת ממנו הודעה. כאילו הכל כרגיל. ש-ו-ב הוא מציע להפגש איתי. דה זה וו ללפני חצי שנה. כשכל פעם מחדש הוא היה נזכר בי פתאום, מתנהג כאילו הכל כרגיל, רוצה לראות אותי ואז שוכח מקיומי. לא עונה לטלפונים. כאילו לא קבענו כלום. כמה בן זונה אפשר להיות?... למה לשחק איתי ככה? רציני למה? אני לא מבינה מה קשה בלשלוח הודעה "אני לא יכול היום בואי נבטל". עזבו את זה, אפילו לא ביקשתי שיפגש איתי. זה בא מיוזמתו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! הוא הציע את זה!!!!!!!!!!!!!!!!!!! בחיים שלי לא ראיתי בנאדם כזה... אני לא מבינה מה הקטע. ואם זאת הייתה הפעם הראשונה, מילא. אבל</div>Sun, 07 Sep 2008 21:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (Josty)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=46358&blogcode=9870315http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=46358&blog=9870315http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=46358&blogcode=9865794<div align="right" dir="rtl">מדהים איך הודעה הכי קטנה ממנו מצליחה להחזיר הכל אלי. כאילו די!!!!!!!!!!!!!!! תעזוב אותי בשקט!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! או שנחזור או שנהיה ידידים או שפשוט לא נדבר, אבל חלאס עם המשחקים המפגרים האלה. חלאס עם ההברזות. חלאס לטפח לי תקוות כל פעם מחדש. כאילו הוא נהנה מזה. הוא ילד. אי אפשר לסמוך עליו. אי אפשרררררררר אני חייבת להזכיר את זה לעצמי. כל פעם אותה טעות מחדש. כוסאמק אוקי? נפרדנו לפני חצי שנה.</div>Sat, 06 Sep 2008 20:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (Josty)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=46358&blogcode=9865794http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=46358&blog=9865794http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=46358&blogcode=9785935<div align="right" dir="rtl">אין לי כוח שהשנה הזאת תתחיל. הרי בשביל מה יש חופש גדול אם לא בשביל לנוח? לאגור כוחות? ופשוט לא עשיתי את זה. לא נחתי מספיק. לא נהנתי מספיק. הייתי הרבה בשבט. וכן, אני גם יוצאת כל יום... אבל זה עדין לא מספיק. אני עדין לא מרגישה חופש. כוסאמק אני לא מסוגלת להתחיל עוד שנה כזאת. לא מסוגלת. לא רוצה. אני רק רוצה לנוח.</div>Thu, 21 Aug 2008 22:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (Josty)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=46358&blogcode=9785935http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=46358&blog=9785935