http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=461898הדפים מצהיבים והדיו דהויה, מחפשת סוג חדש של מגירהheCopyright 2026 Mary K. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=461898http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=461898&blogcode=10112005<div align="right" dir="rtl">דוחף אותי קדימה האצת בי לקפוץ כירסמת את החומות שלי צופה בהן נופלות זו תחושה משכרת להיות תלוי באוויר לבטוח באדם לצידך לדעת שיחזיר אך כח הכבידה בעל השפעהמוכרת ולפני ששמים לב האדמה חוזרת מתעקש להישאר במקום אני ממשיכה לנוע לא חוויתי הכל עד שחוויתי זעזוע </div>Fri, 31 Oct 2008 02:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mary K)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=461898&blogcode=10112005http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=461898&blog=10112005http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=461898&blogcode=9957300<div align="right" dir="rtl">פולש אל תוכי מקלף שכבות במגע כוחני גורם לי לרעוד מפחיד ומסקרן כמעט באותה מידה אני שוכבת בשקט ומחכה מניחה לך ישות מופשטת למלא אותי אני משותקת שרויה בהלם מפחדת לנוע פן תיעלם וישאר רק געגוע </div>Sun, 28 Sep 2008 22:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mary K)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=461898&blogcode=9957300http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=461898&blog=9957300http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=461898&blogcode=9948717<div align="right" dir="rtl">עיני תכלת ושמיים מבט שחודר עמוק גומע אותי בשקיקה מרוקן אותי מתכולתי אני מבקשת שתדע את כולי פה רך כמו צמר גפן נושא עמו בת צחוק צורב בי סימני תשוקה מוחק את שהיה לי פעם זיכרון של כאב מתוק והמגע, איני יודעת לתאר מרגישה שהעור שלי בוער באש נקיה ממשקעים אתה נוגע ומרפא את הפצעים איני מבקשת יותר </div>Sat, 27 Sep 2008 03:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mary K)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=461898&blogcode=9948717http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=461898&blog=9948717http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=461898&blogcode=9948709<div align="right" dir="rtl">אומרים שהאנשים שהכי שמחים מבחוץ הכי עצוב להם מבפנים אני תוהה כמה זה נכון במקרה שלך ולא מצליחה לקרא לך את הפנים קרוב אלי, נאחז בחום גופי מסתחרר לתהום עמוקה, ושוב אני לבדי נאבקת להחזיק אותך מעל המים ושוקעת בעצמי </div>Sat, 27 Sep 2008 02:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mary K)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=461898&blogcode=9948709http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=461898&blog=9948709http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=461898&blogcode=8350004<div align="right" dir="rtl">עומדת על הצוק ומביטה, ירוק למטה, כחול עמוק מעל, סירת מפרש באופק וכוכבים בחללהכל נראה רחוק כל כך מושיטה ידי לתפוס בשלך,רוצה לחלוק את הרגע הזה איתךלשבת לצידך, ככה סתם בלי סיבהלטבול בשקט ולהרגיש קטנה הצבע מתחלף, השמיים מתבהריםהנוף אולי נראה אותו הנוףאבל אתה מזמן כבר לא איתיואני - כבר מזמן לא אני </div>Fri, 04 Jan 2008 16:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mary K)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=461898&blogcode=8350004http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=461898&blog=8350004http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=461898&blogcode=7703786<div align="right" dir="rtl">רציתי שתלך, רציתי שתעזוברציתי לזכור שוב איך זה לאהובאתה כבר מזמן הפכת לנוחותשגרה מוכרת שמעלה בי ספקות כבר כמעט בוקר ואני לא נרדמתיותר מדי דברים מעסיקים אותי אני חושבתשוכבת במיטה והצד שלך קרמאז שעזבת ככה הוא נשאר חשבתי הרבה על המילים שהחלפנו ברגעים אחרוניםהאם באמת אנחנו כל כך שונים? </div>Thu, 18 Oct 2007 22:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mary K)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=461898&blogcode=7703786http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=461898&blog=7703786http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=461898&blogcode=7397553<div align="right" dir="rtl">הייתי על שפת תהום וסמכתי עליך שתחזיקבכל זאת מצאתי את עצמי נופלתלא האשמתי אותך, לא לגמריאבל היה בי חלק קטן שכעס עליך בפניםעל זה שהפרת הבטחה, על שנתתי לעצמי להאמין לך כשחזרת לאסוף את השברים לא רציתי לתת לך להתקרבמשהו נשבר בינינו אמרתי, ולא יתאחהנשאר טעם מר בפה שלא עובררציתי, באמת שרציתי להאמין בך שוב כשהייתי באוויר, בזמן שנפלתי, לא האמנתי שאגיע כל הדרך למטהכשפגעתי באדמה, עדיין חשבתי שתהיה שם כשאפתח את עינילא תפסת אותי בזמן, לא עזרתי לי לקום כשנפלתיקמתי לבד, אספתי את עצמי, הדבקתי את השברים וככה, ממש לפני שהדבק התייבש אתה הופעתכבר היה מאוחר מדי בשביל להדביק אותך בפנים הצחוק שלך, הכנות שלך, התמימות שלך, כל אלה עדיין מעוררים את הרגש ההוא ואיתם מתעורר הספקלא חושבת שאבטח בך שובלא חושבת שאוכל להיות כנה איתך במאה אחוזלא מרגישה שהקרקע תחתינו יציבה אני חושבת שגם אתה שמת לב שאני לא ממש איתךושלפעמים אני מהנהנת כשאתה מדבר, בלי להביע דעהשאני תוקעת סכינים לבחון את היציבות שלךושאני קצת נהנית לראות שכואב לךהוצאתי אותך מהמעגל של האנשים שבאמת אכפתורק לפעמים אני מתגעגעת, כשאני לבד </div>Fri, 07 Sep 2007 22:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mary K)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=461898&blogcode=7397553http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=461898&blog=7397553http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=461898&blogcode=7340533<div align="right" dir="rtl">הייתה הופעה בת זונה! הלכתי להופעה בלי ששמעתי אותם לפני כן, ונהניתי כמו שלא נהניתי בהופעה בחיי! הבחורה פצצת אנרגיה מטורפת. שעה וחצי של טירוף חושים. יש לה חיבור מדהים עם הקהל, אנשים היו בהלם, היא מדהימה! וגם המוזיקה טובה, באמת. מקווה מאוד מאוד שהם יחזרו לארץ. </div>Thu, 30 Aug 2007 19:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mary K)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=461898&blogcode=7340533http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=461898&blog=7340533http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=461898&blogcode=7332398<div align="right" dir="rtl">הקטע הבא מוקדש לידיד טוב: השיר הזה נכתב אמנם מזמן, הרבה עבר עלינו מאז ואפילו נכתבו שירים אחרים, אבל בבסיס אני מאמינה בך ומאמינה בנו. זה בשבילך צביטה בלב למראה שקיעה עוצמתי ומושך עוצר נשימה למראה סערה גועש ואפל צליל הגלים צחוק המתגלגל אל החוף אוצר בתוכו חיים לא מוכרים חיים אחרים כל הנהרות זורמים אליו כחלוקי נחל שחק אותנו עד שאיבדנו צורתינו המקורית כשיבש, נישאר חלוקים ערומים טובעים בחול שהשאיר אחריו צורת הגלים שהטביע בחול תישמר רק ע"י הרוח הנודדת פני השטח, לכאורה ללא שינוי גרגירי החול מתחלפים עם הזמן יבשו כל הנהרות כפות רגליים קטנות ויחפות יטשטשו אוספות את שברי הצדפים ממלאות את הסדקים מפנות מקום לחיים חדשים כל הנהרות זורמים לים </div>Wed, 29 Aug 2007 18:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mary K)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=461898&blogcode=7332398http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=461898&blog=7332398http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=461898&blogcode=7292560<div align="right" dir="rtl">חשבתי לאחרונה הרבה על עניין ההשראה. אני לא רוצה לדבר בשם כולם, אבל אני יודעת שרוב האנשים שאני מכירה, ובמיוחד אני, לא יכולים לעבור את היום בלי מוזיקה. כשטוב לי, מוזיקה שמחה, כשפחות טוב, מוזיקה עצובה, וכשממש רע, מוזיקה רועשת. לא תמיד המילים צריכות לדבר אלי, לפעמים מספיקה המנגינה, כמו למשל זמר איטלקי מסוים, או אפילו המואזין שמשמיע תפילה בארבע בבוקר (במקרה שלו, כנראה עדיף שאני לא מבינה את המילים), ויש אפילו זמר תורכי שאני אוהבת. אבל בסופו של דבר, למרות הסגנונות הרבים שאני אוהבת, יש תמיד גרעין בסיסי שאליו אני חוזרת, שבו השילוב בין המילים למנגינה עושים לי משהו בפנים. אז כרגע עוברת עלי תקופה לא קלה, אולי לא קשה במובן המקובל של המילה, אבל כאב הוא דבר אינדיבידואלי, וכרגע הוא הגדול ביותר שהיה לי עד היום. הגעתי למסקנה שבטח לא תפתיע אף אחד:היצירה הטובה ביותר באה ממקום של כאב. לא אהבה ושמחה, כאב. אני בטוחה שזה לא חדש לאף אחד, זה מן קונצנזוס מוכר, כל מי שתשאל ישר יגיד "כן, אה, ההשראה הגדולה באה מן הכאב", ובכל זאת, בד"כהדוגמא הכי טובה שתהיה לו זה של רחל, כולנו למדנו על הסבל והייסורים שעברה והשיר</div>Fri, 24 Aug 2007 20:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mary K)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=461898&blogcode=7292560http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=461898&blog=7292560