<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>התפסן בשדה השיפון</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=459926</link><description></description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 jack in the green. All Rights Reserved.</copyright><image><title>התפסן בשדה השיפון</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=459926</link><url></url></image><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=459926&amp;blogcode=9382280</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;שמחה אמיתית. מהסיבות הכי נכונות.
סוף סוף.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 16 Jun 2008 10:25:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (jack in the green)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=459926&amp;blogcode=9382280</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=459926&amp;blog=9382280</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=459926&amp;blogcode=9303520</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני רוצה לעשות משהו גדול. 
כמו...לכתוב ספר, נגיד.
ספר שיבוא מנקודת פתיחה של &quot;אני עומד ללמד אתכם, קוראים קטנים וטיפשים, משהו שהוא טריוויאלי, אבל כל חייכם לא שמתם לחשיבות שלו&quot;, רק בלי כל ההתנשאות. ספר, שצעד אחר צעד, בפשטות, בעזרת טיעונים ברורים ודוגמאות פשוטות, יציג רעיון. עדיף תוך כדי עלילה אדירה.
כמו.. &quot;זן ואמנות אחזקת האופנוע&quot;. כן, ספר בדיוק כזה ואני אהיה מאושר.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 03 Jun 2008 20:09:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (jack in the green)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=459926&amp;blogcode=9303520</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=459926&amp;blog=9303520</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=459926&amp;blogcode=9274525</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;יושב לבד בחדר, כולם כבר ישנים.
עכשיו כבר בלי מוזיקה, לא מוצא משהו חדש שירגש אותי.
זה חייב להיות משהו חדש, אין סיכוי שאני אאזין למשהו שאני כבר זוכר. כן, חובה להאזין. לא ברקע.
מוזיקה צריכה לקבל את אותו היחס כמו יצירת אומנות, או אוכל. נכון, יש את אלה שמתאימים בשביל רקע. אבל ההנאה הכי גדולה היא כשזה במרכז, העיקר.
לשכב על המיטה, בחושך, כשמשהו חדש, שעוד לא שמעת אף פעם, מתנגן ומרגש אותך.

אבל עכשיו אני סתם מתעצל, אין לי כוח לפנות את המיטה.


כבר הרבה זמן עולות בי שאלות.
באילו נסיבות, לפני שאני אמות, אני ארגיש שאני מרוצה ממה שעשיתי בחיים שלי?
עד לפני כמה חודשים התשובה שלי הייתה ברורה- אםאניארגיש שנהנתי בחיים שלי- אני אהיה מרוצה. 
נהנה במובן הכי פשוט של המילה. עכשיו אני נהנה לאכול לגלידה- אני מרוצה. נהנה לנסוע באופניים- אני מרוצה. נהנה לראות סרט, לשכב עם מישהי, ללמוד משהו מעניין, וכולי וכולי- מרוצה.

&quot;נו ו...?
נהנת, מה עכשיו?!&quot;

אחרי המחשבה הזו, יש את הסיבוב הרגיל של &quot;משמעות&quot;. קביעת מטרות, דרכים להשגתן, חיים נוחים וכולי...

&quot;נו ו...?
הצלחת, מה עכשיו?!&quot;

ואז חוזרים להתחלה-&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 29 May 2008 22:33:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (jack in the green)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=459926&amp;blogcode=9274525</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=459926&amp;blog=9274525</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=459926&amp;blogcode=9023439</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;לפני כמה דקות התעוררתי.
חלמתי שאני בתזמורת, וכולם מתעצבנים שם אחד על השני, ופתאום התחילה לשרוף לי הפיטמה בטירוף. התחלתי לרוץ לכיוון הדלת, אבל עופר אמר לי &quot;תן לי קודם כיף&quot;. ניסיתי להביא לו כיף, אבל הוא כל הזמן הזיז ת&apos;יד שלו, כמו שאני עושה לבנות דודות שלי ולילדה שאני עושה עליו בייביסיטר. ניסתי אינספור פעמים ולא הצלחתי, בסוף הורדתי את החולצה שם מול כולם, וראיתי שפיטמה הימנית שלי נמסה.

קמתי לחוץ בטירוף לשלום הפיטמה, ועד עכשיו היא עדיין שורפת לי קצת.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 18 Apr 2008 17:28:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (jack in the green)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=459926&amp;blogcode=9023439</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=459926&amp;blog=9023439</comments></item><item><title>אה כן, זה סיפור, לא אמיתי...</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=459926&amp;blogcode=8843338</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;דייב תמיד היה דמות מעוררת הערצה.
אפוף בעננת בעננת המיסתורין שלו, כל התפלספות ואמרה שלו גרמו לי לחשוק בנוכחותו.
 *
עוד בראיון העבודה הוא ריתק אותי.
פתחתי את הדלת מתרגש כמו ילד שממלא טוטו בפעם הראשונה, וראיתי אותו, יושב על כורסת הבורדו שלו, רחב כתפיים, קצת צ&apos;אבי, יש אחת על כרס הבירה שלו, והשניה משחקת בזקנו הצרפתי המדובלל. המבטא שלו, מבטא של זמר בריטי ממורמר, קצת כמו הסולן של הסמית&apos;ס, החזיר אותי כמה שנים אחורה, ל&quot;קווין איז דד&quot;.
הוא סיפר לי שהוא מחפש פרסומאי צעיר, שהוא רוצה להיות לו &quot;מורה דרך, נהיה באדי&apos;ס ותלמד ממני&quot;.
&quot;איך אתה עומד להדגים לי את יכולות הפרסום שלך?&quot;
הראתי לו את הפרסומות הזו של &quot;אקס&quot;, הדאורדורנט המסריח הזה, בו מיליון פצצות בבקיני מנסות לתלוש לאיזה גבר את הזין.
כן, עבדתי בשביל &quot;אקס&quot;, 3 שנים, הרווחתי לא רע והייתי בחור די ראשי שם. אבל הבוס ראה אותי עושה את &quot;המשחק שלי&quot; על המזכירה. שהיא במקרה גם הבת שלו. אז הוא פיטר אותי.
אה כן, המשחק שלי...
עד לפני כמה חודשים לא ידעתי להתחיל עם בחורות. לא שעכשיו אני מעורר השראה או משהו כזה, אבל אז הייתי כמו...&quot;





טוב אין לי כוח&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 19 Mar 2008 22:18:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (jack in the green)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=459926&amp;blogcode=8843338</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=459926&amp;blog=8843338</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=459926&amp;blogcode=8814328</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני כ&quot;כ שונא את הבלוג הזה.
תמיד מביך אותי לקרוא את מה שכתבתי.

&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 14 Mar 2008 21:17:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (jack in the green)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=459926&amp;blogcode=8814328</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=459926&amp;blog=8814328</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=459926&amp;blogcode=8481193</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;הכעס עצור, חנוק בגרון.
כמעט ואפשר להצביע על הנקודה שבה הוא לוחץ.
כל ההתרגשות מאתמול נעלמה, התחלפה בקצת עצב, במרמור.
אבל הכל יעלם, יוסתר. 
יציאה מהבית, מפגש עם אנשים- מסך של... פשוט מסך. מסך שהוא לא אני.

ועכשיו צריך לנסוע. חמישה ימים. 



יהיה כיף.
באמת!&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 23 Jan 2008 15:41:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (jack in the green)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=459926&amp;blogcode=8481193</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=459926&amp;blog=8481193</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=459926&amp;blogcode=7974496</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;יש בנות שהמראה שלהן מטריף אותי. אני לא יודע למה, אין אפילו מכנה משותף בין בנות שמבחינתי בעלות המראה הזה. 
הוא משגע אותי. נותן לי מין צביטה כזו בחזה, מבפנים. 
מין תחושת החמצה. רק אופטימית. כשאני רואה בחורה כזו הדמיון מייד משתולל, ותוך שנייה כבר לא אכפת לי מהאופי של הבחורה.
כבר הייתה לי חוויה של הישבות ביופי הזה, עם מישהי שכשעכשיו אני מסתכל על זה מהצד, אני כמעט ומתבייש על זה שכ&quot;כ רציתי אותה.
אבל עדיין, כשאני נזכר בכל ה&quot;כמעטים&quot; שהיו לי איתה, אותה תחושה עולה שוב, מעלה בי מין חיוך טיפשי.





היום, כשעמדתי ליד המקלחת, ערום, וחיכיתי שהמים יהיו חמים, התמתחתי(*) והסתכלתי על המראה, וחשבתי לעצמי שזה ממש מגניב שרואים את הצורה עצמה של הצלעות. די מכוער, אבל מי כבר יראה אותי מותח קדימה את החזה.
אבל אז הפסקתי להתמתח ועדיין ראו לי את הצלעות. לא באותה צורה ברורה, אבל יכלו ממש להבחין בין כל צלע ולראות את השקעים ביניהם.
אני כ&quot;כ רזה. ואני לא מצליח להשמין. מאז שהתחילה השביתה אני אוכל ארוחת בוקר ב-1, צהריים מתישהו בין 4-8, וארוחת הערב די מתפספת, ויוצא שאני אוכל משהו קטן בין 2-4. ומאז הגשר הכאבים&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 20 Nov 2007 23:02:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (jack in the green)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=459926&amp;blogcode=7974496</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=459926&amp;blog=7974496</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=459926&amp;blogcode=7907973</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;חשוב לחשוב חשבתי
לצאת
מהרוטינה
של עוד כניסה ועוד כניסה
ולספור ולבדוק
ולעשות את הכל שוב
חשוב&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 13 Nov 2007 01:45:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (jack in the green)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=459926&amp;blogcode=7907973</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=459926&amp;blog=7907973</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=459926&amp;blogcode=7889942</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;&quot;הגיטרה כאילו מלטפת אותה, שומרת עליה שלא תיפול, כשהן מרחפות שם באוויר&quot;.

פאק, היא כ&quot;כ מושלמת.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 11 Nov 2007 00:40:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (jack in the green)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=459926&amp;blogcode=7889942</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=459926&amp;blog=7889942</comments></item></channel></rss>