http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=458034heCopyright 2026 דינה חממי. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=458034http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=458034&blogcode=9133776<div align="right" dir="rtl">וואי בדיוק מחר אני פאקינג מסיימת את השירות לאומי.. זה שגזל את כל זמני בתקופה האחרונה.. זהו אין יותר חולים זקנים חרמנים שבטוחים שיש להם חום ורוציםם בדיקה ידנית.. אין יותר עובדים זרים שבקושי יודעים עיברית אבל מנסים להתחיל עם כל בנות השירות אין יותר אוכל לא אכיל -כי אעלק הוא אמור להיות מרפא..{מישהו יודע שחטפתי חיידק בקיבה?}. אין יותר אנשים שלא מגיעים עם טפסי 17 כי הם הביאו פעם קודמת... אין יותר עבריינים שמנסים לבוא תמיד לבדיקות דם! בקיצור אין יותר... ממש נהנתי {הצוות די מכריח אותי לומר את זה }. והכי חשוב פגשתי חברות שאני כמעט בטוחה שילוו אותי כל החיים "אממ דינה תפסיקי להתקשר לכאן יותר זהו נגמרה שנת השירות.." זו באמת הייתה שנה קשה אבל אני חושבת שברגעים מאוד קשים ואפלים של החיים יוצא מן שידון כזה שעוזר לנו להתגבר על הכל {הוא נקרא אלכוהול חח סתם.} באמת פתאום אתה מבין כמה אתה חזק וכמה אתה יכול.. ושאין משהו שישבור אותי {חוץ מהפקידה בבנק שאומרת שחרגתי ושאני חייבת להירגע ושזה רק משכורת של שירות לאומי}. אז זהו זה הזמן לקום על הרגליים ולחשוב תכלס מה השלב הבא? החיים זה כאילו קובץ של של</div>Tue, 06 May 2008 12:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (דינה חממי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=458034&blogcode=9133776http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=458034&blog=9133776http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=458034&blogcode=8537477<div align="right" dir="rtl">אז ככה יום שני {שיבוא עלינו לטובה} אני יוצאת באופן רשמי ממעגל העשרה ונכנסת ל20 +. גיל 20 הנכנסף הגיע... בשעה טובה ומוצלחת... האמת שהרגשה טיפה שונה .. כי גיל 20 זהו גיל חופש אבל עם הרבה אחריות וסוף סוף החלטות מה לעשות עם החיים שלי. אז איך חוגגים?? -חשפן וזה .. לא בא בחשבון אני מפחדת לקבל חרדות לכל החיים...ובכלל שאני לא צריכה את כל זה בשביל להרגיש חופש ושמחה.. {כמה בקבוקי בקרדי ישפרו את המצב-ואם לא נעבור לדברים עם יותר מ5 אחוז אלכוהול}. החלטתי לעשות מסיבת "על האש" לבנות הדירה...{ככה זה שאת בת שירות ואת רואה עוף רק בימי שישי שבת..חחח אנמיות משהו}. ואז קריוקי מטורף עד שהשכנים יזמינו משטרה...{כי ככה זה תמיד עובד אצלנו חבל להפר את המסורת השנתיתחחח שכנים ארורים..} וזהו. ככה אני אומר לגיל 20 "וולקאם סוויט ארט" . והגעתי פניילי להחלטה התייאשתי מעובדי ביה"ח... שאיזה סטז'יר עם עיניים כחולות יציע לי ללכת למסעדה יוקרתית בצפון תל אביב... אינף.. כל הסטז'רים הם איכס! {או בעיקר תפוסים... ואני קוראת להם איכס כאות מחאה על החוסר התענינות בי}. והכי מעצבן שאיזה סטז'יר אמר לי.." אמממ חמודה בת כמה א</div>Thu, 31 Jan 2008 12:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (דינה חממי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=458034&blogcode=8537477http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=458034&blog=8537477http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=458034&blogcode=8342028<div align="right" dir="rtl">וואי שנים לא כתבתי -אולי מהסיבה שזה נשמע לי קצת דפוק שלמישהו אחר יהיה אכפת מחיים זרים. אז ככה... שנייה לפני גיל 20 {חודש אבל מי סופר?} יש כל מיני מחשבות על בגרות ובשלות וזה כל כך מלחיץ! רק לפני שנייה סיימתי תיכון. וכבר גיל 20 קידומת חדשה שמביאה איתה אחריות... ובעיקר פתיחה של דלת לעולם חדש {שבו משלמים מס הכנסה.. ומוצאים עבודה שתממן את חיינו- ובעיקר את הטיול המיוחל} . היום בדיוק לפני שנה הכרתי את החבר הראשון... ואיתו נסחפתי למערבולת של אהבה אכפתיות ובעיקר שמחה מרובה....{שהפך לנושא רגיש וכאוב} אני רק לא מבינה איך באמת הייתי עמוק בתוך הקשר המעוות הזה,איך לא הבנתי שכל מה שקורה זה לא הדדי ובעיקר איך נתתי לולחדור את כל החומות שאיי פעם בניתי סביבי אולי בגלל זה זה כל כך קשה .... כי הייתה לי חומה כזו טובה שרק מפני שפחדתי להיפגע בניתי אותה מהיסוד... ויום אחד הוא הגיע וכמו שלקח פטיש אט אט הייתי כולי מוקסמת בגללו... {וכבר דמיינתי את הילדים שלנו.. ואת הבית שיהיה לנו..-אל תנסו את זה .. זה כואב יותר אחר כך..}.וביום בהיר הכל נהרס כל החלומות על לכלוכית והנסיך.. ושלגיה והנסיך הכל התנפץ ומישהום מ</div>Thu, 03 Jan 2008 16:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (דינה חממי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=458034&blogcode=8342028http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=458034&blog=8342028http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=458034&blogcode=7706559<div align="right" dir="rtl">היי מה נשמע?. אחרי השביזות הנוראית שחוויתי שבוע שעבר אני אומרת " אינף!" אינף לשביזות,אינף לחיי הלא סוערים ... ובעיקר אינף ללקום ב6 בבוקר ולעבוד עד 5. למעשה השבוע התחיל לו בסבבה... שגולת הכותרת הייתה שבת דודה שלי מיצי {השם המלא והאמיתי שמור במערכת .. שזו אני..חח}באה אליי לדירת שירות ,איך שהיא הגיעה.. היא הביאה איתה שמחה גדולה ..וחשוב לציין שמלא אבל מלא זמן לא נפגשנו אז היה ממשכייף. ואז בנות הדירה התחילו להתחרפן והכל המשיך וניהיה מסיבת פיג'מות אחת גדולה. לאחר ... אני לתומי יושבת בתחנת אוטובוס ומדברת עם חברה ומה שאני לא שמה לב זה שהארנק די נפל...ואני עליתילאוטובוס ..ובאוטובוס.. פתאום ראיתי את הארנק על המדרכה.... נכנסתי להתקף פאניקה {האנשים באוטובוס חשדו שאני מחבלת שנכנסה להתקף פחד מפני המוות..} הנהג סירב להוריד אותי עד לתחנה...{שהייתה1000 מטר מהתחנה הנ"ל-תמיד ידעתי שאני צריכה להכנס לכושר בגלל רגעים כאלו!}ואז בריצה{לא צריך להסחף..הליכה מהירה}לעבר התחנה !! ו.... חשכו עיניי! הארנקי לא היה שם כבר.... ומכאן ראיתי רק שחור... {בעיקר דמיינתי איך לוקחים אותי באזיקים אחרי שאני פותחת מ</div>Fri, 19 Oct 2007 11:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (דינה חממי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=458034&blogcode=7706559http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=458034&blog=7706559http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=458034&blogcode=7644386<div align="right" dir="rtl">היי.... היום בבוקר שמעתי פעם הראשונה את השיר "בדד" שסינרגיה ביצעו.... זה כל כך חדר {ולא תרתי משמע..} לנשמתי.. לא הייתי מודעת למילים היפות שטמונות בשיר הזה... היום קמתי עם הרגשה מגעילה כזו... אני לא יודעת אולי המזג האוויר שהופך אט אט לקודר.. ועושה אותי אולי קודרת... לקום בבוקר עם תחושת בדידות ..{וזה לא שאין לי חברים חברות וכו'..} פשוט התחושה פשוט להכיר כבר את המישהו הנכסף הזה... "הרוקיסט על המכונית הלבנה.." {קצת שיניתי... אבל זה מתאים לי יותר... כי סוסים ואבירים אף פעם לא עשו לי טוב..} אף פעם זה לא הפריע לי... שעדיין לא מצאתי את הנכסף בשבילי אבל עכשיו... כשאני מגלה שכולם מסביבי כבר לא כל כך לבד. זה עושה לי תחושת החמצה... זה גורם לי לחשוב... למה לי אין? {ולא אני לא מקנאה או משהו..} פשוט זה תמיד מעלה לי תהיות.הרי יש את האמונה שלכל סיר יש את המכסה שלו.. האם פגשתי כבר את הנפש התאומה? והחמצתי אותו ... בלי להשים לב....האם הוא באמת יופיע?! למה הכל כל כך מסובך?. -..ואולי אני מתנהגת לא בסדר... אולי הבעיה היא בי... -תמיד כל בן שהכרתי תמיד ראה בי ידידה.. ותמיד מתייעצים איתי לגביי בנות אחרות</div>Thu, 11 Oct 2007 16:32:00 +0200nobody@israblog.co.il (דינה חממי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=458034&blogcode=7644386http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=458034&blog=7644386http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=458034&blogcode=7556820<div align="right" dir="rtl">היי ... אני לא יודעת מי באמת קורא את זה... אז ככה.... תחילת חג הסוכות ניראה מבטיח. הקישוטים ... {והעצבים של אבא שרוצה שיעזרו לו להזיז .. וכו' לא מומלץ בבית.} הכניסו אותי מהר מאוד לאווירת החג. ערב החג היה ממש מגניב {חוץ מהברחשים שנופלים לצלחת כי חייב להיות פרוג'קטור ! ! -אני על מצב אנורקסיה מאז החג..}.ואז... אחיינים הקטנים והמעצבנים שלי הגיעו והתחילו לשיר וכו.... זה גרם לי קצת לחשוב למה אני לא הכי מחבבת ילדים קטנים... ומהר מאוד הבנתי ..{שזה בגלל שהם מעצבנים...וזה לא אני .. זה ממש הם!}.וכמובן איך שנכנס לו החג, אמא שלי הכריחה אותי להתלבש יפה כי זה חג....{שונאת את זה .. הכי נוח פיג'מה.. הרי כל האורחים זה משפחה.. ואליהו הנביא לא יבוא.. אז בשביל מי להתאמץ??}. בקיצור ערב החג עבר לו בשלום... אתמול .. חברה שלי פעם 1 לקחה אוטו מההורים {ובתור בנות שגרות בחור בקצה העולם.. זה סוג של נס} והתארגנו יפה.. ונסענו לנו אל עבר העיר הגדולה "פתח תקווה" {ממש סקס אנד ד'ה ביג סיטי} נהנו מכל שנייה... {במיוחד שהיא הרסה איזה אופנוע בדרך אבל המשיכה לנסוע כאילו לא קרה כלום....חחח משעשע...} . ממתינים לי עוד</div>Sun, 30 Sep 2007 14:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (דינה חממי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=458034&blogcode=7556820http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=458034&blog=7556820http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=458034&blogcode=7498699<div align="right" dir="rtl">יום כיפור היום הכי מפחיד ...{ולא בגלל הגזר דין אלא בגלל ה24 שעות חסרות סוכר בדם.} הגיע ,האמת בהתחלה די חששתי כי בכל זאת זה פאקינג 24 שעות שהגוף מתחיל למחזר לעצמו אוכל מהתאים וכו'.... אז יום שישי החל לו בקטע של לקבל הודעות מטומטמות מאנשים שמזמן שכחתי מהם {ולא בגלל היותי סינלית אלא בגלל שהם לא לוקחים חלק פעיל בחיי} . אז שיחקתי את משחק הקטשיות המטומטמת ושלחתי בחזרה "סולחת... שנה טובה וגמר חתימה טובה.... " וכל הבלה בלה בלה... אחרי שהתחיל הצום זה גרם לי לחשוב... למה אנשים חושבים שבגלל שהחג הגיע יש להם פריבלגיה לבקש סליחה ..הרי נכון זה אנושי לטעות אבל יש טעויות כל כך גדולות.. שהשאלה המתבקשת היא איך מילה כל כך קטנה "סליחה" יכולה לעשות את העבודה.....ואיך פתאום הכל נסלח ונשכח.... השוק הכי גדול שחטפתי שקיבלתי הודעה ממישהו שהיינו פעם בקשר {הוא די רצה אותי בשביל סקס...} פגע בי ממש... הוא שלח הודעה..."דינה מתוקה שלי סליחה על הכל.." -כל האוכל של סעודה מפסקתעלה לי לגורגורת {הרגשתי סוג של עליית גרה יאק!} החלטתי לא להגיב לו שימות במיץ של עצמו... יש דברים שסליחה לא פותרת....{זה מצייר אותי אדם מגעי</div>Sat, 22 Sep 2007 20:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (דינה חממי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=458034&blogcode=7498699http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=458034&blog=7498699http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=458034&blogcode=7455194<div align="right" dir="rtl">אז ככה .. בהתחלה חשבתי לתומי איזה מגניב חג.{סוף סוף חופש}. הריח באוויר {אני מתכוונת לזיהום שהגיע לריאות שלי} העיד על בוא החג... הכל היה באווידה מגניבה אנשים הפכו לקיטשיים וטובי לב...{ואני כבר האמנתי שהמשיח הגיע ..} כולי הייתי בשמחה ואושר. עד אשר אמא שלי הדליקה את הנרות {שאומרות אינף!!! אין יותר מחשב .. טלויזיה או כל קשר לעולם החיצוני} גם אז האמנתי שיהיה מגניב .. כי חסרות לי מליון שעות שינה.. והגיע הזמן באמת לברר עם עצמי כמה דברים....טוב חלף לו יום אחד שהצלחתי לשעשע את עצמי.. יום למחרת כל המחשבות שלי היו איך אני מתאבדת... ומשאירה מכתב .. שאומר .."מתה משעמום ולא במשחק מילים" לא ידעתי כבר איך לשעשע את עצמי {ותתפלאו אני מאוד יצירתית} ואט אט.. המחשבות האובדניות התחלפו והפכו ל"יוו ניראה לי שיותר יתאיםלי בלונדיני מאשר אדום" ושוב חזרו מחשבות אובדניות הפעם בקצב רציח.. והשיא.. היה כשחברה של אמא שלי באה והתחילה להרצות שבגילי היא הייתה נשואה עם ילד... וש.. אני מבזבזבת את מיטב שנותיי בשירות לאומי לחינם. בקיצור... ניסיתי להיות נחדמה אליה {השם עדי} אבל הנטיות האובדניות שבי הפכו אותי לצינית ומר</div>Sat, 15 Sep 2007 22:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (דינה חממי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=458034&blogcode=7455194http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=458034&blog=7455194http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=458034&blogcode=7392667<div align="right" dir="rtl">שנת השירות שתבוא עליי לטובה {היא כבר באה!} החלה לה לפני שבוע .... והנה אני מגיעה לעיר רווית לחות {פתח תקווה} ורווית אוטובוסים שכנראה לעולם לא יגיעו בזמן.... היום הראשון של השירות היה באמת מדהים ..{אני עושה שירות בביהח} התגבשנו לנו כל הבנות-לא בכל יום אני פוגשת בנות מבית שאן או מחיפה... ערסיות . פריקיות הכל יש רק תבקשי.... באמת שבהתחלה חששתי מהבנות שהגיעו מבית שאן - שאם איי פעם אני אסרב לצאת מהמקלחת הם ירביצו לי וכו' כל הסטיגמות שקיימות . אבל הן התגלו ממש מדהימות .. בזכותן היה לנו הנחה במונית "אם זה לא 22 שח לא עולות.... !" הנהג שמהר מאוד הבין עם מייש לו עסק..{חלילה להסתכסך עם המאפייה משם..} . אבל הכי חשוב עצם העובדה שהגעתי עם חברה ממש טובה שלי... היא סוג של בן אדם שמהפעם הראשונה שמכירים יודעים שיש קליק טוב.... והחברות זורחת טפו טפו טפו...- החשש להגיע לדירה חדשה אחרי ששנה שעברה היו עכברים וכל מיני חיות לא ידודתיות לסביבה...הסתבר כטעות הדירה ענקית ומושקעת...{מי שרוצה יש מסיבה מטורפת...כל מוצ"ש .. אנחנו עושות בטברנה} מה אני מאחלת לי לקראת השנה החדשה? אמממ ... שאני סוף סוף אכיר סטז'ר</div>Fri, 07 Sep 2007 12:32:00 +0200nobody@israblog.co.il (דינה חממי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=458034&blogcode=7392667http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=458034&blog=7392667http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=458034&blogcode=7275428<div align="right" dir="rtl">הנה אני מוצאת את עצמי אחרי שנת שירות מלאת קשיים ומלאת חוויות... מתחילה את היום ב4 אחה"צ {זה מה שקורה שהולכים לישון ב6 בבוקר.. אל תנסו בבית... רוב הזמן יש לי כמו אנג אובר רק בלי אלכוהול} . מחכה לשנת השירות השנייה שתחול בעזרת השם עוד שבוע וחצי... הפעם החלטתי לגוון קצת... ומילדים אתיופים חמודים עם מבטח החלטתי לעשות בביהח בפתח תקווה {האמת שאין לי מושג איך הגעתי לשם דם עושה לי רע על הלב...}. רוב האנשים שפגשתי אמרו "מה? למה שנה שנייה- שנה אחת זה מספיק" .. איך אני אתחיל לאסביר לאנשים ששנת השירות השנייה שלי נועדה...לחפש אותי! מי אני?! מה השאיפות שלי ?!... ולכן שנת שירות שנייה {האומנם תשאיר אותי ענייה וחסרת שינה לשנה שלימה בערך..} נועדה לאוויר לפני שאני קופצת קפיצת ראש{אני לא משהו בקפיצות....וגם לא בשחייה בכלל}עמוקה למה שנקרא החיים האמיתיים. לפעמים אני תוהה למה לא יכולתי להישאר עוד כמה שנים בתיכון.. הכל יכל להיות יותר פשוט. כשהייתי בתיכון תמיד אמרתי "נו מתי הביה"ס נגמר כבר איכככ אין לי כוח" ומיום שסיימתי {אמממ עם 22 יחידות בערך... תודה לאל שהייתי זכית לבגרות} החיים רצים ורצים ואני רק רוצה לנ</div>Wed, 22 Aug 2007 17:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (דינה חממי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=458034&blogcode=7275428http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=458034&blog=7275428