http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=455448we admire people for their strengths and we love them for their imperfectionsheCopyright 2026 Yeah Yeah. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=455448http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/48/54/45/455448/misc/13012996.gifhttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=455448&blogcode=11211226<div align="right" dir="rtl">תמיד כשאפור אני כאן. אז התחזית לחודשים הקרובים מעונן עגמומי ואפור מתמיד. כולם מחייכים על היצול חופש מושלם, ואני? בוכה. על שלא הספקתי לעשות דבר. תחושבת אובדניות מטורפת. כבר לא יודעת כלום. משקיעה כ"כ הרבה ומקבלת בתמורה כ"כ מעט. יהיה טוב ? כבר לא משפא שיצא מפי בחודשים הקרובים. אין אף אחד חוץ מאחד. ובלעדיו? אני כבר חושבת שהיו עושים עלי קדיש.מחוץ לגדר בית הקברות. אוהבת אותך המון. תודה על הכול. לא הספקתי כלום.</div>Tue, 01 Sep 2009 23:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (Yeah Yeah)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=455448&blogcode=11211226http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=455448&blog=11211226http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=455448&blogcode=10980088<div align="right" dir="rtl">נמחק עידכון ראשון אז אין לי כוח. שישי.ערב.ואני? מעדכנת. פתאטי כ"כ. היו צפיות למסיבה שווה במיוחד.ירדו הציפיות.מאוד ירדו.ועד שכבר התחיל להיות כיף.החלטתי להיתקפל.מפגרת.לא נורא יהיו עוד מסיבות.אבל ניראה לי שזאת פעם אחרונה.היא לא תצא איתי יותר למסיבות זה בטוח.השאר לא מעניינות כ"כ. מה קרה לי?.חיית המסיבות של פעם.הקיבעון הזה.חוסר זרימה.אני שונאת אנשים כמוני.למה הפכתי.מה ניהיה ממני?. פעם הייתי זאת שמושכת לרקוד.היום אני נמשכת.בכוח. די.כמה אדם יכול להיות הפכפך.אנשים מוזרים.שתיה מוזרה.היתנהגות מוזרה. ממד תשומת לב 0.ואם יכל להיות נמוך יותר זה היה -10. לא רגילה.זה חדש לי.מרכז העניינים כבר לא ברשימה ובקצב הזה אני הופכת לל' 2. לאן נעלמת אסתתתר??!.אימלה אני מתחרפנת. הוא לא עונה.הן בשלהן.אני.בשלי. אז למה היא ולא אני ?.לא שם ולא פה?.מה קרה לביטחון העצמי?.לאן פאקינג נעלמתי?!?!. אסתר?.אם את שומעת אותי במקרה... הגוף מחפש את הנשמה שמחפשת את האופי שנעלם... ואם את מוצאת ביטחון עצמי על הדרך ועמוד שידרה זה יהיה מעולה. תודה מראש, אסתר הפטאטית.(האבודה).</div>Sat, 20 Jun 2009 03:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (Yeah Yeah)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=455448&blogcode=10980088http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=455448&blog=10980088http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=455448&blogcode=10961795<div align="right" dir="rtl">האמת? המון זמן. 98 סופי במשחק.נחמד.האמת לא חשבתי שאני כ"כ טובה...טוב לדעת. לומדת לאהוב את עצמי.(תוך היתבוננות מעמיקה בפניי). רוצה לרדת במשקל- יורדת בגדול.בהמשך אחרי היסטוריה. היסטוריה- ב22.6 זה נגמר, אני כותבת את הדברים בחיוך עצום. מתכונת חוזרת ואני בדיוק צריכה לקבל את המתנה החודשית שלי ביום לימודים עם הכי הרבה דפים-מה יהיה? יהיה טוב.כמו תמיד. כול עוד הוא איתי, הכול פשוט נוח,זמין, הוא איתי ואני מאושרת . נותן לי סיבה לחייך וליצחוק. פשוט אוהבת אותו. בדיוק לפני מספר ימים התרחשה אחת הפרידות הכי מכוערות ומפתיעות שיצא לי לשמוע ולהכיר. מערכת יחסים מסובכת אבל כ"כ יפה וטיבעית ,כמו שאמרתי לו כימיה מטורפת, "אבל הרגש דעך" . נשמע ממקומות שונים ואז מהמקור, רק יכולה לתמוך ולומר שיהיה טוב ושהכול לטובה. להיזדהות? בחיים לא.לא רוצה.מנסה שלא לחשוב אבל זה בילתי אפשרי שלא. כי אני הרי אובדנית לגמרי במקרים כאלה, רק רוע רואה את השחורות בלבד.כמו תמיד. אבל הוא מראה את הטוב וגורם לחיוך. שומעת שיר סטייל רייגאי כזה וחושבת על החופש המיוחל- שקט לשם שינוי. לנקות את הראש להנות קצת.לחייך הרבה יותר. הית</div>Sun, 14 Jun 2009 20:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (Yeah Yeah)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=455448&blogcode=10961795http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=455448&blog=10961795http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=455448&blogcode=10713900<div align="right" dir="rtl">וואו כמה שהזמן טס.. עוד חודש וחצי שנה- מי היה מאמין. רק עכשיו אני קולטת [חופשת פסח] זמן להחיות חברויות שהוזנחו. חופש כשר [= אני אסתר- מותר לי הכול ...</div>Tue, 07 Apr 2009 01:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (Yeah Yeah)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=455448&blogcode=10713900http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=455448&blog=10713900http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=455448&blogcode=10580291<div align="right" dir="rtl">שיר אחד שדי פתח תקופה חדשה. אז התחלתי תקופה חדשה שניפתחת בתקופה נשית. לחיות ולא רק לילמוד. להינות מהרגע. לילמוד להעריך ולהסתפק במה שכבר יש בידי - ויש המון. לא להסתכל על מה יש לאחרים.[דשא תמיד ירוק יותר]. " לא האמנתי שאני אמצא חברה בכיתה י'...". מסתבר שלא צריך חברים מגיל 4 כדי למצוא חברי אמת. זה גם יכול לבוא באיחור.מאוחר. ולי בגרון תקועה גו'לה מהמשפט הזה, מין שוק מסויים שככה היא חושבת עלי. שאני כן משמעותית. לא ידעתי מה לענות כי בשיחות כאלה ובכללי אמפטיה אל תצפו לימצוא אצלי. אבל כן גם אני גיליתי כמה חברות חדשות... זה כיף לדעת שהדלתות עדיין פתוחות. אני מעריכה אותך. אז כול צעד בזמנו. הכול לאט לאט ובזהירות. היסטוריה מאחורי וכמו שאמרתי הכול ניראה עכשיו ורוד הרבה יותר. ONE STEP AT THE TIME Hurry up and wait So close, but so far away Everything that you've always dreamed of Close enough for you to taste But you just can't touch You wanna show the world, but no one knows your name yet Wonder when and where and how you're gonna make it You know you can if you g</div>Fri, 27 Feb 2009 18:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (Yeah Yeah)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=455448&blogcode=10580291http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=455448&blog=10580291http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=455448&blogcode=10447776<div align="right" dir="rtl">אז השעה קצת מצאוחרת, אחרי הצגה ומקרה קטן שנתן לי מקום לחשוב קצת. אני מוקפת בהמון סוגים של אנשים- אלה שאני מוקפת ביניהם רוב שעות היום הם סוג אחד. הסוג האחר שעכשיו אני לומדת להעריך -הוא זן נדיר. בזמן האחרון החלטתי לעשות שינוי, לנסות ולמצוא מקום אחר...אולי במקום אחר אני יותר מתאימה יהיה לי יותר נוח? לא שלא היה טוב בקודם אבל משנה מקום משנה מזל חשבתי לעצמי. כבר אולי חודשיים- אני עדיין מחפשת . חיפשו זה טוב,הדברים האלה בונים אותי. אבל איך שאומרים- רק כשהדברים לא לידך אתה לומד להעריך אותם, אז באמת... להשוות את איכת האנשים שם לאומת כאן מה שקרוב? אני לא חושבת שיש לשקול לעשות זאת כי רק מהיתבוננות [שגיאה אני יודעת ] שלי אני לומדת דברים על החברה הנורא ספציפית וחסרת אופקים. הם מחייכות ומאחור שולפות סכין- דוקרות בגב במקומות הכואבים ביותר,שוב הקורבן מסתובב ועולה שוב החיוך הזה- החיוך שאסתר כול כך אהבה [עבר]. למדתי דברים על אנשים, אני יודעת עכשיו דברים רק מהתבוננות על ההרגלים יומיומייים שלהם- לרכל, להחמיא כול הזמן, לדבר על בגדים, איך ההיא שמנה, התספורת המזעזעת של הפריקית מעיצוב ובלה בלה בלה. כ</div>Fri, 23 Jan 2009 00:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (Yeah Yeah)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=455448&blogcode=10447776http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=455448&blog=10447776http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=455448&blogcode=10434553<div align="right" dir="rtl">מה זה שווה שיש לך הכול - כול מה שאי פעם חלמת לקבל ולרכוש- אבל אין עם מי לחלוק. מה זה שווה שעולות על שפתייך כ"כ הרבה דעות מחשבות - אבל אין מי שיקשיב. מה זה שווה שאוזנייך מתות לשמוע- אבל אין מי שישחיל מילה וישבור את הדממה. מה זה משנה שאתה מתפרק,שבור לחלוטין? הרי במילא אף אחד לאיאסוף את הרסיסים. אז מה זה שווה להראות ולהיראות, להשמיע ולהקשיב בזמן שאין איש בקרבתך?... מה זה שווה?... היומולדת הכי טוב שיכולתי לבקש לעצמי! תודה לכולך מי שהגיע ופינה זמן כדי לבוא [= אוהבת. כן, אני חושבת שכן . </div>Mon, 19 Jan 2009 14:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (Yeah Yeah)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=455448&blogcode=10434553http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=455448&blog=10434553http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=455448&blogcode=10407793<div align="right" dir="rtl">אז עוד 10 דקות אני בת 17. הגיל נפתח תחושה משונה-מתרגשת מפחדת מזיעה מרוב לחץ והיתרגשות. מחר מתכונת, 45% מהחומר אני לא יודעת ,שזה אומר ש55% [קצת יותר מחצי] אני לא יודעת ...שזה אומר לא יותר מ55 במתכונת + בונוס של 10 נקודות [הגשת מבחנים]. אז מה הציונים שתקבל אסתר במתכונת? תשובה: 65 גג. אני מאוכזבת מעצמי,מכול הבחינות. אין משהו שאני מרוצה ממנו חוץ מהזוגיות שלי והציון בהיסטוריה [97]. הכול קורס. אני לא מספיק טובה בכלום,בשביל אף אחד. לא מתחילה לפרט אין לי כוח . אז מה אני יכולה לאחל לעצמי?... שימשיך לצעוד לצידי האדם שאני הכי אוהבת . שההורים ירפו קצת. שהלימודים יעלו. שהמצב רוח יעלה. שהחיוך שלי יהיה תמידי. שהמלחמה הזאת תגמר כבר. שמיצי תפסיק לחשוב שאני שטיח. שנתנאל יפסיק לקרוא לי חמוס. שאני אסיים כבר עם התאוריה המזדיינת הזאת . שאנשים יפסיקו לרצות ולבקש. שאני אפסיק לצפות לתודה. שיחזירו לי את עטי העיפרון שלי . [חלי וליאור אממ אממ ]. שהחדר יסדר את עצמו. שיהיה יל כיף ושמח לשם שינוי . שיגידו לי מזל טוב- או שגם זה קשה לבצע. שיעריכו אותי כמו שאני. שאני יוריד 4-5 קילו. שאני לא</div>Sun, 11 Jan 2009 23:53:00 +0200nobody@israblog.co.il (Yeah Yeah)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=455448&blogcode=10407793http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=455448&blog=10407793http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=455448&blogcode=10369695<div align="right" dir="rtl">רק אתמול חשבתי לכתוב על התקופה הזוועתית שעוברת עלי. ההתרחקות. הלימודים. המצב מסביב. העבודה. הכול סוגר עלי מלמעלה. עברו 24 שעות מאז- ואני מאושרת. רוב המטלות מאחורי, אני אוכלת גומי ,המורה סוף סוף מקשיב לי ואני מתחילה בסוף סוף להבין את החומר. לא היה מצחיק היום בבצפר שאני שמחה,פשוט ירד ממנו רוב הלחץ. "הי את זאת שכול הזמן בוכה". מישהו היום נתן את ההערה המטומטמת הזאת איזה מטומטם אחד בלי הרבה דברים לעשות . אמרתי לו שאני לא כזאת אבל אני בעצם כן- בזמן האחרון אני בוכה ומייללת בלי לעשות עם זה כלום. החלטתי שאני יעשה את הדברים בקצב שלי,לפי הראש שלי. אני כול הזמן מסתכלת על אחרים,מה הם כבר הספיקו איך ההיא רזתה ,באיזה שיעור נהיגה ההיא נמצאת וכו'. אסתר יש רק אחת, כול אחד עסוק במידה אחרת ואני עסוקה ++. כדי לעשות מה שצריך בקצב של השאר אני צריכה לעשות דברים בחיפןף.לא מקובל עלי. בקצב שלי בזמן שלי- ואם אני שוגה אז טעויות שלי ומטעויות כמובן שלומדים. הלימודים שלךי בירידה ועליה. מקצועות מסויימים חייבים שיפור ואחרים בשמיים [היסטוריה]. אופוריה מטורפת שרק אתמול התנפצה לי. בכיתי בבצפר, בבית ,לאמ</div>Fri, 02 Jan 2009 13:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (Yeah Yeah)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=455448&blogcode=10369695http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=455448&blog=10369695http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=455448&blogcode=10274187<div align="right" dir="rtl">השארתי ריק את הכותרת כי היו לי כמה אפשרויות אבל הרגשות מעורבים כול כך ,במקום לבלבל את עצמי ואותם [למרות שמכם לא ממש אכפת לי כרגע ובטחשלא הנוחיות שלכם]העדפתי להשאיר ריק. הרבה זמן אה?. אני לא יעשה עכשיו פוסט של מה עבר עלי בזמן האחרון. הרבה. מילה אחת מספיקה. למדתי שלבלוג אני פונה רק כשרע לי,חוויות טובות אני מספרת למי שמקשיב או לא,רעות גם אבל לא מהסוג הזה. אכזבה. בעיקר זה. הפרטיות גם אבל פחות. "אבל זאת כולה תמונה". לא, זה חוסר המחשבה שלכם. זה זה שאני סומכת עליכם יותר מדי. "מה היא מזייינת בשכל?! כולה תמונה" אין מילים,מחפשת. ומוצאת. זאת הפרטיות שלי. "אפשר לחשוב מה כבר עשיתי" העברתם תמונה,כן כולה תמונה. צחקתם,נהנתם על חשבונו -בדיוק כמוני אגב. אבל יש הבדל- אני ידעתי שלא להראות.אתם לא. צחקם נהנתם,אני שמחה שאני צוות הבידור,תמיד אני צוות הבידור. אבל חשבתם אולי שזה יכול לפגוע? שזה אולי לא כ"כ מגניב כמו שאתם חושבים? ועוד אתם,מבין כול האנשים בעולם,דווקא אתם ?. "אני עדיין לא קולט\ת,למה היא כזאת היסטרית? מה הבעיות שלה מה הפוזות?!?!". דברים השתנו. ואיפשהו אני</div>Wed, 10 Dec 2008 13:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (Yeah Yeah)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=455448&blogcode=10274187http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=455448&blog=10274187