http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=45530ככה בדיוק. בערך.heCopyright 2026 פיקציה אמיתית. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=45530http://f.nanafiles.co.il/upload/102005/IsraBlog/45530/misc/3804505.JPGhttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=45530&blogcode=4424153<div align="right" dir="rtl">אין לי הרבה מה לומר על המלחמה הזו - כבר החלטתם על שם רשמי, רוני? - שעוד לא נאמר. שוב קיטורים על המקלט שצריך לפנות, על החמוס שנרדם לסוקניק על הפדחת, על האזעקות למיטיבי שמע, על הצנזורה שהתעוררה בחצי איחור ועומדת כמו אהבלה מול הדיווחים של רוטר, על החום המצחין הזה שמזכיר לי שתיכף אוגוסט ויהיה אפילו יותר חם, על הפומפוזיות של חלק מהשדרים. כבר כתבו, כבר אמרו, כבר שידרו, ואני לא אוהבת לחזור על עצמי, וגרוע מכך - על אחרים, אז כנראה שאין לי מה לומר על המלחמה הזו, שאפילו מאסתי בתארים (הארורה, האיומה, המבעיתה, המחרידה) שמדביקים לה בכל מקום, ושעושים לי גלי חום עולים ויורדים. אז די.וכן, אני עדיין לא פה.</div>Tue, 18 Jul 2006 16:33:00 +0200true.fiction@gmail.com (פיקציה אמיתית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=45530&blogcode=4424153http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=45530&blog=4424153http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=45530&blogcode=3649321<div align="right" dir="rtl">אני לא במצברוח לכתוב כבר די הרבה זמן, כפי ששמתם לב. אני מניחה שזה נובע מהעניין שהלכתי וחזרתי, ואחרי שחוזרים זה כבר לא אותו דבר; אני לא אותו דבר, גם אתם לא.גם תוצאות הבחירות לא ממש משמחות אותי, בלשון המעטה, ובאופן כללי יש אווירה מבואסת, בערך כמו ימי האובך שמגיעים עטויי עננים חומים, כאלה שנראים כאילו לעולם לא ייגמרו, כאלה שלא עושים חשק לנשום, בערך כמו מספר המנדטים של ליברמן וש"ס.אז אני לא ממש צוהלת, ולא רק בגלל התחליף של שרון שעומל על מלאכת הפאזל הממשלתי, אלא גם בגלל עניינים אישיים, שמטרידים אותי כרגע לא מעט, וגם עניינים מקצועיים שמציקים לי ברמה של אבן בנעל; זה לא כאב בלתי נסבל, אבל מרגישים את זה כל הזמן.כן. זהו.</div>Wed, 29 Mar 2006 21:00:00 +0200true.fiction@gmail.com (פיקציה אמיתית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=45530&blogcode=3649321http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=45530&blog=3649321http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=45530&blogcode=3352602<div align="right" dir="rtl">גוגל, זו שכבר מזמן אינה עוד מנוע חיפוש, מעצבנת אנשים; היא גדולה, אסרטיבית, ולא מהססת לכופף אידיאולוגיות כשהן מתנגשות באידיאולוגית העל - כסף. היא מעצבנת את השלטונות האמריקאים כשהיא מסרבת למסור להם תוצאות חיפוש שנעשו באמצעותה, היא מעצבנת את דעת הקהל כשהיא מתכופפת בפני שלטונות סין ומצנזרת את מנוע החיפוש בארץ שכולה חומה, והיא מחרפנת את חברת bmw, שרק רצתה לעשות עוד כמה דולרים, כשניסתה לקדם במרמה את האתר שלה בדירוג של גוגל, ונתקלה בענישה חריפה - מי שמחפש BMW לא יופנה עוד לאתר הבית הגרמני של החברה, ודירוג הדף שלה יתאפס. יש מי שחושב שמדובר בענישה חריפה מדי.ד"ר שולמית אלמוג מפרסמת בנרג' טור מלא עזוז, שם אפשר לקרוא כי "תגובתה החריפה של גוגל לא באה להגן על ציבור הגולשים, אלא על ההגמוניה האבסולוטית של השולטים באלגוריתם". הגמוניה אבסולוטית, לא פחות. שיתביישו להם גוגל, שהם לא משתפים אחרים באלגוריתם, באמת לא יפה. אבל יש עוד, סבלנות. "הסנקציה שננקטה מצד גוגל חוטאת באותו חטא שיוחס לנענשים: ניסיון להערים באופן מלאכותי על הגולשים, וליצור לעינם מצג השונה ממצב-הדברים האמיתי". גוגל החצופים החליטו להעניש את</div>Thu, 09 Feb 2006 14:22:00 +0200true.fiction@gmail.com (פיקציה אמיתית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=45530&blogcode=3352602http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=45530&blog=3352602http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=45530&blogcode=3313202<div align="right" dir="rtl">אתמול החלטתי לעשות פילאטיס, ההתעמלות הבלתי מיוזעת הרשמית של כפר שמריהו והסביבה. התעמלתי חצי שעה, ונשפתי בבוז אל מול המדריכה שציינה את חשיבות המתיחות. עכשיו כולי תפוסה לסירוגין. מדהים לחשוב שעד לא מזמן הייתי אתלטית למהדרין, מזנקת על קורות ועושה שפאגטים כאילו אין מחר. איך חלף גיל 16 לבלי שוב, איזה חרא. אני שונאת להתעמל, זו האמת, בערך כמו שאני שונאת מטיפי כושר. בפעם שעברה שהייתי אצל הגבנית שלי, היא טרחה לספר לי שהיא מתעמלת חמש פעמים בשבוע במכון כושר, עושה ספינינג, רצה, שוחה ורוקדת ריקודי בטן. כשלא טרחתי להתלהב היא נזפה בי - "את צריכה לעשות קצת כושר, אז תביני כמה זה טוב". כן, בסדר בסדר, ממשבהזדמנות.נתחיל בעובדה שמכוני כושר עושים ליצרבת. יש שם סירחון של אנשים, צחנת נעלי ספורט ומראות גדולות מדי, שלא לדבר על המוזיקהשמתעקשת לתת לי קצב, כשכל מה שמעניין אותי זה להגיע לחניה. לרוץ על הליכון או לעשות ספינינג בלי להגיע לשום מקום נראה לי מטופש, יסלחו לי שוחרי הז'אנר, בערך כמו לפרוס לחם בסכין חמאה. במשך תקופה מסוימת פקדתי איזה בית תענוגות כזה למשך מספר חודשים. היתה לי מדריכה סדיסטית להפליא ושקרנית להח</div>Thu, 02 Feb 2006 21:08:00 +0200true.fiction@gmail.com (פיקציה אמיתית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=45530&blogcode=3313202http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=45530&blog=3313202http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=45530&blogcode=3173864<div align="right" dir="rtl">אני חוששת שאני כותבת יותר מדי. אני משוכנעת שברגעים אלו עובדים מיטב החוקרים מאוניברסיטת פנסילבניה על מחקר שמוכיח כי כתיבת יתר מעלה את ההסתברות לקרישי דם בצד הימני של המוח ולמצב קשה אך יציב, אבל כזו אני, עד שלא מגישים לי מחקר בעל ארבע מאות עשרים עמודים בפונט צפוף, אני לא מבינה רמזים. לא דקים, לא עבים, לא בכלל; אני, איך לומר את זה בעדינות, בלתי נרמזת. אבל לא על זה רציתי לכתוב, בטח שלא על זה. אם תשאלו אותי על מה בכל זאת רציתי, אאלץ להתחמק במשך מספר דקות (אולי שניות, תלוי בכוח שיופעל עליי) ואז אתוודה שאין לי כלל מושג על מה רציתי לכתוב. זה לא שאני משועממת, ממש לא, ערימה של מטלות על פתקי תזכורת צהבהבים מקשטת לי את הצג בחוסר סדר שהוא חינני כמו גם מבולגן לאללה. אני צריכה לדבר עם ההוא, אבל שלחתי לו סמס והוא לא ענה אז אולי מחר, וגם עם ההיא, ששלחתי לה מייל והיא תחזור אליי בהקדם, כלומר אף פעם. אני צריכה להגיש משהו ולכתוב משהו ולקרוא משהו ולחשוב משהו, ואני לא מצליחה להתרכז, כאילו שמישהו הניח לי את האונות והפעיל את המייבש במשך שעה וחצי. המון יובש וחשמל סטטי, לא יותר מזה. <SPAN lang=HE style</div>Mon, 09 Jan 2006 23:00:00 +0200true.fiction@gmail.com (פיקציה אמיתית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=45530&blogcode=3173864http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=45530&blog=3173864http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=45530&blogcode=3161485<div align="right" dir="rtl">כל הציפורניים הלכו. כיסחתי אותן. את כולן. ואני לא מאשימה את עצמי, ברור שלא, זה הבוס שלי, השם יקום דמו,בו האשמה. מי עובד ביום שבת, תגידו, מי? רק מישהי דפוקה כמוני, מישהי שחושבת שהעבודה היא משהו שאי אפשר לדחות למחר, שחייבים לעשות אותה עכשיו ומיד, ושאפשר בכיף להרוס את הציפורניים המסכנות שלי תוך כדי. והבוס שלי, איך אני מסמפטת אותו, אחרת לא הייתי מרימה אצבע על המקלדת, למה להרים אצבע כשאפשר למשוח אותה בפרנץ'? כן, היו לי ציפורניים ואינן, אפילו בלי סיקור של עיתונות זרה, שזה פשוט אוי, נורא.אבל זהו, עשיתי את מה שהיה לי לעשות, ועכשיו אני יכולה לשכב על זר הדפנה שהכנתי מראש, אבל האדרנלין שלי סוער כמו ים בלי מציל, ודווקא עכשיו אני מוכנה לעוד כמה משימות. פשוט בזבוז, ואפילו אין לי ציפורניים להרוס, שזה הכי שתי ציפורים במכה אחת. ובלי קשר, נראה לי שיש לי בעיה בויסות חום הגוף. אני, בלי קשר לכלום, צריכה תנור צמוד אליי, פלוס גרבי צמר. כולם מסתובבים עם חולצות קצרות ומזגן, ואני מתעטפת במעילים. הייתי הולכת לרופא, אבל אני חוששת שהוא יבקש ממני להתפשט, ולהתפשט זה קר, אז אני מוותרת. יאללה, מיציתי את עצמי, שיהיה שב</div>Sat, 07 Jan 2006 21:11:00 +0200true.fiction@gmail.com (פיקציה אמיתית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=45530&blogcode=3161485http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=45530&blog=3161485http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=45530&blogcode=3146087<div align="right" dir="rtl">זו לא עומדת להיות עוד רשומה שתרקוד על הדם, למרות שאני לא מחבבת את ראש הממשלהבאופן כללי ואת פועלו באופן מיוחד.זו לא עומדת להיות עוד רשומה שתשתדל להיות מאוזנת, בוגרת וסבלנית, בסגנון המתלהם-מתאפק בקושי, "הקרב האחרון" וכאלה.לא הכרתי אותו באופן אישי ואני לא מרגישה שיש משהו שאני יכולה לתרום לפסטיבל "מותו בטרם עת לעתיד", אבל לא יכולתי שלא לכתוב שום דבר, לא יודעת למה, ואני כל כך עייפה. עייפה משעות של הארץ ו-וויינט ו-נרג', עייפה מבהייה בערוצי הטלוויזיה שמתעקשים לעדכן גם כשאין מה לומר, כאילו שברגע שיחליטו להמשיך בשידורים הרגילים, פתאום יקרה משהו, כאילו שחייו של ראש הממשלה בידיהם. אני מניחה שזה משהו שמשותף לכולנו; הרצון הזה לדעת הכל ומיד, לא להחמיץ לרגע, כי ברגע שנפנה את המבט, הכל עלול להתרחש. ובכל זאת, עייפות.</div>Thu, 05 Jan 2006 15:13:00 +0200true.fiction@gmail.com (פיקציה אמיתית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=45530&blogcode=3146087http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=45530&blog=3146087http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=45530&blogcode=3103137<div align="right" dir="rtl">היה אחלה</div>Thu, 29 Dec 2005 18:11:00 +0200true.fiction@gmail.com (פיקציה אמיתית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=45530&blogcode=3103137http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=45530&blog=3103137http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=45530&blogcode=3075117<div align="right" dir="rtl">מהבוקר אני מסתובבת עם מצברוח מעוך במיוחד והרגשה שמשהו לא בסדר ואין לי מושג מה. לפני שבוע קבעתי איזו פגישה בענייני עבודה, שבוטלה (פעמיים! ולא באשמתי) תוך 48 שעות, אחרי שהתכוננתי אליה, מרטתי גבות והכל. עכשיו הם התקשרו ורצו לדעת אם אפשר לקבוע למחר, אמרתי שאני מצטערת אבל לצערי (כן בטח) נקבעה לי פגישה נורא חשובה לאותה שעה, ושנאלץ לדחות את העניין לפעם אחרת. לא נורא, גם ככה הם היו מבטלים עוד שעתיים. מבאס אותי, כי בעלי עושה לי פרצופים של "היית צריכה ללכת" וגם כי צמח לי חצ'קון ליד החיוך שאין לי. אני נשמעת כמו פולניה בגיל ההתבגרות.מקבץ ידיעות שלא שוות פוסט, בקושי שורה:תיכף מתחיל שבוע הצרבת היהודי, עם סופגניות במילוי ריבה, שוקולד, מייפל ו-וניל. שמעתי גם על מילוי גראס אבל לא הצלחתי לאתר. לינק, מישהו?נמאס כבר לקרוא בעמודים הראשונים עלהכולסטרול של ראש הממשלה. עוד דבר שעושה לי צרבת.והנה דבר מגניב במיוחד - מריץ' ורץ' יוצא ריץ' רץ', מלייזר וטוסט - ישו חרוך, ואם זה לא christmas spirit, אל תקראו לי בכלל, גם ככה קר לי לצאת.תיכף נגמרת השנה הזו, סיכום בקרוב, ראו הוזהרתם.</div>Sat, 24 Dec 2005 22:59:00 +0200true.fiction@gmail.com (פיקציה אמיתית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=45530&blogcode=3075117http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=45530&blog=3075117http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=45530&blogcode=3042315<div align="right" dir="rtl"> לא מלאך, לא שרף. קריש. רק קריש זה מה שהולך היום, ואל תנסו בכלל להעביר נושא, נושאי ספין מנוולים, אל תבלבלו את השכל עם בחירות בליכוד, את מי זה מעניין בכלל, רק קריש. זה מה שהולך. בדוק. כל תוכנית טלויזיה מתחמשת במיטב המוחות: רופאים שיספרו לציבור מה זה בכלל השבץ הזה, למה מקבלים אותו, איך להימנע ממנו, למה הוא יכול לגרום, אילו מנהיגים גדולים בהיסטוריה התמוטטו במהלך כהונתם ומה יכול לקרות אם ובמקרה ובטעות ראש ממשלתנו יפסיק להתבדח (איזה ביטוי מאוס) עם רופאיו ויתחיל להעביר דאחקיות עם החבר'ה למעלה, ואני לא מתכוונת למאושפזים בפנימית ב'. * - שטויות, זה פשוט שטויות. שבץ זה כמו שפעת, אפילו לא, כמו נזלת, כמו שיעול. זה בא והולך ואפילו לא שמים לב. הופ, הנה קיבלתי שבץ, שמת לב? נכון שלא? ככה זה שבץ, כמו אפצ'י. (מנכ"ל מפלגת קדימה מתאמן מול הראי) * לפעמים נדמה לי שכל היועצים והדוברים הם בעצם ממשיכי דרכו של אורי גלר - אף אחד לא מבין מה הם עושים בעצם, אבל כולם מדברים על זה. היועץ האסטרטגי ליאור חורב, החליט שמדובר בעצם בדבר מצוין. כל הזמן חשבו ששרון הוא איש קר ומרוחק, והנה מסתבר שמדובר בבן א</div>Mon, 19 Dec 2005 14:57:00 +0200true.fiction@gmail.com (פיקציה אמיתית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=45530&blogcode=3042315http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=45530&blog=3042315