http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=454584heCopyright 2026 מאיה,. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=454584http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=454584&blogcode=7532699<div align="right" dir="rtl">הבלוג פתוח רק בגלל כל מה שכתבתי בבלוג ושמור בארכיון. ביי (:</div>Thu, 27 Sep 2007 15:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (מאיה,)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=454584&blogcode=7532699http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=454584&blog=7532699http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=454584&blogcode=7053179<div align="right" dir="rtl"> בינואר הקרוב, 11 שנים שאני בסטודיו D. ומיום ליום ובייחוד השנה, אני מבינה כמה שאתן הכל. הדר,ספיר,טל,נעמה,צליל,חן,דנה,נטשה,רוני,מורן,שני,אביב,אלה,מעיין,נופר ודנה. דנה - המנהלת והמורה , שרון - המורה. ובקיצור, סטודיו D - קבוצת בוגרות? אתן האהבה שלי!# אין עליכן ובחיים גם לא יהיה. קורס מחול, קיץ 2007 - - מחר יום אחרון. היה? מדהים! [; </div>Wed, 25 Jul 2007 22:17:00 +0200nobody@israblog.co.il (מאיה,)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=454584&blogcode=7053179http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=454584&blog=7053179http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=454584&blogcode=6768773<div align="right" dir="rtl"> [מחר,נגמרות שלושת השנים הכי יפות בחיי. מחר,נגמרת החטיבה. ואיך אני רואה שמפלי הניאגרה יצאו לי מהעיינים מרוב דמעות. מחזור י"א?! אני אתגעגע. חטיבת ברלב כפ'ס?! אני אתגעגע אפילו לרצפה. יהיה טוב. ואני לא יודעת איזה סמיילי מתאים למצב.. :( :) לכל סיום יש התחלה חדשה ותמיד הפרידה היא קשה זה הוא הזמן זה היום זה הרגע החופש קורא לי מכל הכבישים זה הזמן זה היום זה הרגע החופש קורא לי לצאת לחיים חדשים אני ואת טובעים במערבולת סבוכים במעגל סגור בדרך בלי מוצא יותר מדי ביחד רגשות אשמה ופחד אל תבכי, אל תבכי לכל סיום יש התחלה חדשה וכל דרך היא דרך קשה שיר הסיום,של מסיבת הסיום. שד.א , הייתה מדהימה. עריכה,20.6: אוי אוי אוי,כמה בכיתי היום. הראשונה בשכבה שהדמעות יצאו לה מהעיינים בשטף. מפלי הניאגרה יצאו פראיירים לידי xD היה עצוב,בטירוף,לא רציתי ללכת משם. באמת,תודה לברלב,לצוות ולמחזור י"א שעשו לי את ה3 שנים הכי מדהימות בחיי. אני אתגעגע כ'כ. אבל זהו,זה נגמר,עכשיו סופית נפרדנו, ווואו!!!!!1111 איזו הרגשת הקלה! עוד יומיים נקבל מכתב מהתיכון,וזהו. נבוא לבקר הרבה.</div>Tue, 19 Jun 2007 19:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (מאיה,)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=454584&blogcode=6768773http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=454584&blog=6768773http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=454584&blogcode=6628234<div align="right" dir="rtl">3 ימים,בריכה,אוכל מזוויע,מורות,מנהל,יועצת,מחנך דביל/חופר,44 מעלות,מדבר,חברות,מחזור י"א פעם אחרונה ביחד = מדהים. באמצע המדבר, המדריכים. טוב תשבו עושים תחרות בנים בנות,בואו נראה מי המין השולט. התבקשנו להמציא שיר מ5 מילים ולהמציא תנועות. המילים: מרביץ,חול,נזלת,להקיא,כייף,מטאטא ומכולת. [את הקליפ שצילמו לנו אני אעלה בימים הקרובים] מכירים את השיר רוצי שמוליק?! זה על הלחן. כשאת קמה בבוקר למכולת האהא אני מרביץ לשכן עם מטאטא האהא להקיא את כל החול והנזלת האהא כמה כייף עכשיו אנחנו נעשה. בנות מוכשרות,בנות ניצחו (; פשוט הייתי חייבת להנציח את השיר הזה איפשהו. בכללי היה מדהים. נ י צ נ ה 2007 - - - בחיים לא נהנתי ככה בשום מקום בחיים שליי!!!!1# D: אולי גם יהיו תמונות ... מתישהו. </div>Thu, 31 May 2007 22:32:00 +0200nobody@israblog.co.il (מאיה,)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=454584&blogcode=6628234http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=454584&blog=6628234http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=454584&blogcode=6592500<div align="right" dir="rtl">הכל מעורפל. אבל אני יודעת שאני לא. ואני יודעת שהם זה לא הדבר הכי חשוב,ושזה לא ייקבע יותר מידי בחיים. או אפילו לא ייקבע בכלל? אבל אני רק יודעת,לא מפנימה. ואני בדרך לשם... הדבר היחידי שאני באמת מודעת אליו זה הרגש המתסכל הזה שנקרא געגוע. שפוקד אותי כשאני קמה בבוקר,כשאני אוכלת,כשאני ישנה,כשאני מצחצחת שיניים,שאני הולכת לבית הספר,כשאני כותבת,כשאני בשירותים,שאני רוקדת,כשאני מדברת,כשאני זזה,כשאני חושבת,כשאני נושמת. והייתי מדברת,אם רק היה מי שיקשיב.</div>Sat, 26 May 2007 23:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (מאיה,)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=454584&blogcode=6592500http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=454584&blog=6592500http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=454584&blogcode=6539001<div align="right" dir="rtl"> בת שלושה חודשים. מהממת. והיא שלי...כמה שזה רכושני. גאיה,נעים להכיר? [;</div>Sun, 20 May 2007 00:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (מאיה,)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=454584&blogcode=6539001http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=454584&blog=6539001http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=454584&blogcode=6292364<div align="right" dir="rtl">בלב שלם,ביטחון. עם שתיכן. ואני כ'כ שמחה ואני כ'כ אשמח. חבל שאין לי דרך להביע עד כמה אני מאושרת כרגע.</div>Mon, 16 Apr 2007 22:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (מאיה,)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=454584&blogcode=6292364http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=454584&blog=6292364http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=454584&blogcode=6098601<div align="right" dir="rtl">אם היית יודע רק אם יודעת היית אתה לא היית עושה והיא לא הייתה דומעת יושב שם, מיטה מעץ מעקה ממתכת שחורה ואפלולית. יושבת שם, מיטה מהודרת. חושבים. חושב - חושבת הוא יושב ונרקב,נשימותיו וליבו מאיצים בו לקום, ללכת. היא יושבת ועדיין חושבת. והוא נשאר לשבת. מסתכל החוצה,מבעד לחלון לפתע הכל מתכסה לבן - שניה,שניה קלילה אחת חסרת מחשבה משנה הכל לפתע,הלבן מתכסה כתמים. שחורים,אפלולים כמעקה המיטה הוא מביט לאחור הפעם היו אלו רגליו שהאיצו בו ללכת. אפילו לרוץ. היא,יושבת, ונחשו מה? עדיין חושבת. הפעם,דמעה מעיניה נוזלת. וכך ממשיך הרצף,לא נקטע וגם לא יקטע. מה שנקטע,היו חייה חייה של אותה אישה שאם הוא היה יודע והייתה היא יודעת לטעמי,היא ממזמן הייתה בורחת. אחרי שעות של מחשבה הוא ידע,היא ידעה,הם ידעו. אך אם רק היו יודעים קודם?</div>Sun, 25 Mar 2007 17:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (מאיה,)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=454584&blogcode=6098601http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=454584&blog=6098601http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=454584&blogcode=6024067<div align="right" dir="rtl">כאבים חדים ומעיקים מתפקדים על יד הדלת כאבים מחלישים ומכשלים 1,2,3 סוף. הם מתחילים ללכת - נכנסים. אווץ',זה כאב. הם נכנסו. בום בום בום בום הם דוקרים עמוק deeply deeply כאבים כאלו שקשה לסבול. הוא צועק 'די!!!!' אך הם מתעלמים באדישות שעה,שעתיים,שלוש עברו הוא לא יכול יותר,הוא צועק זמן מה זמן ממושך האומנם? כשהוא יפסיק לצעוק הוא יפסיק לנשום בו בזמן. שתי ציפורים במכה אחת ניתן לומר? כשהוא יפסיק לנשום עוד כמה יוסיפו לבכות דמעה ועוד דמעה והוא שוכב שם, כמעט חסר תנועה כמעט חסר רגש לא מרגיש דבר, דבר מלבד הכאב החד,המעיק,המחליש והמכשל. ופתאום רגש האשם מתעורר לחיים, ולאחר שנדם הכל גם מערכת העיכול הופס,פועלת מעכלת את האשמה שנפלה על ההוא ואז לפתע,המוח חוזר לפעולה,החלק היבש ההוא שספג שטויות מפה ועד להודעה חדשה לפתע פתאום לאחר שנדם הכל הבין הוא. הוא? הכוונה היא לגוף,האדם. הוא עיכל,הוא אשם. הוא הרס ועכשיו, הוא מת.</div>Tue, 13 Mar 2007 23:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (מאיה,)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=454584&blogcode=6024067http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=454584&blog=6024067http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=454584&blogcode=5737149<div align="right" dir="rtl">.perfectionism מועקה. לחץ. </div>Sat, 27 Jan 2007 19:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (מאיה,)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=454584&blogcode=5737149http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=454584&blog=5737149