<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>psychedelic slut</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=453821</link><description>בטח תקעתי את אחותך! בהתחלה היתה קצת צולעת , אחרי שפתחתי אותה הולכת יופי P:</description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 דלקת.. All Rights Reserved.</copyright><image><title>psychedelic slut</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=453821</link><url></url></image><item><title>שאלו אותי פעם איך הייתי מתארת דיכאון</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=453821&amp;blogcode=7427263</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;[http://www.beok.msn.co.il/SelectedArticle.aspx?ArticleID=3147]

שאלו אותי פעם איך הייתי מתארת דיכאון. ובאמת, לאדם שלא חווה את התהומות הכל כך עמוקות האלו,
קשה להבין את עוצמת השבר. דיכאון זה כמו מבוך שחור, מפותל, כשלאן שאתה לא הולך יש &quot;אין כניסה&quot; 
או &quot;אין יציאה&quot; ובעיקר - אין אוויר. בהתחלה אתה עוד צועד, אך לאט לאט הכוחות אוזלים ואתה מתחיל לזחול 
על גחון, או על גפיים. צ&apos;רצ&apos;יל קרא לו &quot;הכלב השחור שלי&quot; אני לא קוראת לו, הוא בא לבד. הוא מגיע בשקט, 
שוטף אותך ומוחק בדרך את הכל. הריכוז, החשיבה וכל היכולות יורדות למינימום, התפקוד היומיומי הפשוט 
ביותר הופך למלחמה. לקום בבוקר, לשטוף פנים, לחזור למיטה. בעצם, עזבו לשטוף פנים - מיטה. מיטה. מיטה. 
לבד כל כך שבא להיעלם, כי לא משנה מי יאהב אותך, או כמה הוא יאהב אותך, אף אחד לא יכול לקחת את
השחור הזה ממך. דיכאון זה מלחמה חוזרת ונשנית באויב חסר פנים, כשבכל פעם עולה השאלה מחדש - 
איך חיים כשהשמיים נופלים?ומה שמחזיק אותך בתקופות האלו - התקווה שמחר יהיה אחר, שאולי הכדור 
החדש או המינון החדש יעלימו את השחור הזה. כי בלי התקווה הזו - אין סיבה למלחמה&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 12 Sep 2007 12:17:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (דלקת.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=453821&amp;blogcode=7427263</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=453821&amp;blog=7427263</comments></item><item><title>התכתבות עם אמא.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=453821&amp;blogcode=7109894</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;[כל השמות כאן בדויים מחשש שאנשים לא רצויים ידחפו תאף]
-..............................
שוב ההרגשה הזו שאת לא מוצאת את עצמך בשיט.
מבולבלת מכולם ומהכול.
רק רוצה שברגע אחד הכל יסתדר. ואת תהיי שקטה.
ושום דבר לא מסתדר. וכל אחד מבקש משהו כאילו אני איזה 144
כל אחד בא עם הבעיות שלו כאילו שאני איזה פסיכולוגית ולי אין
בעיות משל עצמי.
לכולם יש מן דחף מוזר כזה להתקשר דווקא אלי ולזיין ת&apos;מוח על זה שהחיים מזוינים.
וכשאני מתקשרת לקבל אוזן קשבת אזשני עסוקהדנה ישנה אמא בטלפוןיניב בצרפת
דניאלבצבאיוני בחו&quot;לשרית שיכורה סבתא חירשת.
&lt;P class=MsoNormal dir=rt&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 02 Aug 2007 02:01:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (דלקת.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=453821&amp;blogcode=7109894</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=453821&amp;blog=7109894</comments></item></channel></rss>