<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>i dont know who i am, but i just dont wanna know</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=453661</link><description>&quot;מה הם... מה הם אומרים בכלל? מה הם חושבים בכלל? למה הם שונאים כל כך... את אביב?&quot;...
לפעמים אביב גפן כותב כל כך יפה.</description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 cookie23. All Rights Reserved.</copyright><image><title>i dont know who i am, but i just dont wanna know</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=453661</link><url>http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/61/36/45/453661/misc/11599649.jpg</url></image><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=453661&amp;blogcode=7716380</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אוי, השבת.
בכלל סוף השבוע.
בדרך כלל, אני מאושרת שסוף השבוע מגיע.
סוף סוף קצת שקט מהכל, מכולם. להתרחק.
לכבות את הטלפון לכמה שעות, ואת האיסיקיו והמסנג&apos;ר, להתרווח על הספה עם איזה סרט טוב, ופשוט להינות מהאווירה של שבת.
אבל זה כשיש הרבה במהלך השבוע.
במקרים של נגיד, השבוע האחרון, לא היה לי כל כך בשביל מה להתרחק.
לא יצאתי מהבית בכלל.
לא דיברתי עם אף אחד בכלל.
לא הייתי צריכה לכבות את הטלפון, כי גם ככה לא היו מתקשרים.
לא התנתקתי מהאיסיקיו או המסנג&apos;ר, כי גם ככה מספר ההודעות היה דליל ביותר.
לא יצא לי להתרווח על הספה, כי פשוט לא היה סרט טוב.
וגם לא ניהנתי מאווירת השבת, כי בשבילי זה היה פשוט יום רגיל כמו כל השאר בשבוע האחרון.
אותו דבר, בדיוק.
רק שהפעם כל המשפחה אכלה צהריים ביחד, והפעם לקח 10 דקות יותר מהזמן הרגיל שבו כל אחד היה חוזר למחילה שלו.

ביום שישי קמתי ב11 וחצי.
זה היה ממש מוזר.
אני מהמשכימים, אלה שקמים בדרך כלל ב8-9-10. 10 לעיתים רחוקות.
בימים האחרונים אני מתקשה להירדם, אני הולכת לישון ב1,2,3 אפילו 4 בבוקר.
אפילו לא עושה שום דבר מסוים.
שוכבת במיטה עם עיניים פקוחות ומסת&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 20 Oct 2007 18:41:00 +0200</pubDate><author>snoopi23@walla.com (cookie23)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=453661&amp;blogcode=7716380</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=453661&amp;blog=7716380</comments></item><item><title>בוקר אור, תהריים טובים, ערב טוב.. מה שלא יהיה.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=453661&amp;blogcode=7708791</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;הגעתי למסקנה שאין לי חיים. בכלל.
ני יושבת בבית כל היום, לא מדברת עם אף אחד, לא יוצאת לשום מקום, ואז כשאני מדברת עם מישהו אני רבה איתו.
לא יודעת אם המושג &quot;אין לי חיים&quot; מתאים לזה.
שום דבר עדיין לא מסתדר לי.
ניסיתי לדבר שלשום עם יעל, כשהייתי ממש בבאסה.
רציתי סתם לדבר איתה, על הככל רק לא על זה.
לא רציתי לדבר על זה כי ידעתי שאחר כך גם היא תתחיל לחשוב שאני מרחמת על עצמי או דברים כאלה.
המחשבה הזאת עברה בטח גם אצל שירה אנה וגל בראש, כשהם קראו את זה בפעם הראשונה.
אחר כך הם כתבו את מה שהן כתבו כי הן הבינו שרע לי, אבל ני בטוחה שהן חשבו על זה.
היא נעלבה מזה שאני לא מספרת לה. היא אמרה שאם אני לא מספרת לה על כאלה שטויות אז אני לא מספרת לה גם על דברים יותר חשובים.
הבנתם? אני מרגישה שכלום לא הולך וזה נקרא שטויות.
התחלתי להוציא עליה את כל הבאסה שלי, התעצבנתי עליה וצעקתי עליה.
אתמול ביקשתי ממנה סליחה על זה שהוצאתי עליה הכל. היא אמרה שזה בסדר.
ואז אחרי 5 דקות התחלנו לריב כמו אני לא יודעת מה, בגלל שאמרתי לה שהצופים זה יותר גרוע מהנוער העובד או הנוער הלאומי.
בגלל זה רבנו, ואנחנו עדיין לא מדבר&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 19 Oct 2007 16:00:00 +0200</pubDate><author>snoopi23@walla.com (cookie23)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=453661&amp;blogcode=7708791</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=453661&amp;blog=7708791</comments></item><item><title>מסתבר שלבכות זה טוב | התקדמויות בקריירה של אביב גפן =)</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=453661&amp;blogcode=7702433</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אחרי חצי שעה (שנראתה כמו נצח) שבה ישבתי במקלחת, ובכיתי, אני מרגישה יותר טוב.
אני חושבת שעברתי התמוטטות עצבים או משהו, כולי רעדתי וקפאתי מקור, למרות שמעלי היה זרם של מים רותחים.
זה היה ממש נעים ולא נעים באותו זמן.
זה היה מוזר.

אני חושבת שבזה הסתיימו &quot;הרחמים העצמיים&quot; שלי.
לא, לא עבר לי. אני עדיין מרגישה רע, ורע לי, וכלום לא יוצא לי טוב, והלהקה ובלה בלה בלה...
אבל אני מפסיקה לכתוב על זה פה.
אני לא צריכה שיגידו לי שאני מרחמת על עצמי וידרמו לי להרגיש יותר רע.
אני יודעת שאני לא מרחמת על עצמי. זה מספיק.





בחודש הקרוב אביב גפן (המלך, אגב) יוציא דיסק חדש, LIVE, אחת מההופעות בתל אביב.
וכן, אני הולכת לקנות =)
זה מאוד משמח.
ועכשיו הוא מתחיל לעבוד עם נגן פסנתר ממש מפורסם שקוראים לו מייק גארסון, והם עובדים על תקליט חדש שלו באנגלית, משהו בסגנון בלאקפילד שהוא עשה עם סטיבן ווילסון, רק עם תוספת פאנק לרוק שלו.
בקיצור משהו מגניב.
שמעתי את הביצוע של שניהם עם פסנתר ל&quot;ועם הזמן&quot;, וזה היה מדהים.
אני ממש אהבתי לפחות. הפסנתר עשה את השיר הזה כמו בלדת רוק כבד ממש יפה, לדעתי.
עכשיו יש לי מ&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 18 Oct 2007 19:26:00 +0200</pubDate><author>snoopi23@walla.com (cookie23)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=453661&amp;blogcode=7702433</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=453661&amp;blog=7702433</comments></item><item><title>try to look at me, and really see my heart</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=453661&amp;blogcode=7700682</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;
what&apos;s wrong now?
to many problems
dont know where i belong
i want to go home, but nobodies home
it&apos;s where i lie broken inside
with no place to go to dry my eyes
broken inside...

my feeling i&apos;m hide
my dreams i cant find
i&apos;m losingmy mind
i cant find my place
i&apos;m losing my faith
i&apos;mfalling from grace
i&apos;m all over the place...
yea....

אני שונא את השמש ואת אור הירח, ואין מה לעשות, הכל מתפורר.
(כן, חיבור דבילי.. אבל הגיוני מבחינה רגשית, אם משקיעים טיפת מחשבה)

&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 18 Oct 2007 16:04:00 +0200</pubDate><author>snoopi23@walla.com (cookie23)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=453661&amp;blogcode=7700682</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=453661&amp;blog=7700682</comments></item><item><title>רע לי...</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=453661&amp;blogcode=7695510</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;כן, לא בדיוק הכותרת שתכניס לפה יותר מדי אנשים.
אולי מזדהים, אולי מעודדים, אבל בטח שלא אנשים שאין להם כוח לשמוע על הצרות שלי.
כמו הרבה אנשים בעולם, שאני עדיפה פשוט לא לפנות אליהם.

רע לי.
רע לי כל כך.
אני לא יודעת, אולי זה פשוט בגלל שכבר כמה ימים אני לא מרגישה טוב, ואני סתם לוקחת דברים ומוציאה אותם מפרופורציה. אבל באיזשהו מקום אני יודעת שלא, שבאמת רע לי.
כמו שאמרתי, כבר כמה ימים יש לי בחילות וסחרחורות, ואני על כדורי אקמול כל הזמן.
אני בקושי אוכלת, הורדתי קילו וחצי ביומיים שבהם ישבתי מול המחשב נונסטופ.
אני מרגישה רע.
כלום לא הולך לי טוב.
בקושי דיברתי עם החברות שלי מתחילת השביתה, רק עם שתיים.
אפילו לא חשבתי על להתחיל את השיעורים לשביתה שכל דקה יכולה להיגמר.
אני רוב היום לבד בבית, כי אני היחידה בבית ששובתת.
ואפילו בלהקה שעד לפני חודש הייתה הדבר היחידי שהחזיק אותי שפוי, אפילו שם הכל נהרס.
נתנו לנו להכין 5 שירים לחזרות שירה.
מי שקרא כבר יודע על זה. מאז שנתנו את המשימה, ועד לחזרה אתמול, החלפתי 30 שירים.
אני שרה שיר, שומעת את עצמי שרה ופשוט מתייאשת מאיך שאני שרה.
אם עד היום ה&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 17 Oct 2007 20:15:00 +0200</pubDate><author>snoopi23@walla.com (cookie23)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=453661&amp;blogcode=7695510</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=453661&amp;blog=7695510</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=453661&amp;blogcode=7665910</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;היי =)

אני עייפה.
כל כך כל כך עייפה..
ואין מתי לישון =( זה כל כך עצוב =(

אתמול הייתי בעזה XD
חחח סתם, לא ממש בוך עזה.
מרחק אווירי של 100 מטר.
הלכנו לבקר את אח שלי בבסיס שלו. חחח איזו שכונה הם עושים שם...
אחר כך הלכנו לטייל, וקניתי טבעת של &quot;נ נח נחמ נחמן אומן&quot; XDDD
אוי היא כל כך מצחיקה אותי...

ביום חמישיהיינו בירושלים.
הלכנו לטקס השבעה של בן דוד שלי בצנחנים.
וואי, היה הכי בלאגן בעולם.
לא ראינו כלום, ולא הבנו כלום מהטקס.
ובעיקרון בטקסי השבעה החיילים אמורים לצעוק &quot;אני נשבע להגן על המולדת בגופי ובדמי ובנשמתי&quot; או משהו כזה..
בטקס הזה המפקד צעק את זה ואז החיילים רק אמרו &quot;אני נשבע!&quot; ונגמר הטקס, כולם הלכו.
הטקס של אח שלי היה הרבה יותר מרגש =)
ואז קניתי חולצה של dont worry - be jewish!!!
פחחחההה XDDD אוי זה כל כך מצחיק...

שלשום הייתי אמורה לצאת לגיוסים של הלהקה שוב, הפעם לחוגים.
אנחנו פותחים חוגים לתלמידים בכיתות ד-ה-ו פעם בשבוע 100 שקל לחודש.
חוג של אומניות במה עם אנשים מקצועיים שעוסקים בתחום. כל הכסף הולך ללהקה הצעירה/הבוגרת.
לחוגים אין אודישנים, אבל אחר כך יש לכם&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 14 Oct 2007 08:00:00 +0200</pubDate><author>snoopi23@walla.com (cookie23)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=453661&amp;blogcode=7665910</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=453661&amp;blog=7665910</comments></item><item><title>וואו, שנים לא הייתי פה..</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=453661&amp;blogcode=7641364</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;סתם, לא הייתי פה בערך שבוע או משהו..
אולי אפילו פחות.

התחילו החזרות עם החדשים.
וואו, זה כל כך כיף.
זה מעין חווית תיקון בשבילי כי עכשיון אני כאילו ותיקה, אני כאילו מבינה דבר או שניים בלהקה הזאת.. וזה.. זה נחמד.
החזרות הראשונות שלי היו נוראיות.
לא היה לי ביטחון עצמי בשיט, ואנשים פשוט לא הבינו מה אני עושה שם.
אחר כך זה הסתדר, והתגברתי על זה.
מה שמעניין זה, שהחדשים התגברו על זה כבר בחזרה השנייה עם גדי.
וואו, יש שם אנשים כל כך מוכשרים.
זה נראה שהם כבר שנה בלהקה לפחות.
יש כאלה שיותר.

חחח, שוב החלפתי שירים. הפעם אני ממש בטוחה בעצמי.
1. דמעות של מלאכים
2. רחבת הריקודים
3. פנים אל מול פנים
4. תמיד יחכו לך
5. מחר הוא יחזור
אני ממש אוהבת א השירים האלה.

גדי ביקש מאיתנו לעשות שיר בליפסינג. כאילו שהזמר המקורי ישיר, אנחנו נזיז את השפתיים, וכאילו נשחק את התפקיד.
חשבתי לעשות את פרח נתתי לנורית.
ואז כאילו ילד קטן כזה שהוא כולו כזה אופטימי מחייך ותמים כזה, ואז הוא פתאום נהיה עצוב..
אוי זה כל כך חמוד =) חח..





קררסני אני מתגעגעת =))

סתם, החיים משעממים מאוד.
אין שום&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 11 Oct 2007 09:24:00 +0200</pubDate><author>snoopi23@walla.com (cookie23)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=453661&amp;blogcode=7641364</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=453661&amp;blog=7641364</comments></item><item><title>מסקנה: אין כזה דבר אימו/פריק. גם לא טוקיו הוטל.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=453661&amp;blogcode=7615011</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;מצטערת אם פגעתי שמישהו שמחשיב את עצמו אחד מהם.
אבל כל מי שמחשיב את עצמו אחד מהם, זה רק מישהו שפשוט אוהבת שחור. זה הכל.
קצת איפור שחור, ניטים, משבצות, שרשראות, גולגלות, צבעים בשיער...
יש אנשים שאוהבים לקרוא לזה &quot;פריקים&quot;.
אז זהו, שמי שהולך ככה זה פשוט מי שחושב שאוהב את זה, וחושב שזה הסגנון שלו.
יש אנשים שהולכים ככה רק בגלל שעכשיו כולם הולכים ככה ושלדעתו זה יפה והוא גם רוצה להיראות כזה - 
ולא, זה לא מצליח לו. מה שגורם לי להיות קרוב אליו כל היום ולסבול את המראה המחריד הזה.
אנשים שהולכים ככה רק בגלל שזה ה&apos;סטייל&apos; שלהם. בגלל שככה הם מאז שהם מכירים את עצמם. 
שהולכים ככה בגלל שזה מתאים לאישיות שלהם, ולא בגלל שהם חושבים שזה יפה להיות עם שיער ורוד ואיפור שחור.
אותו דבר לגבי אימואים.
אנשים פתאום התחילו ללבוש שחור. רק שחור.
בתור אחת שלובשת שחור כל חייה, או לפחות רובם, אני יכולה להגיד שזה התחיל לא מזמן.
ביסודי היו צוחקים עלי שאני תמיד לובשת שחור.
ותמיד היו שואלים אותי למה אני תמיד לובשת שחור. שחור וג&apos;ינסים. זאת הייתה התלבושת שלי רוב הזמן.
אפשר להגיד ששחור זה היה הקטע שלי. 
ופתאום, כול&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 07 Oct 2007 15:47:00 +0200</pubDate><author>snoopi23@walla.com (cookie23)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=453661&amp;blogcode=7615011</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=453661&amp;blog=7615011</comments></item><item><title>אני אביב סמו, ואני אלכוהוליסטית אנונימית.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=453661&amp;blogcode=7600449</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;- אוהבים אותך, אביב!

חח, תמיד הייתה לי חיבה מסוימת ל&quot;דיאלוג&quot; הקצר הזה.
ולא, אני לא אלכוהוליסטית, בטח שלא אנונימית.
אני סתם מנוזלת =/

כן, כן.
אני עדיין חולה =(
39.8 מעלות חום, ואני עדיין מוצאת את הכוח לכתוב פוסט רגיל וחסר משמעות.
הנה, עכשיו אתם רואים כמה אני אוהבת אתכם? =)

אוף.. בגלל שאני חולה, פספסתי את פסטיבל הסרטים.
זה ממש מבאס.
אמרו שממש נחמד שם, ושיש שם מלא שטויות כאלה שאני אוהבת.
ממש מבאס שלא הלכתי.

טוקיו הוטל נחתו בארץ.
לא, אני לא אוהבת אותם. אני אפילו לא מחבבת אותם.
הם עושים מוזיקה גרועה לדעתי, למרות ששמעתי רק בערך... 5 שירים שלהם.
השיר היחידי שאהבתי שלהם, זה הגרסה האנגלית של מונסון (שאגב, שמעתי גרסה של מישהו אחר).
אבל דינה חפרה איתם כל השבוע בערך...
בבלוג שלה (שאני עדיין לא מבינה למה אני קוראת שם) ובמסנג&apos;ר...
בכל מקום &quot;ישש הם נחתו בארץ&quot;.
יאללה, שתלך כבר להופעה שלהם ושזה יעבור כבר...

מה שעושה לי חשק ללכת להופעה של אביב/חמי/היהודים.
הבעיה היא שכל ההופעות בתל אביב, ואני מהעצלנים שאין להם כוח לנסוע עד לשם..
אני פשוט מחכה שהם יגיעו לחיפה.
יש הפעה של&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 05 Oct 2007 16:51:00 +0200</pubDate><author>snoopi23@walla.com (cookie23)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=453661&amp;blogcode=7600449</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=453661&amp;blog=7600449</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=453661&amp;blogcode=7593384</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אוף, אני חולה.
אני לא אוהבת להיות חולה, בעיקר לא עם 39 וחצי חום.
וגם לא ממש בחופש.
אבל זה סתם פרט שולי.

המסיבג&apos; (מסיבת-פיג&apos;מות. נכון מתוחכם?) הייתה אתמול, והיה כל כך מצחיק!
בגלל שלא ישנתי יותר מדי ב... 5 ימים האחרונים, אז נרדמתי ישר באיזה 11 וחצי והעירו אותי ב8.
בזמן שישנתי, הם הספיקו להתעורר ב5 ולצעוק בקולי קולות, לפהעיל את האזעקה, לצרוח בוקר טוב פעמיים - 
ואני לא שמעתי כלום.
חלמתי שיש לנו שיעור עם מורה אחת, והיא מחלקת עוגת שוקולד כי יש למישהו יומולדת ואז היא פתאום צועקת בוקר טוב!
ואז קררסני אמרה שזה כנראה בגלל שהם צעקו, חח..
ראינו דיסטרביה.
שועלית אמרה שזה אחד הסרטים המפחידים.
זה לא.
אבל אני זה לא דוגמא, אני צחקתי שהרגו 2 אנשים ב&quot;צעקה&quot;.
ויכול להיות שזה לא היה מפחיד כי ראינו את זה ב8 בבוקר..
אבל בעיקרון הוא בכלל לא הפחיד אותי.
היה קטע אחד שנבהלתי בו. - כן קרסני, רק אחד.
ואז חזרתי הביתה, וזה היה נורא נחמד כי פתאום נהיה לי ממש קר וכאב לי מאוד הגרון ואז הגעתי למסקנה שאני חולה =)
ואז כולם התחילו לדאוג לי ולהכין לי דברים מאוד מאוד מאוד נחמדים =)
(אתם יודעים... מרק עוף,&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 04 Oct 2007 20:08:00 +0200</pubDate><author>snoopi23@walla.com (cookie23)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=453661&amp;blogcode=7593384</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=453661&amp;blog=7593384</comments></item></channel></rss>