http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=450866אנחנו מטיילים לא כדאי לברוח מהחיים, אלה כדאי שהחיים לא יברחו מאיתנו!!heCopyright 2026 גל מזרחי. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=450866http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/66/08/45/450866/misc/29184244.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=450866&blogcode=14963531<div align="right" dir="rtl">טוב אז הרבה זמן לא עידכנתי (כרגיל) אבל אני חושב לנסות משהו חדש, מדיי פעם לעלות "סיפור דרך" שלי מהטיולים, זה גם יתן לי מוטיבציה לכתוב וגם יתן לכם הקוראים לראות קצת את מה שחוויתי :) אז בלי יותר מדיי חפירות נתחיל תאריך: 6.9 היה זה יום בהיר, הנופים האינסופיים של מונגוליה גרמו להבין כמה אני אוהב את המדינה הזאת, לא פשוט פה, רוב הזמן אנחנו מבשלים לעצמנו, כל לילה צריך להקים מאהל בו נישן, וכדי להגיע ממקום למקום צריך מינימום יומיים בואן (במקרה הטוב), הדרך עצמה היא דרך אפר שהנהגים המקומיים אילתרו עם השנים ונסללו על ידי גלגלי רכבם. ולמרות הנסיעות הארוכות בדרכים העקלקלות, במבט חטוף מהחלון, אפשר לראות את העננים הפלאפים והמוחשיים שמרגיש שבקפיצה אפשר לגעת בהם, המדשאות הירוקות שנגמרות איפשהו במפגש עם ההרים המושלגים והיופי הבתולי והלא מתוייר שיש למדינה הזאת להציע, כל אלה הם סיבה מספיק טובה כדי להסתגל לאורח חיים, קצת שונה ממה שאני רגיל בבית. קצת מהנופים בדרך לאחר נסיעה של כמה שעות, הגענו למחנה שכלל שלושה גרים (אוהלים מונגולים) כמה כלבים וכמה סוסים, ביינה הנהג המקסים שלנו החנה את הרכב בא</div>Wed, 22 Aug 2018 15:31:00 +0200thewave45000@gmail.com (גל מזרחי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=450866&blogcode=14963531http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=450866&blog=14963531http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=450866&blogcode=14954322<div align="right" dir="rtl">טוב אז אני מבין שממש הזנחתי את הבלוג (בלהתחשב בעובדה שלא כתבתי בו כלום מאז ינואר) אבל בת'כלס, אין לי באמת הרבה מה לספר... התחלתי לעבוד כמלצר במסעדה ברמת החייל ואני רוב הזמן שם (טוב כמעט כל הזמן) וממש טוב לי שם, הצוות מלצרים מדהים, אחד אחד אנשים טובים שכיף להיות בחברתם, הטיפים סבבה, והמנהלים מתחשבים בנו... לקוחות זה פחות בעיה כי אני בנאדם מאוד סבלני ואני לא חושב שיש לקוח אחד שלא הסתדרתי איתו עד עכשיו. הקטע הוא שלמדתי לקרוא אנשים, או לפחות להבין פחות או יותר מה הם רוצים/מחפשים, הרבה אני זוקף לזכות הטיולים שלי בעולם, הכרתי כל כך הרבה אנשים, שונים וצבעוניים, שקל לי לזהות "טייפים" של אנשים, אז יש לקוחות שאוהבים את השקט שלהם ולא רוצים שיפריעו להם, ומצד שני יש את האלה שישמחו לדבר איתי על החיים, יש כאלה שבאו לבלות ולשתות וכאלה שבאו לאכול את המנה שלהם לסמן וי ולהמשיך הלאה, וזה בסדר, וזה אפילו קצת כיפי לראות שאני "קולע" נכון, כי ככה אני נותן את השירות הכי טוב שכל לקוח ירצה, ומלבד הסיכוי שאקבל טיפ גדול יותר, לקוחות מודים לי על השירות ויוצאים מחוייכים, וזה כיף, כיף לדעת שהם נהנו מהארוחה ומהשיר</div>Sat, 02 Jun 2018 15:42:00 +0200thewave45000@gmail.com (גל מזרחי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=450866&blogcode=14954322http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=450866&blog=14954322http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=450866&blogcode=14939238<div align="right" dir="rtl">טוב אני מופתע שאני פה בכלל בשביל לעדכן, את האמת שזנחתי את ישרא... בעיקר כי הרגשתי שאני לא באמת צריך את המקום הזה יותר מדיי, אני נכנס לבלוגים אחרים, מגיב, קורא ולומד, אבל לישרא יש את הקסם שלו, ואני כאדם שמאוד אוהב לכתוב, מפתיע את עצמי מהניתוק שלי מישרא.. אבל מצד שני טיילתי בעולם ובנינו למי יש זמן לעדכן פה שאתה נמצא בפאקינג שום מקום באמצע ההימאליה?! אבל זה לא הנושא של הפוסט, הפוסט הולך לדבר על בחור בשם איל הראל, בן של חברים של המשפחה, איל גדול ממני בכמה שנים, וההורים שלי ושלו מכירים שנים על גבי שנים, ואחרי שנולדתי כמובן שזכיתי לביקור ממשפחת הראל, ביני לבין איל נוצר חיבור מאוד חזק, המילה הראשונה שאי פעם אמרתי בחיי לא הייתה אמא או אבא, המילה הראשונה שיצאה מפי הייתה "איאיי" שזה בעצם איל, התבגרנו, כשהייתי ילד קטן הייתי מסיע לו מכוניות על הראש ואיל ישב שם וסבל את ההצקות שלי שכנראה לא כל כך הבנתי שהוא לא נהנה מהחוויה, עם השנים התבגרנו, והוא טס לטיול הגדול שלו (אני הייתי אז בתיכון), איל קיבל את הכאפה של החזרה לארץ, הוא קיבל אותה חזק, והוא לא באמת מצא את עצמו פה, אז חבר טוב שלו שפתח עסק בפילי</div>Wed, 17 Jan 2018 15:14:00 +0200thewave45000@gmail.com (גל מזרחי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=450866&blogcode=14939238http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=450866&blog=14939238http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=450866&blogcode=14935639<div align="right" dir="rtl">אז ישרא נסגר בקרוב אהה?! איזה קטע, שאני מתסכל לאחור ישרא היה מקום טוב בשבילי לתקופות מסויימות הכרתי המון אנשים, שלחלקם היה חלק משמעותי בחיי או באותה תקופה, התבגרתי בישרא, אני מסתכל על פוסטים שלי מהתקופה בתיכון או אפילו בצבא ואני קצת מתבייש, ברמת כתיבה, בהומור והרבה באי הבנה שלי של הסיטואציות, אני רק יודע שהיום אני בוגר יותר ושאני במקום טוב. אז אני רואה שהעדכון האחרון שלי הוא מלפני כמעט שנה וחצי, וגם עכשיו אני במקרה נכנסתי לבלוג של מישהי שאני מכיר ומפה לשם גיליתי שהמקום נסגר, וחשבתי, למה לא להשאיר פוסט אחרון, להיפרד מישרא בלוג בדרך יפה... אז בשנה ומשהו האלה שלא הייתי פה, טיילתי עוד קצת בעולם, ראיתי מקומות משוגעים, הכרתי אנשים מדהימים וחוויתי חוויות עוצמתיות שרק הוכיחו לי את מה שידעתי, את השאיפה שלי של לראות עולם!!! אין לי יותר מדיי מה להרחיב, היה לי כיף, ועכשיו שחזרתי לארץ אני צריך למצוא את עצמי :) קצת תמונות כדי שתוכלו לדעת איך אני נראה, אם מישהו בכלל יכנס לפה... <img style="widt</div>Tue, 19 Dec 2017 12:00:00 +0200thewave45000@gmail.com (גל מזרחי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=450866&blogcode=14935639http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=450866&blog=14935639http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=450866&blogcode=14821538<div align="right" dir="rtl"> טוב לא יודע אם באמת חזרתי, בשנה האחרונה לא היה לי זמן לכלום עבדתי בממוצע 15 שעות בשבוע ומי שעוד הייתי איתו איכשהו בקשר פה מישרא ככל הנראה הרגיש שנעלמתי (דיי מסתכם בזה שלא דיברתי אם אף אחד מפה בשנה האחרונה) אז הסיבה שנעלמתי והסיבה שקרעתי את התחת בין 2 עבודות וישנתי בערך 4-5 שעות בלילה היא בשביל לחסוך כסף, לחסוך כסף לטיול ענק למזרח טיול של יותר משנה, התחלה ברוסיה משם להדרים למונגוליה משם לסין ואז הודו ואחרי הודו לעשות את כל הדרך מזרחה עד הפיליפינים עם כל המדינות שבדרך... ועשיתי את זה, חסכתי את הכמות של הכסף שרציתי, אני סוף סוף יכול להמשיך בלהגשים את החלום שלי לטייל סביב כל העולם... אבל, אבל אם כמה שאני יודע שאני אהנה בטיול ואם כמה שאני יודע שכל יום אני אקום וארגיש את החופש זורם לי בעורקים... אני לא יודע מה אני רוצה מעצמי, אני הייתי כל כך חדור מוטיבציה, כל כך רציתי את הטיול הזה, ועכשיו שאני סוף סוף יכול לטוס... אני לא יודע, אני אפילו לא קניתי עדיין כרטיס טיסה, אני עושה תכנון לטיול סופר לאט ובתכנון אני אמור לטוס בעוד שבועיים... אבל אני פשוט לא יודע... אולי אני צריך להרחיב ק</div>Fri, 29 Jul 2016 21:23:00 +0200thewave45000@gmail.com (גל מזרחי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=450866&blogcode=14821538http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=450866&blog=14821538http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=450866&blogcode=14345169<div align="right" dir="rtl"> כי רק ככה אפשר לגרום לאנשים להיכנס לבלוג שלי P:</div>Thu, 25 Jun 2015 14:06:00 +0200thewave45000@gmail.com (גל מזרחי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=450866&blogcode=14345169http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=450866&blog=14345169http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=450866&blogcode=14344795<div align="right" dir="rtl"> אז אני לא מרבה לספר על זה אבל אני כותב למגירה (או ל"מסמך טקסט חדש" במחשב) בכל מקרה אני נהנה לכתוב שיש לי מוזה... אבל אני לא כותב ספר אחד ואף פעם לא עברתי את פרק ו' באיזשהו ספר שכתבתי, אז אני רושם כמה סיפורים במקביל, חלק פנטזיה חלק על עצמי חלק סתם חיים של אנשים שלא באמת קיימים... אבל אני נהנה לכתוב והחלטתי לשתף פה... כנראה שלא אהיה עקבי לגביי מה שאני מפרסם ואולי אפילו אהפוך אותם פה לסיפורים קצרים... אז בבקשה טיילתי לי עם הכלב שלי ברחבי ת"א, הוא נראה מרוצה מאוד... נתקלנו בעוד מישהו עם כלב ורקס הכלב שלי רחרח לו את התחת, אני אף פעם לא מבין את החיבה הזאת של הכלבים לרחרח אחד לשני את התחת... מעניין איך זה היה בין בני אדם ברקע בנגן שלי התנגן השיר של שגייעצ "חייל של מאה שערים", זה חלק מהטקס של להוריד את הכלב לעשות איתו את הסיבוב במקומות הקבועים שהאוזניות תקועות חזק באוזניים בפול ווליום... אחלה דרך להתנתק מהכל. השיר נגמר ואני תמיד שם את הנגן שלי על "shuffling" שזה בוחר שירים רנדומלים ואני תמיד מנסה לנחש מה השיר שיבוא אחרי השיר שמתנגן עכשיו. השיר "אני משוגע" של מרסדס בנד התחיל להתנגן</div>Wed, 24 Jun 2015 14:07:00 +0200thewave45000@gmail.com (גל מזרחי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=450866&blogcode=14344795http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=450866&blog=14344795http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=450866&blogcode=14304415<div align="right" dir="rtl"> צהריים טובים... אז "שאלת האם" זאת שאלה שיש לכל אחד ואחת מאיתנו... לפעמים יש יותר מאחת... אבל לכל אחד יש אחת כזאת... ויש אנשים שמתייסרים לגביה כל חייהם, יש כאלה שהשאלה הזאת מגיע להם בשעות הקטנות של הלילה שנדודי השינה לא נותנים לך מנוח... ויש כאלה שחושבים על זה כ"בדרך אגב"... אבל בסופו של דבר כל אחד שאל וישאל את עצמו את שאלת האם שלו... אז כמובן שיש המון שאלות אם, לדוגמה אם הייתי אוכל סושי ולא המבורגר אתמול... או כל מיני דברים קטנים... אבל אני אתמקד בשאלות אם יותר גדולות, דברים בסדר כזה שיכלו לשנות את חיי ולפעמים גם את חיי הסובבים אותי בצורה קיצונית... אני אנסה גם לפרט כיצד הבחירה השניה הייתה משנה את החיים שלי ואת החיים של הסובבים שלי אז נתחיל משאלת האם הראשונה שלי "אם הייתי בכיתה של יוני ולא של איתי?" אז כן השאלה מאוד מטומטמת וכמה היא באמת יכולה לשנות?! אז המון... אתם בטח זוכרים שעליתם מהיסודי לחטיבה הייתה לכם אפשרות לכתוב 3 אנשים שתרצו להיות איתם בכיתה... אז בכיתה ו' היו לי 2 חברים טובים... יוני ואיתי, ובסופו של דבר רשמתי את איתי כאפשרות הראשונה שלי (הוא עשה את אותו הדבר) וכ</div>Tue, 31 Mar 2015 16:26:00 +0200thewave45000@gmail.com (גל מזרחי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=450866&blogcode=14304415http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=450866&blog=14304415http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=450866&blogcode=14300001<div align="right" dir="rtl">אז ערב טוב חברים וחברות... אני בחופש ונשארתי בקיבוץ אז אולי הגיע הזמן לעדכן... אז למי שלא יודע נכנסתי חזק לעולם מארוול, אני מתמקד בעיקר בספיידרמן, חלקית באבנג'רס דארדוויל ודדפול שבאופן כללי אני מודע לאירועים הגדולים שמתרחשים ביקום/יקומים מקבילים של מארוול... אז עזבו את מה שראיתם בסדרות מצויירות וראיתם בסרטים... מארוול זה עולם משוגע ומסובך *ספויילר אלרט כרגע סיימתי את סאגת הspider-verse שבא ספיידרמן שלנו חבר לעוד מאות ספיידרמנים מיקומים מקבילים בשביל להתמודד עם כמו של יצורים שאוכלים "עכביש", לדוגמה יש עולם מקביל בו יש ספיידרמן בריטי, באחד אחר זאת הבת של מארי ג'יין ופיטר פרקר, ישנו יקום בו דוד שלו מקבל את הכוח ופיטר עצמו מת ובאחד נוסף גוון סטייסי היא ספיידר וומן... בקיצור בלאגן ענקי... קשה מאוד לעקוב אחרי הכל במיוחד שאתה צריך להיות מודע למה שקורה באופן כללי ביקום של מארוול לדוגמה original sin שיצא לפני קצת פחות משנה... בקיצור ממש כיף לקרוא את זה... מעביר את הזמן בצורה מדהימה הורדתי משחק של יוגיהו לפלאפון וזה פשוט מדהים... כבר שכחתי כמה זה כיף לשחק יוגיהו... אגב שתהיו בעיניין אני</div>Sat, 21 Mar 2015 18:36:00 +0200thewave45000@gmail.com (גל מזרחי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=450866&blogcode=14300001http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=450866&blog=14300001http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=450866&blogcode=14287017<div align="right" dir="rtl"> צהריים טובים אז אני יודע שאני מעדכן פעם בשנה וגם זה עידכון מאוד שטחי ורדוד... אבל אני עובד מלא ובזמן שאני לא עובד אני נמצא או עם החבר'ה מהקיבוץ ואין לי יותר מדיי זמן לעדכן P: אבל רציתי לשתף אותכם במשהו לחיים, משהו שהצלחתי לגלות בטיול הגדול... הבנתי שהדברים הקטנים והטובים שיש לנו בחיים יכולים לתת לנו הרבה אושר ושקט נפשי... להסתכל על השקיעה/זריחה במשך 2 דק' באמת יכולים לתת לי שלווה ולעלות לי חיוך על הפנים... אני לא מחפש להפוך למליונר או לתפוס בחורה ממש שווה במועדון, מה שבאמת עושה לי טוב זה אותם דברים קטנים שלפעמים נראים לנו כמובן מאליו... לראות חבר מהטיול בארץ במקרה, לצפות בשקיעה, לבשל לעצמי ארוחה טובה (או שיבשלו לי), לראות נוף מדהים ואפילו סתם נסיעה באוטובוס... הדברים האלה באמת יכולים לעשות אותי מאושר... כמו בחשבון גם את הגישה של להשלים עם כל מה שקורה לי בחיים ואני לא חושב שהייתי עצוב או מאוכזב מהחיים כבר יותר משנה... וזאת גישה שאני מציע לכם לאמץ... לתת לדברים הקטנים שעושים לנו טוב לעשות את אפקט הפרפר על המצב רוח שלנו... באקוודור ישנה נדנדה שנמצאת על עץ גבוהה ומשקיפה על עמק</div>Sun, 22 Feb 2015 12:42:00 +0200thewave45000@gmail.com (גל מזרחי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=450866&blogcode=14287017http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=450866&blog=14287017