http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=449710"...זו הסיבה שהרצאתו על 'כנסיית השכל' הוכנה בקפידה כה רבה. הוא הטיף להם שיאמינו בשכל שמלבדו אין במה להאמין. אולם הייתה זו אמונה שלבו עצמו היה ריק ממנה."heCopyright 2026 Anathema Device. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=449710http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/10/97/44/449710/misc/10845139.gifhttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=449710&blogcode=11469284<div align="right" dir="rtl">אני כותבת את זה כאן, כי התחלתי לפחד שאני לא מסוגלת עוד לחוש שום דבר שאינו ארעי, והגעתי למסקנה שנעילת התחושות הללו בפורמט אינטרנטי הן הדרך היחידה שלי לוודא שהם לא יושמדו בפעם הבאה שהמחשב שלי יקרוס, או יושלכו לאשפה עם שאר ערימות הנייר בחדר שלי. ואולי העובדה שזה יישאר כאן, תהפוך את הכתוב לקצת יותר אמיתי. אלון, היום ימלא חודש לפעם האחרונה שבה דיברנו. אני לא רוצה להיות סנטימנטלית או רגשנית אבל כנראה שאני אהיה בכל מקרה. בכל השיחות שניהלתי איתך בראש שלי התחלתי בלגדף אותך ולכנות אותך חתיכת חרא נצלן ומנוול אבל אח"כ התרככה השיחה בראש שלי וניסיתי להסביר לך למה חשוב לי לדעת מה אתה רוצה ממני ואם אני לא אדע איפה אני עומדת אז אני לא חושבת שיוכל להיות בינינו משהו אי פעם. ובכל פעם, בדיוק בנקודה הזו, הופיע החיוך הבטוח והלגלגני שלך מולי וראיתי איך שוב אני לא אומרת לך כלום ועושה בדיוק מה שאתה רוצה ממני. ביום חמישי פגשתי את מתן. הואסיפר לי שהוא דיבר איתך ושאל אותך מה יהיה איתנו. אמרת לו ש"היא לא מספיק יוזמת. אני לא מרגיש את הנוכחות שלך. היא יותר מדי אדישה" "רק אל תדפוק ותזרוק, בסדר?" מתן ביקש. "כר</div>Sat, 19 Dec 2009 23:28:00 +0200lida5@walla.com (Anathema Device)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=449710&blogcode=11469284http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=449710&blog=11469284http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=449710&blogcode=10718801<div align="right" dir="rtl">מכנס לכנס מתחדדת אצלי ההבנה ששני היקומים (של הכנס ושל המציאות) הם משהו שאף פעם לא יכול להתחבר, לא באמת. כי רק בכנס אני מגיעה לרמה של היחשפות רגשית וקשר שמרגיש טוב ועמוק באמתואז, שלושה ימים ושני לילות ונגמר. נשארתי עם יותר מדי שאלות שלא יזכו לתשובה. צריך להתרגל לחיות בלי מאיה.</div>Wed, 08 Apr 2009 10:52:00 +0200lida5@walla.com (Anathema Device)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=449710&blogcode=10718801http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=449710&blog=10718801http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=449710&blogcode=10319024<div align="right" dir="rtl">זה לא נגמר. יאיר בן חווה, אבא של שקד אמא של יפה זיסמן (מורה לביולוגיה) אמא של תמר (מורה לקולנוע וחברה) אבא של יונית (מנהלת לשעבר) חוה טובה בת פרל, דודה של שיינא שמואל, סבא של רותי וקובי. החודש חצי האחרון היה סיוט בהמשכים, נסיון התחפרות כושל בבעיות בנאליות כמו בגרויות ומבחנים, כשהצל של הבעיות האמיתיות מרחף מעלינו ומונע מאיתנו להתקדם. האבן הכבדה שאת ממש מרגישה פיזית בתוכך מסרבת להרפות, והצעדים נעשית כבדים, החיוכים הולכים ונעשים מאולצים יותר ויותר. עוד פעם מה לעשות, ואלה החיים, חייבים להמשיך. די! זה לא המקום שלנו, אנחנו רק בנות 17. אנחנו רק ארבעים ושש בנות בכיתה י"א שרוצות להתעסק בדברים השוליים של החיים. זה לא המקום של רוזי לתזז את עצמה משבעה לשבעה, מניחום לניחום. למה דווקא היא הייתה חייבת להיות החברה הכי טובה של שקד ושיינא ואת עצמי אני בכלל לא מחשיבה. השכבה הזאת מתפרקת. זה בולשיט, זה לא חיזק אותנו בכלל, זה לא קירב אותנו. זה רק גרם לנו להפוך לאנשים עצובים ואדומי עינייםשסופרים את הדקות עד שהבא בתור יגיע. עד שהתור שלנו יגיע. עד שהתור שלי יגיע, כי להמשיך להתמודד כבר אי</div>Sun, 21 Dec 2008 21:30:00 +0200lida5@walla.com (Anathema Device)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=449710&blogcode=10319024http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=449710&blog=10319024http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=449710&blogcode=10300020<div align="right" dir="rtl">אחנו צריכים להבין את סבתא. קשה לה, כואב לה. אבל תשתדלי לא לבכות כשהיא בוכה, גם כשזה קורע אותך בפנים, אנחנו צריכים לחזק אותה, זה התפקיד שלנו. זה התפקיד שלך. תבליגי על כל מה שאמא אומרת, היא לא מראה את זה אבל גם לה קשה, את צריכה להיות פה בשבילה. כן אילנה, איך את מרגישה? ההורים שוב רבו? ושוב את מרגישה שונה ותקועה בכיתה הזאת? דיברתם על לעבור בית ספר? והאבחון? יהיה בסדר עם המשפחה, את תראי, גם עם הכיתה, אנשים משתנים, את תמצאי מישהו, אל תשכחי- אני כאן. רוזי הלכה חולה הביתה. רוב הסיכויים שהיא לא תבוא לכאן מחר, ואני שוב אשאר לבד בראש עם כל מה שרציתי להגיד לה. זה בסדר בובה, ברור שאני מבינה, העיקר שתרגישי טוב. אם את צריכה משהו תתקשרי. אני תמיד פה בשבילך. ומי שם בשבילי? (בסדר, אני לא שקד, אבל למה ככה?) </div>Tue, 16 Dec 2008 20:39:00 +0200lida5@walla.com (Anathema Device)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=449710&blogcode=10300020http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=449710&blog=10300020http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=449710&blogcode=9802724<div align="right" dir="rtl"> אני את שלי איבדתי. נכנסתי עכשיו לפורום ביטלס, וראיתי את כל שגעת "פול מקרטני בא לארץ!!!11" שמתחוללת שם ורציתי להיות גם. אני רוצה להתלהב ממש, בטירוף, באקסטזה, שזה יהיה חשוב לי. (וזה חשוב, אבל פשוט לא מספיק.) וזו בדיוק הבעיה- שום דבר לא מספיק. כבר חודש אני ככה, מעבירה את הזמן מיום ליום. פה פוגשת ידיד ותיק, שם הולכת עם איזה מכר לסרט. ממלאת את החלל בין שתיקה מביכה יותר לשתיקה מביכה פחות. מכירה בעובדה שהכל זמני, ושאני לא באמת שייכת לשום מקום בו אני נמצאת. זה מתסכל לחיות ככה, מאוד מתסכל. לדעת שבשום מקום בו את נמצאת את לא מקום ראשון ולא שני ואפילו לא שלישי, את רוצה להאמין שאת חברה קצת-פחות-טובה, אבל האמת היא שאת פשוט ברירת מחדל נוחה (ופנויה, ב99% מהפעמים). זה מרגיש כמו פעם, כמו כיתה ז' אולי, שנדבקתי ללי, ורציתי לחשוב שהיא ה-חברה שלי, אבל בעצם ידעתי שלא. אבל מה שאני מחפשת עכשיו הוא לא חברה-הכי-טובה. לא. אני מחפשת מקום להיות שייכת אליו, מקום שארגיש טוב להיות בו. משהו כמופורום ביטלס, לוסי, סגל אייקון, מסגרת יציבה שאפשר לשאוף אליה. אנשים נורמליים היו קוראים לזה- חבר'ה. ועד</div>Mon, 25 Aug 2008 00:01:00 +0200lida5@walla.com (Anathema Device)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=449710&blogcode=9802724http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=449710&blog=9802724http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=449710&blogcode=9467843<div align="right" dir="rtl">יומיים נותרו לסוף חודש הגאווה, ולמרות שכביכול יצא שהיה מלא בארועי להט"ב, לא הרגשתי גאה אפילו לרגע. זה התחיל במצעד בת"א, שתכננו ללכת אליו אבל זה נפל (והרגשתי פשוט זוועה אחר כך), המשיך בביקור לילי באוויטה שנערך אחרי יום גרוע ומלבד העובדה שלא נהניתי והרגשתי אאוט, המטרה התפספסה לחלוטין וכל מה שהוצאתי משם היה שאוחצ'ות זה עם מוזר. אחר כך היה המצעד בירושלים, שלתומי חשבתי שאצליח להשיג ממנו איזשהן תובנות על החברה הישראלית, או אפילו קצת לכעוס על עריית ירושלים, אבל הגענו בשלוש שעות איחורוכל מה שהשגתי היה כאב בטן ויבלות ברגלים. ובסוף, פסטיבל סרטי להט"ב בסינימטק ת"א, שום דבר על הקהילה או על אנשים שחיים באמת ומערכות יחסיים אמיתיות, אלא במאים שחושבים שזין זה מגניב. אוף. הדבר היחיד שנתן לי תחושת גאווה אמיתית החוגש היה סיפור ורוד של אילנה זפרן (כפרעליה), שלמיטב ידיעתי פורסם לפני שלוש שנים. כן היו לי ציפיות מהחודש הזה, גם ככה אני מסתתרת כל הזמן, קיוויתי שלפחות עכשיו אני אוכל להיות חלק מאיזשהו משהו, לא יודעת, שאני אמצא את החיבוק הקולקטיבי שאילנה הבטיחה בפרק 11. במקום זה קיבלתי חיבוק מחן קלר</div>Sun, 29 Jun 2008 00:23:00 +0200lida5@walla.com (Anathema Device)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=449710&blogcode=9467843http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=449710&blog=9467843http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=449710&blogcode=9333498<div align="right" dir="rtl">אני חושבת שהשגרה אוכלת אותי. היא מזדחלת כמו טרמיטים בבול עץ, מלמטה למעלה, בקצב מהיר. בלי לעצור ולשאול אותי אם זה בסדר, אם אני מסכימה. כל מה שיישאר אלה חתיכות קטנות של נסורת. אני מרגישה שאני מאבדת אתכן, את עצמי. אני לא יודעת אם שום קשר שיש לי באמת קיים, ובמקום לבדוק אי מתחבאתמתחת לשמיכה או מנתקת את האינטרנט או משתמשת בלמידה למתכונת כתרוץודוחה את זה למחר. אני רוצה לרקוד ולא רק מול המראה לבד בחדר, אני רוצה להתפרע, לצוק צחוק אמיתי, להרגיש שאני חלק מאיזשהו משהו שהוא לא התבנית שאני מחזיקה מעצמי, אני רוצה שיהיה כבר חופש ומפחדת שיהיה ולא יהיה שם אף אחד, אני רוצה להתחתן ב10/10/10. אני שונאת את הגדרות האלה שסוגרים אותי. </div>Sun, 08 Jun 2008 17:56:00 +0200lida5@walla.com (Anathema Device)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=449710&blogcode=9333498http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=449710&blog=9333498http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=449710&blogcode=9257853<div align="right" dir="rtl"> אם עכשיו אני יורדת על תהילה (כי זה נורא קל, היא לא כאן ובכלל, איזה כיף זה לדבר מאחורי הגב ולהתפוצץ מחשיבות עצמית) אזי שביום שלישי הבא, אמצא עצמי מועדת במדרגות התהילה (ואחרי שיסתיימו הנאומים המייגעים מהתחסדות ואידאלים שלא קיימים, היא תצחק כל הדרך אל הבנק עם שמונה שמלות וים של חשיבות עצמית). "רגע, אז את מי היא הזמינה?" "את אמא, אבא, סבא, סבתא ואותי." "את כל הגרוסים לדורותיהם, ואני שומרת על הבית." "תראי, היא רצתה. אבל אחותה..." "את לא מבינה, אני אהיה שם לבד." "אין שום בעיה, את תמיד יכולה לשבת במשרד ולסגור את הדלת." "בבת-המצווה של אחותי?" זה לא שזה באמת מפריע לי באופן כזה דרמטי. פשוט לא ברור לי למה אדם מחליט ללא שום סיבה הגיונית לפתוח במלחמה חסרת פשרות נגד בעלת בריתו. אפילו לא היה אימפריאליזם באף אחת מהאימפריות. כמו שששי (שסי זה הרבה יותר נוח, תחי עוגן) משמש אומר, ישנן צרות גדולות יותר. אני צריכה לקנות כספת, וללמוד הליכות ונימוסים. אולי ככה אני באמת אשמור על דברים. חבל שאין לי זמן לנצל את שבוע הספר. קטע, גם אין לי זמן לקרוא. </div>Mon, 26 May 2008 22:52:00 +0200lida5@walla.com (Anathema Device)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=449710&blogcode=9257853http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=449710&blog=9257853http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=449710&blogcode=9206198<div align="right" dir="rtl">(לא הייתה לי כותרת טובה יותר) בעוד שלוש ורבע שעות תחל הבגרות הראשונה שלי במקצוע החופר בתבל. אני בלחץ, אבל כבר נמאס לי לעבור שוב ושוב ושוב ושוב ושוב (ושוב) על החומר הזה, אז אני פורקת כאן עצבים כהפסקה. הוגשתי על 85, אז אני מאמינה שיהיה טוב. היה אחלה סופ"ש, האווירה הייתה הרבה יותר נעימה מבשבוע שעבר, צחקתי הרבה וזה חשוב. *שדות קש צהובים וחמניות, הרגשתי קצת כמו ציור של ואן גוך מתהקופה השמחה, עשה לי חשק לגור במושב. *הייתי בשבת בבית, ולא יצא כבר שבועיים (וכנראה שגם שבוע הבא לא ) צריך להתרגל לנדודים האינטנסיביים האלה. *מג'יקל- היה ממש כיף, כל מג'יקל אני נזכרת כמה הלהקה הזו עושה לי טוב, לא משנה מה. מאור כהן מלך, גם דני סנדרסון (שהרבה יותר מוצלח כשהוא עושה ביטלס ולא אמלי ד'ה סטריינג'ר) ואפרים שמיר. חבל שהייתי צריכה לצאת באמצע (אבא לחוץ :( ). דרור, עמך הסליחה הכנה על הנטישה. אבל תודה בכ"מ3&gt; *נכנסתי הביתה חצי שניה לפני שפתחו את הפתק האחרון בגמר, וכששאלתי מה הפסדתי אמרו לי שכל השעתיים וחצי היו סתם חפירה, כך שנהניתי משני העולמות.חה!D: ועוד הערה בעניין הזה: כוורן תחמן וישבן מתחרים על</div>Sun, 18 May 2008 09:17:00 +0200lida5@walla.com (Anathema Device)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=449710&blogcode=9206198http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=449710&blog=9206198http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=449710&blogcode=9171010<div align="right" dir="rtl">מתנהגת כמו ילדה קטנה, ממש מותחת את החבל ויודעת שאצטער על זה בסוף נערה בת 16 עם ראש של בת 6 וציפייה בלתי נגמרת ל-18. אך כמו שמגיע לה, באה על ענשה והולכת לישון בלי 'לילה טוב'. ...לא מצליחה להירדם. </div>Sun, 11 May 2008 23:12:00 +0200lida5@walla.com (Anathema Device)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=449710&blogcode=9171010http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=449710&blog=9171010