http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=448334heCopyright 2026 מעיייייייינוש. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=448334http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=448334&blogcode=11072745<div align="right" dir="rtl"> זה מתחיל בהתרגשות שלפני, הגוף מתמלא זרמים קטנים נעימים כאלה , פרפרים בבטן כמו לפני נשיקה ראשונה, העיינים מתמלאות דמעות והחיוך לא נושר לי מהפרצוף. אחר כך מגיע הפחד של מאחורי הקלעים. חצי מאיתנו עסוקים בלחפש חריצים קטנים כדי להציץ אל הקהל, השאר רק מדקלמים טקסט. אני יושבת עד המדרגות שמובילות לשומקום ומעשנת, כי אני מכירה את הטקסט יותר מדיי טוב, את של כולם, כי אני מפחדת לראות איפה יושב הבוחן, כי מותר. הידיים מתמלאות זיעה בחריצים הקטנים, בקווים,כל שניה שעוברת רק מגבירה את הלחץ גם כשנידמה שהוא כבר לא יכול לגבור עוד. מגיע תורי. אמא'לה. מתפללת שהחיוך לא ינשור ממני על הבמה, ואז הקהל יראה כמה אני מפחדת. מעכשיו אין עוד הזדמנות, לא חושבים לרגע על להתבלבל, אני מזכירה לעצמי כל מה שאני צריכה לזכור לקראת ויוי, נגמרוכל ההכנות לכבודה. אני עולה לבמה, כל הרעש בראש הופך לדממה והעיניים מבריקות.רגע מסחרר, ממכר. יש לי 5 שניות לסרוק את הקהל, את 200האנשים שבוהיםבי וצוחקים, מנסים להתרגל לתסרוקת, לצהוב ולוורוד הזוהר במכנסיים, אני מנסה להתרגל אליהם, בידיעה שלעולם לא אצליח. בכל פעם שאני יורדת מהבמהאני ממלאת</div>Sat, 18 Jul 2009 15:17:00 +0200mayan266@walla.co.il (מעיייייייינוש)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=448334&blogcode=11072745http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=448334&blog=11072745http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=448334&blogcode=11049548<div align="right" dir="rtl"> "את מתגעגת לתקופה ההיא?" "לפעמים אני מתגעגעת..." "למה?" "לזה-ללהיות מסוגלים לדבר כמו בני אדם. "וזהו??" "אני מתגעגעתלנאיביות שלנו לפני הגדנ"ע כשעוד היינו רק ידידים, שלא חשבנו שאי פעםיכול לקרותביינינו משהו" "מה השתנה?" "כלום... אני</div>Sat, 11 Jul 2009 06:25:00 +0200mayan266@walla.co.il (מעיייייייינוש)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=448334&blogcode=11049548http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=448334&blog=11049548http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=448334&blogcode=10161472<div align="right" dir="rtl">התבגרות-עד לפניי שנה חשבתי שלהתבגר זה כמה שנות לימוד עוד נישארו לך או הרמה השכלית שהולכת ומתפתחת לכיוונים חדשים. היום אני מגדירה את זה כחוסר רגש מצטבר, לעשותמשהו למרות הידיעה שהוא יפגע באנשים שאתה הכי אוהב, הכנסת רגשות לפרופורציה. אומרים שאתה מתבגר ביום בו אתה צוחק על עצמך בפעם הראשונה. שכחתי מתי בפעם האחרונה צחקתי עד שכאבה לי כל עצם בגוף, או בכיתי בגלל משהו ממש שטותי, מתיי בפעם האחרונה לא התביישתי לעשות פאדיחות מול אנשים מרובעים מדיי, שכחתי מתיי בפעם האחרונה הייתי שאני מכירה. אני שונאת את מה שנהיה ממני בשנה הזאת. הפכתי להיות האנשים שהכי שנאתי פעם. עוקצת, רומסת, אדישה לרגשות, מחושבת מדיי, חושבת שמונה פעמים לפניי כל מילה שאני מוציאה מהפההדבר הכי מצחיק בעולם גורם לי רק לחייך, תמיד בודקת איפה הקאצ', , לומדת להיזהר מאנשים והכל מתנהל רק בראש. "ממתי לך אכפת מה יגידיו או יחשבו עלייך?!" אז כן... אכפת לי. תמיד היה. וכן, אתם תמיד רואים אותי מאושרת, שמחה, קופצנית כזאת, זה לא אומר שאני באמת תמיד מרגישה ככה. יודעים מה? אני ככה כי אני יודעת שאם אני אצעק כי רע לי כולם יסתכלו וישאלו "ממתי את</div>Tue, 11 Nov 2008 21:01:00 +0200mayan266@walla.co.il (מעיייייייינוש)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=448334&blogcode=10161472http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=448334&blog=10161472http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=448334&blogcode=8232263<div align="right" dir="rtl">איך זה שאני כותבת את הפוסט הזה יותר משבוע אחריי הסמינר??? שבוע שעבר-ראשון שני שלישי-שלושה ימים מטריפים. סמינר חנוכה של המועצה המחוזית/כנס יצירתיות של ליד... סמינר חזקקקקק! נהניתי (כמעט) מכל רגע! במיוחד מהעובדה שהייתי בחדר עם הדרי, שושנה (טרווס, עדי.....)והודיה (אהה וציזר ויקיר אהרוני...). כמו בכל סמינר-סדנאות מעניינות וסדנאות קצת פחות מעניינות... קבוצה חמודה בטירוף-באר שבע אשקלון וקרית גת (שכחתי מישו?). באזז מטורף של קרית גת. קפוצ'ונים שולטים (credit), צ'ופרים מהממים (c<SPAN dir=</div>Wed, 19 Dec 2007 22:04:00 +0200mayan266@walla.co.il (מעיייייייינוש)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=448334&blogcode=8232263http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=448334&blog=8232263http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=448334&blogcode=8231881<div align="right" dir="rtl"> </div>Wed, 19 Dec 2007 21:29:00 +0200mayan266@walla.co.il (מעיייייייינוש)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=448334&blogcode=8231881http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=448334&blog=8231881http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=448334&blogcode=8214098<div align="right" dir="rtl">such a lonely day and it's mine ...the most loneliest day of my life </div>Mon, 17 Dec 2007 13:03:00 +0200mayan266@walla.co.il (מעיייייייינוש)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=448334&blogcode=8214098http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=448334&blog=8214098http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=448334&blogcode=8125286<div align="right" dir="rtl">פוסט שלישי שלי להשבוע וזה עדיין לא נפסק... תמיד כשאתה באאני טיפה יותר יודעת שאסוראבל זה לא עוזר לילא עוזרכשאתה באאני שומרת מחזיקה עד שהכל עובראני יודעת למה באתומה אסור שיאמרתמיד כשאתה באאני טיפה פחות מרוקנת מעצמיאבל שומרת עוד כוחותכשאתה בא אני נופלת בגללךאני רוצה לבכותאני יודעת למה באת ומה אסור לי לצפותאולי אצליח יום אחד לצאתאולי תראה בי מה שאני באמתאולי אצליח יום אחד לצאתאולי תראה בי מה שאני באמתתמיד כשאתה באאני כאילו קצת יודעת שאסוראבל כבר לא אכפת לילא אכפתכשאתה באאני כאילו מוכנה לקום להיעלםאני יודעת למה באת ומה אסור לי לדמייןאולי אצליח יום אחד לצאתאולי תראה בי מה שאני באמתאולי אצליח יום אחד לצאתאולי תראה בי מה שאני באמת יכול להיות שאני שוב מתאהבת? מקווה לא להיפגע גם ממך</div>Fri, 07 Dec 2007 02:00:00 +0200mayan266@walla.co.il (מעיייייייינוש)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=448334&blogcode=8125286http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=448334&blog=8125286http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=448334&blogcode=8088155<div align="right" dir="rtl">פוסטמונות... השקעתי-תגיבו!!! אני ... בייר בסגידה מטורפת לטמפו ענבים... שירן אביחי ועודד "ישנים"... אני ובייר בסוכה של מריה מריה... אני ופיצוש'.. . אויי הימים היפים של הצוות...כשעדיין לא הכרנו את ניר!! בחירפוניישן... אני, שני ומנוחצ'ה... בייר ג'הג'ה ופיצה...פנאן בהפסקה... <IMG style="WIDTH: 160px; HEIGHT: 120px" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/34/</div>Mon, 03 Dec 2007 02:18:00 +0200mayan266@walla.co.il (מעיייייייינוש)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=448334&blogcode=8088155http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=448334&blog=8088155http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=448334&blogcode=8068761<div align="right" dir="rtl">יותר מדיי זמן לא כתבתי. כל מה שיכול היה להשתנות-השתנה בצורה כל כך חדה... אני לא מדברת עם אבא שלי כבר יותר מחודש. כבר לא יודעת אם אני עדין כועסת או שפשוט טוב לי ככה אז אני לא מתאמצת לשנות את זה. שבוע שעבר הלכתי לראות את אלעד-אחי.בכיתי כל כך הרבה אותו יום. נגעלתי מעצמי. הזכרתי לעצמי את אבא שלי. לא מתאמצת לראות את אחי כדיי לא להיתקל באבא שלי.כל כך התעגעתי אליו.הואכבר בן שמונה חודשים-צמחו לו 4 שיניים, הוא התחיל להגיד כמה מילים קלות... הוא כמעט לא הכיר אותי... מה שסיפק לי מצב רוח רעעע ליומיים שלושה... מנסה להדחיק ולעבור הלאה. לילה, לא מצליחה להירדם.חושבת... על הכל. תקופה כל כך נעימה. כבר שכחתי איך זה מרגיש-כשאף אחד לא כועס עליך,כשהכל מסתדר. התחלתי לעבוד באיזו גלידריה בעיר. ממש פנאן שם. בוס נחמד, רוב המשמרות טיפים טובים יחסית, עבודה ממש קלה ומשכורת בסוף כל משמרת. שבת שעברה הייתי במפגש אצל בייר. יומיים הזויים משו... סרט, פרויקטים, החלטות חשובות, עוגה וגלידה-למשו כמו שתיי דקות, משחק כדורגל הורג (במלוא מובן המילה)וחזרה מעצבנת הבייתה. יום ראשון,נסיעה לבאר שבע, שיחה עם הדרי, מליאה מחו</div>Sat, 01 Dec 2007 03:06:00 +0200mayan266@walla.co.il (מעיייייייינוש)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=448334&blogcode=8068761http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=448334&blog=8068761http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=448334&blogcode=7592782<div align="right" dir="rtl">היייי כולםםםםם. ווואו המקום הזה מעלה קוריי עכביש... אז ככה אין לי כוח לכתוב הרבה אבל אני בטוח אחפור. יום שישי היה הסיוט הכי גדול בחיים שלי. זאת הייתה סטירת לחי. בן אדם שכל כך אהבתי פגע בי בצורה אכזרית וגרם להרחקת כל יצור אנושי ממני בעשרות אלפיי קילומטרים. יום שני יצאתי לכנס של lead שהיה הכי כיף ביקווווווום. חזרתי יום שלישי מותשת אחריי יומיים דליי שיינה, פעילויות מפרכות, שחיטת גרון ומיצויי מטוררררף. הכנתי לי אוכל ונרדמתי לפניי שאכלתי אותו מרוב עייפות... בבוקר קמתי בערך ב12 ומחרבה לחירבה... התארגנתי ונסעתי לאוהלים בים באשקלון עם אמא שלי ובנות דודות שלה. היום חזרתי משם קצת שזופה, עוד יותר עייפה, מבואסת מסיבה מסויימת מאוד ומאושרת כי נפתחה קומונה לצוות דרום ומעוד סיבה... אז דרום באיזה כנס יותר נהנתם?? בכנס עם הראשון-עם הצוות או בכנס הזה עם הצבעוניים???אני יורדת לאכול (שמתי לב שכמעט כל פוסט שלי נגמר באוכל...) ולגרום לאמא שלי להפסיק להציק לי... לילה טוב (לילה?!?!)</div>Thu, 04 Oct 2007 19:09:00 +0200mayan266@walla.co.il (מעיייייייינוש)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=448334&blogcode=7592782http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=448334&blog=7592782