<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>The River</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=447906</link><description>I&apos;ve seen a vision of my life And I wanna be delivered</description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 La Noyee. All Rights Reserved.</copyright><image><title>The River</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=447906</link><url></url></image><item><title>Insane.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=447906&amp;blogcode=7447556</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;קטע די ארוך, אני לא מכריחה אף אחד לקרוא. זה בעיקר נכתב לעצמי.
נמאס לי מזה שכל חיבוק תמים זה אונס מבחינתכם.
נמאס לי מזה שכל שיחת טלפון היא הצעת נישואים.
נמאס לי מזה שכל פעם שאני רוצה לצאת אני צריכה לתת פירוט מקיף ולענות על שאלות חשדניות, פוגעות ומעליבות.
נמאס לי מזה שכל שיחה בטלפון צריכה לעבור תחקור של &quot;עם מי דיברת, על מה, בן כמה הוא, כמה זמן&quot; ועוד שאלות מיותרות לגמרי.
נמאס לי מזה שאני יושבת במחשב ואתם מגיעים ושואלים אותי עם מה אני מדברת, על מה ודורשים לראות את השיחות שלי.
נמאס לי מזה שאתם קובעים דברים והם נכונים, בלי שום קשר למציאות.
נמאס לי מזה שאתם דוחים אותי ומגעילים אותי לגמרי.
נמאס לי מזה שאתם מוציאים אותי מדעתי. אני מרגישה שאני מאבדת כל טיפת שפיות שעוד נותרה בי, מתחילה לשרוט את עצמי בפראות ולקלף לעצמי את העור. אתם משגעים אותי. אני לא מסוגלת יותר, נמאס לי מזה. אני מרגישה חנוקה, מובסת. 
אין לי מושג איך אני אעביר את חופש סוכות בלי להשתגע. 
...אני מתחילה להרגיש כמו פעם, הכל מדרדר בחזרה.
והדבר שהכי מעצבן אותי?
שהיא קראה לי שקרנית. שהיא אמרה שאני &quot;מסלפת דברים&quot;. כל פעם שאני&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 14 Sep 2007 22:41:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (La Noyee)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=447906&amp;blogcode=7447556</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=447906&amp;blog=7447556</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=447906&amp;blogcode=7400793</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;[מחקתי את זה, כי הקטע הזה פגע בכאלה שחשובים לי.]




אני יודעת שעשיתי את הדבר הנכון.מה שאניעדיין לא יודעת זה אם להיות גאה בעצמי או להיותמאוכזבת.










אבל רציתי את זה כל כך... טיפשה.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 08 Sep 2007 13:27:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (La Noyee)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=447906&amp;blogcode=7400793</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=447906&amp;blog=7400793</comments></item><item><title>יום ראשון.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=447906&amp;blogcode=7364298</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;בי&quot;ס חדש, חברים חדשים, חברים&quot;ישנים&quot; ומדהימים, מורים טובים, ניב, [הברווז של] אמיר, אור, ניב/אור, ריקודים סוערים באמצע בית הספר, לחכות 50 דקות בתחנה בעוד שהילד שאת מחכה איתו וסבתא שלו מקשקשים ביניהם ברוסיתבזמן שאתמעמידה פנים שפח הזבל בקצה השני מעניין אותך, מחנכת חמודה ביותר, מורה לכימיה צינית ומשעשעת, לחכות שעה וחצי עד שההסעה תגיע לבית שלך, לא להצליח להרדם בלילה, לשמוע על שלושת המ&quot;מים...
ומה עוד יש לי להוסיף? היה נהדר.

-

התמונה הזאת מדהימה לדעתי.

אוהבת המון!
עדי.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 02 Sep 2007 17:39:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (La Noyee)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=447906&amp;blogcode=7364298</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=447906&amp;blog=7364298</comments></item><item><title>Oh, it&apos;s what you do to me...</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=447906&amp;blogcode=7270304</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;הכרות חדשה, ניצנים של חברות.
הייתי חוזרת על היום הזה רק בשביל להכיר אותך שוב.
ואני משתדלת להתעלם מהעובדה שבפעם האחרונה שזה קרה מה שיצא מזה עכשיו זה געגועים שלא פוסקים וכאב לב.

Don&apos;t you worry about the distanceI&apos;m right there if you get lonelyGive this song another listenClose your eyesListen to my voice it&apos;s my disguiseI&apos;m by your side

[אני יודעת שזה נשמע כאילו אני מאוהבת, אבל ממש לא.]

נחמד לי. אני מתחילה להשלים עם זה שאף פעם לא נחזור להיות איך שהיינו פעם אפילו שזה ממש כואב ושהקשר הזה כבר די מת. 


The world will never ever be the sameAnd you&apos;re the blame
ידעתי שלא הייתי צריכה לעשות את זה. עכשיו הגעגועים הרבה יותר גרועים.

עדי.
[שממש נחמד לה יחסית לכל זה]&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 21 Aug 2007 23:39:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (La Noyee)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=447906&amp;blogcode=7270304</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=447906&amp;blog=7270304</comments></item><item><title>אנימה פיסט.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=447906&amp;blogcode=7207401</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;למרות הארגון הגרוע,
למרות הבדידות לעיתים,
אפילו שקרו דברים שלא רציתי שיקרו,
אפילו שציפיתי להרבה יותר...
היה טוב. נהניתי מאוד.

תודה לכל אלה שהיו איתי אתמול-
לנוש, שהיא אחות גדולה ומגניבה[ורקדנו סלואו!]. 
למיי, שהיא ממש חמודה והיה כיף איתה.
למאי, שהייתה איתי די הרבה ונהניתי איתה מאוד.
לענבר, המון מזל טוב על היום הולדת! שהייתה מאוד משעשעת במדים ומשקפיים.
לשישי, שהיה איתי מעל לחמש דקות רצוף! [למען האמת, כמה שעות.] אה, והוא מדהים.[אני ממש ממש מצטערת, זה היה בצחוק.]
לליאור, שהייתה איתי גם די הרבה, והיא ממש חמודה. 
לאורנית, שמה הייתי עושה בלעדיה?
ללני, שהיה ממש ממש כיף איתה. [הרי מי יסרב לראות את לני במחוך?]
לדלית, שהיא כל כך יפה[אני לא רוצה לשמוע שוםהתנגדות לזה] ומתוקה.
לגל, שהייתה ממש מתוקה כהרגלה[וראיתי אותה רוקדת!].
לאלון, כי הוא אבא שלי!
לניצן, שאפילו שרק הכרנו אחת את השנייה בסוף[והיא בכלל לא קוראת כאן] העלתה לי חיוך על הפנים והייתה כל כך חמודה. [אהבה ממבט ראשון, אה?]
לכל שאר האנשים שהכרתי, תודה שהייתםכאלה חמודים.
תודה לכל שאר האנשים שכרגע אני לא זוכרת[מצטערת, לא ישנ&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 14 Aug 2007 10:34:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (La Noyee)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=447906&amp;blogcode=7207401</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=447906&amp;blog=7207401</comments></item><item><title>Thanks For The Memories.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=447906&amp;blogcode=7161366</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;בכנות, לא ציפיתי ליותר מדי.
הרי מה כבר יכול להיות? פגישה ראשונה עם אור, פגישה שנייה עם אביב ואופיר. נהיה יחד כמה שעות, נצחק קצת, יהיה נחמד ונלך.
אבל להפתעתי העצומה, מה שקרה היה רחוק מזה.
אור התגלתה כחמודה מאוד גם במציאות. דמיינתי אותה אחרת לגמרי, אבל היא עדיין יפה.
אביב ואופיר היו יותר ממה שציפיתי- יותר משוגעים, יותר מצחיקים, יותר חמודים, יותר מגניבים. 
היה כל כך כיף. הסתובבתי לי בהרגשה של מפגש[בכל זאת, אלה אנשים שהכרתי בהתכתבות] ובאמת שקשה לי להזכר מתי נהניתי ככה לאחרונה.

...חבל רק שזה די נהרס. שיקרנו להורים בנוגע לאלה שאנחנו עומדות לפגוש. הם היו בטוחים שאנחנו פוגשות חברה, אבל כשהם באו לראות מה איתנו הם מצאו אותי עם ראש על השולחן בזמן שאביב מלטף לי את השיער.
ביקשתי מהם שייתנו לנו להפרד מהם, ומסתבר שהם פשוט הלכו לאחת החנויות והסתכלו עלינו משם. מה שהם ראו זה את אביב ואותי מתחבקים המון זמן ואותי מנשקת אותו בלחי.
העניינים התגלגלו לכך שעכשיו אין לי פלאפון שוב.
והם שוב חדרו לי לפרטיות.
נמאס לי מהם כבר. חשבתי על זה המון, והגעתי למסקנה עם עצמי שלא סלחתי להם על כל מה שעברנו בגללם.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 08 Aug 2007 19:44:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (La Noyee)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=447906&amp;blogcode=7161366</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=447906&amp;blog=7161366</comments></item><item><title>עיר קטנה.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=447906&amp;blogcode=7073624</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;
היית יכול לחסוך שנים של טיפול
בעיות, כאבים, אישפוזים 
וטיסות לחו&quot;ל 
לנוע ממקום למקום ולחיות מדקה לדקה 
ולהפסיק לבכות בצבעים למאפרה
לחיות בשקט בכפר
להישאר ער עד מאוחר
לחיות עם מישהו, מישהי
מעבר לים
ולא להתגלגל מזריקה לזריקה
לא למכור את עצמך למוות הזה, לעשן,
לרחובות של העיר הגדולה שבתוכך.

[תודה לדלית על השיר וההשראה.]


כל אדם טומן בתוכו עיר קטנה-גדולה. הלב הוא העירייה, העורקים והורידים הם הכבישים, המוח הוא הפקחים, הדם הוא כלי הרכב והרגשות הם אנשים.

אז ברוכים הבאים לעיירת &quot;עדי&quot;[אני יודעת שזה מאוד מקורי]. תהנו?

&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 28 Jul 2007 16:20:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (La Noyee)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=447906&amp;blogcode=7073624</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=447906&amp;blog=7073624</comments></item></channel></rss>