http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=447726איפה את אנהheCopyright 2026 רוצה לחזור לאנה שלי... All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=447726http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/26/77/44/447726/misc/10773425.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=447726&blogcode=9962602<div align="right" dir="rtl">איזה תקופה מה קורה לי זה מתחיל כשאני מתאפרת.אני מסתכל על עצמי בזווית של העין ואני מרגישה שאני נהיית רעה. ואני יודעת מה הולך לקרות ואנחנו באות ומרימות כוסית ושוטים הכי בקול שיש שכולם יסתכלו. וכולם מסתכלים. ואנחנו שותות על חשבונינו ועל חשבון הבר ועל חשבון בחורים ואנחנו משטתות על חשבונינו- עולות על הבר מתנשקות, נוגעות אחת בשנייה רוקדות על עמודים. ובחמש לפנות בוקר דופקות פיצה ואני נותת את המספר לחלק ואני מתנשקת עם חלק ואני לא מתיחס לחלק. ואני פוגשת את החלק ודייט שני זה במיטה. היו לי כל מיני חדר גדול ,חדר קטן אחד הדליק נרות .אחד עשה קולות של עכבר אחד המציא כל מיני תנוחות. ואחד אחיבק כל הלילה אחד התעקש לעושת לי מסא'ג ורק אחד לא רציתי לישון איתו אז הלכתי. הכי אהבתי אחד שהשתגע על העצמות אגן פשוט השתגע נשך וליקק וליטף כל הזמן. אחד כל הזמן יד על התחת לא ראיתי דבר כזה. נרדם כשהיד שלו על התחת שלי חחח ואני קמה בבוקר שותה איזה תה ותמיד הם משקיעים וממציאים איזה עוגה או עוגייה ואת רואה לפי העוגה של הבוקר איזה סוג הוא ואז אני חוזרת לישון עד 5 ככה בלי לאכול קמה עם עוד עצמות אגן אמבטיה ארוכ</div>Mon, 29 Sep 2008 22:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (רוצה לחזור לאנה שלי..)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=447726&blogcode=9962602http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=447726&blog=9962602http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=447726&blogcode=9574923<div align="right" dir="rtl">אוקיי הולך ולא הולך תקופה לחוצה שאני מתרכזת בכל מיני דברים מבחנים יציאות עבודה שומרת אבל לא באטרף בקושי חושבת רצה ממקום למקום להספיק את הכל חברות במשבר החבר האחות.. הכל חשוב ואנה פחות כרגע וזה מרגיש טוב שאני מתמלאת נכון-גם מתנפחת אבל גם היומן גם רשימת השיחות המטלות נסיעות באוטובוסים ולהכיר אנשים חדשים הראש שלי מתמלא בשמות וארועים וצחוקים ודברים שאני לא רוצה לשכח לספר לגילי או לחברה אני עדיין לבד אבל אני לבד עסוקה אז מה אכפת לי שאני ריקה אבל נראה שאני עולם ומלואו?</div>Mon, 14 Jul 2008 18:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (רוצה לחזור לאנה שלי..)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=447726&blogcode=9574923http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=447726&blog=9574923http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=447726&blogcode=9287292<div align="right" dir="rtl">היום היה- שליש לחמנייה (אוף מהאני אעשה אמא דחפה לי) עם גבינה 3% שזיף חצי חלב 1% ושליש ברנפלקס סלט מ1 מלפפון 1 עגבנייה 1 גמבה ריצה שעה בעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעע</div>Sat, 31 May 2008 23:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (רוצה לחזור לאנה שלי..)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=447726&blogcode=9287292http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=447726&blog=9287292http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=447726&blogcode=9278863<div align="right" dir="rtl">הרבה זמן לא עידכנתי אני יודעת אני חיה לי מיום ליום כל יום יש כל כך הרבה אוכל כל כך הרבה פיתויים היום-חצי כוס חלב 1% שליש כוס ברנפלקס אפרסק באסה בערב אוכלים סיני.. טוב מחר נכפר הבעיה שלי היא- שהיינו כמה חברות יחד שבוע שעבר ישנו כולם אצל דנה יצאנו וחזרנו אליה ממש שיכורות.. היא הביאה עוגיות אוריאו וואי.. איזה טעים.. אכלתי 8! 8!!!!!!!! וזה לא יוצא לי מהראש אני פותחת את העניים בבוקר-8 לפני שאני נרדמת אני חושבת עליהן ועל החזירות הזאת וכמה שזה היה מגעיל אני חושבת הנה אכלתי את זה אני שמנה בכל מקרה ואין לי כח להמשיך ואין לי כח להמשיך מה עושים מפה אני מפחדת שאני אוכל עוד בולמוס עכשיו בארוחת ערב </div>Fri, 30 May 2008 17:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (רוצה לחזור לאנה שלי..)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=447726&blogcode=9278863http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=447726&blog=9278863http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=447726&blogcode=8790913<div align="right" dir="rtl">קיץ. שמש. אם עד עכשיו יכלתי להסתתר מחתח לסוודר עכשיו כבר לא לא יצאתי מהבית למרות שקבעתי בגלל שהיה כל כך חם ולא יכלתי ללבוש גוםיה. אמרתי שאני חולה מה עושים אולי מישהי יכולה לעזור לי לתת לי איזה פוש איזה טיפ השתתפות הזדהות משהו.. כי אני ממש בדיכאון היום סלט בלי רוטב טבעולייט 2 פרוסות לחם קל עם גבינה לבנה הייתי יכולה לעשות יותר טוב קשה לי ככה בלי הכנות בלי הצומות המוטיבציה לאן היא הלכה אם למישהי יש מילות עידוד, אם הייתן שם וצלחתן-אני יותר מאשמח לשמוע אני צריכה את זה.</div>Mon, 10 Mar 2008 21:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (רוצה לחזור לאנה שלי..)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=447726&blogcode=8790913http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=447726&blog=8790913http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=447726&blogcode=8675651<div align="right" dir="rtl">כרגיל. אני קמה בבוקר מלטפת את העצמות באגן שטיפה יותר בולטות. כרגיל אני מרימה את הפיג'מה ומסתכלת. מכניסה את הבטן ומסתכלת מנסה לזכור את התמונה לכל היום כשאהיה רעבה וכשאוכל. אני אוכלת קרקרים לאט- לאט שותה המון מים חושבת על אנה, מחפשת תמונות להשראה. החזרה מתוקה. היום שלי מתמלא בהרגשות ומחשבות שכבר שכחתי. אני הייתי רגילה אני הייתי אוכלת רגיל! נפלתי חזרה לזרועותיה של אנה הגרמית הזרועות המוכרות והרזות להפליא שתמיד ייקחו אותי בחזרה. ככה התחילו החיים היפים שלי האושר ואני רוצה לחזור. האמת? אני לא יודעת אם מגעגועים או שיעמום. אני כותבת כאן שוב. חושבת מתכננת ארוחות וכל זה. כבר שכחתי איך אנה מסודרת ויודעת כל פרט כל דקה של צום כל קלוריה. אני לא בשיא אני חוזרת לאט לאט אוכלת פחות צומות קטנים לא משהו דרסטי אבל אני מפחדת. מפחדת שהפעם זה לא ייקרה ואני אשאר לבד כבר תליתי את הג'ינס הקטן אבל אני לא ממש מסתכל עליו הרבה. אולי זה כבר טריק ישן? אני מחשבת כמו מכונה את הזמנים ואת האוכל הייתי כבר שם כל כך עמוק ואני זוחלת לי בחזרה לאט לאט מנסה פחחח ליהנות מהדרך. </div>Thu, 21 Feb 2008 13:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (רוצה לחזור לאנה שלי..)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=447726&blogcode=8675651http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=447726&blog=8675651http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=447726&blogcode=8655779<div align="right" dir="rtl">לא יודעת איך ולא יודעת למה אני עם אנה שוב היום אכלתי 4 קרקרים 25 כ"א קפה (לא יודעת בדיוק מישהי יודעת כמה זה? כמה זה על בסיס חלב וכמה נס רגיל בלי סוכר?) מנה חמה דל שומן (אני יודעת.. לאט לאט) ןחטיף כזה 53 אני לא כל כך מאמינה אני כל הזמן מחפשת את הצלעות שלי בגב ועד שלא ייראו כמה יפות הן אני אסבול לא קרה משהו רציני חלומות שהשתלטו הבחורה הזאת שתמיד נקנא בה? לכל אחת יש כזאת וזה בסדר ושלי לא כזאת משהו אבל.. הטבע אני מסתירה מעכשיו לובשת את הג'ינסים הכי פחות מחמיאים שאני אראה דובה!! אנה שלי איתי בכל רגע לא בעצם- אני איתה.</div>Sun, 17 Feb 2008 22:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (רוצה לחזור לאנה שלי..)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=447726&blogcode=8655779http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=447726&blog=8655779http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=447726&blogcode=8224561<div align="right" dir="rtl">מה אגיד ומה אומר ירדתי. האם זה כל כך טוב? לא. זה עבר לי. לא בא לי כבר את הצומות לא בא לי את הנפשיות שבזה. נענשתי מספיק. אני חיה לי חיים -לא יותר מידי שמנה ולא פחות מידי רזה אם אתם מבינים למה אני מתכוונת. יש לי את החברה הזאת שהיא עדיין שם והיא מספרת לי על התפריט ועל טירקים וההרגשות ועל החלומות ואני מפהקת. נרפאתי? אולי אני רק יותר חולה. אני מתעלמת. אוקיי אז נשבר הצום.אוקיי אז נאכל עוגה. עוגה.עוגה. אי אפשר ממש להירפא אי אפשר לחיות כאילו זה לא קרה אבל זה בדיוק-זה קרה לי. קרה ועבר. יש בזה משהו מרגיע בשפיות.לקבל מחזור כמו שעון. החבר צובת לך בתחת. את מודדת ויוצאת מהתא להסתכל במראה. ואת מסתכלת. לא רק רואה-מסתכלת. אני חיה עם שאריות של אנה בכל ביס ואני יודעת שהיא לעולם לא תלך ואולי אפילו תחזור אבל אני-חיה. אני לא מסתכלת על האוכל אני מעלימה עין ואני מתעלמת. וזה טוב. יש לי תמונות ישנות שאני מסתכלת ורוצה לחזור-אבל לא נראה לי שיש לי את הכוחות האלה כי הם מופנים לדברים אחרים. לחיים אמיתיים. טעמתי דברים חדשים שלא אכלתי שש שנים.שש שנים. פיצה, פסק זמ,ן נשיקה כזאת.. לא לא אכלתי הכל ולא קניתי קילו נ</div>Tue, 18 Dec 2007 21:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (רוצה לחזור לאנה שלי..)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=447726&blogcode=8224561http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=447726&blog=8224561http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=447726&blogcode=7808577<div align="right" dir="rtl"></div>Thu, 01 Nov 2007 12:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (רוצה לחזור לאנה שלי..)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=447726&blogcode=7808577http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=447726&blog=7808577http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=447726&blogcode=7808435<div align="right" dir="rtl">ואני איתם.. אני אוכלת קצת נרגעתי וקצת נחה לי סתם. שוכבת במיטה ומריצה מחשבות ודברים שקרו לי בחיים לאו דווקא אנה מהם, גם סתם כאלה של ביה"ס וצבא ןלאך אני הולכת? אני גם צריכה להתחיל לחשוב לאן. טיילתי כבר וזה הזמן המתבקש להתחיל את החיים מלאי האחריות והצרות דווקא די בא לי. מה מעניין אותי? לא יודעת. אוכל? מה אני אוהבת? לא יודעת לרזות? מה עושה לי טוב? להיות מאורגנת באוכל להפסיק לאכול כמו דבה. ובנתיים אני מאכילה אנשים באיזה מסעדה שאני עובדת בה אני תמיד מסתכלת מה בנות יפות וכוסיות אוכלות (לא הרבה אני חייבת לציין- תמיד סלט וקפה!) ואיך הן עם החבר\בעל. זה מרגיע אותי לראות אנשים אחרים אוכלת קערה ענקית של פסטה מפוצצת שמן או קלמרי מצופה ומטוגן כמו שניצל. אני לא מצליחה להרעיב את עצמי יותר אני חייבת להודות בזה כבר.זה לא קל לי כי זה היה מקור לגאווה עצומה שלי מין סוד שלי עם עצמי. אבל אין יותר די. אני צריכה לאכול נורמאלי אם אני רוצה להיראות נורמאלי. לחם קל גבינות ירקות טבעולים ואילו קצת פסטה ואתם יודעים מה? שוקולד מריר. כן זה יהיההפרס שלי על כל יום שאני אוכל כמו שצריך. מה קרה? עדיין הדרך ארוכה ומופתלת</div>Thu, 01 Nov 2007 11:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (רוצה לחזור לאנה שלי..)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=447726&blogcode=7808435http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=447726&blog=7808435