http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=447669"Color the coast with your smile, its the most genuine thing that ive ever seen"heCopyright 2026 Michal :]. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=447669http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/69/76/44/447669/misc/10772046.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=447669&blogcode=8024381<div align="right" dir="rtl">אחרי הפוסט של אתמול, העמדתי פנים שאני ישנה עד שאבא יצא לעבודה, ואיפשהו בדרך נרדמתי בלי להרגיש. ישנתי עד הצהריים, ואז ליהי התקשרה אלי. דיברנו שיחה די ארוכה.. והסכמנו לשים את הכל בצד לבנתיים, למרות ששתינו הסכמנו שהכל לא יהיה כמו פעם :\ אני אמנע ממכם פרטים של השיחה הזו, כי זה לא מה שבאמת חשוב. במהלך השיחה היא אמרה לי שהיא דיברה בבוקר עם אבא של שני שחזר להחליף בגדים ולהתקלח [היא הרי שמרה על אח של שני, אז היא ישנה אצלהם בבית], ושהוא אמר שאפשר לבוא לראות את שני היום בשעות ביקור אחרי הצהריים (למרות שבסוף נשארנו ממש אחרי שעות הביקור.. יצאנו משם רק באיזה 22:00). ישר כשהיא אמרה לי את זה, החלטתי לסוע. לא איכפת לי אפילו שבר וליבי היו שם, העיקר לראות את שני, ולהראות לה שאני איתה ודואגת לה למרות הכל. אמרתי לאבא שאני נוסעת לת"א עם חברה, ונסעתי לחיפה. כ"כ שמחתי לראות את שני. היא חייכה, וצחקה איתנו, ודיברה איתנו, ואפילו הייתה מאוד פתוחה וכנה.. היא בעצם זו ששאלה אותנו בקצת היסוס אם אנחנו רוצים לדעת למה.. ואמרנו לה שלא [כי היו שם איזה 7 אנשים, וזה ממש לא היה מתאים כרגע שהיא תתחיל להסביר לנו א</div>Mon, 26 Nov 2007 04:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (Michal :])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=447669&blogcode=8024381http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=447669&blog=8024381http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=447669&blogcode=8014911<div align="right" dir="rtl">למטה.. בבקשה תגיבו. :\ לא בקטע של צומי, אלא בקטע של- אני אבודה לגמרי כרגע, ולצערי אין לי מקום אחר לפרוק בו את התסכול ולבקש עצה :X אני חייבת שתעזרו לי, אם יש מישהו שעבר מקרה דומה. אני לא יודעת אפילו מה לעשות כרגע.. לסוע, לא לסוע, להתקשר להורים שלה או לא להטריד אותם כרגע.. אני ממש לא יודעת מה לעשות. ואני פשוט לא מסוגלתלשבת כאן בחיבוק ידיים.</div>Sun, 25 Nov 2007 06:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (Michal :])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=447669&blogcode=8014911http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=447669&blog=8014911http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=447669&blogcode=8014905<div align="right" dir="rtl">3וחצי בבוקר. ישנתי.. ופתאום הפלאפון צלצל. "ליבי" על הצג. כבר חודשים שאנחנו לא מדברות.. ואני לא אגיד שזה לאמפריע לי, כי כל פוסט כאן כמעט מדבר על הגעגועים שלי אליה ואל ליהי ושני (ואל בר..) ועל הבדידות. בסכ"ה מה שהיא עשתה לי היה ממש מגעיל, אז אפשר להבין למה שקלתי פשוט לנתק לה, אבל אני חייבת להודות שהייתי מסוקרנת לדעת מה היא רצתה. "מה?" אני עונה לטלפון בחוסר חשק. "ממ.. היי." "היי..." *שתיקה מביכה* "אני מצטערת שאני מתקשרת אליך עכשיו בשעה כ"כ מאוחרת אבל.." פתאום שמתי לב שהקול שלה נשמע מוזר, כיאילו היא בוכה. "מה קרה?" התיישבתי במיטה והדלקתי את האור. [ליבי לא בכתה לעיתים קרובות. זה אמר שקרה משהו רציני.] "זו שני.. היא.. היא נסתה להתאבד". [אני אדלג כאן על כל הקטע שניסיתי לגרום לה לשכנע אותי שזו בדיחה, וגם על הקטע ששאלתי "למה?", כי זו הייתה שאלה ממש מפגרת]. "היא.. בסדר?" "אממ נראה לי שכן..ליהי דיברה עם אמא שלה ושלחה לי אסאמאסשהיא לקחה איזה שתי בקבוקים של משככי כאבים, ושטפו לה ת'קיבה.. השאירו אותה בבית חולים ללילה.. אני בר וליאור רצינו ללכת, אבל הם נותנים להכנס רק בשעות ביקור,</div>Sun, 25 Nov 2007 05:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (Michal :])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=447669&blogcode=8014905http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=447669&blog=8014905http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=447669&blogcode=8001998<div align="right" dir="rtl">פעם כ"כ אהבתי את החורף. זו הייתה התקופה האהובה עלי. הזמן שבו הייתי הכי אופטימית שיש. זמן רומנטי, יפה, שבו אנחנו לומדים להעריך את הדברים הפשוטים שבחיים. שוקו חם ביום קריר, שמיכת פוך להתכרבל איתה בלילה, אנשים שאיכפת להם מספיק בשביל לטפל בך כשאתה חולה, גשם. פעם כלכך אהבתי את הגשם. הייתי יושבת שעות ומסתכלת על הברקים, ועל טיפות הגשם שזולגות על החלון. והריח הזה של הגשם, ביום שאחרי הסערה, כשפתאום הכל בהירויפה.. כיאילו השמיים סילקו את כל העצב שלהם בלילה, ועכשיו הכל שמח וטוב. ועכשיו? עכשיו הפסקתי לראות את כל הדברים היפים האלה. עכשיו אני רואה רק את הרע. פתאום כ"כ רע לי לראות את הגשם, עד שסגרתי את התריסים שלי ולא פתחתי אותם כבר שבוע. פתאום הרעמים שמלווים את הברקים שפעם אהבתי כלכך, נשמעים לי כמו פיצוץ מכוער, וטיפות הגשם נשמעות לי עכשיו כלא יותר ממטרד שמפריע לי לישון בלילה. פתאום הזמן הרומנטי הפך ליהיות זמן קודר, שרק גורם לי להתגעגע, ולהבין שאני לבד.. וביום שאחרי הסערה אני לא מסוגלת אפילו לצאת החוצה ולהעריך את ריח הגשם, בגלל שהוא מזכיר לי יותר מידידברים שאני לא רוצה לזכור. פתאום עכשיו</div>Fri, 23 Nov 2007 20:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (Michal :])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=447669&blogcode=8001998http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=447669&blog=8001998http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=447669&blogcode=7864448<div align="right" dir="rtl">שוב לא עדכנתי הרבה זמן.. אבל לפחות חזרתי עם מצב רוח אופטימי מהרגיל, ועם אחיינית חדשה :] אז כן, ב5.11, בחמש וחצי בבוקר, נולדה לי אחיינית ראשונה קטנטנה ומדהימה בשם הילי, [נכון שזה שם מדהים? 3&gt;]. היא אמנם לא עושה עדיין משהו מעניין במיוחד, ובעיקר ישנה ואוכלת כל היום, אבל זה לא מונע ממני לבלות איתה שעות מאז שהיא נולדה, ופשוט לשבת ולהסתכל עליה, או לצלם אותה בכל הזוויות האפשרויות. זה פשוט עושה טוב על הלב. היא כ"כ תמימה וקטנה, שזה פשוט כיף לבהות בהולהתלהב מכל דבר קטן שהיא עושה. היא בהחלט גרמה לי לשכוח מכל הדברים שעשו לי רע על הלב לאחרונה. ב5.11 היה גם לע' יום הולדת. עדיין לא סיפרתי לה עלי [:\], ובגלל זה לא פתחתי פוסט מזלטוב.. כי מן הסתם היא לא קוראת כאן. בכל מקרה, בערב הלכנו אליה להתנחלות עם כמה חברים, והיה ממש חביב. לצערי עזבתי אחרי שעתיים, כי הייתי סחוטה אחרי שלא ישנתי כל הלילה הקודם [נו, הייתי עם אחותי בבי"ח]. חוץ מזה, המשכתי גם לאחרונה לכתוב סיפור\ספר [עדיין לא החלטתי באיזה אורך הוא יהיה] שהתחלתי ממזמן. אולי אני אפרסם פה מתישהו את הפרק הראשון.. סתם כי מעניין אותי אי</div>Wed, 07 Nov 2007 23:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (Michal :])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=447669&blogcode=7864448http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=447669&blog=7864448http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=447669&blogcode=7744178<div align="right" dir="rtl">נמ. רק להסתכל על הדף הזה ביאס אותי חח. אז אפילו שאין לי שומדבר משמעותי לכתוב, החלטתי לעשות פוסט חדש P: משעמם לי. וחם. ועכשיו בגלל שעי אני גם רוצה פיצה. *סמיילי מאיים* חח אבל בכלליות אני די שמחה.. בטוח יותר ממה שהייתי בשבוע האחרון. שעיייייש $&amp;$#*% *אונס* 3&gt; זהו. תודו שזה היה פוסט מרתק במיוחד. [נו, גם לי מגיע לעשות פוסטים ללא סיבה מידי פעם. מבטיחה פוסט יותר מעניין בקרוב XD] - -עריכה- אווו 400 כניסות D: זה לא הרבה, כי אפחד כמעט לא קורא כאן חח.. אבל זה עדיין משהו. תגידו מזלטוב. P:</div>Wed, 24 Oct 2007 01:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (Michal :])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=447669&blogcode=7744178http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=447669&blog=7744178http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=447669&blogcode=7720554<div align="right" dir="rtl">מרגישה כלכך קטנה, מביטה אל השמיים השחורים.אמצע הלילה, מחפשת ברחוב אנשים,כולם ביחד, זוגות מאוהבים, קבוצות, חברים.והמוזיקה שמתנגנת באוזניות צורמת לי בוורידים.אלה שנחתכו לא מזמן כסימן לאושר, עכשיו דורשים להחתך מכאב.אבל אני כבר לא יודעת מה אני מרגישה, כיאילו כבר אין לי לב.העיניים כבר התייבשו מרוב דמעות, והוורידים נותרו שלמים. אני כבר לא יודעת מה אני מרגישה בלעדיך, בלעדיכם.. חברים.צורם רק להגיד את המילה. אולי אני לא יודעת כבר מה אני מרגישה, כי אני כבר לא מרגישה.ריקנות. מרגישה מטופשת רק מלנסות ולהסביר. הכאב צורם בצורה שקודם לא הכרתי.כאב ראש מטורף, מסחרר, וכאבים בחזה, בחילה.תחושה אמיתית של בדידות. תחושה של לב שנשבר יותר ויותר ככל שהזמן עובר. וזו פעם ראשונה, שהסיבה היא לא אהבה.בדידות. אני רק רוצה את הזמן ההוא בחזרה, שבו היינו קבוצה קטנה, של חברים הכי טובים. הכל היה מוגדר, וברור. אני חברה שלך, ואתה חבר שלי, ואנחנו לא צריכים יותר מאחד את השני. הייתי כלכך שמחה. ועכשיו הכל דפוק. לכן יש אחת את השניה, ולאנשים שקראתי להם חברים שלי יש חברים משלהם..אני מתגעגעת ללילות הארוכים, של שיחות הנפש. של מ</div>Sun, 21 Oct 2007 03:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (Michal :])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=447669&blogcode=7720554http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=447669&blog=7720554http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=447669&blogcode=7626495<div align="right" dir="rtl">א- כי לא עדכנתי את הבלוג כבר המון זמן. ב- כי אתמול היה לה יומולדת, וכמו טיפשה, התקשרתי להגיד מזלטוב. :\ וזה סתם גרם לי להזכר, ולהבין עד כמה אני בודדה עכשיו. ג- כי התרחקתי בזמן האחרון מכל החברים האמיתיים שלי, והתקרבתי לאנשים שאני יותר מזוייפת איתם, מהסיבה הפשוטה שאני עדיין לא מכירה אותם מספיק טוב בשביל לספר להם עלי, ובגלל זה אני לא יכולה לדבר איתם על הכל. ד- כי עוד לא סיפרתי לע' עלי. :( ה- כי הבטחתי לעצמי שהשנה אני אתמיד בבי"ס כמה שאפשר.. והנה שוב התחילה שנה כמו כל השנים, ושוב אני מוצאת כל תירוץ אפשרי כדי לא ללכת לבי"ס.. אמנם לפעמים התירוץ מוצדק במידה מסויימת, אבל היום למשל הייתי יכולה ללכת, ורק בגלל שלומדים היום עד ארבע, פשוט אין לי כוח לזה. |: ו- כי הבטחתי המון הבטחות להמון אנשים, ואני לא מצליחה לקיים את כולן. ז- כי אחותי יולדת בעוד חודש בידיוק, ולא הקדשתי לה מספיק תשומת לב בזמן האחרון.. ח- כי בתחילת החודש הבא יש יומולדת לע', לאחותי, ולאחיינית החדשה שלי, ואין לי כסף לקנות לאף אחת מהן מתנה. ט- כי אני כבר עוד מעט בת 16 וחודשיים, ועדיין לא קיימתי אף אחד מהדברים שברשימה של "לעשות</div>Tue, 09 Oct 2007 12:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (Michal :])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=447669&blogcode=7626495http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=447669&blog=7626495http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=447669&blogcode=7414649<div align="right" dir="rtl">מאז שהתחיל בי"ס אין לי שניה לעצמי. כנראה שכ"כ התרגלתי לחופש, ועכשיו אני מרגישה שאני מבלה את כל הזמן הפנוי שלי בשינה ובהכנת שעורי בית. כל הבאלגן הזה של החודש הראשון של בי"ס, עם ההכנות, הסידורים, ושעות השינה החסרות, באמת לא משאיר לי שניה לשבת בשקט ולחשוב. אני חוזרת כל יום הביתה מהבי"ס, אוכלת, הולכת לישון לשעה-שעתיים [כי עדיין לא התרגלתי ללכת לישון מוקדם, ככה שיוצא שאני ישנה בלילות האחרונים רק 5 שעות בלילה במקרה הטוב], עושה שעורים עד 8 בערך, אוכלת ארוחת ערב, והולכת לנסות ולהרדם [לא שזה מצליח].. ושוב, הכל חוזר חלילה. כולם אמרו לי שי"א זו כיתה עמוסה, אבל עד שלא קיבלתי את מע' השעות לא הבנתי עד כמה. יש לנו 44 שעות שבועיות, מה שאומר שהיום הכי קצר שלנו [1 וחצי] הוא שישי, ויש לנו יום שמסיימים בו ב4. אני יודעת שיש בתי ספר שבהם זה הרבה יותר גרוע, אבל אני לא רגילה לזה.. אז בשבילי זה ממש נורא. בשנה שעברה סיימנו כל יום ב1 וחצי, או מקסימום 2 וחצי, והיום פתאום יש לנו 3 ו4.. מתסכל. :| חוץ מזה,כמו שבטח כולםכבר יודעים, פורסמולפני כמה ימים הציונים של הבגרויות. הציון בתקשורת היה נחמד, אבל דווק</div>Mon, 10 Sep 2007 16:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (Michal :])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=447669&blogcode=7414649http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=447669&blog=7414649http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=447669&blogcode=7332152<div align="right" dir="rtl">לא כתבתי כבר די הרבה זמן.. וזה מכמה סיבות. נתחיל מזה שביום שבת רבתי עם ליהי ושני, ככה שיצא שביום ראשון לא נסעתי לחיפה כמתוכנן. [זה סיפור ארוך, ובגלל ששתיהן קוראות כאן אני אמנע מלהכנס לפרטים]. אח"כ ביום ראשון גיליתי שבעצם אני כן צריכה לעשות את המחוייבות אישית המציקה הזאת, ושביום שני ב8 וחצי בבוקר (!) אני צריכה ליהיות בבי"ס בשביל כל העבודה השחורה שהם מפילים עלינו בגלל שאין להם כסף לשלם לעובדים אמיתיים. הדבר היחיד שהיה טוב בשבוע הזה, הוא הלילה של יום ראשון עם התנחלות של וודק ושעיש 3&gt; [אבל המחסור בשעות שינה גרם לי לכאב ראש מתמשך.. מה שלא עשה את השבוע הזה יותר קל]. אתמול והיום כבר הברזתי מהמחוייבות, אבל במקום זה הייתי צריכה לעשות את העבודת קיץ במתמטיקה. אני כבר לא יודעת מה משניהם כבר יותר גרוע. חוץ מזה, כבר מיום שני בצהריים אני בריב מתמיד עם אבא. הוא יודע בידיוק איך לעצבן אותי, והוא מנצל את זה. הוא כל הזמן מוצא דברים קטנים שעשיתי בשביל להטפל אליהם [כמו אם לא סגרתי את הקופסא של הקורנפלקס, או אם פתחתי בקבוק של נסטי כשיש כבר אחד פתוח].. ועכשיו הוא התחיל גם להאשים אותי בדברים ש</div>Wed, 29 Aug 2007 18:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (Michal :])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=447669&blogcode=7332152http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=447669&blog=7332152