http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=446579בקיץ 91 היא פרצה בסערה לעולם, באנרגיות בלתי נדלות (בליעיןהרע), רוצה לשנות את העולם, תקוות רבות נתלו בה. אולי תביא ישועה ותגאול את העולם מיסוריו.heCopyright 2026 .מלנכוליה אהובתי.. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=446579http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/79/65/44/446579/misc/12934318.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=446579&blogcode=9605547<div align="right" dir="rtl">כל כך רע עכשיו. רע בעבודה, קשה לי. אני לא יכולה להתפטר כדי להוכיח שאני יכולה להתמודד ובנתיים אני סופרת ימים עד לתום החופש. אני מרגישה כל כך אפסית. אין לי כלום יותר בחיים. כלום לא יצא ממני. לא תהיה לי עבודה, כי בשום מקום לא יקחו אותי. ואני לא יודעת לדבר כמו בנאדם. ואני נראית רע. ושונאים אותי כולם. יהיה טוב? לא, יהיה רע. יאוש, עצב ודיכאון. אני אפס.</div>Sat, 19 Jul 2008 17:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (.מלנכוליה אהובתי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=446579&blogcode=9605547http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=446579&blog=9605547http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=446579&blogcode=8974376<div align="right" dir="rtl">והיום אולי יותר מתמיד מתאים לשאול את זה.. באמת משהו השתנה... משהו בי השתנה, אני הייתי אומרת השתבש... לגמרי נמאס לי כבר מהאנשים סביבי נמאס לי לדבר הלוואי והייתי יכולה לנעול את פי נמאס מלימודים נמאס מהבית נמאס. אני רוצה לעבור הלאה... לדלג על התקופה הזו..</div>Fri, 11 Apr 2008 13:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (.מלנכוליה אהובתי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=446579&blogcode=8974376http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=446579&blog=8974376http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=446579&blogcode=8752033<div align="right" dir="rtl">ובנתיים קרו המון דברים... קודם כל הייתה לי את בדיקת השמיעה... כן, יש לי שמיעה מעולה... אז כנראה אני סתם מטומטמת.. וגם קיבלנו תעודות... אמאאא איזה תעודה של חרשנית יש לי, גודדד יאללה למה לא? נכתוב פה גם מתמטיקה (חמש יחידות) - 100 אנגלית (חמש יחידות) - 100 פיזיקה (חמש יחידות) - 100 מחשבים (חמש יחידות) 100 ספורט- 100 ספרות 100 חיבור 100 תנ"ך 100 היסטוריה 80 =\ תעבורה 100 והכי צחוקים (או שלא) שדווקא להיסטוריה אני ממש לומדת.. לכל השאר לא ממש כי אני חזקה בהם... בהיסטוריה אני לא ואני משקיעה בזה וגם לא הולך לי וואי אני טמבלית קיצור, חוץ מזה... ייסדנו גם כת השבוע הכת של מוהו שבא מהונלולו מוהו הוא הפיהרר שלנו האחד והיחיד :} מוהוווווווווווווו זה נחמד לעשות לו פוולחן אישיות גם ראינו את הסרט פרל הרבור... סרט חזקקק :P חתיכיםםם וסתם כמה ציטוטים מהשיעורים: אירית : היום אני אשחרר אותכם יותר מוקדם... אין לי כוח.. ורד: עופר חדל קשקשת ברשת! </div>Tue, 04 Mar 2008 16:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (.מלנכוליה אהובתי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=446579&blogcode=8752033http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=446579&blog=8752033http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=446579&blogcode=8659521<div align="right" dir="rtl">רועי, הכרתי אותך לפני שנה וחצי, בכיתה י'... ישבנו ביחד בכיתה, היית אחד הילדים המצחיקים שהכרתי מעודי... בשיעורי לשון עשינו קטעים... במחשבים שוחחנו אודות בגין ומעשיו בהקמת הארץ, מי הוא היה ואיך פתאום הוא הגיע לפסקל.. נפגשנו שיחקנו דיברנו... אני זוכרת בשנה שעברה, בחצר האחורית היה יום גשום, היו לנושעתיים חופשיות וישבנו אני אתה סתיו ונטלי ושחר והעברנו את הזמן בסבבה, בריכולים... היינו מדברים על בידור ועל בית ספר, צוחקים על המורים... אחר כך כבר לא הגעת...היינו נפגשם אחר הצהריים בדרך כלל בימי שישי, רואים טלויזיה, משחקים מונופול ומרוששים את שחר יש לי סרטונים מאיזה יום אחד כזה, היית כ"כ חמוד!!! אני מוכרחה להעלות את זה... יצאנו ביחד לטיול של תעודות הזהות... שמענו מוזיקה, דיברנו התגבשנו ככיתה... אני זוכרת גם פעם שיצאנו אני דורין וליטל משיעור מחול ובאנו לפגוש אותך ליד תחנת האוטובוס, הבאת את שתי הכלבות שלך וליטל המציאה להן שמות... והיית ציני כזה ואמרת שאחת מכוערת והתווכחנו אם היא יפה או לא :) אתה תמיד היית ציני וצחקת על הכל... גם כשגילחו לך את השיער בגלל הנשירה, צחקת על זה ואמרת שאתה נ</div>Mon, 18 Feb 2008 17:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (.מלנכוליה אהובתי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=446579&blogcode=8659521http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=446579&blog=8659521http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=446579&blogcode=8162421<div align="right" dir="rtl">לפני שנפרד ממני שאל אותי אם אסכים להיפגש איתו גם למחרת. בליבי פקפקתי, אך עניתי לו בחיוב. הוא שאל אותי אם השעה שמונה נוחה לי. עניתי לו שכן."אם כך" אמר "אבוא לקחת אותך מחר בשמונה בערב"."טוב", אמרתי."בשמונה בדיוק", הוסיף. "חמש דקות פחות, חמש דקות יותר, אבל בשמונה"."טוב", אמרתי, "אני אהיה בבית".הוא ניסה לנשק אותי על שפתי, אך אני הסבתי פני הצידה והוא אמר: "אז בשמונה, אבוא מחר בשמונה לקחת אותך"."לילה טוב", אמרתי."את לא תשכחי, נכון? אני בא בשמונה. את זוכרת באיזו שעה אני בא, כן?""בשמונה, אני זוכרת"."חמש דקות יותר או חמש דקות פחות, אבל שמונה", אמר ומייד הוסיף: "אולי תרשמי לך? את בכל זאת עלולה לשכוח"."לא אני לא אשכח"." מוטב שתרשמי לך, זה יהיה הכי בטוח".לקחתי פתק ורשמתי."מה רשמת?" שאל."שמונה"."הראי לי",הוא הסתכל בפתק: "כן, שמונה, אז בשמונה".רגע נוסף עיין בפתק ואמר: "הייתי מעדיף שתכתבי שמונה גם באותיות".רשמתי.הוא החזיר לידי את הפתק ואמר: "ואל תשכחי להציץ מחר בפתק. עכשיו לילה טוב ולהתראות מחר בשמונה".הוא המשיך לעמוד ולהסתכל בי. מעיניו נשקף רצון נואש להזכיר לי את השעה שמונה. לפתע הוציא מכיסו כמה מטב</div>Tue, 11 Dec 2007 10:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (.מלנכוליה אהובתי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=446579&blogcode=8162421http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=446579&blog=8162421http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=446579&blogcode=8150621<div align="right" dir="rtl">אז היום יצאנו למחלקת ילדים באסף הרופא לעשות להם שמח :) היה מההההה נחמד. קודם כל, ילדים זה שמחה. וזו לא סתם קלישאה. לאחרונה הבנתי כמה שאני אוהבת ילדים. הבאנו חבר פונפון כזה... אבל היתה שם מסיבת חנוכה ולא היו הרבה במחלקה אז חילקנו למי שהיה, שיחקנו שם עם ילדה מהממתתתתת :P ואז יצאנו והפעלנו אותם בהופעה הופיעו קפואריסטים, רקדניות בטן והיפהופ, להקת זמר וכאלו והיה גם במחלקה ליצן רפואי - וואי! הוא פשוט מדהים!!!!! לראות את הפנים של הילדים כשהם רואים אותו זה כ"כ מספק... =] איזה כיף. אני כ"כ הולכת לחזור לשם. עכשיו, כמו שהבטחתי מודעת מכירה משעשעת ביותר זה היה על חלון של מכונית XD וואי אני כ"כ עייפה. כבר 2 לילות שלא ישנתי. בכלל. זה לא אנושי. נייט.</div>Sun, 09 Dec 2007 21:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (.מלנכוליה אהובתי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=446579&blogcode=8150621http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=446579&blog=8150621http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=446579&blogcode=8146545<div align="right" dir="rtl">בקרוב עדכון</div>Sun, 09 Dec 2007 14:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (.מלנכוליה אהובתי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=446579&blogcode=8146545http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=446579&blog=8146545http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=446579&blogcode=8140899<div align="right" dir="rtl">לבלוג הקודם, כדי שכל הפוסטים יהיו מרוכזים. ואני אוכל לעשות שריר על קהל הקוראים החטטניים מרביבים. גם ככה כולם קראו שם. והיו תמונות. פה זה מוגבל, אבל יש לי חופש להתבטא כרצוני מבלי לחשוב מה יחשבו עליי. וזה מצחיק, כי ממתי לי (?!) אכפת מה חושבים עליי. הרי להכל אפשר לצפות ממני (לשוחח עם מחברות?). ובא לי לשים תמונות. אוחחחחח המצלמה שלי :} נו, מילא. אולי יום אחד יהיה לי משהו לחזור אליו ולצחוק. אל תנסו להבין (קוראים שלא נמצאים פה...)זה ביני לבין עצמי. אני מניחה שבאמת אני היחידה שמבינה. מזל שאני פה. </div>Sat, 08 Dec 2007 20:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (.מלנכוליה אהובתי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=446579&blogcode=8140899http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=446579&blog=8140899http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=446579&blogcode=8133199<div align="right" dir="rtl">אז זהו, כנראה שהשביתה תסתיים אחרי חופשת חנוכה. ונאמר אמן אנחנו חוזרים דווקא ליום חמישי- כדי שgvered (גברת ורד) תעשה לנו בוחן על החומר של השיעור מי לעזעזל זוכר מהו וקטור?? טנגס? סינוס?? עזבו אתכם... אני עדייןמתלבטת אם לדבוק במגמה ולחרף את נפשי על מנת שבתעודת הבגרות יהיה רשום פיזיקה... זה שווה? אוף, ולפעמים הראש מתרוקן ואז אני מרגישה חלל ענקי... רצון לבכות, רחמים עצמיים בימים יפים אני יוצאת להליכה או לריצה אבל עכשיו, כשגשום אני ממשמדוכאת אז אני מנקה בטירוף... וזה מצחיק,כי הבית מטונף כמה חודשים ואז אני מחליטה לנקות זה לא שאני שומרת על ניקיון בדרך כלל או על סדר אה ואני גם קוראת ספרים וזה ממש נחמד אתמול אני ויולי היינו בצומת ספרים יש מבצע- "אבא במאה???? לא! ארבע במאה!" אזשינסנו מותניינו וחיטטנו רגליינו עד לקניון הזהב יצאתי בנזק כלכלי ושרירים בידיים (תנסו אתם להסתובב ארבע שעות עם ספרים כבדים!!!) אני אקרא אותם אחרי שאני אסים את פרא... הספרנית העירונית רוצה לרצוח אותי כי אני מאחרת אבל מה לעשות שיש לי מיליון ספרים לקרוא... (2 באנגלית לביה"ס, אחד לשיעור ספרות- "המאהב",</div>Fri, 07 Dec 2007 23:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (.מלנכוליה אהובתי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=446579&blogcode=8133199http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=446579&blog=8133199http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=446579&blogcode=8050224<div align="right" dir="rtl">הר אפור בשעות הדימדומים ניצב לבדו מוחה על דמים זכר במיידנק לכל העוברים שלעולם לא שבו לחוות החיים ברגלים יחפות את נעליהם לקחו צעדו בשלגים במחנה עוטים על גופם כותונת דקה והקור חודר לעצמות השפלה ועבדות לא מילים מספקות בתיאור הקורות והזוועות לתוך המשרפה הושלכו ללא כל היסוס והאש מכלה את חייהם או את הסיוט המתמשך למציאות אחרת ואפרם נערם עם השנים באנדרטה גדולהבהמוןהמונים בהר של אפר אפור וקודר לזכר על הולכים שלעולם לא ישובו במחאה על בורות, גזענות ושנאת חינם על אנשים שהיו ואינם מעבר לגדר התיל עומד לו איש בכותנת פסים דקיקה מסמורטטת ומטולאת חיוור כשלג עליו הוא ניצב ומביט בי, לא בעצב, לא בקנאה מנסה לחשוב כמוני להיות בחוץ בראש להשאיר את הגוף הבלוי במחנה גוף עייף וכואב עם עיניים כהות ושקיות תחתיהן עלטה בפנים והנפש נעלמה מבט אחד ברגליו היחפות מספיק כדי להרגיש את הכאב הצורב בתוך השלג ללא נעלים ואני מצטמרר מרגיש במקומו ולפתע מגיח מבין הקמטים חיוך ואני רואה חופש באיש הזה האיש הזה חופשי גופו כבול במחנה אך נפשו משוחררת יש לו דעות ומחשבות אותן לא הצליח</div>Wed, 28 Nov 2007 23:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (.מלנכוליה אהובתי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=446579&blogcode=8050224http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=446579&blog=8050224