http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=446266heCopyright 2026 אחת ש(לא)יודעת. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=446266http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=446266&blogcode=10686906<div align="right" dir="rtl">המשחק התחיל בזה שהתחלתי עם כל מה שהיה ראוי לכך וכל מי שהיה מוכן לשמוע אותי. מאוד נהנתי. ולאן הוא ממשיך? זה היה רגע של הובלה, אחד נפל ברשת והזמין אותי לדייט. אבל אולי נפלתי ברשת? ויותר גרוע, אולי אני נפלתי ברשת למישהו שאני בכלל לא מחבבת? ככה זה נראה. הדייט היה מאוד חביב, אבל לא בגלל שנהנתי, אלא בגלל שהראתי לעצמי מה אני מסוגלת. לא פחדתי. לא אז בכל אופן. עכשיו אני לא יודעת איך לעצור את זה. אני אל רוצה דייט שני איתו, ממש לא. אבל איך עוצרים?$#@ איך מתחמקים מבלי לצאת נוראיים? כמה אפשר להתחמק ולתרץ? מה להגיד לו? בכל אופן, ראינו בדייט את הסרט "הוא לא בקטע שלך". הסרט הכייי לא מתאים לדייט, מה שהתאים לי בול עקב חוסר ההתעניינות שלי בבן אדם. אבל סרט ממש מומלץ, הוא מלמד המון על עצמך ועל עולם הדייטים ועשוי בסדר גמור. עוד משהו קטן שלמדתי: אחד מהדברים העיקריים שהפריעו לי בו זה חוסר חוש ההומור שלו. לא שמעתי אותו צוחק, והוא גם לא מצחיק. ואני צריכה את זה כל כך. איך אפשר לחיות בלי הומור? איך? המשחק לא נגמר, הוא רק מתחיל. </div>Tue, 31 Mar 2009 14:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (אחת ש(לא)יודעת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=446266&blogcode=10686906http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=446266&blog=10686906http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=446266&blogcode=10674140<div align="right" dir="rtl">שיניתי הכל, כי אני אוהבת שינויים. והשינוי מתחיל היום. הכותרת שלפניכם מופנת אליי. מי שלא אהיה. לא ככה רציתי להתחיל, האמת, וזאת מסיבה פשוטה, שזה לא אמיתי. אבל עכשיו אני באמת מבינה את פירוש הדבר "לשאת שתוצאות של המעשים שלך". והמעשה שלי, מאוד פשוט: התחלתי איתו במסנג'ר. ואין רע בדבר, לפלרטט במסנג'ר, זה בסדר גמור. אבל בתנאי אחד, שזה לא רק במסנג'ר, שיש קשרים גם מבחוץ. למרות שלא יפה להכליל, זה לגמרי תלוי בבנאדם. אבל הוא..הוא לא בנאדם של שיחה, ככה שאם הייתי מדברת איתו לפני זה פנים מול פנים, אולי לא הייתי מגיעה לדייט הזה בכלל. ואולי זאת לא טעות, נכון שאני מפחדת מאוד מזה שאני אצטרך לשמור על שיחה כל הערב, אבל אולי אני דואגת לחינם ויהיה טוב. ואולי אני פשוט לא מכירה אותו מספיק טוב. אבל האמת, שעכשיו אני מרגישה שאני הייתי יכולה לתת לו כאפה, עם כל הכבוד (ולמען הדיוק, אין הרבה כבוד). למה אני כל כך לא מתחברת אליו? מצד אחד, הוא ביישן, כמוני. אבל מצד שני, הוא ביישן, כמוני. כן, בדיוק. האם אני מבינה את הביישנות שלו או נרתעת ממנה? הרי אני בכלל לא אוהבת את העובדה שאני ביישנית אז למה שאני אוהב את העוב</div>Fri, 27 Mar 2009 18:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (אחת ש(לא)יודעת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=446266&blogcode=10674140http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=446266&blog=10674140