http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=442624heCopyright 2026 כריס.. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=442624http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/24/26/44/442624/misc/10755789.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=442624&blogcode=7301952<div align="right" dir="rtl">נכתב ב: 13.9.2006 זה רק לפעמים הזריחה מאירה את פניו, את חדרי האפורו עם וילון אטום בצבע אדום ארגמן. מחממת מעט את הכל, אפילו את האבק שכבר חודשיים לא ירד משולחן הכתיבה הגדול. שברגעים האלה מלא בדפים הקרועים, שעליהם הוא ניסהלכתוב את המכתב. החדר חנוק מדי לטעמו. הכל מלא עשן הסיגריות שכבר מזמן אזלו.קיר הלבנים הצבוע בלבן מזכיר בית משוגעים בפינת הרחוב.ורק הצעדים שלו נשמעים מדי פעם. הולך הלוך ושוב, חושב איך לכתוב את הכל. אך ראשו ריק, ריק מהמחשבות. המוח כבר מזמן הפסיק לעבוד. כניראה הוא כבר נעשה רקוב מחודשיים האלה. העיניים איבדו את צבען ונעשו כמו זכוכית של המראה, חסרות הבעה. סופר כל פעם עד חמש. מנסה להירגע. גופו החיוור התייבש מחוסר החיים שלו, אפילו החתול ששכב על הספה ניראה יותר טוב ממנו.לפעמים הוא היה אוכל. בולע איזה משהו כדי למלא את הקיבה.מתרגש כאשר כל פעם התיישב לכתוב, וידיו היו רועדות מעט והנשימה הייתה נעצרת."זה כל כך הזוי!", הוא חשב לעצמו מקמט את מצחו מחזיקעט בידו."איך אני לעזעזל לא יכול לכתוב מכתב אחד קטן?!", הוא קילל את עצמו מתעצבן ורועד עוד יותר.עיניו זזות ממקום למקום, מחפשות נקודה אשר</div>Sun, 26 Aug 2007 00:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (כריס.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=442624&blogcode=7301952http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=442624&blog=7301952http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=442624&blogcode=7261582<div align="right" dir="rtl">סתם כי היתחשק לי, וגם ככה אין כל כך מה לכתוב. המשך לסיפור נכתב, אבל לאט מאוד. לא כל מה שאני רוצה שיכנס אליו מתחבר, אבל אני מקווה שתוך כמה ימים זה יתפרסם. ככה שתחקו. ועכשיו לפוסטתמונות: <IMG style="WIDTH: 384px; HEIGHT: 512px" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/24/26/44/442624/post</div>Mon, 20 Aug 2007 22:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (כריס.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=442624&blogcode=7261582http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=442624&blog=7261582http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=442624&blogcode=7213134<div align="right" dir="rtl">צעדנו עוד מספר רחובות. הייתי מאוד לחוץ, אבדתי את עצמי במחשבות טובעניות למדי. צ'ארלי אשר המשיך לרעוד כולו פנה לדרכו. הוא לא אמר אף מילה. הבטתי על גבו אשר נעלם לאט לאט ונבלע בתוך קרני השמש. המשכתי לצעוד אחרי דקות ספורות. רץ דרך כביש סוער של מכוניות עברתי לצידו השני. מביט מסביבי ראיתי חנות ספרים, ובית קפה ישן ולא מושך ליד. נכנסתי לתוכו. מתיישב על אחד הכיסאות הגבוהים הזמנתי לעצמי קפה. סורק את השטח ראיתי אנשים יושבים, חלקם לבד. חלקםקוראים עיתון. לעולם לא נמשכתי לאנשים כמוהם. הם נראו עומללים בדרכם. כמו הסוטים האלה. שחורקים בשיניים כאשר בחורה יפה עוברת ורק מפשיטים אותה עם עיניהם ואז חוזרים לבית הריק שלהם. שבו מחכה להם איזה שהיא חיה, והם מדברים איתה על כל דבר שראו בדרכם. בחורה ישבה באחד השולחנות המודכים. היסתכלתי עליה. היא ניראתה מוכרת מעט. כשהיא הרימה את עיניה לכיווני סובבתי את ראשי. "הקפה שלך אדוני", אמרה האישה ושמה לי אותו בכוח. כמעט ולא שופכת עליי אותו. "תודה", אמרתי והבטתי אליה. היא הייתה אחת הנשים העומללות, שגבר לעולם לא רצה בחייהם. ניראתה כאם ללא בעל. עיניה היו גדולות. משק</div>Tue, 14 Aug 2007 22:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (כריס.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=442624&blogcode=7213134http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=442624&blog=7213134http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=442624&blogcode=7076669<div align="right" dir="rtl">"אז מה התוכנית?", שאלתי את צ'ארלי בזמן שיצאנו מחנות וצעדנו דרך כמה רחובות לעבר פארק אשר היה לא רחוק משם. צ'ארלי גירד בראשו כמנסה לתפוס קו מחשבה מסויים. מביט מסביב סביבנו הלכו הרבה אנשים. חלקם זורקים עלינו מבט וחלקם מנסים להיתעלם מאיתנו. "אז התוכנית...", אמר צ'ארלי ושתק לשניה, "ביום שישי הולכים למסיבה, נפגשים עם אותו האדם, הוא מסביר לנו את דרך הפעולה. אנחנו סוגרים עסקה, ומתחילים לפעול". "אז בדרך הזאת גם נקבל כסף, גם נמכור וגם יהיה לנו חומר משלנו", אמרתי והסתכלתי על צ'ארלי. "בדיוק אחי!", הוא אמר עם חיוך וקפץ על אחד הספסלים. הוא ניראה מאושר. מצחיק מעט איך שהוא תמיד ניסה למצוא לעצמו עיסוק אך תמיד היה נכשל. "ומה עם ביג דאדי?" "מה איתו?", אמר צ'ארלי והביט בי במבט מבולבל. "האלף שלו? אם אתה לא זוכר... הוא יקרע אותך לגזרים בנאדם" אמרתי. צ'ארלי שתק לשניה ואז פרץ בצחוק מתגלגל. לא הבנתי למה הוא היתכוון, או מה הוא ניסה להביע בכך. מעבר לכביש ראיתי בחורה הולכת. לובשת שימלת קיץ קצרה ולבנה, בידה נמצאת שקית קניות ועל כתפה תלוי תיק בצבע בז'. שיערה הלבן מתועפף עם ההליכה. ופניה עדינות זוה</div>Sat, 28 Jul 2007 22:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (כריס.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=442624&blogcode=7076669http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=442624&blog=7076669http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=442624&blogcode=7021889<div align="right" dir="rtl">היתעוררתי אחרי שעה קלה. קם מהספה, איימי המשיכה לישון. כיסיתי אותה בשמיכה, מנשק למצחה. צעדתי לעבר השירותים. מדליק את המים באמבטיה. נכנסתי עם כל גופי. שוטף את פני. מרחתי על עצמי את הסבון, כמנסה להוריד את כל החטאים מגופי. זרם המים של הדוש היה מרגיע. העדים אשר עלו לאט לאט על המראה העלו טיפות מים קטנות. מתמכר להרגשה סגרתי את עיני. נושם את החמצן החנוק מעט נזכרתי בכל רגע של הבוקר. יוצא ושם עלי מגבת הבטתי על המראה. באצבע כותב באוטיות מופרדות "שניאה" ומוחק עם כף היד במרץ. שוטף את הפנים עם מים קרים הרגשתי שהן מקלות עליי מעט. יוצא וצועד לעבר המטבח פתחתי את המקרר מחפש אחרי ספגטי שאיימי הכינה. מחמם אותו במיקרוגל הדלקתי קומקום. מוציא ספל קפה שמתי אותו על השיש. הולך לארון בגדים שהיה בחדר נפרד הוצאתי חולצה שחורה צמודה, לובש אותה שמתי עליי תחתון ומכנס ג'ינס בצבע בהיר. מביט על עצמי במראה ראיתי סימנים שחורים מתחת עיניים. מזועזע מעט שיפשפתי את עיניי. מסרק את שערי שכיסה את פני יצאתי אל המטבח חזרה. איימי המשיכה לישון כמו מלאך בעודי מוציא את הצלחת מהמיקרוגל ושופך את המים החמים לתוך הספל. מתיישב</div>Sat, 21 Jul 2007 22:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (כריס.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=442624&blogcode=7021889http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=442624&blog=7021889http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=442624&blogcode=6994447<div align="right" dir="rtl">החלטתי קצת לזוז מכתיבת הסיפור ולחלוק את הבלוג והקוראים שלו במשהו אחר. מעט יופי מהצילום שאני עשיתי בערך לפני שנה, והתוצאות של זה. מקווה שתהנו מזה. ולבסוף תמונה שלי, שחברה שלי צילמה אותי: שלכם אני, כריס. </div>Wed, 18 Jul 2007 12:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (כריס.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=442624&blogcode=6994447http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=442624&blog=6994447http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=442624&blogcode=6988216<div align="right" dir="rtl"> היתעוררתי בבוקר. שוכב על הספה איימי שכבה עליי. גופה הערום היה עטוף בזרעותיי. היא ישנה כמו ילדה קטנה. דומה למלאך. שיערה השחור כיסה את פני מעט, ושפתיים ורודות היו פתוחות. נשימתה הייתה איטית ורגועה. מלטף את פניה ומסיר את שיערה היא פתחה את עיניה. מביטה אליי היא היתרוממה מעט. הצוואר שלה נצץ מעט עם קרני האור של השמש. היא ליקקה את שפתיה. עיניה הכחולות היו אדומים מעט מעייפות. נישקתי את שפתייה. "בוקר טוב", אמרתי וחייכתי אליה. "היי...", היא אמרה וליטפה באצבעותיה את שפתיי. מתרוממת לעבר פני ומנשקת נשיקה ארוכה. מפסיקה ומביטה בי עמוקות. חוקרת עם ידה את כל גופי. מחבקת, נצמדת קרוב עם גופה. לפעמים מעבירה את לשונה על עורי, ולפעמים רק מלטפת את גופי. היא ניראתה רגועה כל כך, מחייכת לעברי. הרגשתי את לבה פועם. גופה היה נעים, עורה רך.תופס אותה בגופה הפכתי אותה אל הרציפה, נופל אחריה. מחזיק אותה בשביל שלא תברח. "הינה את!", אמרתי מנשק אותה. היא דחפה אותי מעט עם ידיה. מביטה בי היא היתקרבה עם שפתיה לשלי. מלקקת אותן ובורחת. שמיכה כיסה אותנו עד חלק הגוף העליון. תופס אותה בגבה הרמתי אותה אליי. הרג</div>Tue, 17 Jul 2007 14:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (כריס.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=442624&blogcode=6988216http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=442624&blog=6988216http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=442624&blogcode=6979693<div align="right" dir="rtl"> מביט אל התיקרה. הרגשתי את ראשי מסתובב. סוגר את עיניי פניה של איימי הופיעו בראשי. כמעט ושכחתי ממנה. מקים את גופי מהריצפה. היסתכלתי על גארי. הוא שכב, ממשיך להביט בי עם חיוך. "קרה משהו?", הוא שאל והיתרומם עברי. הבטתי בו. שתיקה עברה בינינו ולאחר מספר רגעים צחוק חזק היתפרץ מפיו, ואני התחלתי לצחוק אחריו. לא הבנתי כל כך על מה, ההרואין שלט על גופי. הרגשתי את לבי פועם מהר, ואיתו הדם בעורקים. קם על הרגליים, היתחברתי למוזיקה אשר הייתה ברקע והתחלתי לזוז לפי הקצב. מוריד חולצה שכבר כ מעט התייבשה זרקתי אותה על הריצפה. מנסה להוציא את המרץ צחקתי. גארי קם והתיישב על הכיסא, אך הוא לא החזיק אותו והוא שוב נפל על ריצפה. ממשיך לצחוק. נלחם בחוצלתו גם כן. העיניים שלנו נפגשו לשניות ספורות ואז מישהו היה מסובב את המבט. הוא משך אותי, לא כגבר, אלא כבן אדם. לרגעים רציתי לדעת הכל עליו, ולרגעים רק רציתי ללכת ממנו. ידעתי שמשהו לא טוב הולך לקרות. זה היה אצלי בדם. ידעתי הכל. אך במקום זאת נאשרתי איתו בדירה. מביט על השעון השעה הייתה כבר כמעט תשע בערב. מפסיק עם התזוזה הרמתי את החולצה ולבשתי אותה. מתקרב</div>Mon, 16 Jul 2007 13:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (כריס.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=442624&blogcode=6979693http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=442624&blog=6979693http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=442624&blogcode=6950529<div align="right" dir="rtl"> גארי הביט בי. משחרר את הרצועה של הכלב שלו הכלב רץ וקפץ על הספה. סוגר מאחורי את הדלת הבטתי מסביבי. דירה גדולה. מטבח מתחבר עם חדר אוכל ולידו סלון עם טלויזיה גדולה ושתי ספות עור. על הקירות הבלנות תלויות תמונות בשחור לבן. של סמים, כסף ונשים ערומות. אהבתי את המראה הזה. הוא משך אותי. "רוצה קפה?", הוא שאל מחייך אליי בזמן שצועד למטבח ואני אחריו. "כן, בהחלט לא יסרב עכשיו לקפה". עניתי והמשכתי להביט מסביב. "דירה יפה", אמרתי לו. והוא הביט בי. בעיניו יכולתי ליראות שהוא קיבל את המחמאה הזאת. "תישב ליד השולחן, אני כבר מביא לך קפה". "תודה". הלכתי לחדר אוכל והתיישבתי ליד שולחן הזכוכית מביט על מה שנמצא אליו. היסתכלתי איך שהוא שם לספל שני כפות קפה וסוכר אחד. טראס ששכב על הספה גירד לעצמו מאוחורי האוזן במרץ. כמראה למשהו שהוא לא אהב. חייכתי. "סיגריה?", גארי שעל צועק לי מהמטבח. "לא הייתי מסרב", עניתי לו. הוא הביט בי לשניות ספורות, חשף שורה של שיניים ישרות ואמר: "תוכל למצוא חפיסה במגירה, על השולחן שעליו עומדת הטלויזיה". חייכתי אליו חזרה והיתרוממתי צועד בחיפושים אחרי החפיסה. פותח את המגירה ר</div>Thu, 12 Jul 2007 17:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (כריס.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=442624&blogcode=6950529http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=442624&blog=6950529http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=442624&blogcode=6934404<div align="right" dir="rtl"> טובע באיטיות בתוך המים, לקחתי נשימה אחת עמוקה. מרגיש את עצמי יורד לתוך המעמקים. רעש הגלים רגוע מעט. הכל שקט. דבר לא נשמע. מביט אל השמש אשר ניראת מעט על השמיים הכחולים. ממשיך לצלול למטה הרגשתי את האוויר יוצא באיטיות משאיר אחריו בועות חמצן קטנות. מרגיש את החמצן אוזל, עייפות מתפשטת על כל הגוף. רעידות לא מפסיקות. מרגיש את החנק עומד בגרון, והעיניים נעצמות לשניות. צמרמורת עוברת בכל הגוף ועיני שוב נפתחות. החנק גורם לתזוזות מהירות. האישונים מתרחבים מהפחד. עולה מעל פני המים לקחתי אוויר. ממלא איתו את הגוף ומרגיש אותו עובר בכל העורקים עד לריאות. שומע את הלב פועם בראשי. עם ידי שנהפכו להיות לבנות מאוד שפשפתי את עיני. הן שרפו, הרגשתי אותן נהפכות לאדומות. השמש חיממה את פני והתחלתי באיטיות לשחות חזרה. מרגיש את הגלים סוחפים אותי עמם. מרגיש כבר את החול מתחת לרגליי יצאתי מהמים. זורק את עצמי על החול הבטתי בשמים. הם ניראו יפים כל כך, נקיים. ללא כאב, ללא צער, ללא חטאים. השקט בראשי מצא את מקומו. שוכב על החול אחזתי בו בידי. מוחץ אותו בכוח. מנסה להיעלם בו. השמש עמדה מול עיניי. פוגעת בה</div>Tue, 10 Jul 2007 16:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (כריס.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=442624&blogcode=6934404http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=442624&blog=6934404