http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=442536יש לי משאלות ברגע מתגשמות, וחלומות איתם אני תקוע. יש לי כוונות לקום ולעשות, מחר הופך תמיד לעוד שבוע. heCopyright 2026 בת 7 (ככל הנראה לנצח).. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=442536http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=442536&blogcode=12655471<div align="right" dir="rtl">תראי איך הימים חולפיםואני רץ בכל כוחיאולי אם אלך מהרהימים ירוצו לאט ואת- תסתכלי אליי ותלחשי-עם כל מה שיש ליבית, רכב, משפחהמה עוד חסר לימה עוד חסר? תמיד יהיה לך מה לומראת תביטי ותחשביעל כל מה שהיה ליואני אחשוב- מתי תביני,כמה את חסרה לי? והעצב ימלא את הכלבליבי, בראשי, במחשבותואני אלך ואלך,לתוך ימים, ימים ולילותופתאום אני מביןכמה זמן עברופתאום אני מרגישיום עוד יום, מחר- אולי יהיה לי טובאם אמשיך הלאהאולי אפסיק לאהובוארוץ וארוץ...כבר לא קרוב. אז אני רץ ושרארוץ ואשיר לעד,שאולי מחר, אולי מחראני אמצא את היעד.</div>Sun, 31 Jul 2011 22:09:00 +0200mola13@walla.com (בת 7 (ככל הנראה לנצח).)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=442536&blogcode=12655471http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=442536&blog=12655471http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=442536&blogcode=12627562<div align="right" dir="rtl">בס"ד מאז שאני זוכרת את עצמי נהגתי להסתכל על דלתות. נועצת בהן מבט ממושך ומחכה ומחכה.לא משנה איפה הייתי, תמיד הייתי מביטה בדלת במין ציפייה דרוכה כזאת, כאילו דרכה עתיד להכנסהאדם שישנה את חיי לנצח.כמובן שהאדם הזה אף פעם לא בא.כשהיא הייתה מרביצה לי, מזכירה לי בדיוק מי אני ומה המקום שלי בעולם ושאני לא יותר מסתםבן אדם חלש, הייתי עוצמת את העיניים- חזק ומתפללת לאותו אדם לא קיים שיבוא כבר וייקח אותי,לא משנה לאן, כי בחלומותי כל מקום היה טוב יותר.כשגדלתי הפסקתי לחכות. כנראה שהבנתי שאף אחד לא יבוא אז יצאתי אני לחפש, בכל מקוםשבו הייתי חיפשתי את הדלתות, החלונות או כל פתח מילוט אחר שיציל אותי מהקירות שהחלו לסגורעליי, יותר ויותר ככל שגדלתי.אבל שום מקום לא היה היעד הסופי, התחנה האחרונה. כי לא משנה לאן הגעתי או איפה הייתי,תמיד רציתי להיות במקום אחר.</div>Sun, 17 Jul 2011 23:53:00 +0200mola13@walla.com (בת 7 (ככל הנראה לנצח).)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=442536&blogcode=12627562http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=442536&blog=12627562http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=442536&blogcode=11834273<div align="right" dir="rtl"> אני זוכר איך ישבנו על הרצפה בשירותים של הפנימייה, נצמדים זה לזה כשרוח פרצים נשבה מן החלון המנופץ. הבטנו זה בזה וצחקנו. אותו צחוק משוחרר, נטול דאגות שרק פעם יכולנו לצחוק ואז סיפרת לי על פעם שלך. בפנימייה שלנו לכל אחד יש איזה פעם שהוא היה שמח למחוק. יש כאלה שמצליחים, שמדחיקים ואז הם מוצאים את עצמם, שנים לא רבות לאחר מכן, בטיפול אצל פסיכולוג. ויש כאלה, אחרים, שמדברים על הפעם שלהם ולפעמים גם חיים אותו וגם הם, בד"כ, מוצאים את עצמם בטיפול אצל פסיכולוג. כך או כך, פסיכולוגים יש לנו כאן בשפע. העיניים שלך היו כחולות, לא הכחול הרגוע, השליו שתמיד יש לבלונדיניות הקטנות והקוקטיות שכ"כ אהבנו להביט בהן מחלון הישיבה. בעיניים שלך היה קרח, קור מקפיא ומשתק כל כך עד שבמבט אחד יכולת להרחיק את גדול הבריונים. סיפרת לי איך הם היו מכים אותך, בכל פעם בגלל סיבה מזערית ומטופשת אחרת. פעם לא קיבלת ציון מספיק</div>Mon, 07 Jun 2010 00:02:00 +0200mola13@walla.com (בת 7 (ככל הנראה לנצח).)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=442536&blogcode=11834273http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=442536&blog=11834273http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=442536&blogcode=11807190<div align="right" dir="rtl">פעם היה איש, איש גדול וחזק שהתאהב בילדה. הוא אהב אותה בכל ליבו ונשבע שיעשה בשבילה הכל. כל יום הוא חי כדי לראות את הילדה הזאתכל יום היה רק עוד תחנה בדרך לפעם הבאה שהוא יראה את פניה שוב ויזכה שליבו יבער שוב, לאחר שהיה בטוח שליבו כבה לנצח.פעם היה איש, איש שהתאהב בילדה ורצה לעשות איתה הכל. הם היו בכל מקום, בכל העולם, הוא כל כך רצה שהיא תיהיה מאושרת, הוא כלכך רצה שהיא תיהיה איתו לנצח, רצה שהיא תיהיה שלו.פעם היה איש שהתאהב בילדה והפך אותה לאישה. האישה הזאת הלכה וגדלה לנגד עיניו, הלכה וצברה כוח- עליו והלכה והבינה באיזו עוצמה הוא אוהב אותה.פעם הייתה אישה שאהבה איש שיעשה בשבילה הכל. אז קבלה את האהבה שלו בקלות, בלי מאמץ. חוסר האתגר כנראה שעמם אותה והיא התחילהלזלזל בו ולהתייחס אליו כאילו הוא רק עוד אדם חולף בחייה.פעם היה איש שהתאהב בילדה שהפכה לאישה שהפכה לכל עולמו. והוא לא יכל יותר להמשיך, הוא לא יכל יותר לסבול והוא התחיל לשנא את האישההזו שהפכה לסיבת חייו, מיום ליום עוד משהו בתוכו כבה, עוד רגש נמחק עד שהוא הפסיק להרגיש וליבו, הפעם באמת- כבה לנצח. ילדה, אישה שלי, פעם היה אדם שאהב אותך כל כך ואני</div>Tue, 25 May 2010 11:57:00 +0200mola13@walla.com (בת 7 (ככל הנראה לנצח).)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=442536&blogcode=11807190http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=442536&blog=11807190http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=442536&blogcode=11763865<div align="right" dir="rtl">אם הייתי החבר שלך הייתי איתך תמיד. לא הייתי מניח לך לבכות לעולם, לא כמו החבר שלך הזה, הטיפש הזה, שלא יודע להעריך מה יש לו בידיים. שלא יודע להודות. שלא יודע לומר לך כמה שאת מיוחדת, כמה שאת מדהימה.אם הייתי החבר שלך הייתי מעריך אותך, כל כך מעריך אותך עד שאת היית האישה המוערכת ביותר בעולם כולו.אם הייתי החבר שלך היית מבינה מה זו אהבה, היית מבינה איך חבר צריך להתנהג ואז, בחיים לא היית מסוגלת לצאת שוב עם האידיוט ההוא. לא היית מסוגלת להסתכל עליו בכלל, היית מבינה שהוא לא גבר, שהוא לא יודע אהבה מהי. שהוא לא יודע כלום.אם הייתי החבר שלך, בחיים לא הייתי שואל אותך "מה עושים מחר?". לא, אני לא גבר משעמם כמו החבר הזה שלך.הייתי לוקח אותך למקומות היפים ביותר, המעניינים ביותר. הייתי מפתיע אותך כל יום מחדש. הייתי גורם לך לצחוק, הייתי גורם לך לצפות, כל יום בקוצר רוח עד שאבוא.אם הייתי החבר שלך לעולם לא הייתי נותן לך להרגיש שאני לא רוצה להיות איתך. גם אם לא הייתי רוצה להיות איתך, הייתי נהנה מכל רגע מצידך, ואם לא הייתי דואג להנות. הייתי אוהב אותך, כל כך אוהב אותך עד שכל אהבה שאי פעם בחייך הרגשת הייתה מחווירה</div>Wed, 05 May 2010 16:15:00 +0200mola13@walla.com (בת 7 (ככל הנראה לנצח).)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=442536&blogcode=11763865http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=442536&blog=11763865http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=442536&blogcode=11761115<div align="right" dir="rtl">האויר גורם לי להרגיש חנוקואולי זו את והמבט שבעינייךאחרי כל כך הרבה זמן,אני מתפלא שנשאר עוד רגשאני מתפלא שזה עוד כואב, להמשיך בלעדייך. השמש חמה ואני נמסוקופא, כשאני מבין,שהידיים שלך לא שם בשבילימלטפות. אוהבת, קיימות-בשביל אדם שהוא לא אני. וכשאת מחייכת, דרכיואני מבין שלא אלי החיוך מכווןאני מרגיש משהו בתוכי נשבראבל את לא שם, לא שםכדי לאסוף את השברים. כמה חוויות אפשר לשכוח,בגלל טעות אחת, גדולהואיך את יכולה לזרוחכשאני הולך ונכבה. נכבה. זה שיר כדי לזכוראת כל מה שלא עשינווכמה שהפסדנווכמה שטעינו. זה שיר כדי לזכור, את כל מה שאיבדנווכמה שוויתרנו. כמה שויתרנו.כמה שוויתרתי... - יהיה טוב, הא? צריכים להתבגר מתיישהו.</div>Tue, 04 May 2010 00:19:00 +0200mola13@walla.com (בת 7 (ככל הנראה לנצח).)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=442536&blogcode=11761115http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=442536&blog=11761115http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=442536&blogcode=11711049<div align="right" dir="rtl">ופתאום כשלא באת, אני רציתי כל כךכי פתאום כשלא באת, נעשה לי קר.והדלקתי את האור בחדר הסמוךוחיכיתי לך שעות, בלי אויר בגוף./ שלמה ארצי "את לא יכולה לשנות אותי" לחשתי אולי בפעם האלף ואת משכת בכתפיים, בפעם האלף. "אז אולי הגיע הזמן שתשנה את עצמך" אמרת ואני רק משכחתי בכתפיי וחיכיתי שתעזבי אותי כבר בשקט."אנחנו לא יכולים להמשיך ככה..." אמרת את מה שאת אומרת תמיד וידעתי שאנחנו יכולים ועוד איך אז אמרתי-"את צודקת מתוקה, אני אשתנה" מה שכמובן רצית לשמוע וצללתי חזרה אל המחצית השניה מודע בחצי עין למבטך המנופץ."אני הולכת לישון" אמרת בטון מאוכזב, כרגיל. מלמלתי משהו כברכת לילה טוב בזמן שפשטת את שמלתך הפרחונית ונפנית אל חדר השינה.כשהמשחק סוף סוף הסתיים, עם ניצחון שלנו כמובן נכנסתי אל המיטה מאושר, מביט בך, האישה היפה והמעצבנתביותר עלי אדמות, ליטפתי את שערך הבהיר ולחשתי שאני אוהב אותך ושהכל יהיה בסדר, כרגיל. נאנחת, פקחת את עינייך הגדולות, נעצת בי מבט משתק והפנית אלי את גבך. נוו.. כרגיל.למחרת בבוקר ארזת מזוודה ואמרת שאת הולכת ואמרת שנמאס לך ושאת לא יכולה יותר ושאי אפשר להמשיך ככהוכל מה שאת תמיד אומרת.ואני התח</div>Sun, 11 Apr 2010 09:49:00 +0200mola13@walla.com (בת 7 (ככל הנראה לנצח).)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=442536&blogcode=11711049http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=442536&blog=11711049http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=442536&blogcode=11661247<div align="right" dir="rtl"> לדעת להתמודד עם אכזבותלעשות מה שא-נ-י רוצהלדעת להגיד "לא"להתמודד עם קשייםלא לבכות מכל דברלא לתת לאף אחד לשלוט עליילענות לאנשיםלצעוק כשרע לילהחזירלהיות צבועהלהפסיק לפחד מהחושךלהפסיק לפחד מאנשיםלהפסיק לפחד מצעקותלהפסיק לפחד.לא להיות פראייריתלא לדאוג לכל העולםלהקשיב לעצמילדאוג לעצמילשמור על עצמילאהוב את עצמילאהוב עם גבולות.לא להאמין לכל דברלא להאמין באנשיםלהאמין באנשים שמגיע להםלהנות מהחייםלהנות מכל דברלא להיות עצובהלחייך גם כשעצובלדעת לשקרלשקר כשזה מסוכןלא להפגע מכל דברלדעת לפגועלא לפגוע סתםלהתחשבלהעריךלהעמיד פניםלהיות מאושרתלא לתת לאף אחד לפגוע באושר שלילהשים פס על אנשיםלהקשיב כשזה נכוןלהקשיב למי שרוצה בטובתילהיות אנוכית. אנוכית. אנוכית. אתם יודעים מה אני הכי שונאת? שאנשים מסתכלים עליי ברחמים, שבמבט אחד מחליטים שהם מכירים אותי, מכירים את החלומות שלי, את הרצונות והפחדים שלי. שמחליטים איך יראה העתיד שלי, שמחליטים שאני לא בריאה מספיק, רוצה מספיק, מקווה מספיק, שמחליטים שאני אדם חולה, פיזית או נפשית. שקוראים לי אנורקסית, או שברירית. שמסתכלים על המשפחה שלי וטוענים שגם אני עתידה לצא</div>Sat, 20 Mar 2010 20:05:00 +0200mola13@walla.com (בת 7 (ככל הנראה לנצח).)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=442536&blogcode=11661247http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=442536&blog=11661247http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=442536&blogcode=11634353<div align="right" dir="rtl">אם הייתי יכול,לעולם לא לגדול.לא לפקוח את העינייםלהשאר בבועה, צף לי בשמיםולא לדעת. לא להבין. לא לזכור. אני זוכר איך פעם כל כך אהבתי להביט בשמיםלהביט בירח שהיה כדור אור כובשושלמוע את אבי לוחש,"יום אחד עוד אקטוף למענך את הירח" ויום אחד הוא נעלם,ואיתו ההבטחות שיביא את הירחהבטתי באמי ושאלתי מה נוטף מעיניהוהיא אמרה שאלו סתם טיפות של מיםשנושרות לאנשים לפעמים מהעיניים. והיא חבקה אותי ואמרה"ילד, אתה לי אהבה"וקיוויתי שזה משהו שיום אחד עוד אביןמשהו שיום אחד עוד ארגיש. היא נעלמה, אמא. באותה קלות שבה אבא נעלםוהיה כל כך לבד. כל חשוךוהרגשתי איך הן נוטפותאותן טיפות של מים, אותן דמעות. והירח הפך רק עוד נורה קלושהבחושך המצמרר של הלילהשאמור להאיר דרכיהחשוכה. הכל כך חשוכה. והדמעות היו לגשם שנוטף מן העינייםגשם של עצב, פחד, כאבגשם של משהו שנשבר בלב. ואהבה הפכה לכאב שלא נגמר,לייסורים ואכזבה. לבדידות ומצוקה.וידעתי, שאם אי פעם אוהב מישהו,אני אשבר כשאותו אדם יעלם. כמו כולםוכנראה זה משהו שעדיף שלעולם לא יקרה. אם הייתי יכול,לעולם לא לגדול.לעולם לא להמשיך הלאהלא לפקוח את העינייםלהשאר בבועה</div>Sun, 07 Mar 2010 20:49:00 +0200mola13@walla.com (בת 7 (ככל הנראה לנצח).)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=442536&blogcode=11634353http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=442536&blog=11634353http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=442536&blogcode=11538060<div align="right" dir="rtl">הלוואי והעולם היה קופאבאותו רגע שבו החלפנו הבטחות על אותו ספסל נשכחוכל נצח איתך היה רגעכשאת באת העולם עצר והתהפךהרוח נשבה איתך. והרוח המשיכה לנשובבכל נצח ונצח שנגמר איתךוליבי הפסיק לפעוםבכל פעם שהבטתי בעינייך,בכל נצח שעצר בלעדייך. אני זוכר איך שרתי לך,בקולי חסר המנגינה. אמרתי-כשאת מדברת העולם מנגןכשאת הולכת העולם רוקדוכשאני מביט בעינייךאני חווה נצח. ועוד אחד. והרוח המשיכה לנשובבכל נצח ונצח שנגמר איתךוליבי הפסיק לפעוםבכל פעם שהבטתי בעינייך,בכל נצח שעצר בלעדייך. ויום אחד הרוח עצרהואת התפוגגת לחלום נשברבאותו אופן שכולם נמחים,באותו אופן שכל דבר יפה נגמר. והרוח הפסיקה לנשובכשנצח אחר נצח נמחהוליבי הפסיק לפעוםכשאיבדתי את הקסם בעינייך,כשנשארתי בלעדייך. אני יודע שלא תחזרי לעולםלאותו ספסל שבו נפגשנולאותו ספסל שבו חיי התחילוונגמרו איתך.את לא תחזרי להביט בי מחכה.את לא תחזרי.ואני יודע,אני אשאר כאן לנצח. תגובות יחממו את ליבי. אלא אם כן הן יהיו שליליות ואז הן יקררו את ליבי :P</div>Thu, 21 Jan 2010 00:49:00 +0200mola13@walla.com (בת 7 (ככל הנראה לנצח).)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=442536&blogcode=11538060http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=442536&blog=11538060