http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=441339heCopyright 2026 Passenger. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=441339http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=441339&blogcode=14956352<div align="right" dir="rtl">רוחות רפאים. כל החיים האלה מלאים ברוחות רפאים ואני רק בת 25 ובכלל לא מכירה מישהו שמת. ישראבלוג היה פעם מקום בו הכרתי אנשים לפי הפגיעות הכי אישיות שלהם. תפוז היה פעם מקום בו הכרתי אנשים חדשים, נורא דומים לי (מה שהיה מהפכני אז, והיום) שהפכו לחברים לכל החיים. והיום הכל מלא ברוחות. ישראבלוג שלי התפרק. הבלוגים הקבועים שלי נעלמו ואנשים המשיכו בחייהם. נעלמו מהפלטפורמה. עברו לפייסבוק כי יותר מגניב שם, מה זה משנה שאין שם שום דבר אמיתי. מי יודע מה קורה איתם היום? עם הבחורה שהייתה חותכת את עצמה - אולי היא מתה? והבחורה האנורקסית שכתבה כל כך מדהים? נשמע נורא מורבידי. אבל זה היה צוהר לנשמה של אנשים. נשמה לא מצונזרת. לא מוסתרת. Plain and simple. נלחמתי על החופש שלי וכמעט השגתי אותו לגמרי. היום אני מבינה שאיבדתי מעצמי יותר מדיי במלחמה הזו שאני לא ממש יודעת מאיפה להמשיך מכאן. זה המחיר שלא חשבתי עליו בכלל. בתמימותי לא חשבתי שיהיה בכלל. </div>Mon, 18 Jun 2018 10:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (Passenger)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=441339&blogcode=14956352http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=441339&blog=14956352http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=441339&blogcode=14956350<div align="right" dir="rtl">Middle of the night. She's looking around. breathing cold air and feeling it fills up her lungs, one inch at a time. The world's asleep. All the softness of yellow light beeking from all of their homes has already gone. Faded. Turned aside to make place for the endless silence of the night. "It seems so long, this shades that surrounds this city. As if the sun would never come." She got up of bed. The streetlight made the silhouettes in her dream seem longer. It has been so long but the birds have started singing again. urging the darkness away, to make place for this different form of life. Stormy. she has to get out. the shodws are pushing her. urging her away. to escape this pretended world and on to where she can live fully. breathing the cold air of the night, the sharp drarkness of it all. the warmth of the indoor yellow lights has long gone and left her longing for comfort straying in cold and unfamiliar street with nothing but a hope for relief. the w</div>Mon, 18 Jun 2018 09:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (Passenger)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=441339&blogcode=14956350http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=441339&blog=14956350http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=441339&blogcode=14107321<div align="right" dir="rtl">Hey there, don't be sad. I'm here to guide you, and hold your hand, and tell you Hey there, little one, don't you cry. this storm will pass, and the candles will remain. all your fears will be pale shadows on grey sidewalks washed in the remaining s, running just fot you. mending thr pieces lost, fixing the cracks, and holding you gently through the storm you can't vanish. Hey there, don't be sad. Happiness is just around the corner, awaiting. Hey there, Open your eyes. little one, someday, you will hold the world in your palm and say nothing. and weep no more. <p style="text-align: left;" dir="lt</div>Fri, 09 May 2014 10:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (Passenger)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=441339&blogcode=14107321http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=441339&blog=14107321http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=441339&blogcode=14057910<div align="right" dir="rtl">לאחרונה אני מתחילה לחשוב שאולי יש דברים שהם יפים מיסודם, דברים שלא יכולים להיות מכוערים כי זה פשוט נוגד את מה שהם. ולהיפך. וזה קצת שינה את ההשקפה שלי לגבי אנשים, להבין שאולי, כל השינויים לא יעזרו ושאדם הוא יציב בבסיס. ואז סתם חשבתי על מוזיקה, והבנתי שיש תווים אקראיים, שלא משנה מתי ובאיזו יצירה ובאיזה סולם, תמיד יהיו מדהימים. ולהיפך. אז שמעתי את זה. וברגע 4:31 הבנתי שמעולם לא שמעתי תו כל כך יפה, כמו סול דיאז. אחת היצירות הכי מדהימות ששמעתי, אי פעם.</div>Thu, 06 Mar 2014 17:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (Passenger)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=441339&blogcode=14057910http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=441339&blog=14057910http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=441339&blogcode=14035509<div align="right" dir="rtl">"Full fathom five thy father lies, Of his bones are coral made; Those are pearls that were his eyes: Nothing of him that doth fade, But doth suffer a sea-change Into something rich and strange. Sea-nymphs hourlyring his knell: Ding-dong. Hark! now I hear them, &ndash; ding-dong bell." תוהה מתי תפסיק להיות לי צמרמורת בזמן שאקרא את זה. <div</div>Thu, 06 Feb 2014 09:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (Passenger)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=441339&blogcode=14035509http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=441339&blog=14035509http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=441339&blogcode=14026830<div align="right" dir="rtl">עבר זמן מאז שכתבתי פה. ולחשוב שפעם הקפדתי שלא יהיו פה חורים. הרבה משתנה אצלי לאחרונה. לפעמים רע ולפעמים טוב ולרוב מפחיד. זו הולכת להיות שנה חשובה, בשבילי. בדרך שכ"כ אופיינית לי, אתמול נכנסתי לחץ ובכיתי ולא רציתי לעשות כלום חוץ מלישון. ואז קמתי בבוקר, אחרי 3 וחצי שעות שינה וטוב לי. טוב לי. ואני אהיה בסדר. וגם אם לא, גם זה בסדר, בסופו של דבר. And, like this insubstantial pageant faded, Leave not a rack behind. We are such stuff as dreamsare made on, ,and our little life Is rounded with a sleep. אני אגשים חלומות. לאט, לאט. </div>Sun, 26 Jan 2014 09:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (Passenger)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=441339&blogcode=14026830http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=441339&blog=14026830http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=441339&blogcode=13897877<div align="right" dir="rtl">יד חלושה, מלטפת את הירוק. והוא כנוע, אך לא עצוב. שקט, אבל לא ממוטט. שקט שקורס לתוך עצמו. היא הולכת לאט, ומסתכלת מסביב. ורואה רק ירוקים. קטנים קטנים, זוהרים באור השחר. משב של רוח עובר, והדים מעברה לוקחים אותה הצידה, ליערות השחורים. ומתי זה קרה? מתי השחירו היערות? ואולי הם מעולם לא היו לבנים. ואולי ההדים הם לא הדים, אלא ידיים בנויות לבנים לבנים. אבל היא עדיין לא בורחת. יש עוד תקווה לזמן המזדקן. והנה, מי אמר שהשקט לא מתמוטט? הרוח הביאה עימה הדים חדשים. משתובבת בין ענפי הפחם, משנה את ליבו של הטבע. וכיצד טבע יודע בגידה מהי, קילוף שכבות אדמותיו, והרס שיטתי של ברואיו. מי האוויל שיאמין לכזה דבר? והיא בוכה. לאט ובשקט. כי אין בשביל מה להחזיק את הטיפות. כי אין בשביל מה להילחם בו יותר. כי הירוקים הולכים ונעלמים והופכים אט אט לשחור משחור, כזה שבולע את כל המרחב סביבה. והיא מתכווצת במרחק, אך לא נשאבת. נותרת על נקודה חולה של ירוק. והנה הן, ידי הלבנים, נורות מן הבור. אוחזות בקצה ומנסות לעלות. ואיפה בעצם, כדאי לה להיות? ביחד איתן או לבד עם הכפור? והנה צוללים, בסיבוב</div>Mon, 02 Sep 2013 23:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (Passenger)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=441339&blogcode=13897877http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=441339&blog=13897877http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=441339&blogcode=13717598<div align="right" dir="rtl">אז... השתחררתי בתחילת החודש. מרגיש מוזר, בעיקר לא אמין. הרבה זמן חשבתי שאני אולי צריכה לכתוב על המחשבות והרגשות של עכשיו, אבל מעולם לא הייתי טובה בלרתום את ה"צריכה" לכתיבה. אני עושה את זה מספיק עם כל דבר אחר. התחלתי לכתוב במחברת. וזה כיף. הייתי עושה את זה לפני שנים, ושכחתי כמה כיף זה להשאיר חותם. לצרוב מילים על נייר ולהתמודד איתן ככה. ולכתוב, מבלי לחשוב. הגיע הזמן לפתוח פרק חדש. ויש לי הרבה חלומות, המון. ואני יודעת שזה פשוט מובנה בי. סקרנות חולמנית וחלומות סקרניים. אני דווקא אוהבת את זה. "אולי" זו מילה יפייפיה. עוד דבר שהיה בתחילת החודש, הקלטות לאלבום החדש של להקת "אורפנד לנד". זה היה מרגש האמת, במיוחד בגלל שלפני שנתיים התמכרתי לאלבום האחרון. האמת שמעולם לא אהבתי אותם במיוחד, אבל אני מעריכה אותם, ומגיע להם הקרדיט. והרי תמונה שזכתה לפ*** קרוב ל600 לייקים (הזוי): זה הולך להיות אלבום מעולה (: יוצא לי להגשים הרבה חלומות קטנים מאז השחרור. ביום הראשון לאזרחות האמת, הלכתי לטפס על קיר. וזה אולי טיפשי לחלום על כזה דבר פשוט, אבל תמיד הסקרנתי מ</div>Sun, 24 Mar 2013 21:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (Passenger)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=441339&blogcode=13717598http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=441339&blog=13717598http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=441339&blogcode=13671936<div align="right" dir="rtl">אז.. היום היה משהו שחיכיתי לו כל כך הרבה זמן. הופעת מקהלה עם הרקוויאם של מוצרט בירושלים. והיה פשוט מדהים! (מדהים זו לא מילה בכלל!!) עזבו את זה שלראשונה בחיי הופעתי במשהו ששודר ב"קול המוזיקה", התיאום בין כל החלקים של היצירה היו מעולים, ודברים שנפלנו עליהם בחזרות הסתדרו מאליהם. אני באופוריה הכי גדולה שידעתי אי פעם. הרגע בו סיימנו את התו האחרון כשאין לנו אוויר בריאות ואז הייתה שניה של שקט מחיאות כפיים, ואי אפשר שלא לחייך כי... עשינו את זה וזה יצא מעולה :) מעולם לא הייתי כל כך מאושרת. כל כך מסופקת. אולי עוד מעט אעלה תמונות מהחזרות (השבועיים האחרונים, אגב, היו השבועיים הכי עמוסים שידעתי אי פעם), אבל כרגע.. היה חשוב לי לציין את התחושות הגולמיות. כ"כ שמחה שמחר יש עוד קונצרט, והפעם בבית האופרה בת"א. לא מאמינה. מעולם לא הייתי כל כך מאושרת. </div>Thu, 14 Feb 2013 00:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (Passenger)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=441339&blogcode=13671936http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=441339&blog=13671936http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=441339&blogcode=13645234<div align="right" dir="rtl"> מתה על היצירה הזו. מקווה שאסיים אותה עד הקונצרט... (*התרגשות*) המצב פשוט... מטורף. נמצאת במשרד 11 שעות ביום, אין שקט. עולה לאוטובוס, מוציאה תווים ומתחילה לחרוש כי אני רק ב60%. אבל למרות העומס הלחץ, אני עדיין נהנית מזה. אתגר חיובי, לשם שינוי :) אני קמה עייפה יותר ויותר מיום ליום ואף אחד לא מבין למה. אני נעלמת לאחרונה, אבל דווקא נחמד לי ככה. בד"כ אני מהצד השני של הפרגוד. To know what is true, when air is changed by you, makes it hard... אני נורא תמציתית לאחרונה. מוזר לי. </div>Wed, 23 Jan 2013 23:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (Passenger)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=441339&blogcode=13645234http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=441339&blog=13645234