http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=441180טוס אל הכוכבים. אם תצליח, תהנה. אם לא תצליח, לפחות תהיה בחברה טובה.heCopyright 2026 ydotan. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=441180http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/80/11/44/441180/misc/16569253.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=441180&blogcode=13594984<div align="right" dir="rtl">וואו, כמה שהייתי צריך את השעה וחצי האלו איתכם.שכחתי כמה מדהים יכול להיות לי.כי זה מה שקורה כשמתפצלים, כל אחד לוקח כיוון שונה בחיים, עוזבים את הבית, ממריאים הלאה.אך עם כל זאת, יש מקומות שתמיד טוב לחזור אליהם מקווה שהפעם הפרידה תהיה קצת פחות ארוכה.</div>Sun, 16 Dec 2012 03:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (ydotan)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=441180&blogcode=13594984http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=441180&blog=13594984http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=441180&blogcode=13482453<div align="right" dir="rtl">כשהייתי צעיר יותר, תמיד קיוויתי נורא שיום אחד, כשאגדל קצת ואתבגר, הבלוג הזה יתרוקן מכעסים, דכאונות ואכזבות מהמשפחה היקרה שלי.אבל ככל שעובר הזמן, עוברות השנים ואני אכן גדל קצת ומתגבר, אני מבין שזה לעולם לא יקרה.אפכא מסתברא- הוא ימשיך להתמלא ולהתמלא ולעלות על גדות הדמיוניים בשריטות הכואבות שהם משאירים עליי.ולמה זה?כי כשהייתי צעיר יותר, תמיד קיוויתי נורא שיום אחד, כשאגדל קצת ואתגבר, יפסיק להיות לי אכפת מהמשפחה הדפוקה שלי.אכל ככל שעובר הזמן, עוברות השנים ואני אכן גדל קצת ומתבגר, אני מבין שזה לעולם לא יקרה.וזה כואב לי, הו, זה כואב לי.אפילו שכבר אמרו לי ש"זה אומר שאני בן אדם רגיש ויש לי לב טוב".וואלה, ראיתי כמה טוב עשה לי הלב הטוב הזה בחיים, הא.כל פעם מחדש אני מקבל מכת מציאות.יש אנשים שהם מוכי-גורל, אני מוכה-מציאות.</div>Fri, 28 Sep 2012 01:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (ydotan)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=441180&blogcode=13482453http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=441180&blog=13482453http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=441180&blogcode=13318833<div align="right" dir="rtl">לשתות, לאכול, להנות, לאהוב, לבכות, לחבק, לקרוא אימייל, לנוח, לעבוד, להתשכר, להסתפר, לנקות, לבלגן, להתגלח, לישון, להתעורר, לחתוך, להתחיל, להמשיך הלאה, להגיב, לקחת אחריות, להתמודד, לוותר, לשתוק, לדבר, לצעוק, לסלוח, לכפר, לספר, לקרוא, לכתוב, לשכב, לעשות ספורט, להתבונן, להתגאות, לנשום, לחיות. </div>Sun, 17 Jun 2012 01:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (ydotan)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=441180&blogcode=13318833http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=441180&blog=13318833http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=441180&blogcode=13307055<div align="right" dir="rtl">המקום הזה מעלה אבקוזה לא תקין.המפלט החלופי שלי הגיע לתכלית לשמה הוא נוצר, ואני עדיין לא מצליח להתנתק משם.למה? שאלה טובה.ובאמת שאין לי תשובה.אבל גם למקום הזה נותרה (וכנראה תמיד תיוותר) פיסה חמה בלב שלי.וחבל לי לראות אותו מאובק וזנוח.אחרי הכל, "זה לא כ"כ נעים לראות בלוג סגור".הוא עדיין אני. הוא עדיין מדבר אליי.אולי לא במתכונתו הנוכחית, בכותרתו הנוכחית או בפוסט האחרון שהוא מציג,אבל כזה הוא, וכנראה שזה לעולם לא ישתנה.אז לפחות כרגעאני עושה "פוּ" קטן על מדף הספרים שהוא הבלוג הזה.ומאוורר אותו קצת. שבוע טובומלא משבי אוויר צח :)</div>Sun, 10 Jun 2012 01:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (ydotan)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=441180&blogcode=13307055http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=441180&blog=13307055http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=441180&blogcode=12942514<div align="right" dir="rtl">אני מתגייס מחר בבוקר.כן כן, הגיע היום בו אני מתגייס.מי היה מאמין...יש לי כ"כ הרבה מה לומר וכ"כ מעט אפשרות להביע את כל זה.זו אחת מאותן פעמים בודדות בהן אני באמת חסר מילים.אז אולי אני פשוט אאחל לעצמי מה שאני מאחל לכל מי שמתגייס-גיוס קל, שירות כיפי, מעניין ומשמעותי, שאני אכיר אנשים חדשים ומגניבים, ושיעבור בשלום.לילה טוב (אחרון במיטה הביתית), ונתראה בסופ"ש (בעזה"ש!)</div>Sat, 17 Dec 2011 23:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (ydotan)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=441180&blogcode=12942514http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=441180&blog=12942514http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=441180&blogcode=12905973<div align="right" dir="rtl">היום חגגנו גילי, איתן ואני את "הארוחה האחרונה" שלנו ב"פול-קפה".שלושתינו מתגייסים באמצע החודש הנוכחי בהפרש של 4 ימים אחד מהשני- איתן ראשון, גילי שנייה ואני אחרון. למרות שנותר לנו עוד קצת זמן ביחד, הגענו למסקנה שהיום יהיה מושלם לשיחת סיכום וישיבה אחרונה באותו "פול-קפה" שהפך עם הזמן בתקופה האחרונה למקום הקטן והמיוחד שלנו. היום עברה בדיוק שנה מאז שטסתי במשלחת לפלורידה. כן, פתאום קלטתי את זה. כ"כ קרוב לגיוס, ועברה לה בדיוק שנה.את השנה הזו אני יכול לחלק בגדול ל3 חלקים- כיתה י"ב, סוף התיכון והחופש שלפני הגיוס.השנה הזו, שמצד אחד נמשכה ונמשכה, ומצד שני חלפה ביעף בלי לשים לב, נתפסת אצלי בראיית מאקרו כמעין אוסף עצום ואפילו דיי לא מאורגן של דברים ואירועים,לפעמים עצום כ"כ שקשה לי למקם אירועים על ציר הזמן, רק בצורה יחסית לפי אירועים אחרים. ואני זוכר כ"כ הרבה. כ"כ הרבה שקשה לי לעכל! במבט לאחור על השנה העמוסה, הקשה, ההזוייה והמדהימה הזאת קשה לי לעכל אותה. כל אחת מ3 התקופות שהיוו יחד את השנה הזו הכילה המוני פרטים ונדבכים- טובים, רעים ומה שביניהם. וקשה, קשה לי להסתכל אחורה על כל מה שעברתי במה</div>Fri, 02 Dec 2011 02:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (ydotan)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=441180&blogcode=12905973http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=441180&blog=12905973http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=441180&blogcode=12891976<div align="right" dir="rtl">רוב חיי לא יחסתי לכל אותם "חגים בינלאומיים" למיניהם חשיבות בכלל, עד שנסעתי לארה"ב ולמדתי להכיר לעומק כל חג ובעיקר את המסורות היפות שכל חג מביא עמו.חג ההודיה שחל היום הוא אחד מאותם חגים. הוא אינו חג יהודי או ישראלי-לאומי, לכן, טבעי שלא יהיה צורך לציין אותו. אך חג ההודיה, בניגוד לשאר אותם חגים, מעלה בי משמעות מיוחדת.אז לא, אני לא חוגג את החג, לא יושב סביב שולחן עם תרנגול הודו ומנהל ארוחה משפחתית לתפארת ואפילו לא מייחס ליום הזה חשיבות מיוחדת, אך במהלך היום הזה, יוצא לי להיזכר באמת בכל אותם דברים בחיי שאני מודה עליהם.בד"כ, בחיי היומיום, קשה להסתכל במשקפיים ורודים על החיים שלנו ולומר לעצמנו כמה טוב לנו, משום שאנחנו עסוקים בכל אותם צרות וטרדות גדולות כקטנות שמעסיקות אותנו יום-יום, שעה-שעה. לכן, כשניצבת בפניי ההזדמנות להסתכל על דברים במין פרספקטיבת-מאקרו שכזו, אני מייד חוטף אותה.כי יחד עם כל הצרות, הבעיות והקשיים שהחיים מערימים עלינו ללא הרף, ולא יפסיקו להערים עלינו עד יום מותנו, יש לנו כ"כ הרבה על מה להודות.קשליאתי ככל שזה ישמע.אז, לכבוד חג ההודיה (שהוא בעצם לא יותר מסתם עוד יום מבחינתי), רצ</div>Fri, 25 Nov 2011 00:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (ydotan)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=441180&blogcode=12891976http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=441180&blog=12891976http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=441180&blogcode=12885161<div align="right" dir="rtl">מי היה חושב לעצמו שיום אחד אני אמצא את עצמי שולח לאדם הודעות עם שאלות פיזיקליות בפייסבוק...אם אני מלפני שנה היה שומע על זה, יש סיכוי שהוא היה יורה לעצמו בראש או משהו כזה, או לפחות נוסע שנה קדימה בזמן כדי לתת לי כאפה.אלוהים ישמור אותי.ברצינות.:) </div>Mon, 21 Nov 2011 00:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (ydotan)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=441180&blogcode=12885161http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=441180&blog=12885161http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=441180&blogcode=12868779<div align="right" dir="rtl">מאז שחזרתי מניו יורק דבקה בי הערכה מחודשת לז'אנר הדיסקו.אולי זה מוזר, אבל זה מה שקורה כשהמחזמר הראשון שרואים בברודווי אי פעם הוא "פריסילה מלכת המדבר" (האגדי, אלא מה!)...ואח"כ כמובן חוזרים לקנות את הדיסק ומאזינים לו בלופים פשוט כי אי אפשר להפסיק.ובאותה דרך, לארסנל שירי "פריסילה" הצטרפו לאחרונה כמה קלאסיקות נוספות (שמוכרות בוודאי בעיקר לבני הדור הקודם, אבל כזה אני!).לא יודע למה,לא יודע איך זה קרה,לא יודע מתי זה הספיק לקרות,אבל במהלך הערב חסר הייחוד הזהישבתי מול המסך עם חיוך אחד גדולוצחקתי עם עצמי כמו שלא צחקתי עם עצמי הרבה זמן. אז מכל זהיוצא שאני יושב לבד בחדר, באמצע הלילה, מצחקק,מאזין לשירים האלו בלופים, ומפזז לי בכיסא בלי יכולת להפסיק</div>Sun, 13 Nov 2011 02:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (ydotan)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=441180&blogcode=12868779http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=441180&blog=12868779http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=441180&blogcode=12796786<div align="right" dir="rtl">תוציאו אותי מכאן!למה לעזאזל תוקעים אותי במקומות שכ"כ רע לי בהם?נמאס לי כבר לרצות כ"כ להתגייס, רק כדי לעוף מכאן כמה שיותר רחוק, ובעצם גם כדי למצוא את עצמי ולהיות קצת יותר בלתי-תלוי בבית המטורף הזה.מצד שני אני כל הזמן חושב איך אני אתחרט על זה שביקשתי את זה כשאני באמת אגיע לצבא.הלוואי והייתי יכול לשמור את כל הכעס והתסכול הזה באיזה מקום ולהוציא אותו מחדש בכל פעם שאני מתגעגע לכאן, רק כדי שאני אזכר שוב למה כ"כ ביקשתי לברוח, אפילו שקשה שם בחוץ.אף אחד פה לא שומע אותי, שלא לדבר על מקשיב.אף אחד פה לא קשוב אליי, וגם כשאני פותח את הפה כדי להגיד משהו זה סתם נזרק לאוויר.נמאס לי שאני צריך לחפש אנשים בחוץ שיקשיבו לי ויכילו חתיכות ממני.נמאס לי לחפש מקומות בחוץ שיעשו לי טוב במקום להנות מהחופש שניתן לי במתנה בבית.נמאס לי לרצות לשפוך למסך עריכה לבן וריק את כל הכעסים, המחשבות והצעקות בלי מילים שאתם צריכים לקבל ממני.כל אחד מכם צריך לקבל ממני על הראש! ובראש שלי אתם יושבים ושותקים ומקשיבים לי ומהנהנים כשאני אומר לכם נו-נו-נו.מזל שיש את אותם דברים ואותם אנשים שם בחוץ שמשמחים אותי ומזכירים לי מה חשוב כשלפעמים א</div>Tue, 11 Oct 2011 17:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (ydotan)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=441180&blogcode=12796786http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=441180&blog=12796786