http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=44112?How Do You Measure A Year In The LifeheCopyright 2026 בובי ואטסון. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=44112http://f.nanafiles.co.il/upload/122005/IsraBlog/44112/misc/4459488.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=44112&blogcode=7913977<div align="right" dir="rtl">(תדמיינו צעקת יאוש ענקית!!!)נו! אז הוא כן או לא?!?!?!?!?!?!?!למה אין תשובה?!?!?!?!זהו!</div>Tue, 13 Nov 2007 21:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (בובי ואטסון)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=44112&blogcode=7913977http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=44112&blog=7913977http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=44112&blogcode=7341877<div align="right" dir="rtl"> אבל אנילא יכול. חבל.</div>Thu, 30 Aug 2007 22:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (בובי ואטסון)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=44112&blogcode=7341877http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=44112&blog=7341877http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=44112&blogcode=7078061<div align="right" dir="rtl">שאלו אותי פעם, מזמן, כשהייתי ילד "מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?"כמובן שעניתי "טייס, שוטר, כבאי..." ועוד מקצועות כאלה ואחרים שנחשבים "גבריים".אבל אף פעם לא אמרתי "שחקן". לא יודע למה. לפעמים אמרתי "זמר" לפעמים "רקדן" (שעוד רקדתי), אבל לא שחקן.לא ידעתי שיש מקצוע כזה. ואולי באמת אין מקצוע כזה.אז כשעכשיו שואלים אותי "מה אתה רוצה להיות שתהיה גדול" אני אומר "לא יודע". פשוט וכך. כי אין משהו שאני רוצה להיות, יש משהו שאני אהיה. ואני אהיה משהו! זה בטוח...(מצטער על הפוסט הבלתי מובן ודבילי - פשוט משהו שיש לי על הלב ורציתי לכתוב)</div>Sun, 29 Jul 2007 01:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (בובי ואטסון)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=44112&blogcode=7078061http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=44112&blog=7078061http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=44112&blogcode=7028870<div align="right" dir="rtl"> כן... ככה זה שאתה לומד משחק. אתה מתחיל ללמוד ב-6 בבוקר (טוב, 9...) ומסיים ב-2 בלילה (טוב, 5... אבל מי סופר?), וחוזר חלילה. אז יצאתי לחופש (יאיי!) שהוא בעצם לא חופש (לא יאיי!), הוא סוג של עבודה שחפשתי ומצאתי (אני עובד בקייטנת תיאטרון, פרטים בהמשך), כדי לממן אתשכר הלימוד ה"זול" שלנו (13 אלף ש"ח). אז יוצא שאני עובד ועובד ועובד מ-8 עד 4 אחר הצהריים (שעכשיו זה הצטמצם מ-7 וחצי בבוקר עד 13 וחצי אחר הצהריים), ואז מתאמן ומתאמן ומתאמן. ואתם שואלים את עצמכם - מתן? מתאמן? הכיצד? העולם התהפך? וכו' וכו' וכו'... אז כן... אני מתאמן. אומנם בסטודיו אירובי (שרוב המתעמלים הן מתעמלות) אבל גם זה סוג של התעמלות. ואיך הגעתי לזה? אז ככה - בסוף סימסטר א', בשיחות סיכום, אחד המורים ("החביבים") אמר את השורה הנפלאה הבאה: "עכשיו אתה נראה כמו דובי שאפשר לקחת אותו למיטה, לחבק ולישון איתו"... בהתחלה ניסיתי להבין אם זה מחמאה או עלבון. עד היום אני מנסה להבין. הדעות חלוקות. בסיום השנה (משמע: סוף סימסטר ב') אותו מורה העלה אותו מדרגת "דובי חמוד" לדרגת "קציצה שאני הייתי מכין ביום טוב ומקבל ממנה קלקול קיבה". עכש</div>Sun, 22 Jul 2007 21:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (בובי ואטסון)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=44112&blogcode=7028870http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=44112&blog=7028870http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=44112&blogcode=6324083<div align="right" dir="rtl"> (גם אני נכנעתי לסנסציה...). אז צריך לכתוב 100 דברים שאני (או כל אחד אחר) צריך לעשות עד גיל 30... אז בבקשה: 1) לאכול חזיר (ולראות שזה טעים יותר מבשר רגיל). 2) לטוס לחו"ל. 3) להשתתף בהפגנה. 4) לאהוב שיר אחד של בריטני ספירס. 5) לעשות קעקוע. 6) לעשות פירסינג מגניב. 7) לשבור רגל, יד, אף או כל חלק שניתן לשבירה בגוף. 8) לנשק את בן/בת המין שני. 9) לנשק את בן/בת המין שלך. 10) לתקוע נאד בציבור. 11) להתחיל לעשות ספורט, להפסיק, להתחיל, לפסיק וחוזר חלילה. 12) לקרוא לפחות ספר אחד מן הקנון הספרותי (ולהגיד שסיימת ואתה גאה בזה). 13) לקרוא ספר של רם אורן. 14)לקרוא את כל הארי פוטר. 15) לראות את כל"שר הטבעות - הגירסא המורחבת". 16) לדעת מה קורה בעולם, וממש להתעניין בזה. 17) לתרום פעם אחת יותר מ-50 ש"ח לאגודה למלחמה לסרטן/אקי"ם/וואטאבר, ולהרגיש טוב עם זה. 18) לקנות מכשיר חשמלי שאתה ממש לא צריך, רק כדי להגיד שקנית. 19) לעשות מסע קניות מטורף של בגדים, ולצאת מאושר מזה. 20) להשתכר עד שאתה לא יודע מי אתה ולחזור על המשפט "אני לא שיכור!" הרבה פעמים. 21)סקס. 22) לבנים שמאיתנו: לדעת איך</div>Sat, 21 Apr 2007 12:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (בובי ואטסון)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=44112&blogcode=6324083http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=44112&blog=6324083http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=44112&blogcode=6271845<div align="right" dir="rtl">1.לגור עם מישהו. 2. לגור לבד. 3. לקבל תלוש משכורת. 4. לדפוק את האוטו ולהחליף פרטים. 5. להיות באוברדראפט, בלי שום מקורות הכנסה נראים לעין. 6.ללמוד מתי ואיך להשתמש בשואב אבק. 7. לבשל לבד ארוחה לשישה אנשים. 8. לשלם לבד על ארוחה לשישה אנשים. 9. להקים אוהל בגינה ולישון בשק שינה. 10. לריב על חניה. 11.ללכת מכות. 12. . להגיד משהו שתצטערי עליו כל החיים. 13. לעשן סיגריה. 14. לקנות קונדום בבית מרקחת.</STRO</div>Sat, 14 Apr 2007 03:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (בובי ואטסון)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=44112&blogcode=6271845http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=44112&blog=6271845http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=44112&blogcode=6231245<div align="right" dir="rtl"> כן... בוא נודה בזה אחת ולתמיד - יש לי חברים! נכון, זה מוזר... אחרי 18 שנה (ועוד שנתיים לא משהו) שהתרגלתי שאין לי חברים, פתאום באו היצורים האלה, והתחלתי לבלות איתם זמן... הרבה זמן מהחיים לא חיים שלי... ולא חברים שאני רואה פעם בחצי שנה (ויש גם כאלה, אף על פי שבזמן האחרון לפחות אחת מהן אני רואה הרבה (הרהורעצמי - מעניין אם היא מרוצה מזה?)), אלה חברים חברים - שיוצאים ביחד, נוסעים ביחד, רבים ביחד, צוחקים ביחד, רואים סרטים ביחד, סובלים אחד את השני ביחד - הבנתם אותי, נכון? ועוד משהו מוזר - אני אוהב את הכיתה שלי - אני ממש מתגעגע אליהם. כאילו, אני שבוע וחצי לא ראיתי אותם, ונמאס לי לא לראות אותם... כייף לי איתם, נכון מוזר? פעם ראשונה ש"הדשא של השכן נראה ירוק יותר" לא עובד אצלי... והסבר קטן - תמיד חשבתי שהכיתות (בתיכון, בחטיבה וביסודי) שהם לא הכיתה שלי בהרבה יותר כייפיות, חברותיות ומשעשעות מאשר הכיתה שלי - גם בדרך-כלל יותר התחברתי לאנשים משם... אבל הפעם, גם בגלל שאין כיתה מקבילה, וגם בגלל ששנה ב' לא הכי איי איי איי (די שונאים אחד את השני שם), אני באמת מסתדר עם כולם, וגם אנשים שאני לא הכ</div>Mon, 09 Apr 2007 01:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (בובי ואטסון)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=44112&blogcode=6231245http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=44112&blog=6231245http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=44112&blogcode=6178591<div align="right" dir="rtl"> מעילי הפשוט ופנס על הגשר, ליל הסתיו ושפתי הלחות מיני גשם - כך ראית אותי ראשונה, התזכור? והיה לי ברור כמו שתיים ושתיים, כי אהיה בשבילך כמו לחם ומים וכאל לחם ומים אלי תחזור. בעינינו המר בעבור אותך זעם, גם למוות אתה קללתני לא פעם, וכתפי הקרות רעדו משמחה; כי היה לי ברור כמו שתיים ושתיים, שיובילו אותך בגללי בנחושתיים וגם אז לבבי לא יסור מעמך. כן, היה זה לא טוב, היה רע לתפארת, אבל זכור איך נפגשנו בליל מלילות; אם יהיה זה שנית - אל יהיה זה אחרת, רק אותה אהבה עניה וסוררת, באותו מעילון עם אותו ציץ הורד, באותה השימלה הפשוטה משמלות. אם יהיה זה שנית אל יהיה זה אחרת, יהיה כך, כך יהיה אות באות. וקינאתי לך ובחושך ארבתי ושנאתי לך ועד דמע אהבתי וביתנו שם מחיוך ומצחוק. ובשובך אל הבית, מרוד כמו כלב, עלבונות של זרים בי נקמת פי אלף ואדע כי חשבת עלי מרחוק. ובלילה ההוא, עת הטחת בדלת והלכת לעד ואני נושאת ילד, רק חשך אור עיני אך לבי לא נשבר; כי היה לי ברור כמו שתיים ושתיים שתשוב עוד אלי ותפול על ברכיים ואני בפינך אביט ואומר: כן, היה זה לא טוב, היה רע לתפארת. אבל טוב ש</div>Mon, 02 Apr 2007 02:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (בובי ואטסון)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=44112&blogcode=6178591http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=44112&blog=6178591http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=44112&blogcode=6023548<div align="right" dir="rtl"> הגעתי לתובנה... תובנה חכמה... תובנה טובה... תובנה שאני בספק למה לא הגעתי אליה קודם - הבית ספר שותף לאשמה... ועכשיו אני אסביר... תמיד חפשתי בעצמי למה אני לא מצליח להתקדם, למה פאקינג לא הולך לי שום דבר... ואז אמרתי "אני אשם, אני לא פתוח מספיק יאדה יאדה יאדה בום..." ואז הגיעו כמה תרגילים - שלדעתי לא היו גרועים, לדעתי הכיתה לא היו גרועים - הם לא היו מעולים וסופר דופר, אבל הם עמדו בסטנדרטים של התהליך - והמורה אמר לי "תעזוב... זה גרוע"... ואז אמרתי לעצמי: "וואלה... אני מקבל הערה כזאת... מה אני אמור לעשות איתה?"... ואז הגעתי למסקנה הזאת: אולי לא רק *אני* אשם? אולי יש עוד אשמים? ואכן יש עוד אשמים!!! עובדה - יש לנו אנשים מאוד מוכשרים בכיתה - שלא מביאים את הכישרון שלהם החוצה... וזה מה שקורה אצל כולם - חוץ מאחד. מתפחים בנאדם אחד בכיתה הזאת... והוא הפייבריט של המורים... ונכון, בכל בית ספר יש פייבריט של המורים, אבל בכל שאר ביתי הספר מתפחים את כולם, ולא רק אחד... ופה דוחקים את כל שאר התלמידים החוצה. הלו!!! אני שלמתי 13000 ש"ח, גם לי מגיע יחס? ויש עובדות מוצקות! א) שיעור ריאליזם - המ</div>Tue, 13 Mar 2007 22:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (בובי ואטסון)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=44112&blogcode=6023548http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=44112&blog=6023548http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=44112&blogcode=5949099<div align="right" dir="rtl">מהו הסרט המצויר האהוב עלייך של דיסני?היפה והחיה... גם ראיתי את ההצגה בלונדון :)מהו הסרט המצויר השנוא עלייך של דיסני?פוקהונטס לדעתי... אולי טרזן? לא יודע... הסרטים האחרונים שלהם גרועים...מהי הדמות האהובה עלייך מתוך סרט מצויר של דיסני?אלאדין... :)אפו... (הקוף!)מהי הדמות השנואה עלייך מתוך סרט מצויר של דיסני?לא נראה לי יש כזאת... נראה לי כל הדמויות בסרט פוקהונטס...במבט לאחור, איזו דמות של דיסני היית רוצה כחבר?החתול הזה מ&quot;חתולים בצמרת&quot;... הוא נראה לי מגניב...האם את מתגעגעת לסרטים המצויירים הקלאסיים של דיסני, לפני שהתחיל ז’אנר סרטי התלת-מימד?בטח! אלו היו הסרטים הכי טובים של דיסני...האם את חושבת שילדים צריכים לגדול על סרטים מצויירים?כן... כאילו... הם נחמדים, וגם מבוגרים אוהבים אותם :)אם היית יכולה להציע רעיון לסרט מצויר, מה היה הרעיון שלך?אולי את &quot;וויקד&quot; כסרט מצוייר... זה יכול להיות טוב...מה הדבר הכי חשוב שלמדת על החיים מסרט מצויר?שיש מוות (במבי)... כמה אופטימי, אה?</div>Fri, 02 Mar 2007 20:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (בובי ואטסון)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=44112&blogcode=5949099http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=44112&blog=5949099