http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=439794There will be an answer, let it be heCopyright 2026 ערסקטן. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=439794http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/94/97/43/439794/misc/10587914.bmphttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=439794&blogcode=14932383<div align="right" dir="rtl">ושוב אני נתקעת ואין מילים.אני מרגישה כמו עבד שנכנע לאחרונה. בכל פעם את עולה.. זכרונות צפים ורגעים בהם הרגשתי את הנצחיות שלנו. עולים בדמיוני בהווייתי ונוגעים לא נוגעים. מרגישים כל כך אמיתיים ובמבחן המציאות כל כך שקריים.ואני עבד שחי בניגודיות שביניהם וממשיך לתת ללב שלו לעשות בו כרצונו.אני מרגישה כל הזמן צורך להתנצל. בפני העולם בפני עצמי, להתנצל על שגרמתי לך לעזוב.להתנצל כי אם עזבת אז אני אשמה. אז אני יכלתי ל.. ואני יכלתי ל.. כי.. לא יודעת אפילו. אני לא מצליחה למצוא מילים הגיוניות שיתארו את האשמה. את העלבון. את הבושה. שאת עזבת אותי. ואת הפתעת אותי. שאת הלכת כך על דעת עצמך. בלי להתחשב. בלי לשאול לדעתי. אפילו תחושת כשלון על שלא יכלתי "להחזיק" אותך! שלא יכלתי לשמור עלייך. בושה נוראית על שאיני יודעת להסביר לגמרי למה הלכת, ומשהו בי קורץ שאני סוחבת איתי איזו הכחשה וסיפור חד צדדי מאוד. שלא הסכמתי שם לראות את עצמי. את הצדדים המכוערים שלי.ואני חיה מרגע לרגע ונותנת לרגע לעשות בי כרצונו...והנה שוב רגע שבו אני מרגישה כאילו הדבר היחיד החשוב בעולם זה האהבה שלי איתך.רגע הזוי.. לא קשור למציאות ומונפץ.. א</div>Tue, 28 Nov 2017 03:07:00 +0200yoolanda@walla.com (ערסקטן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=439794&blogcode=14932383http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=439794&blog=14932383http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=439794&blogcode=14917107<div align="right" dir="rtl">רק החודש היינו ביחד באמסטרדם. ראיתי את זה כשעברתי על דוח השעות החודשי שלי בעבודה. בראשון בשני ובשלישי לחודש מסומן "חופש" בילינו ונהנינו. העובדה שלא התאמנו וכנראה לא הרגשנו לא מנעה מאיתנו לאהוב. לא מנעה מאיתנו לבלות. לא מנעה מאיתנו להצמד אחת לשניה כל כך חזק שכדי להפריד צריך יותר ממיים חמים ולשפשף. חשבתי אולי אם אני אכתוב אז אגיע קצת לרבדים של הכאב. אבל יש שם איזו חסימה. כמובן. למה שארצה לדבר על כמה שהיה טוב, למה שארצה להתפתות להתגעגע לדבר הזה. למה שבכלל ארצה לזכור אותך באור חיובי. קמת והלכת. קמת ועזבת. קמת ועזבת אותי.. האמת זו הנקודה שעוד לא ביטאתי. עזבת אותי. את עזבת אותי. את הרמת עלי ידיים ועזבת. ו-וואו זה כואב. אותי שאת אוהבת. אותי שבה את מאוהבת. אותי שאליה את נצמדת. קמת ועזבת. מצאת משהו חשוב ממני וחשוב מאיתנו. ולא חשבתי שזה יום אחד יקרה. באמת לא חשבתי. איך אפשר לעזוב אותי. אני נפלאה אני חמה אני אוהבת אני מקבלת ומאפשרת. אני יודעת להתעמק ואני יודעת להיות קלילה. אני יודעת אותך גם כשאינך מדברת אני יודעת אותך גם כשאת אינך. מאוד קשה בלי האהבה בלי החום והקרבה ובלעדייך כן קשה</div>Thu, 31 Aug 2017 19:09:00 +0200yoolanda@walla.com (ערסקטן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=439794&blogcode=14917107http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=439794&blog=14917107http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=439794&blogcode=14907680<div align="right" dir="rtl">את שומעת אותי, שם בין הגלים? אני יודעת, אני בכלל לא שוחה שם, אז איזו מן שאלה. אבל את שומעת אותי? שם בין הגלים? כי אני תמיד שומעת אותך, שומעת ולא מגיבה. איך זה שאת עוד שם, אני מרגישה כל כך מטומטמת. כמה אשמה, בושה וצער כמה טראגי ואבסודר, דאמ איט הבעיה עם רגשות במעבר שהם עוד לא אפויים איך אגיד לך מה שלא מרגישים ולא יודעים ולא מדברים אבל את בטח יודעת לא יכול להיות שלא ואם את לא, אז מי שם? למי אני מגיבה שם בהימצאות הזו מי שם נועץ בי מבטים אולי זו אני, אני ולא את אבל אני יכולה להרגיש, בבטחון כמעט שמשהו שם לא רק שלי יש פה יותר ממני רק עוד סיפור? תאמרי לי, העיריני אתן למים לזרום אתן לגשם לרדת יש בי תחושה של גורל אבל אני בה, נאבדת.</div>Fri, 14 Jul 2017 21:48:00 +0200yoolanda@walla.com (ערסקטן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=439794&blogcode=14907680http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=439794&blog=14907680http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=439794&blogcode=14714098<div align="right" dir="rtl">Ok, this is the realest thing iv'e been through lately, I think. The realest pain iv'e felt in a while. Have I gone spiritually crazy enough to actually stop looking truth in the eye. Doesn't feel like. Why is this so confusing. What's confusion good for anyway. Haven't I been through enough, giving up on my former type of hapinness, finding the new one and rebuilding it? I'm so scared. Gosh I just miss you. but. I don't just miss you. I want this solved. I don't miss what we had it was a big pile of me thinking this and you thinking that, and not enough true feelings. I want the truth. I want it to shine inside of me. I think Iv'e been aiming for it. so where is it? feels right to go through this, obviously, but why won't you flush up on my phone.. are you missing me like I'm missing you? babe, I don't have all the answers. A big piece of my heart is missing. Hurts like a motha. But giving up feels wrong. bandaging this pain feels wrong. UGGGHH how can that even make s</div>Fri, 11 Mar 2016 17:48:00 +0200yoolanda@walla.com (ערסקטן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=439794&blogcode=14714098http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=439794&blog=14714098http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=439794&blogcode=14372770<div align="right" dir="rtl">Namaste.I've been traveling so my English is now taking over. I even thing in English.Ans since there's no Hebrew keyboard here in this internet cafe I will keep with English for now.Also cause I feel like it.I have changed so much. I learned to know what I feel and then do what I feelSince I feel a little stuck with my inner work (even though it's a process and I should have patience) I am constantly looking for new ways to reach deep inside and cure my agony and my soul's sicknesses.I don't love myself nor do I feel like I deserved to be love.But not in the teenager depression way, just inside my subconscious and inner spirit.I don't know the cure for this.My mind is almost 100% cured by now.I can usually see clearly and understand myself and the environment.But my soul has grown to be a self hating, self judging, unloved and unloving soulAnd that is not something you could cure with your mind.It's frustrating and feels unfair.It's not fair that in order to describe how I feel I need</div>Wed, 26 Aug 2015 09:06:00 +0200yoolanda@walla.com (ערסקטן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=439794&blogcode=14372770http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=439794&blog=14372770http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=439794&blogcode=14255437<div align="right" dir="rtl">וואי דווקא כשפתחתי את המסמך פתאום אין לי מה לכתוב בו.אני לא יודעת מה להגיד לך.עד לפני שניה היו לי 1000 דברים, ועכשיו נעלמו.וואו, תראי, this has been a long journey.אני לא יודעת אפילו אם ומתי אשלח לך את המכתב הזה.כל דבר לאחרונה הופך לענק ופצפון בעת ובעונה אחת.ענק כאילו זה סוף העולם, פצפון כאילו זה לא שזה יכול להפריד בינינו.אבל דברים לא מתיישבים במקום הנכון.אפשר להגיד בעצם ששום דבר לא יכול להפריד בינינו, אז למה זה מרגישיותר כמו כשלון מנצחון?אני כל כך לא מאושרת. לא אוהבת את מה שלעיתים אני הופכת להיות, לאאוהבת את מה שאת, וכל דבר מרחיק אותי משם עוד יותר.אני כותבת כזה יבש, אבל הדמעות חונקות אותי.אבל אני לא בוכה, אני חושבת שכבר אין לי כח שלא יהיה לי כח. אין לי כחלהיות חלשה.חולשה זה יפה, זה אינטימי, זה חושפני וזה מקרב, אז איך זה שאני מרגישהשככל שאני מראה יותר חולשה את יותר מתרחקת?הכל כבר כל כך הרוס, ואת רוצה לתקן. באמת את רוצה. את רוצה ללכת בשבילהמוביל למקום חדש. אבל את לא מסוגלת.מצד אחד את רוצה ללכת ולהתמיד בהליכה ולהגיע, ואני רוצה להגיע מהר.אבל גם את רוצה מהר, רוצה שההליכה תהיה לך נעימה.ומצד</div>Mon, 22 Dec 2014 22:02:00 +0200yoolanda@walla.com (ערסקטן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=439794&blogcode=14255437http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=439794&blog=14255437http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=439794&blogcode=14206258<div align="right" dir="rtl">ראשית רציתי לשים שיר שאני מתחברת אליו בהקשר של איך אני מרגישה עכשיו.אוקי.מה שאני אעשה עכשיו - זה חשוב שיקרה.זה דבר שקשה לעשות מהמון סיבות.משהו שלמדתי לאחרונה זה שאם משהו קשה - הביצוע שלו לא מתבצע על חשבון מאגר בלתי נגמר.זה לקוח מאיפהשהו.חשבתי על זה, שלפעמים אם אין לך מאיפה לקחת את מה שאתה צריך לקחת כדי לעשות את הדבר הנכון -זה לא אומר שאתה אמור בכח ובדם לעשות את הדבר הנכון.זה אומר שכבר תקופה שלא מילאת את המאגר הזה ולא עבדת על מה שאתה צריך לעבוד כדי שיהיה לך.אז בעצם כנראה מדובר בהזנחה. או פשוט הצלחה במידה לא מספקת.אבל אני קיצונית, אחת הבעיות הגדולות שלי. קיצוניות אי-ריאליות ואופטימיות.<</div>Fri, 26 Sep 2014 16:24:00 +0200yoolanda@walla.com (ערסקטן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=439794&blogcode=14206258http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=439794&blog=14206258http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=439794&blogcode=14204917<div align="right" dir="rtl">זה מוכר וזה ידוע ואני לא מרגישה צורך להרחיב המצב היה לא משהו כבר תקופה. אתמול היו התכתבויות של דרכינו לאן ואני אמרתי שעדיף שלא נדרוך ביחד לשום מקום ידעתי שאם נגיד "נפגש ונדבר" או "בריב אי אפשר לסיים" או "נירגע כמה ימים ונראה מה קורה" אז נישאר ביחד ונמשיך לאמלל אחת את השניה אז אמרתי חלאס. אני פותחת לך את הדלת ונלך דרכה ולא נסתכל אחור. אבל היא לא רצתה להתחיל ככה את החג חבל שהיא אמרה את הדבר הזה בחיי מכל ה"לא רוצה להעביר ככה את החג" וה"לפחות תגידי לי שניפגש בשישי ונדבר אחרת אני אהיה אומללה אם אדע שלא" יצא שאני פשוט סגרתי את הדלת שפתחתי לכבודה ולא רציתי כבר. לא רציתי כבר לסיים. לא רציתי "לחשוב על זה בחג" ו"להיפגש ולסיים את זה יפה" אולי זה קרה בנקודה שהבנתי שהיא באמת רוצה שנסיים ולא סתם מילים כמו כל פעם אבל אז קרה הבלתי הפיך. החלטתי שאני רוצה לראות אותה היום לפני החג. ידעתי שאני חייבת. מהרגע שהמחשבה הזו מקננת במוחי היא לא עוזבת ואז חייבים להפגש. אמרתי לה בואי. לא נדבר. רק תבואי. אם לא נדבר לא נריב. תבואי ונהיה ביחד. אבל היא לא רצתה. וידעתי. הכרתי את עצמי ואת השריטות שלי טו</div>Wed, 24 Sep 2014 07:31:00 +0200yoolanda@walla.com (ערסקטן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=439794&blogcode=14204917http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=439794&blog=14204917http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=439794&blogcode=13830456<div align="right" dir="rtl">Gonna do my very best, baby can't you seeGotta put me to the test, take a chance on me ... http://www.youtube.com/watch?v=-crgQGdpZR0</div>Fri, 28 Jun 2013 19:43:00 +0200yoolanda@walla.com (ערסקטן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=439794&blogcode=13830456http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=439794&blog=13830456http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=439794&blogcode=13825130<div align="right" dir="rtl">נמאס.. לעבור כל פעם קושי ולרצות לצמוח ממנו ולהשאר בסוף עם המסקנה ש"החיים הם לא פיקניק" אני מתגעגעת לתקופה שהם היו... מתי הם יהיו שוב. באמת שכבר לא אכפת לי מכלום</div>Sun, 23 Jun 2013 18:11:00 +0200yoolanda@walla.com (ערסקטן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=439794&blogcode=13825130http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=439794&blog=13825130