http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=438810heCopyright 2026 Bluefish13. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=438810http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=438810&blogcode=12451350<div align="right" dir="rtl">ואו היום אני בת 17 נכנסתי לפה במקרה,זה כזה מוזר. הקמתי את הבלוג הזה בכיתה ו' גיל 12? המספר שלו בהתחלה היה 229699 משהו כזה.אחרי זה העברתי מספר בגלל ריב. עברתי אם הבלוג הזה כל כך הרבה תקופות,אני זוכרת כמה שהאתר הזה היה באופנה.מפגשי ישראבלוג שאף פעם לא הייתי בהם,פריקים,אימואים,אהבה ראשונה,משברים,שמחה.. כל כל הרבה חוויות. הלוואי וכל הקטעים בבלוג היו עדיין קיימים,אבל הם לאכל כך חבל!! אני זוכרת הייתי פה עוד שכיואב מאור היה בן 15-16,ולפני שהוא הוא הפך לסלב גדול ופוץ אחרי האח הגדול. הבלוג מעלה לי הרבה זכרונות,ואו זה כיף לחזור לכתוב,אבל זה לא כיף לכתוב לעצמי. אני זוכרת תמיד אמרנו 'אני כותב בשביל עצמי' אבל רצינו רצח מלאמלאמלא תגובות. אני זוכרת שאני הייתי הראשונה מבין כל החברים שלי שפתחו בלוג,כי הטרנד נכנס בכיתה ז'. אני זוכרת את ישראבלוג לפני שנענע קנו אותו. אני זוכרת את ישרבלוג כשהיו מנוי פרו,וכולם רצו אותו. אני זוכרת את ישראבלוג עם השרתים הישנים והאיטיים. טוב בלוג.ביי ביי נתראה עוד כמה שנים טובות. _____עריכה,מצאתי משהו שכן נשאר מהבלוג. משהו שכתבתי,ואני בדרך כלל לא מסוגלת לקרוא</div>Mon, 25 Apr 2011 03:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (Bluefish13)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=438810&blogcode=12451350http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=438810&blog=12451350http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=438810&blogcode=10958999<div align="right" dir="rtl">....</div>Sun, 14 Jun 2009 00:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (Bluefish13)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=438810&blogcode=10958999http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=438810&blog=10958999http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=438810&blogcode=10947217<div align="right" dir="rtl">אם היה עליי לספר על היום הכי הזוי שלי,הייתי מספרת על היום. *רינג רינג רינג* הטלפון של הבית מצלצל בערך כבר 6 צלצולים ואני לא עונה,התעוררתי בשינה עמוקה בגלל הצלצולים האלה וחזרתי להכרה והפעלתי את ההגיון. 'הרי שמתי את הפלאפון שלי על שקט,ואם אף אחד לא עונה אז אין אף אחד בבית!זה אומר שסבתא מצלצלת אליי לשאול מה שלומי' חשבתי לעצמי,ופקחתי את עיני ובדקתי את הפלאפון שלי. '17 שיחות שלא נענו' '4 הודעות התקבלו' כ"כ צפוי,כמו בכל בוקר רגיל שאני לא באה לבצפר כמו תמיד עברתי על השמות שיחות מנסטי,ויגו,אמא,סבתא,מספר לא ידוע הודעות מויגו ונסטי. עברתי מהר על ההודעות ובדקתי מתי צלצלו אליי לאחרונה סבתא שלי,לפני בערך כ-2 דקות,צילצלתי אלייה חזרה. 'הפלאפון שלי היה על שקט,וחשבתי שיש מישהו בבית ולא עניתי לטלפון' 'בסדר,קמת כבר?' 'הערת אותי כרגע!' 'אה.. נכון,נסטיה ליד הדלת שלך' 'מה? מה היא עושה שם?' *הולכת במקביל לדלת ובודקת דרך העינית רואה ראש שחור יושב ושומע מוזיקה 'לא יודעת,היא אמרה שהיא באה ללמוד מתמטיקה' פותחת בינתיים את הדלת וויגו קופצת בשמחה על הדלת הנפתחת 'אה.. טוב.. בסדר.. ביי' ומנתקת בדיק</div>Wed, 10 Jun 2009 18:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (Bluefish13)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=438810&blogcode=10947217http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=438810&blog=10947217http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=438810&blogcode=10832961<div align="right" dir="rtl">נמחק</div>Sat, 09 May 2009 12:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (Bluefish13)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=438810&blogcode=10832961http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=438810&blog=10832961http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=438810&blogcode=10797138<div align="right" dir="rtl">יום העצמאות,ת'אמת היה אחלה (: היום התחיל ב7 בבוקר שצלצל השעון המעורר,הלא מעיר במיוחד אנשים אחרים.אבל המאוד מעיר אותי. הנה השעון מעורר: כן,זה באמת מעיר אותי! נסו לקום בבוקר מפלאפון צורח,טחחח. ישר עושה חשק למות שמעתי את אמא שלי קמה ואמרתי לה שאין לי כח ללכת ובמילא לא לומדים,היא אמרה לי שאעשה מה שבא לי. שאלתי אותה שוב,שוב אמרה שאני אעשה מה שבא לי. שאלתי אם אני אוכל לצאת בערב,היא אמרה שאני אעשה מה שבא לי,אז המשכתי לי לישון. כעבור 5 שניות הפלאפון התחיל לזמר לו FUCK ME , ונסטי צילצלה אליי. כיביתי את הפלאפון,כעבור דקה הבנתי שזה לא יפה וסתם שמתי על שקט (: אחרי זה הבנתי שזה גם לא יפה אז שלחתי סמס בנוסח 'אני לא באה היום אני עייפה,עזבי אותי' היא התחרפנה ושלחה עוד 25 סמסים אבל הפלאפון היה על שקט,ועוד אנשים המשיכו להציף אותי בסמסים. ב10 קמתי,הפלאפון המשיך להתריע שיש שיחות שלא נענו וסמסים |גאד אנשים תפסיקו לחפור על הבוקר!| הלכתי למחשב כמו תמיד,ב11 הייתה צפירה נעמדתי,ואז נפלתי אז המשכתי לשבת ולהסתכל מהחלון. אחרי זה העברתי יום רגיל לחלוטין תכננתי מה אני אעשה היום,דיברתי עם ד</div>Wed, 29 Apr 2009 15:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (Bluefish13)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=438810&blogcode=10797138http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=438810&blog=10797138http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=438810&blogcode=10783294<div align="right" dir="rtl">קרדיט לדינה על הכותרת 3&gt; טוב,סוף הוא התחלה של משהו אחר הרי לא? מקווה שמשהו חדש יצוץ בהמשך (: אחרי כל העידודים,שיכנועים של כולם,ועכשיו אחרי שחזרתי מדאב D: אני בטוחה בעצמי,והכל הולך להיות טוב D: תודה לכל אלה שהיו איתי ועודדו אותי 333333&gt; |יש כ"כ הרבה אנשים שאין סיכוי שאני אזכור את כולם סורי "^^| אבל תודה לכולכם D: אני מנסה לשמור על רגע האושר הזה כמה שיותר,הלוואי והייתי מקפיאה אותו.כי אם אני אחזור למצב שהייתי בו בבוקר ואתמול,זה לא יגמר בטוב.|בסימנים כחולים על היידים והרגליים שלי,מבעיטות ומכות ואנשים.ותאמינו לי שהפעם זאת לא רק ויגו] בכל אופן,החיים אחלה,ולפעמים קורים דברים כדי שנלמד מטעויות או טעימה קטנה מהעתיד,צריך להתגבר ולהמשיך הלאה.[מסקנה ממילותיה של נטלי ] כמו תמיד הסרקזם חוגג גם במצבים קשים. אז הנה טעימה נננהנהנהנה בנננההההנהנהנהנה,בלופיש ועוד שטויות. אני אינפטילית ברמות,חסרת טקט,אנטיפטית ואוגאיסטית!DEAL with this ומי שחי עםזה כל החברים הכי טובים שלי שהיו איתי ברגעים קשים,ואוהבים אותי כמו שאני. אז 3333333333&gt; כן,עבר רק יום וחצי אבל התחושה שכיאלו</div>Sat, 25 Apr 2009 15:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (Bluefish13)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=438810&blogcode=10783294http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=438810&blog=10783294http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=438810&blogcode=10774573<div align="right" dir="rtl">אממ.. זה בלוג,אני אנה,וזה כבר לא אותו מקום שהיה פעם. אני זוכרת את הימים עוד לפני שהחלפתי את מספר הבלוג 229690 אם זכור לי נכון המספר משהו כזה.. סוף כתה ו' תקופה לא נחמדה,ובדרך כלל אני חוזרת בימים קשים כשאין עם מי לדבר,כשאף אחד לא מבין.אבל עכשיו נדמה לי שאפילו דף ריק באינטרנט לא יבין אותי. לכן אני נוטשת אותו לעת אתה אבל אני תמיד זוכרת אותו. יהיה טוב- כמה שאני שונאת את המילים האלה,אבל יהיה טוב. הייתי פה.אני עוד אחזור כשאני אהיה מקורית ויהיה לי כח. פיס אנד לאב באמת שעזבו אותי אם אין לכם מה להגיד...</div>Wed, 22 Apr 2009 23:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (Bluefish13)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=438810&blogcode=10774573http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=438810&blog=10774573http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=438810&blogcode=10653821<div align="right" dir="rtl">=] כי אין מילים לתאר זאת</div>Sat, 21 Mar 2009 11:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (Bluefish13)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=438810&blogcode=10653821http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=438810&blog=10653821http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=438810&blogcode=10637404<div align="right" dir="rtl"> -נמחק- כי אני מרגישה פאתטית.. ועכשיו הכל יותר טוב או בעצם,מעולה!</div>Sun, 15 Mar 2009 20:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (Bluefish13)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=438810&blogcode=10637404http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=438810&blog=10637404http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=438810&blogcode=10598931<div align="right" dir="rtl">..."וכשבעצם חשבתי שהכל טוב,הסתבר שזה הפוך.הייתי עיוורת מהאושר שגרם לסבל לאחרים. הייתי עסוקה בעצמי ולא חשבתי על אחרים,בשביל כמה זה נושא לצחוק ובשביל כמה זה כל החיים.אין ביכולתי לעשות כלום,אני רק רוצה שעיוורון האושר יחזור,או שבעצם לא אדע את ההרגשה של הסבל.אין ביכולתי לעשות כלום ואת האמת? הייתי מעדיפה להשתכר עד איבוד חושים ולא לזכור דבר,ובזמן הזה לחלום על חיים מושלמים.תמיד קראו לי פסימית אלה שהכירו אותי טוב,אמרו שאני לא ידועת ליהנות מאחורי המסכה של הצחוק והסרקזם.ידעתי טוב מאוד שהייתי שקועה ברחמים עצמיים,געגועים,שנאה וחיפוש אחר משהו לא קיים.אחרי שמצאתי את זה הרגשתי אופטימיות,אבל בעצם השמחה שלי גורמת לסבל של האחר.באמת שלא רציתי שזה יקרה,באמת שלא ככה.." שתקתי לשנייה בלעתי את הדמעות שרצו לפרוץ והמשכתי "כמו בסרט ההוא שראיתי פעם,כאשר הגיבורה יכלה להגשים את המשאלות שלה אבל כאשר ביקשה משאלה כדי שיקרה לה משהו טוב,לבן אדם אחר קרה משהו רע כאילו הגורל גזל זאת ממנו ונתן לה. " "אז זה בעצם הכל? " היא שאלה בלגלוג,הביטה בעיני וישר התחמקתי ממבטה "לא, " עניתי לה,לא צפיתי שהיא תשאל זאת ממני,לא בטון כזה,לא</div>Thu, 05 Mar 2009 13:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (Bluefish13)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=438810&blogcode=10598931http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=438810&blog=10598931