http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=438343heCopyright 2026 *+*amiti*+*. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=438343http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/43/83/43/438343/misc/10462696.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=438343&blogcode=8074972<div align="right" dir="rtl">וזה הסוף. אז קודם כל, אני סוגרת את הבלוג מסיבות אישיות. אני עדיין אגלוש בישרא.. אם, אני רוצה לציין: אני הגזמתי בפוסט הקודם. אני עשיתי רושם של ילדה שמתעללים בה, אבל אני בעצם לא.... אני ילדה עם חיים מאושרים, שיש לה נפילות..... יש לי חדר ענקי, משפחה אוהבת ודואגת, חברים שתמיד מוכנים להקשיב. כאשר אני פגועה, אני מגזימה בתגובות שלי. בפוסט הקודם, אני לא ציינתי שלא היתנהגתי ממש כמו מלאך. אני צרחתי, וקיללתי, ובאמת שבטעות, שברתי. המון אנשים נפגעו מהפוסט הזה, והחלטתי שאני שומרת מעכשיו את כל מחשבותיי ואת מה שאני מרגישה, ליומן. אני אתחיל יומן, ועליו אף-אחד לא יסתכל, ויציץ. אז רק רוצה להגיד שאני מתנצלת עם משהו נפגע מהפוסט, אני באמת מצטערת. אז בפעם האחרונה: עמית. </div>Sat, 01 Dec 2007 20:12:00 +0200amiti_18@walla.com (*+*amiti*+*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=438343&blogcode=8074972http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=438343&blog=8074972http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=438343&blogcode=8055460<div align="right" dir="rtl">היום , עכשיו, למדתי מה שתיי המילים האלו אומרות. אני כל הזמן צריכה לשמור על החדר נעול, כי אני מפחדת שפתאום אמא שלי תבוא לצעוק עליי. בבית של אבא, גם. אני נועלת את הדלת בחדר, כי באים ולוקחים את הבגדים שלי, את הדברים שלי, את הדברים שלי! אין לי שום בעלות על שום דבר. אני חיה בבית שהמילה שלי, היא מילה של זבוב, שדבוק על הקיר. זה מה שאני. זבוב על הקיר. רבתי עם אחותי, היא לקחה לי בגד גוף שהיה לי שהייתי בתחרות הארצית. היא לקחה בלי רשות. ביקשתי אותו בחזרה, אחריי שהיום בבוקר הישתמשתי לה בשפתון, שנראה בדיוק כמו שלי. אז אמרתי לה שאני רוצה אותו בחזרה, כי הוא שלי, הוא מזכרת, ועם אני לא יכולה אפילו להישתמש בשפתון שלה, למה שאני אתן לה את הבגד?.... אז לקחתי אותו בחזרה מהחדר שלה. היא אתחילה לצרוח, ואמא שלי עלתה למעלה, ולקחה לי אותו מהיד, והצליפה בי עם הבגד גוף, על העין. אחר-כך היא צרחה שהיא רוצה "בת-שפוייה". היא העיפה אותי לחדר, (אני לא יודעת עם היא היתכוונה, אבל היא סרטה אותי ביד) כל כך קשה לי בזמן האחרון. עם ההורים שפתאום נפרדים, הם אומרים :" מה?!, למה את עדיין בוכה? עבר כבר זמן. " </div>Thu, 29 Nov 2007 18:08:00 +0200amiti_18@walla.com (*+*amiti*+*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=438343&blogcode=8055460http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=438343&blog=8055460http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=438343&blogcode=8017404<div align="right" dir="rtl">מה קוקקוקורה אנשושים?! מה אתם אומרים על העיצוב החדש?! באנגלית היה ממש כיף! 97!!!!!!!!! בעובודה שכלום עשו שבועיים, ואני עשיתי ביום אחד! חעחעחע! העצלנות כן מועילה! יש לי משחק כדורעף הראשון ביחד עם הח'!!!!! הלפ מי! יאללה ביי !!!!! </div>Sun, 25 Nov 2007 15:05:00 +0200amiti_18@walla.com (*+*amiti*+*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=438343&blogcode=8017404http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=438343&blog=8017404http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=438343&blogcode=7950721<div align="right" dir="rtl"> תגידו, אתם בכלל זוכרים את הסיפור הזה?! אני כן.... אם אתם קוראים חדשיפ, ולא מכירים את הסיפור, ברשימות למטה יש קישור לכל הפרקים. אז לקוראים הותיקים: עברתי על כל הפרקים, ושיניתי שצליל בכיתה ז', ולא בכיתה ו'. מוכנים להתחיל? קדימה! מארועי הפרק הקודם: צליל שלנו חזרה מהדייט הכי חלומי שהיה לה אי-פעם, ולא לישכוח שהייתה לה את הנשיקה הראשונה שלה!!! היא מאוהבת לחלוטין! ואלון? רק ידיד טוב.... ירדן יכולה לשמור אותו, מצידה. ועכשיו: לפרק.... - Dear diary: היום בבית-הספר, ראיתי את אור מחכה לי ליד השער, והוא החזיק דובי קטן, עם לב שכתוב אי לוב יו. אני: "וואו! תודה! זה ממש מתוק =]" אור: כמוך. היה לי ממש כיף אתמול. אם, צליל, אני:"מה? אור:" יש לחבר טוב שלי מח' מסיבה, ההורים שלו בסוף שבוע מחוץ לישוב, וחשבתי אם את אולי רוצה לבוא איתי." אני: "בטח! אני אשאל רק את ההורים שלי. מבחינתי זה בסדר גמור!" אור:" טוב בובי.. בואי ניכנס לכיתה, אני חושב שהיה צלצול." אני:" אם, אור? יש לי שאלה" אור:" כן?" אני:" אני ואתה עכשיו, אם, חברים?" אור:" את רוצה שניהיה חברים?" לא ידעתי מה לענות... א</div>Sun, 18 Nov 2007 14:49:00 +0200amiti_18@walla.com (*+*amiti*+*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=438343&blogcode=7950721http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=438343&blog=7950721http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=438343&blogcode=7934905<div align="right" dir="rtl">סורי שלא עידכנתי, פשוט לא הרגשתי צורך..... גם לא היה לי כל כך מה, עד עכשיו: אני אצל אבא שלי, ביחד עם האחיות שלי נגה ומאיה. אז רבתי עם נגה, כי היא האשימה אותי בזה שהיא הכינה שלט לחדר, ושציירתי עליו... וזה לא נכון! מאיה ציירה עליו, והיא גם אמרה שהיא עשתה את זה.... אז נגה האשימה אותי, ואחריי שמאיה אמרה שזאת היא, אמרתי לה שעם היא לא תגיד סליחה, אני לא אהיה חברה שלה. (היא רק בת 5...) אז היא אמרה לי סליחה, ופרשה את ידייה לחיבוק, אז ירדתי מהכורסה, וישבתי על הריצפה, ובטעות ישבתי לנגה על המחברת קומיקס ותלשתי דף. ממש בטעות! אני מבטיחה! אז אמרתי לה סליחה, והיא התחילה לקלל אותי, והיא בעטה בי, אז היתעלמתי ממנה. וזה שלא הרסתי לה את כל המחברת, אפילו לא הרסתי כלום למען האמת, אלא זה שזאת מחברת ספירלה גדולה, ותלשתי דף. והיא כותבת רק בצד שמאל של המחברת. זה לא כאילו שאי אפשר להדביק עם דבק את הדף, ליד איפה שהוא ניתלש!!!!!!!!!!!!!! אז בכל מקרה, היתעלמתי ממנה. גם שיחקתי עם מאיה, אז כבר לא שמתי לב אליה, שהיא קיללה אותי. אז כמו שכלבן אדם שונא שמיתעלמים ממנו, היא עשתה משהו לגביי זה. היא היתקשה לא</div>Fri, 16 Nov 2007 15:38:00 +0200amiti_18@walla.com (*+*amiti*+*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=438343&blogcode=7934905http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=438343&blog=7934905http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=438343&blogcode=7847041<div align="right" dir="rtl">סליחה שלא עידכנתי, שפוט לא היה לי איך..... אם, טוב, אני לא חושבת שאני צריכה להגיד סליחה, אז לא משנה כבר... אין לי כוח למחוק את זה.... אז היום, אני רוצה לדבר על ניושא מאד מאד חשוב. פרואנה ומיה. עכשיו, לכל מי שלא יודע מה זה, אז הפרושים בשפת בלוג: פרו אנה ומיה עידודאנורקסיה ובולימיה. אני במקרה, מיהיא מבלוג אחד של פרו אנה נכנסה לרשימת קוראים שלי, ולא הכרתי אותה, אז נכנסתי לבלוג הזה. ואני ראיתי את הפוסט האחרון שהיא כתבה: (הקטע הזה לקוח מתוך בלוג של אנורקסיה) אנורקסיה אהובתי בפגישה היום עם הדיטאנית, דיברנו בעיקר על כמה אכלתי... לא רציתי להראות חשודה אז הורדתי טיפה מהתפריט הרגיל שקבענו ואמרתי שהשמטתי כמה וכמה קלוריות, אבל שאני רוצה להשמין ושאני רוצה להחלים. אחרי הפגישה נסעתי לי להנעתי לפארק והתחלתי לרוץ. רצתי במשך חצי שעה והתעלפתי. איזה גבר מטופש שעבר ליד הרים אותי לספסל ובמזל הצלחתי לשכנע אותו שלא לקרוא לאמבולנס!!! אז ישבתי עד שהוא התרחק והמשכתי לרוץ עוד שעה. הרגשתי ממש טוב אז הלכתי ופינקתי את עצמי בפרוסת לחם קל עם גבינה 3 אחוז. לא, אני לא חושבת שהיא יפה. אני לא א</div>Mon, 05 Nov 2007 21:43:00 +0200amiti_18@walla.com (*+*amiti*+*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=438343&blogcode=7847041http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=438343&blog=7847041http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=438343&blogcode=7795131<div align="right" dir="rtl">טוב, אני ממש מצטערת שהייתי עצבנית עלייכם..... זה לא היה בכוונה... את חלכחם זה אפילו הצחיק... (אהמאהמ עמית!!) אז לא.... לפניי שכתבתי את הפוסט הזה, הייתי בבלוג של עדי. (זאת עדידס, אבל אני לא קוראת לה ככה יותר, מיד תבינו למה...) והיא כתבה שם על ילדה אחת שעיצבנה אותה, ילדה אחת מכיתה ו'. במשך הזמן שקראתי את הפוסט, חשבתי שהיא תכתוב מי זאת, או לפחות משהו כמו :"עמיתוש דברי איתי!!" כי אני הייתי כותבת את זה, ועובדה שהיא כתבה את זה בעבר. אז מה היא כתבה במקום?! הינה ציטוט: " אני קוברת את עצמי באדמה ולא חוזרתתתת.. נמאס לי!.. ואל תישאלו מי זאת כי אני לא עומדת לספר. [גם לא לכן, עמית ועמית שאני יודעת שאתן לא תגלו.]" סליחה?! כאילו, אתם יודעים כמה היתקרבתי אליה? נגיד, אתמול, בבית הספר, אמרתי לה שלמה היא לא משתפת אותי בדברים שקוראים לה, כי אני משתפת אותה בהכל. אז היא אמרה לי שפשוט אין לה במה לשתף אותי.... אז בסדר. מה, זה רע שהכל טוב? ממש לא... אז שמחתי בשבילה. אבל לא לספר לי בכלל על אותה ילדה, ועוד לכתוב את זה בבלוג שאין לה כוונה אפילו לתת לי רמזים עליה?! ואולי לא תבינו למה אני כועסת</div>Tue, 30 Oct 2007 16:28:00 +0200amiti_18@walla.com (*+*amiti*+*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=438343&blogcode=7795131http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=438343&blog=7795131http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=438343&blogcode=7789144<div align="right" dir="rtl">גוד, מה זאת לעזזל הכותרת הזאת?! טוב, עזבו! עזבו אמרתי לכם! שיו, אתם מה זה חופריים! לא ידעתי מה ליכתוב, אז חירבשתי! הינה, אמרתי את זה! אז מה עכשיו? תיקחו אותי לכלא?! אה, לא?! אתם חושבים שאני משוגעת?! לא, אני פשוט רוצה ליתקוע לה/ו מזלג עד אמצע הבטן, ואז שהיא/הוא תמות/ימות בייסורים! כן! זה מה שאני רוצה! אה, לא?! זה לא מוצא חן בענייך?! אז יש פה איקס, או חזור, מה שבא לך! כן! את/ה! דיברתיי אלייך!!! למה?! את/ה עוד מעיז/ה לישאול אותי למה?! אני אגיד לך: כי, אם, אה... בא לי! זה למה!!! אז ברגע שאת/ה מסיים/ת לקרוא את הפוסט הזה, את כותבת לי תגובה עכשיו, או שאני אתפלץ! למה?! שוב למה אם השאלות המפגרות האלה?! כי אני פה, על סף התמוטתות (או איך שלא כותבים את זה....) ואת/ה בסבבה שלך!!! יושב/ת ולא מגיב/ה לי!!!!!!!!!1 יאללה, קדימה! להגיב!!!!!! מה לכתוב?! אין לי מושג!!!!! תחשוב/י לבד! מה אני? המוח שאין לך?! סליחה?! איך קראת לי?&lt;! אה.... אז הינה אלייך בחזרה! אני אתקע לך מיטרייה בטחת לכבוד החורף כל כך עמוק, שלא תצליח/ להוציא אותה, שיהיה גשם, תיצתרך/י לחרבן כדיי שהיא תיפתח! אז הבנת?!</div>Mon, 29 Oct 2007 20:21:00 +0200amiti_18@walla.com (*+*amiti*+*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=438343&blogcode=7789144http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=438343&blog=7789144http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=438343&blogcode=7759229<div align="right" dir="rtl">היי מה קורה? כן, שוב אין לי מושג מה מצב הרוח שלי. עכשיו תיראוו, היה לי שיעורי בית לכתוב סיפור להבעה, עם מילות סיבה/קישור. אז כתבתי סיפור, ועכשיו, שהקראתי אותו לנגה ואבא שלי, נגה בכתה. אז הינה הסיפור: האם אוכל לעוף "האם אוכל לעוף?" שאל תומי. "מדוע תרצה לעוף?" "אני ארצה לעוף, משום שאני רוצה ליהיות חופשי בשמיים, לברוח מכל הרע שבעולם, ומכייון שרק ציפורים ופרפרים מגיעים לשמיים, אני רוצה להגיע לשם גם כן.בדרך זאת אני לא אוכל לראות את כל הבעיות, הרוע והשחיטות שבעולם שלנו." "אבל תומי, לשם מה אתה רוצה לברוח? אינך יכול לברוח מבעיותך, בצורה שכזאת לעולם לא תוכל להיתמודד מולן לבדך. האם זה מכיוון שהילדים בבית הספר מציקים לך?" אל אבא. "לא" "האם זה משום שאחותך הגדולה עפרי בצבא, ןלא תוכל לראותה כל היום?" מובן שלא!" "אז למה?" "מפניי שתמיד חלמתי על מקום שהוא רק שלי! שלעולם לא יהיה שם סבל, בעיות וכאב." "מאיין הרעיון הזה, לעוף לשמיים? זהו רעיון אווילי וכולם יודעים שבני אדם לא יכולים לעוף!" אמר אבא בגיחוך. "ומתיי תראה אותנו, בני משפחתך? וכמה זמן תישאר שם בשמיים?" "כמה זמן שי</div>Thu, 25 Oct 2007 22:24:00 +0200amiti_18@walla.com (*+*amiti*+*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=438343&blogcode=7759229http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=438343&blog=7759229http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=438343&blogcode=7708923<div align="right" dir="rtl">טוב, עכשיו אני כותבת מהמחשב הנייד של אבא שלי. תנסו להבין איפה אני? כן... אני אצל אבא שלי. גם ביום ראשון הייתי אצלו, גם ברביעי ובסוף שבוע הזה. יש לי כבר 3 לילות ברציפות את היום שההורים שלי הודיעו לי ולאחיות שלי. אני מרגישה ממש אומללה. בבצפר אני עושה הצגות שהכל בסדר, החיוך מזויף, הצחוק מזויף, ולמה? בגלל שלפעמים פשוט אני חושבת שלאנשים נמאס ממני כבר. נמאס להם לשמוע ממני, נמאס. עכשיו אני שומעת באייפו שיר אחד של מירי מסיקה, (כן, אני יודעת מה אתם חושבים...) שקוראים לו "טיפה טיפה" עכשיו, השיר עצמו לא קשור למצב, אבל הוא מעודד אותי משום מה... אני עכשיו במין מצב כזה של שמחה, ואז רגע של עצב. בזמן שלא עידכנתי, הייתה בת מצווה ללי ולחן, ולמוחורת ליעל. יה ממש קורע אצל לי וחן! עדידוש: "tow hands babie" אוי אני מת עלייך עדידס! טוב, מה לעשות עכשיו? מה אני צריכה? את מי אני צריכה? תעזרו לי בבקשה! וזה מ שאני מרגישה עכשיו: ןטגעכפןרעכו'רעמףםשוחכיםעיקםאעי]םאעןק! ועכשיו זה אומר בשפה שלי: קקה קקה קקה קקה! פעם קרה לכם שממש לא היה לכם מושג מה אתם מרגישים?! אז זה ממש קורה לי עכשיו! ארררררר!!</div>Fri, 19 Oct 2007 15:42:00 +0200amiti_18@walla.com (*+*amiti*+*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=438343&blogcode=7708923http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=438343&blog=7708923