<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>הלל בן-שחר</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=438244</link><description>&quot;גַּם כִּי-אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת, לֹא-אִירָא רָע כִּי-אַתָּה עִמָּדִי;&quot;</description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 Woland. All Rights Reserved.</copyright><image><title>הלל בן-שחר</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=438244</link><url></url></image><item><title>אז כנראה שמוחקים ומתחילים מההתחלה.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=438244&amp;blogcode=12892253</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;כוס - פאקינג - עמק!!!!!!

עד שהצלחתי להלחין משהו שיצא טוב, באמת טוב, אפילו מעולה
לא הצלחתי לכתוב שום דבר שקרוב ללהיות מתאים עבורו.
כתבנו ביחד פאקינג 8 בתים, שבאמת יצאו טוב, אבל פשוט לא מתאימים בכלל לאווירה של השיר!
אז מה לעשות עכשיו? פשוט להזיז את השיר הנהדר הזה הצידה, ולכתוב משהו שמתאים יותר.
אוף אוף אוף אוף אוף.

מה שכן, עכשיו זה אומר שיש לי מילים ממש טובות לשיר אפל ומגניב יותר שאני אוכל לכתוב בעתיד הקרוב,
וזה דווקא קוסם לי מאוד. בא לי לכתוב שיר דום-דת&apos; אפל וכבד, עם קטעים פחות מלודיים ורכים.
אני חושב שזה יסתדר הרבה יותר טוב עם כל הפעלים הרצחניים בשיר ההוא.
להתאים מילים למוזיקה פתאום הרבה פחות נוח לי מלהתאים מוזיקה למילים.
מה נהיה ממני? פעם הייתי איש של מילים! עכשיו אני איש של מוזיקה?
אל תבינו אותי לא נכון, זה היה יכול להיות טוב - בהנחה והייתי ברמה גבוהה!
אני לא מוזיקאי מחונן או משהו כזה, לא למדתי תאוריה ואני לא מנגן מהר בטירוף...
זאת אחת הסיבות שאני יותר בכיוון של דום מטאל - זה מטאל, אבל ב-slow motion, מתאים לרמת הנגינה שלי.
כמובן שאני חושב שזה ז&apos;אנר מדהים ומעניין, כן&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 25 Nov 2011 01:55:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Woland)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=438244&amp;blogcode=12892253</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=438244&amp;blog=12892253</comments></item><item><title>אני שונא צבא.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=438244&amp;blogcode=12838966</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אין דבר ששובר אותי יותר מלראות את כל הבנות שהתגייסתי איתן משוויצות בעובדה שהן הולכות לכנס משתחררים.
בחיי שזה מרתיח לי את הדם. למה הן שנתיים ואני שלוש? כוס אמא של המדינה הזאת, למה אני צריך לקפוא במקום עוד שנה שלמה?
אני לא חי בסרט שהתפקיד שלי שווה משהו או תורם למשהו. הוא לא. מלכתחילה ידעתי שאני לא שואף לתרום בצבא. רק לבוא, לעשות את שלי וללכת.
ממילא לא היה לי סיכוי למצוא שום דבר שמעניין אותי במסגרת הרקובה הזאת. מה, קולנוע? מוזיקה? בחיים לא היה לי סיכוי להתקבל למשהו שקשור בזה,
וגם אם כן, אני לא מספיק מקצועי בתחומים האלה כדי לעשות בהם משהו, אז לא הייתי שורד.

אני מקווה שיכנס עוד אחד חדש למדור, כי אני כבר מתחיל להרגיש שחוק מכל הזובורים וההנפצות שמפילים עליי פתאום ואין אף אחד אחר שייקח אותם.
נמאס לי, באמת שנמאס לי. אני רוצה להשתחרר, לעבור לדירה משלי, לחיים משלי, אלו שתמיד רציתי.
גאד.
אני אעבור לדירה קטנה, עם או בלי מיכל, אמצא איזו עבודה ואתחיל לחסוך כסף לרישיון. ברגע שיהיה לי רישיון אולי אני אחזור הביתה,
אמצא לי איזו עבודה ואוטו קטן וחסכוני ואתחיל לחסוך באמת לטיול. ז&quot;א, בהנחה ואני א&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 30 Oct 2011 00:08:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Woland)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=438244&amp;blogcode=12838966</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=438244&amp;blog=12838966</comments></item><item><title>פסיכולוגיה בשקל - לבטים ותהפוכות לפני השינה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=438244&amp;blogcode=12800726</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אז אני ומיכל כבר חודש ובערך עשרה ימים ביחד.
כיף לי איתה, באמת שכיף לי. היא חמודה ומצחיקה וחכמה,
ואלוהים שישמור אותי, היא אוהבת מטאל. לא וואנאבי, באמת אוהבת.
צריך רק להכיר לה קצת להקות.

אבל אני לא יודע למה, יש לי תחושה מוזרה.
עכשיו, כשאני לבד בבית, יושב מול המחשב וטובע במחשבות של עצמי,זה מרגיש כאילו אני עושה טעות.
למה טעות? כי זאת לא ענבל.אבל מה, עכשיו כל אחת שאני אהיה איתה [ומן הסתם היא לא ענבל] תהיה טעות?
לא. אני לא צריך עוד ענבל. יש סיבה שנפרדנו. זה לא עבד בינינו. זה נתקע. זה גסס. זה נגמר.

אולי אני מרגיש ככה דווקא בגלל שאני מפחד שזה יחזור על עצמו. יצאתי לחופשת סוכות, חופשה של שבוע,
וברובה אני אהיה עם מיכל. זה לא רע, זה מעולה. זאת אומרת, אני קבעתי את זה ככה.
יהיה לי ערב אחד או שניים שאני אוכל לפגוש את החבר&apos;ה מכפר סבא, וזה אולי מה שמפחיד אותי.
ששוב אני אאבד אותם. שאני אשקע יותר מידי בקשר הזה ואאבד את הכל מסביב.

אז לא, אני מגזים. ערב אחד בשבוע זה בהחלט די והותר בשביל להרגיש את החבר&apos;ה,
והמנה הזאת יכולה להספיק גם לחודש אם היא מספיק איכותית. וחוץ מזה, כמה ימים אחרי זה מת&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 13 Oct 2011 04:51:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Woland)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=438244&amp;blogcode=12800726</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=438244&amp;blog=12800726</comments></item><item><title>מערבולת.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=438244&amp;blogcode=12737733</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;בחיי.
אני מנסה לדבוק במה שאמרתי פה פעם, שאני לא
מוחק שום דבר וכותב את כל מה שעולה לי לראש,
אבל זה כבר מזמן לא ככה.

משהו מצחיק שחשבתי עליו עכשיו - כשאני כותב,
אני מנסה לכתוב ככה שהשורות יהיו באותו אורך,כדי שזה יראה טוב.
מן הסתם, שורה אחת ארוכה ושורה אחת קצרה זה
משהו שצורם בעין, והאמת - אותי אישית קצת מבאס לקרוא שורה ארוכה ממש ואז פתאום,שורה
שמורכבת
משתי מילים.

תודו שיש בזה משהו.
ובתכלס, אני מניח שלא רק אני עושה את זה.
מה שהכי מצחיק בעניין, זה שאני עושה את זה כבר
המון שנים, ורק עכשיו חשבתי באמת לכתוב -על- זה.

אז כן, מערבולת.
הזוי שאהרון, הסולן של Shredhead, הוא החבר של אחותי. כרגע לפחות.
לפני כמה ימים הוא ישב אצלי בסלון וראה
אותי מתקתק במחשב, ושאל אותי אם יש לי יומן.
יומן. עאלק.
טוב, אני מניח שזה סוג של יומן. בערך.
יומן שמתפרש על שני בלוגים ואיזה חמש שנים.
גאד, חמש שנים.
ואני עוד שנייה שנתיים בצבא.
פאק, פאק, פאק, פאק, פאק, פאק.
זה כל-כך בלתי נקלט. אשכרה עברו פאקינג
שנתיים מיום הגיוס המזדיין שלי, ואני מרגיש כאילו בקושי עברה חצי שנה.

ושוב, אני מפספס את הנו&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 10 Sep 2011 02:05:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Woland)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=438244&amp;blogcode=12737733</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=438244&amp;blog=12737733</comments></item><item><title>יהיה מוגזם להגיד</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=438244&amp;blogcode=12734364</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;שבא לי להופיע עם Distorted ו-System Devide?&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 07 Sep 2011 23:58:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Woland)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=438244&amp;blogcode=12734364</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=438244&amp;blog=12734364</comments></item><item><title>יום הולדת עשרים.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=438244&amp;blogcode=12726973</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;פאק.

ההופעה, אגב, הייתה ככה-ככה.
כאילו, אם נוריד את הפאשלות שהיו שם, היה דווקא אחלה.
אבל כן היו פאשלות, וזה היה נורא מפדח. מזל שזה קרה במקום כזה מול יחסית מעט אנשים.
אבל מה שכן, לפחות זרם לי לדבר עם הקהל. זה היה מעולה.
הפעלתי אותם, צעקתי איתם, ירדתי מהבמה עם המיקרופון... פשוט אדיר.
להופיע זה כיף.

אחרי ההופעה מישל התקשרה.
היא פשוט מכניסה אותי לבלבול מעצבן ואני לא ידעתי מה לעשות עם זה.
היא דיברה איתי וזה בהחלט נשמע כאילו היא רוצה שיהיה בינינו משהו.
כאילו, הפגנת האיכפתיות הזאת לא הייתה יכולה להתפרש באופן שונה.
ועוד אחרי השיחה שהייתה לנו, על כמה שזה לא מתאים שזה יקרה וכמה שאין לזה באמת סיכוי...
אולי העובדה שהייתי שתוי עזרה לזה לקרות. אמרתי לה שאם היא לא יכולה להחליט אם היא רוצה קשר או לא,
אולי עדיף שהצד השני יחליט את זה בשבילה. החלטתי שלא. היא התבאסה, אפשר היה לשמוע את זה על הקול שלה.
זה היה חסר סיכוי בכל אופן.

למחרת מיכל באה אליי, מהצהריים.
לא הייתי בטוח אם היא רוצה משהו, אז ניסיתי להתקרב אליה בעדינות כל היום.
בערב הלכנו לארוחה אצל השכנים, משהו מאולתר כזה עם כל המשפ&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 03 Sep 2011 18:26:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Woland)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=438244&amp;blogcode=12726973</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=438244&amp;blog=12726973</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=438244&amp;blogcode=12717819</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;התנשקנו.איזה מוזר זה היה.ובכלל קלטתי שיש משהו בינינו רק השבוע.התחלנו לדבר מתישהו בשבוע שעבר,ועוד בראשון השבוע היא התחילה טיפה להימרח עליי[אבל באמת שרק קצת]- לא שאני סיננתי רמזים לחיבה מצידי.אתמול דיברנו עד איזה 2 בלילה, והרשנו לעצמנו לגעת ולחבק, אפילו שזה היה באמצע הבסיס.אחרי הכל, 2 בלילה. והחניכים לא ממש רואים אותנו. אבל היי, בטוח ראו אותנו המון מדריכים.ואז ליוויתי אותה לחדר שלה, והיא רצתה לנשק אותי. היא התקרבה אליי ואני הזזתי את הראש.אחרי הכל, היה חניך בנשקייה שדי ראה אותנו. אז התקדמנו איזה שני מטר, אל מאחורי איזה צריף,ושם אני משכתי אותה אליי ונישקתי אותה. כן, טוב, אולי יצאתי טיפה שובניסט או משהו, אבל רציתי שאני אהיה זה שמנשק הפעם.דרך אגב, היא מנשקת נהדר.אני לא סגור כל-כך על מה הולך בינינו עכשיו, ואם זה רשמי או לא,אבל אני נורא אוהב את מה שיש. התגעגעתי להתחלה של קשר.וגם כיף לי לדבר איתה. יש לה קול עמוק יחסית לבחורה, שזה בערך הדבר הכי מגניב בעולם לדעתי.בכל מקרה, אני מניח שהכל יתבהר בימים הקרובים.מחר אנחנו כנראה נראה סרט ביחד. איזה חמוד זה, בחיי. אני מתקשר לעצור את החיוך שלי.הבאסה זה -&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 30 Aug 2011 17:10:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Woland)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=438244&amp;blogcode=12717819</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=438244&amp;blog=12717819</comments></item><item><title>אין לי כוח</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=438244&amp;blogcode=12712059</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;באמת שאין לי כבר כוח לצבא.
לא בא לי ללכת לבסיס, לעלות על מדים, למות מחום.
אולי אני צריך קצת חורף. וחופש. כן.
בא לי חופש. בא לי חודשיים של לעשות מה שבא לי,
לשיר ולנסוע ולעבור דירה למקום נורמלי יותר ולמצוא עבודה ולהתחיל לחיות באמת.
אני רוצה לשיר. ולצרוח. ולהתחרפן. ולעשות מוזיקה.
לא רוצה צבא. די, נמאס.
מטריף אותי לחשוב שאם הייתי בחורה, הייתי משתחרר עוד בערך שלושה חודשים.
פאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאק
אני עוד מעט שנתיים בצבא!
איזה פאקינג שוק מטורף, אלוהים!
שנתיים שעברו לי בזבל, באמת שבזבל, ופשוט לא קלטתי שהן עברו.
מדהים כמה כלום לא נכנס לי לשכל במשך הזמן הזה.

כמובן, אני לא אומר שלא למדתי כלום.
השתניתי המון, ממש מהקצה אל הקצה במשך השירות.
למדתי על עצמי, התפתחתי, נפתחתי, הכרתי אנשים קצת שונים ממה שהייתי רגיל, ובכל זאת - נשארתי נאמן לעצמי.
אבל מצד שני, לא למדתי כלום, לפחות ביחס לזמן בבית הספר.
אני ממש מרגיש שהמוח שלי ריק. אני חייב לקחת ספר לבסיס, לקרוא קצת, להתנתק טיפה.
אני צריך ספר טוב, גיטרה, מזגן וקצת חופש.
כן, זה מה שאני צריך.
ואולי איזו בחורה, לדבר איתה על הספרים שאנ&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 27 Aug 2011 23:07:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Woland)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=438244&amp;blogcode=12712059</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=438244&amp;blog=12712059</comments></item><item><title>פשוט כי אני חייב לא לשכוח.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=438244&amp;blogcode=12701983</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;ביום שבת שעבר, אם אני לא טועה, אני וגל חזרנו לקשר.
גל היא הבחורה שאיתה עשיתי סקס בפעם הראשונה, ומיד לאחר מכן ניתקנו קשר.
בניגוד למה שאולי תחשבו, הכרנו די הרבה זמן לפני זה. דיברנו המון, והתקרבנו המון.
נפגשנו ללילה שלם, והסקס היה חלק די קטן ממה שעבר עליי באותו לילה, שנחר[ת?] לי בזיכרון.
התאהבתי בה, כמובן, וחודשים לאחר מכן עוד הייתי שבוי בקסם שלה.
כאמור, אחרי שלוש וחצי שנים של נתק, בשבת שעברה הוספתי אותה לפייסבוק.
השיחה זרמה. וכשאני אומר זרמה, אני רוצה שתחשבו על נהר או מפלי הניאגרה.
בקושי ישנתי באותו לילה, וגם בלילות שאחריו. דיברנו המון, השלמנו פערים, וגילינו שיש בינינו קליק מטורף.
ביום רביעי האחרון נפגשנו והיינו ביחד כל הלילה. ממש כמו אז, בבית שלה, רק שהפעם היינו בבן גוריון, במגרש הביתי שלי.
הבאתי גיטרה ושרנו וצחקנו ודיברנו והיא רקדה ואני קפצתי והיה לילה אדיר.
היא סיפרה לי חוויות מימי החטיבה, ועל כמה שהיא אוהבת את ליידי גאגא, והיא הראתה לי את כל הריקודים שהיא למדה מהקליפים שלה,
והיא שרה לי שירים שהיא כתבה, וכמה שהיא רוצה להיות על במה מול קהל, וגם אמרה כמה שזה מוזר שחזרנו לדבר&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 23 Aug 2011 00:51:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Woland)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=438244&amp;blogcode=12701983</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=438244&amp;blog=12701983</comments></item><item><title>אז.. הפלאייר</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=438244&amp;blogcode=12682057</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;
מקווה שיבואו הרבה אנשים...
יהיה כיף :)&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 13 Aug 2011 17:38:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Woland)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=438244&amp;blogcode=12682057</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=438244&amp;blog=12682057</comments></item></channel></rss>