http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=437327נשברתי. פתחתי בלוג. נראה אם יצא ממנו משהו או שלאheCopyright 2019 קתרינה גרויס. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=437327http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/27/73/43/437327/misc/10426620.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=437327&blogcode=11489257<div align="right" dir="rtl">אני אוהבת אותך במשפחת גרויס לא אומרים משפטים כאלה. ההורים לבית גרויס לא נתפסו מעולם על ידי מי מבנותיהם באמירה אמוציונאלית מפלילה. להגנתם יאמר שגם את הוריהם שלהם לא תפסו מעולם באמירות כגון אלה. יתכן והיתה זאת המנטליות הסובייטית דלת הרגשות של הצד הזה, או הגשמיות החקלאית הבוטה של הצד ההוא, אבל דיבורים ברגשות לא בבית ספרנו. לא שחלילה חסכו ההורים גרויס מבנותיהן אמצעים, או מגע, או את שבט לשונם או את מיטב מאמצי החינוך שיכלו לגייס בכל האמצעים שעמדו לרשותם. עם כל הצניעות, יאמר לזכותם כי העמידו בנות לתפארה. אך אהבה ישירה, גלויה, חמה – את זאת ניפקו בביתנו במשורה. לא יפלא איפוא כי מי מהעלמות גרויס מצאה לה לא פעם אהבה באפיקים חסכוניים פחות. אכילה רגשית למשל. פיקסציות אוראליות ממושכות למשל. קשרי אהבה בכל נימי נפשן עם רוזנות הבית מהזן הכלבי, או קשרי תשוקה טוטאליים, שתלטניים ומאכלי-כל שאמנם דוברה בהם אהבה, אך ברבות הימים התברר כי מאהבות כאלה שומרת נפשה תרחק. (אני חוסכת מכם את ה</div>Tue, 29 Dec 2009 15:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (קתרינה גרויס)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=437327&blogcode=11489257http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=437327&blog=11489257http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=437327&blogcode=11334433<div align="right" dir="rtl">אני כותבת ואומרת מילים שאני לא מאמינה בהן ולא מאמינה להן. רק כדי להגיד. כדי לקרוא שוב לעצמי. מין מנטרה שכזו שאם אחזור עליה עוד ועוד די פעמים אתחיל להאמין בה, וחשוב מכך אתחיל לעשות את מה שמתחייב כפועל יוצא מהמנטרה הזו. מוניקה סיפרה לי פעם על סדנת צחוק בה היתה. היא סיפרה איך יושבים שם במעגל ומתחילים לצחוק במין צחקוקי הו הו הו והי הי הי מלאכותיים. מותחים את השרירים בפנים כלפי מעלה לחיוך גדול, והא הא הא הא הא. ככה מתחילים מספרת מוניקה, אבל מהר מאוד הצחוק המלאכותי מדבק, וצחוק אמיתי עולה ובוקע ממשתתפת אחת שמדביק משתתף אחר ומהר מאוד צחוק אמיתי ומתגלגל סוחף את כל הנוכחים, וכבר הם מוחים דמעות צחוק ותופסים כרסים רועדות ומוניקה צוחקת וצוחקת כשהיא מספרת זאת, ואני איתה. כל העולם צוחק עם מוניקה כי גם כשהיא מתחילה בכאילו זה הופך לצחוק המדבק בעולם. עד פורקן. וככה אני רוצה – להגיד ולהגיד ולהגיד, למתוח שרירי שפתיים עד שמילים ותחושות שאספתי מהרחוב יהפכו לתחושות פנימיות של ממש. לצחוק ולבכות ולשחרר הכל החוצה באמת – את כל מה שתקוע ופקוק מאחורי המנטרה המלאכותית שאני משגרת. <P class=MsoNormal dir=rtl s</div>Wed, 21 Oct 2009 17:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (קתרינה גרויס)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=437327&blogcode=11334433http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=437327&blog=11334433http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=437327&blogcode=11289078<div align="right" dir="rtl">את מלמדת את עצמך שלסקס אין משמעות רגשית. לפחות לא בהכרח. הקשרים האוטומטיים האלה שכמה מבנות מינך מייצרות בין אקט האהבה לבין הרגש עצמו, מנותקים אצלך בזה אחר זה. עם השנים את לומדת להנות מסקס חד פעמי, או אפילו רב פעמי עם גבר שאין לך רגשות כלפיו. את יודעת שכשיגיע האיש שתרגישי כלפיו משהו, הסקס יהיה אחר, אולי אפילו טוב יותר. את יודעת את זה כי כבר חווית זאת לפחות פעם בעבר. בינתיים את מסתפקת בסקס מכאני, לא רע, מספק בדרכו. אין בו אינטימיות של ממש או קרבה, אבל יש בו מגע ופורקן וגם לאלה את זקוקה מידי פעם. אלא שאז את מכירה מישהו והוא מעורר בך אי אילו רגשות לא ברורים שאת עוד לא לגמרי מוכנה לתת להם שם. אתם גם לא מגיעים מיד למיטה – לא מעשית, לא מי<?xml:namespace prefix = st1 ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:smarttags" /</div>Sat, 03 Oct 2009 18:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (קתרינה גרויס)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=437327&blogcode=11289078http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=437327&blog=11289078http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=437327&blogcode=11271587<div align="right" dir="rtl">"אבל את באמת אוהבת את המוסיקה שלו?" מצאתי את עצמי נשאלת ועונה לשאלה הזו לפחות שמונה פעמים שונות בשבועות האחרונים, יותר אם ניקח כמה חודשים לאחור, לרגע שבו התחיל מסע ההופעות שלו. עוד לפני שהופעה בישראל היתה בכלל מתוכננת. ליום שבו כמעט קניתי כרטיס ללונדון להופעה שבסופו של דבר הפכה לדיסק ודי וי די של סיבוב ההופעות הנוכחי. לדיסק שקניתי לעצמי מתנה בפסח, אולי שבועיים אחרי שיצא ושהיה האחרון על המדף, לא מאמינה שפיספסתי בסופו של דבר את ההופעה ההיא. להתרגשות הגדולה מרגע שהתחילו הדיבורים על הגעתו לארץ ולציפיה מורטת העצבים לתאריך, לתחילת מכירת הכרטיסים, לריפרוש הבלתי פוסק של אתר "לאן" ביום המכירה עד לרכישה הנכספת. "מה בדיוק את אוהבת בו?" <SPAN lang</div>Sat, 26 Sep 2009 20:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (קתרינה גרויס)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=437327&blogcode=11271587http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=437327&blog=11271587http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=437327&blogcode=11243336<div align="right" dir="rtl"> 1. חלק מחרפֶנֶת השבוע שעבר, היתה כרוכה גם בשעמום המצמית בעבודה כרגע. 2. חלק אחר של החרפֶנֶת - זה שהוביל אותי לסגור את החלונות של האוטו, להגביר ווליום ברדיו ולצרוח עד צרידות – קשור גם בהיתקלות לא רצויה ולא סבירה עם האקס. מיותר לגמרי. <P dir=rtl style="DIRECTION: rtl; TEXT-INDENT: -18pt; MARGIN-RI</div>Tue, 15 Sep 2009 12:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (קתרינה גרויס)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=437327&blogcode=11243336http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=437327&blog=11243336http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=437327&blogcode=11226339<div align="right" dir="rtl">אני רוצה לשאול אותך שאלה ישירה. אתה נמשך אלי או שאני משליכה עליך את התחושות שלי? אני שואלת כי אתה מבלבל אותי. אני מקבלת ממך מסרים מעורבים ומבולבלים ואני כבר לא מבינה. בהתחלה חשבתי שאתה מעוניין בקשר עסקי בלבד. אחר כך חשבתי שאתה מעוניין בקשר העסקי-מקצועי אבל גם בפלרטוט לא מזיק. אחר כך היה נדמה לי שאתה אומר שאתה זקוק לחברה טובה. למישהי שתקשיב לך ולא יהיו לה שום ציפיות ממך. ואז היה נדמה לי שאתה משדר שאולי אתה רוצה חברה עם הטבות. נגיד אוזן קשבת פלאס ביזנס פלאס פלרטוטים. ואז חשבתי שאולי הבנתי לא נכון ואתה מחפש יזיזה ובודק אם אני פתוחה להצעה (אני לא, אגב), ועכשיו שוב נדמה לי שאתה רק צריך איזו ידידה שתקשיב ותחזק לך פה ושם את הברגים של האגו. מישהו לדבר איתו. מישהי. ווטאבר. <P class=MsoNormal dir=</div>Tue, 08 Sep 2009 10:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (קתרינה גרויס)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=437327&blogcode=11226339http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=437327&blog=11226339http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=437327&blogcode=11191255<div align="right" dir="rtl">היום. ואני עדיין חסרה אותה מידי יום. כל מחשבה סוערת וחולפת. כל ביקור בשכונה שלה. כל תלתל סורר שמחציף מולי במראה. כל כ</div>Wed, 26 Aug 2009 16:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (קתרינה גרויס)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=437327&blogcode=11191255http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=437327&blog=11191255http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=437327&blogcode=11130801<div align="right" dir="rtl">כולם ביחד, במנגינת יציע האוהדים בשער 8: הוא כן, הוא כן, הוא כן, הוא כן, הוא כן, הוא כן! </div>Thu, 06 Aug 2009 13:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (קתרינה גרויס)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=437327&blogcode=11130801http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=437327&blog=11130801http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=437327&blogcode=11085970<div align="right" dir="rtl">רע לי. אני עייפה. אני מותשת. אני לחוצה. אני רוצה הביתה. אני רוצה חופש. חם לי, כואב לי הראש, יש לי בחילה, יש לי צמרמורות, יש לי סחרחורת, כואב לי בבטן, כואב לי השיער, אני צריכה מסג' בצוואר, שורף לי בעיניים. התקף האלרגיה שהיה לי כבר עבר, אבל אני מרגישה כמו אחרי רעידת אדמה. תזכורת לעצמי: את לא בהריון, אז גט א פאקינג גריפ! תזכורת שניה לעצמי: לא. גם שפעת חזירים אין לך. <SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Ta</div>Wed, 22 Jul 2009 17:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (קתרינה גרויס)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=437327&blogcode=11085970http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=437327&blog=11085970http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=437327&blogcode=11056532<div align="right" dir="rtl">איכשהו חיי האהבה מתקיימים אצלי תמיד בשלושה מישורים מקבילים, שקו אחד חוצה אותם. הראש, הלב והבטן הם שלושה מישורים מקבילים, שנפגשים אולי ביקומים אחרים, אבל לא בזה. הוגה, כלומר העסק שבין הרגליים ( ותסלחו לי שאני לא משתמשת במילה קצת יותר בלוגרית שמתחילה באות כ, אבל המילה הזאת עושה לי חררה) היא קו שמזגזג בין המישורים האלה, חוצה אותם, רץ ביניהם ולצידם ואז דופק פניית פרסה מפוארת ומתקיים בפני עצמו. הראש, הלב והבטן בדרך כלל לא מסכימים, וגם אם שניים מהם מצליחים להגיע לעמק השווה, השלישי על פי רוב לא מישר איתם קו. מי שחותכת החלטה היא הוגה, והיא לא תמיד מטילה את הוטו שלה לצד הרוב. <SPAN</div>Mon, 13 Jul 2009 09:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (קתרינה גרויס)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=437327&blogcode=11056532http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=437327&blog=11056532