http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=434134heCopyright 2026 Home. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=434134http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/34/41/43/434134/misc/24251096.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=434134&blogcode=14933936<div align="right" dir="rtl">דִּבַּרְנוּ עַל מָוֶת וְהֶעָפָר שָׁט בֵּינֵינוּ. לֶהָבָה עֲצוּבָה רוֹקֶדֶת לְמוּזִיקַת אַשְׁכָּבָה. וְשַׁרְנוּ אֶת כֻּלָּהּ, בִּצְבָעִים שֶׁל יָרֹק וְחוּם, וּבִקְצוֹת אֶצְבְּעוֹתֵינוּ נִכְתְּבָה קְדֻשָּׁה. בְּעֵינֶיהָ נִיצוֹץ הַבָּרָק, בֵּין עַרְפִילִּים כֵּהִים, וְהֶחָלָל מְחַבֵּק וְהַלַּיְלָה בּוֹהֵק - וְשֶׁקֶט.</div>Wed, 06 Dec 2017 21:53:00 +0200nobody@israblog.co.il (Home)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=434134&blogcode=14933936http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=434134&blog=14933936http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=434134&blogcode=13996846<div align="right" dir="rtl">להפנים זה לא משהו שאני טוב בו. גם להחלים. יש לי הרבה מאוד מסיכות שאני מסתיר בהמון מקומות ושולף אחת אחת כשאני צריך. החיים שלי הם מדף אחרי מדף אחרי מדף של מסיכות שאני מכיר ולא, כאלה שמחכות כמה דקות עד שאני מבחין בהן וכאלה שלא אראה כנראה לעולם. יש לי מעברים ממוספרים יפה ומפות שמובילות אותי לכל איזור אם אי פעם רק ארצה הכוונה. יש לי רשימת מכולת קטנה שאני שומר בפינה של המקרר, כדי להזכיר לי אם יש איזו מסיכה שאני צריך לקנות, או להוסיף, או לשרוף באש הגהינום, בלהבות שימשיכו לבלוע אותן עד האינסוף. יש לי מסיכות לכל אירוע, מחתונה עד ללוויה, ויש לי גם מסיכות שאין להן סיבה מיוחדת. יש לי את כל מה שאני צריך. יש לי גג מעל הראש ויש לי חימום כשצריך, יש לי אוכל ויש לי שתייה ואפילו תוספי תזונה לרגעים האלה שבהם אני מבין שהגוף שלי צריך משהו כדי להחזיק את עצמו ולא להתפרק. יש לי משפחה. יש לי חברים. יש לי אהבות קטנות, לא מזיקות, וגם אם הן נשברות ומותירות אחריהן כלום אחד גדול בהרבה ממה שהן אי פעם היו, זה נסבל. יש לי הערכה, מסויימת. יש לי ערך, מסוים. יש לי מחשבה, מסויטת. יש לי שינה וחלומות גם אם רק מדי פעם. יש</div>Sat, 21 Dec 2013 05:53:00 +0200nobody@israblog.co.il (Home)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=434134&blogcode=13996846http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=434134&blog=13996846http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=434134&blogcode=13988269<div align="right" dir="rtl">אתה אדם עצוב. לא עצוב פתאטי, אתה פשוט עצוב. חסר לך זיק של שמחת חיים בעיניים שפשוט צריך היה להיות שם. לא בקטע רע, זאת רק אבחנה תמימה. אתה קולני ורועש ותזזיתי וחי, אבל בעצב. כזה עמוק וכואב. לפעמים כשאני רק מסתכל בך יושב לבד עם איזה ספר, או עם אוזניות... אתה יודע מה? יש גם רגעים שאני רואה אותך יושב עם אנשים ומדבר איתם, או צוחק, או סתם יושב לידם עם איזה סיגריה או קפה או איזה משהו, וזה כאילו אתה מנותק מהכל לחלוטין. אתה מנותק. ועצוב. אתה כאילו בעולם שלנו, אבל חי ביקום אחר לגמרי בזמן אחר לחלוטין ואתה פשוט לא מצליח לסנכרן את עצמך. אתה לא מסונכרן. ועצוב. אתה מבין? קשה להגדיר אותך. אתה לא לבד, אבל מאוד בודד לא? ככה זה נראה לפחות. ואתה לא באמת כל-כך מעריך את עצמך נכון? יש לך הרגשה כזאת... אתה גם כאילו מתלונן הרבה וזה נראה כאילו זה מגיע ממקום נורא אמיתי אבל זה סתם המון המון חרא שאתה קובר איתו את האמת שלך לא? אתה מסתתר. ולא מסונכרן. ומנותק. ועצוב. בעיקר עצוב. תלמד לקבל את עצמך! תלמד לאהוב את הסביבה! תתחבר לעצמך מבפנים! תהיה! פשוט תהיה! אני בא ממקום טוב מבין? אני רוצה לראות אותך שמח פעם. באמת שמח</div>Tue, 10 Dec 2013 23:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (Home)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=434134&blogcode=13988269http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=434134&blog=13988269http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=434134&blogcode=13977894<div align="right" dir="rtl"> כוכבים. נולדתי אל תוך תמונה קוסמית של שריפות הענק האלה בשמי הלילה השחורים. לא הרבה זוכרים את תמונת לידתם, אבל אני זוכר. למען האמת, הזיכרון שלי כולל בעיקר את אותן הדקות הראשונות שלי בעולם, מחובק בחום הראשוני הזה, באהבה חסרת הגבולות של תחילת חיים חדשים, מתלטף באור הכוכבים ומביט למעלה בערגה. זה אחד הזכרונות הבודדים שהוא שלי, אתם מבינים? לנו הדמעות, יש זיכרון קולקטיבי. אנחנו זוכרים אחד את השני, כל הזמן, בכל רגע של היום, של הלילה, של הנצח. חוץ מאותו רגע אחד ויחיד, הרגע בו נולדנו בתוך התעלה הזאת שבה נחיה עד למוות הבלתי נמנע בעין הקטנה שהיא עולם ומלואו. אין לנו יבשות, או אוקיינוסים, אף אחד מאיתנו לא זר לשני, או מיוחד, כולנו נוצרנו מפירורים של לבבות שבורים, וכולנו נחליק על לחי זהה אל ידיו המושטות של המוות היבש בטרם עת, בשקט. אני לא זוכר שמישהו מאיתנו אי-פעם התמרד. שמישהו קם יום אחד ואמר:"לא. אני לא כלי ביד שלכם. אני לא אפול אל המוות שלי ואוותר על כל המראות שהעולם הזה יכול להציע בשביל השקט הנפשי שלכם", ואם אף אחד לא עשה את זה לפניי, איזו זכות יש לי לקום ולעשות את זה? באיזה זכות אני יכול לקרוא</div>Fri, 29 Nov 2013 18:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (Home)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=434134&blogcode=13977894http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=434134&blog=13977894http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=434134&blogcode=13972694<div align="right" dir="rtl">יש לי המון מילים. יש לי המון רעיונות. מה זה, למשל, להיות שלם עם עצמך? מה לעזאזל זה אומר בכלל? או נגיד, מה זה שקט מופתי? שקט הוא דוגמא בלתי מעורערת למופת? אז מוזיקה למשל לעולם לא תהיה מופתית? ואם זה ככה, אז למה מתכוונים כשאומרים "זאת אחת מיצירות המופת של מוצארט" לדוגמא? הלוואי והייתי יודע מה זה אומר, כי אם הייתי מכיר את ההגדרות האלה של השקט והקטגוריות שלו, אולי הייתי מצליח למצוא לעצמי איזה סוג של פיסה קטנה משל עצמי. אולי הייתי יכול לקום בוקר אחד ולשמוע רוגע. איך נשמע בכלל רוגע? רוגע זה ציפורים מצייצות? או צרצרים שרים? או שזה הרעש של הכביש הראשי מתחת לחלון? או שזה בכלל שקט כל-כך חזק שאפשר לשמוע את רחש המים הזורמים בצינורות בדירה? ומה אם זה בכלל הרעש שלא עוזב אותי כבר חודשים וצועק לי באוזניים ומאיים לקרוע לי את עור התוף- הוא מחכה שאני פשוט אבחין בזה שהוא רוגע? יש לי המון שמסתובב לי בתוך הגיבוב הוורוד-אפור הלח הזה שיש לי בתוך הגולגולת, ואני לא מצליח להינעל על מחשבה אחת כמו שצריך. אז אני לא כותב עכשיו. אני רק מעביר את הזמן ומאמן את האצבעות לרגע האמת, שאולי יום אחד ייצטרכו לקרוא להם</div>Sat, 23 Nov 2013 13:17:00 +0200nobody@israblog.co.il (Home)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=434134&blogcode=13972694http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=434134&blog=13972694http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=434134&blogcode=13931074<div align="right" dir="rtl">יש לי חומה ענקית במוח שלא מוכנה להתפרק ולחשוף אותי אל מה שמאחוריה. נו מילא. אני כבר לא מוכן להתאמץ לעבוד על זה. השריטות שלי על הלבנים והאצבעות המדממות כבר לא מרשימות אף אחד, גם לא את עצמי. אני רוצה לעבור מעל המכשול הזה אבל אני השקעתי כבר את כל האנרגיות שהייתי יכול להרשות לעצמי להשקיע, ואין לי כוח יותר. החומה הזאת רוצה להשאר שם? שתשאר. אני אחכה עד היום בו התחב שבין הלבנים יפריד אותן אחת מהשניה, רק קצת, מספיק כדי שאני אוכל לחבוט ולחבוט ולצאת מהצד השני מנצח. עד אז אני לא מתאמץ יותר. למי איכפת אם אני מרגיש כאילו אני טובע. נחנק. אני פשוט אתן למים לחדור לריאות שלי, להשתלט על כולי, אני אהיה חלק מהם, ואחיה כחלק מהזרם. לא מתאמץ יותר. </div>Sun, 06 Oct 2013 16:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (Home)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=434134&blogcode=13931074http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=434134&blog=13931074http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=434134&blogcode=13905469<div align="right" dir="rtl">שקט. הימים חולפים- ושקט. אין אוושת רוח או שירת ציפורים. שקט. כשהשמש צצה לה מאיזה חור במזרח היא מפיצה את האור שלה על הנקודה שלי בעולם, נקודה שלא רוצה לקום. פעם, לא מאוד מזמן, הייתה לי כאן להקת זמירים. הם היו יפים, עם פלומות שופעות ומלאות, עם חיות בעיניים ועם קול שלא הגיע מהעולם הזה. הם היו שרים לי אורטוריות שלמות, מפיקים צלילים שהנגנים המדהימים ביותר בעולם שואפים אליהם, הרמוניות שקיימות רק בחלומות מתוקים של ילדים. הם היו שרים רק לי, מצמרות העצים עד אל אוזניי. כשהשמש זרחה, העולם ההוא זרח איתה, הפרחים האירו כמו נורות ליבון קטנות מתוך האדמה, הטל נצנץ כמו אלפי זכוכיות קטנות שתלויות כמו קישוטים על כל כר הדשא שלי, אפילו הלבנים המשמימים של הבית שלי קורנים כמו אישה בהריון. עכשיו הטל הוא סתם טל, תופס צבע אפילו קצת שחור, דלוח, הפרחים כמושים והלבנים הן רק לבנים. העולם שקע, כמו אטלנטיס- נאבד בנבכי האוקיינוס הגדול. אני מוצף, כל כולי. אני מואר, כל כולי. נשאר רק לחכות לקיו, לסימן הזה לקום ולעשות, לקול הקורא שיבוא ויגיד לי "יאללה". פעם, שמעו פה גם את שירת העצים הצומחים. היום שומעים רק את חלחול המים.</div>Wed, 11 Sep 2013 01:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (Home)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=434134&blogcode=13905469http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=434134&blog=13905469http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=434134&blogcode=13890226<div align="right" dir="rtl">?</div>Sun, 25 Aug 2013 16:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (Home)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=434134&blogcode=13890226http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=434134&blog=13890226http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=434134&blogcode=13876161<div align="right" dir="rtl">אם אני עוצר לרגע, ומקשיב באמת ובתמים, אני יכול לשמוע את העולם לוחש. העולם כולו, פלנטה חיה ונושמת, לוחשת לעצמה ולי מילים שרק אנחנו יכולים לשמוע. וכשאני מכונס בעצמי מספיק כדי להקשיב, כשהעולם סוף סוף נפתח אליי ומספר את כל שעל ליבו, אני מבין שככל שאני מתאמץ יותר להקשיב, ככה אני סוגר את עצמי יותר מחוץ לזמן.</div>Sun, 11 Aug 2013 01:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (Home)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=434134&blogcode=13876161http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=434134&blog=13876161http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=434134&blogcode=13871378<div align="right" dir="rtl">להכל יש סיבה. גם לסרטן שנפל על ילד בן 5 יש סיבה. גם לזכייה בהגרלה יש סיבה. להכל יש סיבה. לקח לי המון זמן לעכל את ההיגיון הזה, נורא קשה לי עם החיפוש משמעות הזה מאחוריי כל פרט קטן של חיים. קשה לי, אבל זה לא כאילו לא התעסקתי בזה בעצמי כל הזמן. אני מאותם אלה, אלה שיושבים ומחפשים תשובה וסיבה ותוצאה ונימוקים ונוסחאות. במה חטאתי? מי יודע, אבל בטוח עשיתי משהו. חייבת להיות סיבה לזה שאני כזה. פעם, כשהייתי קטן הגעתי למסקנות בנוגע לעצמי, כאלה שלא נבעו ממקום טוב או חיובי. מסקנות על האומץ שלי, או הביטחון, או הכישרון. מסקנות שכללו המון החלטות פזיזות שהסקתי בכוחות עצמי בלי מספיק מידע. מסקנות שקשה לי נורא להתנער מהם עכשיו. מסקנות שמעלות בי פקפוקים וחרדות גם עכשיו, כשאני פשוט חי את החיים. מסקנות שמשתקות אותי. גם כשאני סוף-סוף זוכה להזדמנות. אז עכשיו אנסה להרגע, להתרכז בטוב ואת הרע והמכוער אשאיר מאחור שיארחו חברה אחד לשני. אני כאן כדי לנסות ולהצליח. רק הפעם הזאת. בבקשה. לכל דבר יש סיבה, היא פשוט לא תמיד כזאת טובה.</div>Tue, 06 Aug 2013 08:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (Home)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=434134&blogcode=13871378http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=434134&blog=13871378