http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=432166אני שקועה בנסתר שבך, אוהבת מה שגלוי 3>heCopyright 2026 אנה - לי (:. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=432166http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/66/21/43/432166/misc/19500304.JPGhttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=432166&blogcode=12196744<div align="right" dir="rtl">אני מרגישה שענן שחור גדול מכסה אותי. אני מרגישה שאני לא מרגישה כלום. החיים חולפים מול עיניי, אני שומעת רעשים, קולות, אני מריחה ריחות, כאילו עומדת חומה ביני לבין העולם. לחוש ריקנות זה לא להרגיש כלום, זה דווקא הדבר הזה, להרגיש את הריקנות, להרגיש את החור בחזה ששואב אותך לתוכו כמו שואב אבק. זה מעין עצב בעולם מאושר, זה כמו קור בקיץ לוהט. ריקנות היא לבכות כשכולם בוכים. זה לבכות בלי לדעת למה. זה לא לצפות לכלום, לדעת שאתה לא יכול לחפש , זה להיות לבד בחברה, זה גרוע יותר מאשר לא לקבל תשובת , כשאין לך שאלות. אין טעם, אין כלום, בולט כל מה שחסר. להרגיש ריק זה להיות בטוח שאין דבר שימלא אותך. המוח שלי מתרוקן, הוא מתמלא בלא כלום. הריקנות אפלה וקפואה. הריקנות מורכבת מכל הדברים שהם לא אתה. זה לישון בלי לחלום, זה לאהוב בלי להרגיש, זה לחלום בלי הרגיש. מי אני? לאן אני הולכת? למה אני מרגישה את הקור הזה? ומשם, הריקנות העמוקה ביותר, נשמתי מתחילה להתמלא. כמו ריאה שמתמלאת באוויר, המוח שלי מתמלא בתמונות ,בתחושות. רק עכשיו אני מבינה שהייתי מרוקנת. נשמתי שייכת לי שוב. </div>Mon, 06 Dec 2010 19:58:00 +0200anaellosh123@walla.com (אנה - לי (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=432166&blogcode=12196744http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=432166&blog=12196744http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=432166&blogcode=12163838<div align="right" dir="rtl">העולם כעת יציב, האנשים מאושרים, יש להם כל מה שהם רוצים, ולעולם לא חושקים במה שאינם יכולים להשיג. האנשים בטוחים, נהנים, הם לעולם לא חולים, לא פוחדים מהמוות, התשוקה והזקנה זרות להם. אין אבות ואימהות שיפריעו, אין נשים, אין ילדים, ואין אהבות גדולות מדי. התנהגותם של האנשים שלנו מותנית בכך שהם יכולים לפעול רק כפי שהם אמורים לפעול, ואם משהו משתבש, תמיד נשאר ה"סומה"... מאז, הפיקוח לא חדל והאמת נפגעה, כמובן, אך לא האושר. הסומה הוא כימיקל שנותנים לתושבי העולם המאושר ההוא כשהם בחרדה או תוהים בנוגע לעולם שהם חיים בו, ה"סומה" גורם להם להרגיש מאושרים והם שוכחים את בעיותיהם. זה נשמע נורא לחיות בעולם שכולו פיקוח, שאין בו אמת, מלא באושר מזויף, אבל בעצם כל אחד היה רוצה כדור קסם שיגרום לו להיות מאושר בעולם של שקרים ושישכיח ממנו את כל הספקות. העולם מלא ב"סומה", יש כאלה שה"סומה" שלהם היא העבודה, הם עובדים בלי סוף כדי לא לחשוב על החיים שלהם, זה מצב של התכחשות, שבו אתה חושב "זה בריא", אבל זה לא נכון, בעצם אין הבדל בין זה לבין נטילת כימיקלים. אתה מחפש לא לחשוב, לא להרגיש, ובסופו של דבר מתברר שכולנו צריכים קצת</div>Thu, 18 Nov 2010 17:23:00 +0200anaellosh123@walla.com (אנה - לי (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=432166&blogcode=12163838http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=432166&blog=12163838http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=432166&blogcode=12150219<div align="right" dir="rtl">כשהדמיון מטעה אותך, מה בדיוק מתקלקל? אתה צריך לזכור את הכתובת של הבית שלך כדי לדעת לאן לחזור, אתה צריך לדעת את השם שלך כדי לדעת מי אתה. למה יש דברים שאנחנו שוכחים, וזיכרונות אחרים שרודפים אחרינו בלי סוף? אתה נאחז בזיכרונות או שהזיכרונות נאחזים בך? הם אוחזים בך ולא מרפים, מה הזיכרונות רוצים? מדוע הזיכרון כלכך מתעקש? האם הזיכרון הוא העבר שרוצה להיהפך להווה? כל מה שאנחנו חווים מת, טובע בעבר, האם הזיכרון הוא הניסיון האחרון של הדברים האלה להישאר בחיים? לזיכרון יש חיים משלו, לא אנחנו, אלא הוא מחליט למה לתת למות בשיכה ואילו זיכרונות צריכים להישאר חיים. הזיכרון הוא מעין פאזל, הוא שובר לך את הראש. מעין חלקים מפוזרים שצריכים לסדר. הזיכרון תמיד בתזוזה! להיות מנוסה זה בעצם לשמור על זיכרון טוב, זה להקשיב ללחישות של הזיכרונות. הזיכרון הוא מתאגרף שנלחם בשכחה. לפעמים הוא נכנע ולפעמים הוא מנצח אותה בנוק-אאוט, אבל הוא תמיד נלחם. מפתח, זה מה שאנחנו מחפשים כשאנחנו מחפשים משהו בזיכרון. מפתח שיעזור לנו להיחלץ מהמבוך, מפתח שיפתח את הדלת של הזהות שלנו, כי מעל לכל, הזיכרון חי ובועט, הזיכרון לא נח, הוא עקשן, ו</div>Wed, 10 Nov 2010 16:50:00 +0200anaellosh123@walla.com (אנה - לי (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=432166&blogcode=12150219http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=432166&blog=12150219http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=432166&blogcode=12122302<div align="right" dir="rtl">האהבה היא רגש שדי קשה להסביר במילים. תמיד אנחנו רוצים לבטא אותה במשפטים נכונים, אם זה במכתב, או שיר. מה שבעצם אנחנו לא מבינים שאת האהבה אפשר לבטא רק במגע, בהתנהגות, ביחס, מבט. לפעמים מבט אחד הוא זה ששובה אותך ומשאיר לך חותם לכל הזמן. מילים יכולות להיעלם ברוח, אבל הנשיקה הקסומה תישאר תמיד בחלל הלב ותציף אותך באושר גדול ששום אושר אחר לא יוכל למלא. אז מה זאת אהבה? יש שלא מאמינים בה? איך אפשר שלא להאמין בה? אהבה היא רגש מיוחד וקסום שלא משתווה לשום רגש אחר. במלחמה בין השנאה לאהבה, האהבה תמיד תנצח. אדם שאוהב הוא אדם שמאמין, מאמין שיש סיכוי ששני בני אדם יכולים להיות מאושרים ביחד. הוא מאמין שהעולם יכול לעבור את כל המכשולים והקשיים וששום דבר לא יוכל להפריד ביניהם. לאהוב זה קסם, ומה שיותר קסום הוא לדעת לשמור על האהבה הזאת כדי שלא תברח. כי בזמן שקשה, שם נמדדת כוחה של האהבה. אתה יכול להיות האדם הכי עשיר בעולם, הכי שמח ועליז, מסמר הערב של כל מסיבה, מוקף בחברים ומלא בבחורות, אבל ברגע שלא תאהב אף אחת מהן ותאמין שיום אחד תהיה מישהי שתיכנס לך ללב אף פעם לא תהיה מאושר עד תום. האם נכון להגיד שעושים טעויו</div>Mon, 25 Oct 2010 21:07:00 +0200anaellosh123@walla.com (אנה - לי (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=432166&blogcode=12122302http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=432166&blog=12122302http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=432166&blogcode=12116413<div align="right" dir="rtl">להיות או לא להיות, זאת השאלה. מה אצילי יותר לנשמה, לסבול את הדיקרות ואת המכות של הגורל או לקחת את כלי הנשק ולהילחם בים של מועקות? איזו דילמה, מה? יש דילמות שמעמידות את המהות על כף המאזניים, האפשרויות הן הכל או כלום, שחור או לבן, להיות לא להיות. איא פשר להיות בדרך אחת ולהתנהג בדרך אחרת. אנחנו טובים בשאלה " מה אני עושה"?, אך מעטים מעזים לשאול את השאלה " מי אני"? אתה לא יכול להיות רק דבר אחד, שחור או לבן, אתה אפור, אתה סותר את עצמך, אתה רוצה משהו וגם את ההפך. יש אנשים שבוחרים את הדרך הארוכה ביותר, הקשה ביותר, המעייפת, ואחרים בוחרים בקיצור דרך. יש אנשים שאוהבים מזון מהיר ואחרים שאוהבים לבשל שעות. וזה למה? והתשובה היא שכאלה אנחנו, זאת המהות שלנו. כשהייתי קטנה למדתי שכדי ליצור קשר לא תמיד צריך במילים. אפשר לתמרן את המילים, הן עלולות לאבד את ערכן או לקבל ערך רב מיד. לעומת זאת, השקט אצילי יותר. השקט הוא משהו שאפשר להתחלק בו. לשמור על שתיקה פירושו להיות בשליטה. שתיקה היא עוצמה. יום אחד פשוט הפסקתי לדבר, גיליתי שמאז התחילו להקשיב לי יותר. אומרים שאנחנו עבדים של מילותינו ואדונים לשתיקותינו. לסבו</div>Fri, 22 Oct 2010 16:08:00 +0200anaellosh123@walla.com (אנה - לי (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=432166&blogcode=12116413http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=432166&blog=12116413http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=432166&blogcode=12114536<div align="right" dir="rtl">יש בי מין רצון עז לכתוב, לכתוב ולכתובבב!!!</div>Thu, 21 Oct 2010 22:21:00 +0200anaellosh123@walla.com (אנה - לי (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=432166&blogcode=12114536http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=432166&blog=12114536http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=432166&blogcode=12108720<div align="right" dir="rtl">אני מבינה את הרעים, אני מבינה את אלה שעושים מעשים רעים ואיומים. אני מבינה אותם. אני חושבת שהרעים הם אנשים שלא הייתה להם ברירה אחרת. אני יודעת שהם פשוט מחפשים מישהו לאהוב. הלב לעולם לא מרפה, גם אם נכנענו, הוא ממשיך לחפש כי הלב תמיד זקוק לאהבה. לפעמים אנחנו מתרחקים מהיעד, מתבלבלים בדרך, אבל הלב נשאר שם, אומר לנו "זה לא מכאן", אבל אנחנו לא מקשיבים לו. אנחנו חושבים שהלב מחפש מישהו שיאהב אותנו, אבל זה לא נכון, הלב אינו אנוכי כל-כך. הוא רק מחפש מישהו שיכול לאהוב. בסופו של דבר, הלב תמיד מצליח לגרום שיקשיבו לו. איך אפשר להתעלם מהפעימות, שהן סימנים שמסמנים לנו את הדרך? אני מקשיבה לליבי, הוא אומר לי שמה שאני מחפשת לא נמצא שם, הוא לא היה וגם לא יהיה שם. הלב צריך מישהו שנותן שיאהבו אותו, זה החיפוש הכי פשוט והכי מורכב במסע הזה. אפשר להיות עיוור במהלך גדול מהנסיעה, אבל במוקדם או במאוחר, מתחילים לראות את הדרך. זה מה שאני עושה, מחפשת את המקום שבו תהיה היד שתיכנס לכפפה שלי. אתה יכול להיות אבוד, אבל חיפוש הדרך הוא כבר חלק ממציאתה גם אם התקווה נמוגה, גם אם הכאב גובר עלייך, גם אם תחשוב שזה מאוחר מדי, תחפש</div>Mon, 18 Oct 2010 19:06:00 +0200anaellosh123@walla.com (אנה - לי (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=432166&blogcode=12108720http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=432166&blog=12108720http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=432166&blogcode=12102321<div align="right" dir="rtl">האם זו גחמה? האם זה צורך? האם זו התמדה? האם זו נאמנות? האם זו עקשנות? האם זו אי יכולת להתפשר? זו עקשנות! איך נקרא לדבר ההוא שאנחנו מרגישים ולא נעלם עם הזמן? האם זאת אהבה? האם זה הרגל מגונה? האם זה עיוורון? .. מה זה? האם זו אובססיה?! קל מאוד להתבלבל בין אהבה לאובססיה, אבל הן לא אותו הדבר. האהבה נמצאת בכל הגוף, והאובססיה רק בראש שלך. היא לוכדת אותך בבועה שלך, היא מבודדת ומרדימה אותך. האהבה היא דרך שבה יש עליות ומורדות, אבל יש ממנה מוצא. לעומתה, האובססיה היא כמו מבוך בלי סוף. כשאין אהבה, צצה האובססיה כדי לבלבל אותנו, כדי לגרום לנו להרגיש שאנחנו חשים משהו כשהאמת היא שאנחנו לא מרגישים כלום. כי אנחנו ריקים, ריקים מאהבה. האהבה מוציאה ממך את המיטב, האובססיה את הגרוע מכל. אני תמיד חושבת, וזה מקסים בעיניי כשאדם מסוגל לחצות את העולם כדי להיות עם האדם שהוא אוהב, או לבזבז ימים שלמים בבחירת מתנה לאהובת ליבו, אבל אני שונאת כשמישהו מסוגל לעשות כל דבר למען אדם אחר, זה כבר לא אהבה, זו אובססיה. לפעמים אנחנו יכולים לעשות רושם של אמיצים, של לקיחת סיכונים, אבל מה שבעצם דוחף אותנו הוא העיוורון, האובססיה.</div>Fri, 15 Oct 2010 15:59:00 +0200anaellosh123@walla.com (אנה - לי (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=432166&blogcode=12102321http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=432166&blog=12102321http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=432166&blogcode=12082160<div align="right" dir="rtl"> A veces siento que este amor amargamente conmigo.Estoy harto de esperar mucho tiempo termina hasta que vuelvas... Tiene sentido s&oacute;lo cuando est&aacute;s aqu&iacute; estoy feliz e coando no estas estoy triste??? Tiene sentido lo que siento? Y cuando se va? No quiero vivir de esta manera!!! </div>Mon, 04 Oct 2010 18:47:00 +0200anaellosh123@walla.com (אנה - לי (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=432166&blogcode=12082160http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=432166&blog=12082160http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=432166&blogcode=12064765<div align="right" dir="rtl">מדהים אותי כמה דברים יכולים לקרות בחיים כדי ללמד אותנו איך ולמה אנחנו טועים. החיים שלי עכשיו הם חלום, חלום שהתגשם. האהבה שלי עושה אותי מאושרת! אני חולמת כבר על הדברים שאעשה כשאהיה איתו, על החוויות שנעבור ושבאמצעותן אוכל להאחז בזמן שהוא איננו... להתמוגג מטלפון פשוט, מהודעה .. ממחוות אהבה כלכך טהורה שמרגשת אותי והפוכת לי את היום ב180 מעלות. אהוב שלי אני מודה לך שהענקת לנשמתי כוחות להתמודד עם המציאות, להביט בפחד ולא לוותר לעצמי, להאמין בי ולקוות שהדברים יהיו טובים יותר. הצלת אותי, הצלת אותי ברגע שחיי היו מונחות בידייך.. תודה מתוק שלי, תודה שאתה מי שאתה... שאתה מקבל אותי עם כל הרע והטוב שבי... תודה שנתת לי להיות מי שבא לי, שנתת לי לפרוש כנפיים ולעוף! גודל האהבה שלי מתעצם מרגע לרגע, מיום ליום.. עד כדי כך, שכבר אין מוצא לזה!!!!!! תודה אהובי שנתת לי להיות נאהבת ולאהוב בחזרה :-* </div>Mon, 27 Sep 2010 00:47:00 +0200anaellosh123@walla.com (אנה - לי (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=432166&blogcode=12064765http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=432166&blog=12064765