http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=43197heCopyright 2026 HooLooVoo. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=43197http://f.nanafiles.co.il/upload/62004/IsraBlog/43197/misc/293706.gifhttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=43197&blogcode=13819252<div align="right" dir="rtl">היום הוא יום אחרון ללימודים. אין לי מה לעשות עם זה. היום הוא יום אחרון לסמסטר. אני אחזור עוד למכללה השבוע ואחריו, ואחריו ואחריו . אבל היום הוא היום האחרון לסמסטר. 3 שנים עברו בהינף של יד עייפה שלוחצת על כפתור של מזגן בשיא החום. קצת בא לי לחגוג.</div>Tue, 18 Jun 2013 11:14:00 +0200kamomilus@gmail.com (HooLooVoo)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=43197&blogcode=13819252http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=43197&blog=13819252http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=43197&blogcode=13545701<div align="right" dir="rtl">אני מנהלת מערכת יחסים עם עצמי וזה לא מלוכלך כמו שזה נשמע, זה גם לא קל, אני בתוך קשר זוגי זה לא קל. היכולת להריץ אינספור קווי מחשבה בו זמנית לא מאפשרים לי תמיד לישון בשקט, לקרוא בשקט או אפילו לשבת ברכבת בלי לנוע בחוסר נוחות. אני לעצמי היא בת זוג קשה, תובענית, ביקורתית ושאפתנית. זה כבר הרבה זמן שאני יודעת את זה, כשטסתי לטייל הסתדרנו ממש טוב- מקום לינה, אוכל ובטיחות הם נושאים מאוד מוסכמים איתי, ככה שלא היו הרבה מריבות מסביב למקום הלינה, המזון או האנשים שאמשיך להסתובב איתם או שלא. אפילו ברגעים של עייפות לא מצאתי איפה לנגח את עצמי בנושא מי היינו רוצות שיחבור אלינו באותו רגע. לגביי שאר הזמן- ובכן אני לא חושבת שזה כל כך קל. למה מה שהיה קל בחו"ל לא קל כאן עכשיו. היא אומרת לי שאני עצלנית ולא עובדת מספיק קשה. שאני לוקחת משהו בקלות רבה מדיי או בצורה קשה מדיי ושאני לא עושה את זה טוב מספיק! אני אומרת לה שאני ככה או ככה והיא לא מסכימה. אני רבה עם עצמי ללא הפסקה בראש שלי. אני חיה יותר מדיי, בתוך החלל הקטן מדיי הזה ואם יש משהו שאנחנו יודעים שלא טוב לנו הוא ש2 אנשים לא משנה כמה אכפת להם אחד מהשני במ</div>Fri, 09 Nov 2012 23:18:00 +0200kamomilus@gmail.com (HooLooVoo)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=43197&blogcode=13545701http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=43197&blog=13545701http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=43197&blogcode=13526999<div align="right" dir="rtl">לא נעים להודות, זה כיף להתנשא ולהיות יומרני ולהניח שהדברים שעוברים עלינו עוברים רק עלי, שאף אחד לא מבין אותי, ושאיין טעם בכלל לתהות האם מישהו יוכל אי פעם לחוש את הרגשות האלה בעוצמה כזאת, את הפחדים האלה, לא נעים להודות אבל כמה שהחוויה האישית שלנו היא אישית, כנראה ברור שמישהו שם או אולי עוד אלפי אנשים מרגישים בדיוק כמוני או לפחות מספיק קרוב, וזה גם מנחם מצד שני הטינאייג'רית המיוסרת שחיה בתוכי שהתעוררה לפני כמה זמן ומסרבת להניח לי אומרת "לא! אין אף אחד שיכול להבין את העומק של הדברים האלה" הפחד הזה שבעצם הכל כל כך שיטחי. והזקנה הממורמת עונה לה- שבי בשקט ילדה את עוד תעברי את זה כמה פעמים בחיים. להיות בת 6 זה יותר קל ואין לי כוח ליום ההולדת המתקרב ובא שלי - שבעצם מזכיר לי, כמה כל הדברים האלה ממשיים, כמה אני נוחה להאכיל את עצמי סרטים ולחיות בתוך הראש של עצמי, לקיים מערכות יחסים שלמות וקשרים במחשבות שלי, להבין שאולי אני לא כזו מיוחדת או שאין לי באמת פריוולגיות אמיתיות בחיים, חוץ מהשמחה לאיד הקלה שאפשר לחוש מדיי פעם כשברור לי שאנשים מסוימים הרבה יותר טיפשים ממני. אולי באמת חזרתי לגיל 1</div>Sat, 27 Oct 2012 00:25:00 +0200kamomilus@gmail.com (HooLooVoo)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=43197&blogcode=13526999http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=43197&blog=13526999http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=43197&blogcode=13504207<div align="right" dir="rtl">האח עלה על מונית וחזר לשדה התעופה ולמקום מושבו הנוכחי. לא לפםני שסופרו המון בדיחות צליית חתולים. השותף צחק. השני אמר שאנחנו דומים. במשמרת בעבודה נגמרה בחיקויים משונים של להקות בנים ובפהחדת יתר העובדים בקומה וכמו כן בטעות אחת קטנה ולא יותר מדי מזיקה. מתוסכלת אבל לא מיואשת. קמומיל. </div>Thu, 11 Oct 2012 02:18:00 +0200kamomilus@gmail.com (HooLooVoo)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=43197&blogcode=13504207http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=43197&blog=13504207http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=43197&blogcode=13499788<div align="right" dir="rtl">דיסקליימר- כן זה הולך להיות מין פוסט מתבכיין ומרחם על עצמו טיפוסי של ישראבלוג- אם למישהו יש בעיה עם זה תעברו עכשיו לקרוא משהו אחר-תודה. כרוניקה של בדידות. פעם היה כלכך טוב לי להיות לבד. התקלקלתי ועכשיו אני מרגישה שבורה. לא טוב לי. לא אמור להיות לי בודד בעולם, בשורה התחתונה יש לי חברים טובים שאיכפת להם ממני תמיד היו לי וכרגע אם להאמין למילים אז אני עוד איפה שהוא בעדיפות מעל רצונות אחרים. יש לי אנשים לדבר איתם, או לבכות להם. ובעיקר האמת היא שאני לא ממש בטוחה למה כל הסיטואציות האלה גורמות לי להרגיש כל כך רע, כל כך לבד וכל כך תלושה מהעולם. יש לי דברים טובים יותר לעשות עם עצמי, אז למה אני לא יכולה להפסיק לבכות? הפוסט הזה ימחק תוך שבוע וחצי מקיומו. </div>Mon, 08 Oct 2012 13:16:00 +0200kamomilus@gmail.com (HooLooVoo)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=43197&blogcode=13499788http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=43197&blog=13499788http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=43197&blogcode=13107309<div align="right" dir="rtl">או משהו שכזה: ספר שירה של לאונרד כהן, בשפת המקור כי אפשר :) ספר 10 בסדרה של מחזות של חנוך לוין המשתה: קטן וקריא חלום ליל קיץ, של שייקספיר. עותק משלי. ושיהיה טעים: גלידה ביום סגריר. כי טוב שאפשר לא לקטר לכמה שעות. שיהיה סוף שבוע נעים, קמומיל. </div>Thu, 15 Mar 2012 17:51:00 +0200kamomilus@gmail.com (HooLooVoo)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=43197&blogcode=13107309http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=43197&blog=13107309http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=43197&blogcode=13048933<div align="right" dir="rtl">התחושה הזאת כשאת לא מצליחה לעשות את מליון הדברים שאת אמורה לעבוד עליהם. והם רובצים בערמה כזאת ברשימה בסלולארי, בלו"ז, בערמה של דפים על השולחן בתיקיות שזרוקות על השטיח, בצבעים שמפוזרים על שולחן העבודה ליד היד שלי שמונחת ליד כוס תה. לנוח? מה זה? אני רוצה לחזור לדרום לשבת על גבעה במדבר ולקרוא. נו מה שכל אחד רוצה לעשות כשהוא בחופשה. תקופת בחינות שמחה! </div>Fri, 10 Feb 2012 17:27:00 +0200kamomilus@gmail.com (HooLooVoo)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=43197&blogcode=13048933http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=43197&blog=13048933http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=43197&blogcode=12947549<div align="right" dir="rtl">בשבילי. כנראה. יום שלישי האיום - כשמו הוא במערכת הלימודים שלי הפך לסוג של בדיחה, ככל שהיום חולף והקורסים רצים מצב הרוח נהיה יותר מוזר, עכשיו משהתרגלתי במקום להתרגז אני רק מוצאת את הדברים מצחיקים יותר ויותר. אין לי שום דבר לומר בנידון, ואני אומרת את זה. העולם יכול להמשיך על כנו בזמן שאני מתכרבלת בתוך הפוך. כי אין לי כוח להשתתף בו באופן פעיל. קמומיל.</div>Wed, 21 Dec 2011 00:55:00 +0200kamomilus@gmail.com (HooLooVoo)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=43197&blogcode=12947549http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=43197&blog=12947549http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=43197&blogcode=12939867<div align="right" dir="rtl">היא לא חדשה, שאני לא מצליחה להחליט מה אני רוצה. ואני לא מוכנה לוותר על כלום. ואי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה- כי היא כבר כל כך לא. אז אם אצליח להחליט מה אני רוצה, כנראה שאז אמצא סיבה חדשה- להיות במצב רוח המשונה הזה. הסיטואציה השתנתה- אבל לא בהרבה. והדינמיקה היא שמשפיעה על העניין. אין לי כוח לבלבול העצמי הזה. זה לא כל כך מסובך. בסופו של דבר. מלל מלל מלל. הגעתי לשלב שכזה שבו כל פעם שאני מסתכלת על מקום או חלל אני רואה את התבניות של שיעורי הבית שלי, תרשימי זרימה וחתולים. חללים של במות וקאטים של סרטים, כל הדבר הזה משתלט לי על המחשבות. אם היינו עיגולים שמסומנים באופן שמלי על נייר. עכשיו אני פה, ואני יושבת מול השולחן, אני קמה ויוצאת. שיהיה סוף שבוע מוצלח, או משהו.</div>Fri, 16 Dec 2011 18:29:00 +0200kamomilus@gmail.com (HooLooVoo)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=43197&blogcode=12939867http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=43197&blog=12939867http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=43197&blogcode=12936447<div align="right" dir="rtl"> אבל בתקופההאחרונה אני זועמת מתמיד. לא באופן מיוחד כי על העניין עם הצבא והרבנים ו-קולבאישה ערווה, גם לא בגלל ההפרדה של הרחוב במאה שערים, גם לא בגלל העלמת הנשיםמהרחובות של ירושלים, בני ברק ושות'. להפך הדברים האלה ככל שהם מעצבנים &ndash;לא מפתיעיםאותי. לפני שנתייםגרתי בירושלים והשחתת פניהן של נשים בפרסומות היו דבר שהיה צפוי. אלא דווקאבגלל שאני פתאום שמה לדב לדברים שהיו שם קודם, שפה, יחס, אמירה, התנהגות הדבריםהאלה שפתאום בוערים לי, מכעיסים אותי גורמים לי לרצות לעוף לפלנטה אחרת &ndash; הם אותםדברים שהיו שם לפחות כבר 10 שנים, דברים שהייתי מקבלת כפשוטם. בין השורות, הברורמאוד &ndash; שהתשובה אליו היא תמיד אבל תמיד- נו מה את רוצה, זה בצחוק, זו בדיחה, ככהזה עובד. יש דבריםשתמיד הרתיחו אותי, יש דברים שלא מפתיעים אותי ויש דברים שבין השורות אני פתאום מסוגלתלקרוא והם מרתיחים אותי, אפילו במקום שבו כשאני מנהלת שיחה עם חברים שלי, שאינםלוקים במקרה מיוחד של סקסיזם או שוביניזם לרוב. 1- היחס לנשים כמשהו חמוד, קטן,כדרך להוריד אותן, אותנו למקום שבו זה לא משנה, לא פעם ולא פעמיים כשאני בת</div>Wed, 14 Dec 2011 18:14:00 +0200kamomilus@gmail.com (HooLooVoo)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=43197&blogcode=12936447http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=43197&blog=12936447