http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=431631souris a la vie =]heCopyright 2026 Flower Child. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=431631http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/31/16/43/431631/misc/17314858.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=431631&blogcode=11739182<div align="right" dir="rtl">רעל בעיניים, ככה מלמדים אותך. מלמדים אותך שלא משנה אם תדממי, תאבדי כמה גפיים או סתם את שפיות דעתך, את תמשיכי לרוץ. תמשיכי לרוץ כי יש לך רעל בעיניים שמשבש את הביוכימיה במוח שלך וצובע את צלילות הדעת בצבעים פסיכודלים. אבל את קיבלת את הלימודים האלה בברכה, כי את מרגישה שאת חייבת משהו למקום המצ'וקמק הזה שאת קוראת לו בית. האדמה צמאה לדם, ומי את שתמנעי אותו ממנה?קים.</div>Sat, 24 Apr 2010 00:08:00 +0200110191kimi@walla.com (Flower Child)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=431631&blogcode=11739182http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=431631&blog=11739182http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=431631&blogcode=11390684<div align="right" dir="rtl">מכירות את הקטע שאתן מרגישות זולות עד שבא לכן להקיא מהבחילה שאתן גורמות לעצמכן? לא? טוב, תמיד ידעתי שאני פריקית של הטבע. ובעצם, מה רע? מה רע בלהיות קצת מוזרה עם מתק שפתיים בתור הנשק לציד חבר? כן כן, אני ציידת חובבת, משמע- לא מוצלחת במיוחד. אחרי הרבה תעיות בג'ונגל הפראי של שקר כלשהו הגעתי למסקנה הבלתי נמנעת שאהבה היא תרוץ לאנשים לא לשאת בנטל לבד. ואל תחשבו שאני אומרת שזה רע, להפך, בתור עצלנית כרונית שכמוני אני אשמח לחלוק את נטל הכביסה עם איזה גברבר חסון [רצוי עם בסיס כלכלי טוב, בלי מחלות ושידע לבשל]. לא הרבה לבקש אם תשאלו אותי. בטוח כמה מהם זרוקים איפשהו.. למה אף אחד לא מוכן לרכז אותם באיזו חנות "בחרי-לעצמך-גבר" סטייל איקאה? אני אפילו מוכנה להרכיב אותו בעצמי [למרות שלהרכיב דברים זה התפקיד של הגברבר הנ"ל.] ועוד משהו, נכון שאנחנו זועקות לשוויון אבל שוביניזם ברומנטיקה ממיסה אותנו.. או אותי. לא יודעת למי מכן יצא להתקל בבחור שפתח בשבילה את הדלת והתעקש לשלם את החשבון אבל אם במקרה כן ראיתן אחד כזה, תתנו לו את המספר שלי. אולי אני אתלה מודעות על עצים? אני כבר רואה את הנוסח "דרוש, גבר נאה [אם לא ע</div>Sun, 15 Nov 2009 00:33:00 +0200110191kimi@walla.com (Flower Child)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=431631&blogcode=11390684http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=431631&blog=11390684http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=431631&blogcode=11020646<div align="right" dir="rtl">היא חייבת לפגוש אותו כל יום, המלאך שלה. הוא עוזר לה לעבור את היום, את השעה, הדקה. השנייה. היא פגשה אותו במקרה, פורס את חסותו על ילד זרוק ברחוב, נותן לו לטעום קצת מגן עדן. גן עדן של צבעים ופרפרים אחוזי טירוף בבטן. היא לא האמינה במלאכים עד אותו היום, אבל שם הוא היה, עם הילה לבנה זוהרת מעל הראש, על רקע רחוב צדדי בעיר התחתית כששלט ניאון מתעתע גורם לו להיראות ורוד מעט. הוא נתן לילד את המפלט שאותו היה צריך. בשנייה שהילדון קלט אותה בזווית העין פניו הביעו בעתה והוא הרים את הרגלים וברח משם הכי מהר שהגוף הרעב שלו הצליח. המלאך הסתכל עליה, אומד אותה ומתעכב באופן מטריד משהו על הקימורים שלה. בשלב מסוים הוא כנראה החליט שהיא בסדר כי הוא התחיל להתקרב אליה. היא הייתה משותקת. הראש אמר לה לברוח, הלב אמר לה להישאר אבל כל מה שהיא הצליחה לשדר כלפי חוץ היה בלבול וחוסר אונים של פיה במלכודת. העיניים שלה לא ניתקו ממנו בעודו מתקרב. הוא היה פחות גבוה ממה שחשבה בהתחלה, בערך 1.70. הוא לבש גופיה שחורה שחשפה את שרוולי הקעקועים והצלקת על זרוע שמאל. הג'ינס שלו היו קרועים ומשופשפים כאילו מימי התיכון, למרות שהוא עצמו נראה</div>Thu, 02 Jul 2009 05:01:00 +0200110191kimi@walla.com (Flower Child)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=431631&blogcode=11020646http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=431631&blog=11020646http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=431631&blogcode=10895984<div align="right" dir="rtl">סוף עונת התפוזים ואני יושבת מתחת לעץ בפרדס. הריחות משכרים והאויר הנקי עולה לי לראש. אני רוצה להרגיש אותו, לא רק לנשום אותו. לאט לאט אני מתפשטת כדי שכל גופי יחוש בטוהר הזה. החולצה נזרקת הצידה, החצאית נופלת ברכות לקרקע. כפות הרגליים היחפות מרגישות את האדמה הלחה בין האצבעות. שלווה. גם החזייה הלוחצת והתחתונים נשארים מאחור להתקרר על האדמה בזמן שאני צועדת לי בפרדס, לאט. מרגישה את האויר הנקי, מטהר אותי, חודר לתוכי. הריחות המשכרים חזקים יותר מאי פעם ואני מסתובבת במקום. העולם נעשה כאוס של כתמים כחולים, ירוקים וחומים. יותר מהר, הצבעים דוהים לכתם יחיד של רכות ואני צונחת לרצפה. העולם ממשיך להסתובב סביבי ואני מרגישה שאני נופלת לבור ללא תחתית, איזור דמדומים בלי התחלה ובלי סוף. העולם מתייצב. נשיפה כמעט בלתי מורגשת בעורף שמתלווה אליה מגע ידיים מחוספסות. הוא מחבק אותי ולוחש לי באוזן. אני לא מבינה כלום אבל זה לא משנה, העיקר שנעים לי ואני שיכורה מהריחות. כמו האויר, אני רוצה להרגיש אותו ולנשום אותו, שיעטוף אותי ויחדור אלי. הטבע עושה איתי אהבה. קים</div>Wed, 27 May 2009 03:14:00 +0200110191kimi@walla.com (Flower Child)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=431631&blogcode=10895984http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=431631&blog=10895984http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=431631&blogcode=10725564<div align="right" dir="rtl">היא מרחה דם על משקוף ביתה כדי שהבדידות תפסח עליה. היא הקיזה את דמה בעצמה, בקפדנות והתמדה. כל יום היא הקיזה עוד קצת, כל פעם מחלק אחר, איבר אחר. העיקר שלא ישארו לה צלקות כדי להזכיר לה את הנואשות שלה בחיפוש אחר שקר כלשהו. בפעם הראשונה היו אלה פרקי ידיה. בחירה כל כך קיצ'ית שזה החליא אותה. היא לא רצתה למות אבל לא ידעה איפה לחתוך את עצמה. זה היה כ"כ מתבקש אז היא החליטה שזה מקום טוב להתחיל בו. לאחר מכן הגיע תור הצוואר. היא חשקה שהדם יוקז מנשיכת תשוקה שיצאה משליטה, אך היה זה להב הסכין הקפיצית שלה שתבע את דמה. החום הנעים שפשט במורד צוארה הלבן נאסף לתוך קערת פלסטיק שהיא קנתה אתמול במבצע. התחתית של הקערה כבר כוסה לחלוטין. כך עברו להם עוד יומיים שהשאירו פצעים עמוקים יותר בירכיה, כל יום ירך אחרת. הפעם ירכיה לא הוכתמו בדם המבשר את פוריותה ויכולתה להביא לעולם חיים, בין אם עלובים או מאושרים, אלא שבמקרה שלנו הדם סימן את החוסר בחלק האמור להשלים אותה, להתחיל מתוכה ואז לעטוף אותה עד שכל פיסת עור תהיה מוגנת. את הטיפה האחרונה שהייתה חסרה בקערה הקיזה משפתיה. הפעם לא השתמשה בסכין, פן תיפצע באופן שיצלק אותה וי</div>Fri, 10 Apr 2009 00:58:00 +0200110191kimi@walla.com (Flower Child)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=431631&blogcode=10725564http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=431631&blog=10725564http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=431631&blogcode=10623972<div align="right" dir="rtl">יהיה טוב. משפט שדבקתי בו, או שבעצם דבק בי. עדיין לא ברור אבל גם לא משנה.היא יצאה לדרכה עם איפור שחור כבד על העיניים ועל הלב בתקווה קיטשית שכזאת שהיא תמצא מישהו שידע להאיר אותה מבפנים. היא הולכת כ"כ מהר, כאילו מישהו רודף אחריה, ובשעה כזאת בלבוש כזה, מי יכול להאשים אותה על פרנואידיות יתר? היא נכנסת לבאר ומזמינה משקה וחצי שעה של בדידות. היא צריכה לדפוק את הראש טוב טוב לפני שתיתן למישהו להתקרב אליה כי סתם ככה היא שבירה מידי. פו קטן אחד והיא מתפזרת ברסיסי קריסטל על כל החדר. היא יודעת את מי היא מחפשת שם הלילה. היא מחפשת אדם עם ים בעיניים ובנשימה. היא כבר יכולה להריח אותו בפנטזיות שלה, לטעום את המלח על שפתיו הסדוקות, ולהרגיש קצת יותר בטוחה ופחות שבירה. לגיטימי. ואם היא בכל זאת תישבר, קריסטלים במי ים זה מראה די מדהים. חצי שעה עברה, ויהיה טוב. אני מאמינה בזה. קים</div>Thu, 12 Mar 2009 01:34:00 +0200110191kimi@walla.com (Flower Child)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=431631&blogcode=10623972http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=431631&blog=10623972http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=431631&blogcode=10579446<div align="right" dir="rtl">אני רוצה להיטהר.להקיא החוצה מערכות יחסים, להזיע ציפיות מנוצפות, לבכות את כל הפחדים ולירוק את כל הלילות הבודדים שעברו עלי. לטהר את הגוף מכל הזוהמה שזורמת לי בעורקים כמו רעל, במקום דם. איך נפטרים מתחושת חוסר אונים? קיים בי רצון עז למצוא מקום גבוה וללמוד לעוף, בכוחות עצמי או עם זר שמרגיש כמוני. לפרוש כנפיים ולעוף מעל כל הרפש שיש לעולם הזה להציע. קרוב לענני הסופה שנמצאים ממש עכשיו מעל הראש, להתחשמל מכמה ברקים ולהתחרש מהרעמים, ואז לעוף גבוה מעל הכל, קרוב לשמש עד שהשעווה שעל הכנפיים שלי תימס ותשרוף לי את הזרועות בתחושה מטהרת של כאב. כאב חזק יותר מכל כאב שחוויתי עד עכשיו, כדי שאני אתחשל, אתחסן, ושום דבר לא יוכל לפגוע בי יותר. רק להעצים אותי. לצבוע אותי בצבעים זוהרים שיפרצו מתוך העיניים החומות האטומות שלי. אולי אפילו יצבעו את העולם שאני רואה דרכן. אני אוכל לצפות ולקוות מבלי לפחד שהציפיות אולי גבוהות מידי הרי, שום דבר לא יכול לפגוע בי יותר. הכוויות על הידיים מוכיחות ששום דבר לא יכול לפגוע בי יותר. אני מקווה. כבר אין בי תוכן, רק רסיסים של תקוות ישנות וצלקות של פעם ראשונה. אני לא מבקשת הרבה, רק ל</div>Fri, 27 Feb 2009 15:15:00 +0200110191kimi@walla.com (Flower Child)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=431631&blogcode=10579446http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=431631&blog=10579446http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=431631&blogcode=10316886<div align="right" dir="rtl">כי יש אנשים שחיים במין עולם כזה, עולם של קשתות בענן, דובוני אכפת-לי וחדי קרן שמפליצים צמר גפן מתוק. אני חושבת שאם זו הצורה שבה דברים יוצאים לך משם אז משהו כנראה לקוי בתזונה או בדרך מחשבה שלך. בדר"כ, זו הדרך מחשבה, אבל אני לא שוללת את התזונה לחלוטין. להסתכל על חצי הכוס המלאה זה נחמד, אבל מה אם היא מלאה במיץ זבל? אז זה גם מכוער וגם מסריח. יש גבול עד מתי האופטימיות יכולה לחגוג כי אפילו המסיבות הכי פרועות מסתיימות ב7 בבוקר ומשום מה השעה כבר עשרים לתשע ונראה לי שהיא עדיין לא קלטה שכולם הלכו לישון. אם היא שואלת איפה אני, תמסרו לה שהשארתי עוגה בתנור. עוד אחת מהבעיות של האופטימיות זה שהיא אוהבת גבהים אבל בכלל לא מבינה שזו לא הטריטוריה שלה. הפסימיות לוקחת אותה בסיבוב כשזה מגיע ללדחוף בנאדם מהמטוס ולצפות בו מתרסק. והרי כל מה שעולה למעלה חייב לרדת בסופו של דבר, ואין לי בעיה עם זה. רק עם החורים במצנח. תסלחו לי על הכתיבה העלובה, אבל משום מה אני לא במיטבי. נוי העביר לי את השרשרת או הנושא החם או מה שזה לא יהיה ל7 דברים שלא יודעים עלי. [אגב נוי, ידעתי חלק לא מבוטל ממה שרשמת אז אתה צריך לכתוב חדש P: ]</div>Sun, 21 Dec 2008 15:02:00 +0200110191kimi@walla.com (Flower Child)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=431631&blogcode=10316886http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=431631&blog=10316886http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=431631&blogcode=10232368<div align="right" dir="rtl">בתוך הבטן שלי שוכנים אלפי פרפרים. פעם, לפני שנתיים בערך, הם עפו כל יום, כל הזמן. לא נחו לרגע. הרגשתי את הצורות של הכנפיים, התרגשתי מהצבעים הבהירים שפרצו לי מהבטן. לפעמים הם כל כך השתוללו עד שהייתי מרגישה גיצים חמימים שמתפשטים לי בגוף מגיעים לי למוח ומעיפים אותי אל בין הכוכבים אי שם בחלל. עד לא מזמן, חשבתי שכולם מתו. באמת, שלא נעים לאבד פרפרים, במיוחד בבטן. הייתה לי הרגשה שלא רק שהם מתו, הם נרקבו. הפכו חזרה לתולעים ריריות שזוחלות אצלי בפנים, מטפסות לגרון, עולות לראש וחוסמות כל אפשרות להתנתק מהמציאות האפורה והחולנית שמסביבי. אבל כמו בסיפור אגדה נדוש, מבט אחד, מגע קטן העיר את כולם בבת אחת ומאז הם לא מפסיקים לעופף לי, אי שם בבטן. גורמים לי להתרגשות כמעט אורגזמתית והמוח שוב יכול לנדוד לאיים בודדים, מדבריות או סתם אל מתחת לפוך ביום חורף קר. תמיד רציתי להיות פרפר. אם תתן לי את האפשרות, אהיה המאושרת באדם שתגרום לך להרגיש כמוה. כי ככה זה, פרפרים. Butterflies inmy eyes and looks to killTime is passing I'm asking could this be real קים</div>Sat, 29 Nov 2008 20:10:00 +0200110191kimi@walla.com (Flower Child)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=431631&blogcode=10232368http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=431631&blog=10232368http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=431631&blogcode=10205698<div align="right" dir="rtl">For a while I thought I fell asleep Lying motionless inside a dream Then rising suddenly I felt a chilling breath upon me She softly whispered in my ear (Forsaken) Forsaken I have come for you tonight Awaken Look in my eyes And take my hand Give yourself up to me I waited painfully for not to fall again Trying to silence the fear within me Out of the nightly mist I felt a stinging kiss And saw a crimson stain on her lips I have to know your name Where have I seen your face before? My dear why don't you be afraid? Forsaken I have come for you tonight Awaken Look in my eyes And take my hand Give yourself up to me Take me far away Close your eyes and hold your breath To the ends of the earth Forsaken I have come for you tonight Awaken Look in my eyes And take my hand Forsaken Fly away with me tonight Awaken Renew my life Now you are mine Give yourself up to me i want to give myself up , to you but who the hell are you? forsaken</div>Sat, 22 Nov 2008 20:18:00 +0200110191kimi@walla.com (Flower Child)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=431631&blogcode=10205698http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=431631&blog=10205698