http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=430157heCopyright 2026 RaTheWitcher. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=430157http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=430157&blogcode=10247606<div align="right" dir="rtl">עם כל אחת הסיפור חוזר על עצמו שוב, שוב ושוב. מתי השרשרת הזאת תקרע? כל פעם שאני מנסה ליצור קשר רציני זה כל פעם אותו הסיפור. כולן אבל כולן הן אותו הדבר: בהתחלה חושבים שהיא מישהי מיוחד, שונה מכל שער ובסוף מסתבר שהיא לא; לאף אחת כמעט ואין יוזמה, כולן יודעות רק לפגוע בדרך ישרה או עקיפה. דבר אחד בטוח וזה שהבעיה היא בי. למה אין אחת מתחשבת, יוזמת, נחמד, יפה, באמת שונה מכל השאר, בעלת אופי ואופי עמוק והכי חשוב לבד- הכוונה לכזאת שאין לה שום קשר עם אף אחד אחר. ככה שהיא תהיה נאמנה רק לי. כן, אני מודה, אני קנאי בטירוף. ועד עכשיו הקינאה הזאת רק הורסת אבל בזכותה אני יכול להיות מאמן עד מאוד למישהו/מישהי ספציפי/ ספציפית. מתי יבוא יום שבו אפסיק לסבול בגלל בנות ורגשות ואתחיל להנות מהם? או שאני אמור להיות לבד וכשאני מנסה ליצור קשר אני אומר לסבול כדי להתרחק מהם?</div>Wed, 03 Dec 2008 21:59:00 +0200rostik.angelevich@gmail.com (RaTheWitcher)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=430157&blogcode=10247606http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=430157&blog=10247606http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=430157&blogcode=10198979<div align="right" dir="rtl">למה התופעה זאת חוזרת כל פעם מחדש וכל פעם בצורה אכזרית יותר? התופעה היא שלי קורה משהו לפני שזה קורה לכולם או שזה לא קורה לי בכלל. למשל, בכיתה ה' או ו' יום לפני יום הולדת של המחנכת התקשרה עליי איזהמישהי שמידיעה לכולם מה להביא לכיבוד. ואחרי שהיא נתנה את הרשימה פתאום היא מציאה חברות. כמובן שבאותה תקופה הייתי טיפש וסרבתי בטענה שאני מעדיף להיות לבד. ומאז שבגעתי לחטיבה אני לא מצליח להחזיק קשר עם מישהו/מישהי לאורך זמן: יעל, ריטה, יורי, בקרוב גם יוליה, קטיה, ויתכן שגם אם אולג ואנטון. ולמה? ברוב המקרים זה משהו קטן שזו התעניינות ותשומת לב, זה כל מה שאני צריך, זה כל מה שאני מבקש. האם זה משהו גדול לבקש? תמיד אני אומר שאני אף פעם לא אמצא את מי שאני מחפש (למרות שיתכן שכבר מצאתי) כי אין מישהי שתיהיה נאמנה רק לי ותתן את כל תשומת הלב שאני מבקש ואם השנים הסיכוי למצוא אחת כזאת הולך ופוחת. אם רק היה מישהו שאפשר לספר לו הכל ובין אם לקבל תגובה או לא, אדם שלא יספר כלום לאף אחד וגם אם כן אז זה יהיה מתוך רצון אמיתי לעזור, אדם שלא יאכזב, שלא ינתוש ושיעזור בעת צרה. יש הבדל בין חברים קרובים לבין חברים אמיתיים. חב</div>Fri, 21 Nov 2008 13:34:00 +0200rostik.angelevich@gmail.com (RaTheWitcher)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=430157&blogcode=10198979http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=430157&blog=10198979http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=430157&blogcode=10122850<div align="right" dir="rtl">האם זה אפשרי לחיות חיים חדשים במקום החיים שיש לי עכשיו או להתחיל חיים חדשים במקום אחר? לחיות במקום אחר, במשפחה אחרת, מאחורי מראה אחר, ללמוד בבית ספר אחר, לרכוש חברים אחרים ואפילו בזמן אחר? הסיבה לכל זה היא שנמאס לי מהמציאות שאני חיי בה, אני שונא כמעט את כל המציאות שלי: את האחיות שלי (ועדיף שאני לא אתחיל לפרט עליהן), את בית הספר שאני לומד בו, את הכיתה שלי, חלק גדול מהחברים שלי (אי אפשר לכנות אותם "חברים" אלא יותר כידידים וגם זה בקושי: הם לא יודעים להקשיב, לכבד, להעריך; רק להתווכח, לפגוע ובקושי לעזור) מהגם שאם פעם שחבתי שיש לי בכיתה לפחות חבר אמיתי אחד אז כיום אני בטוח שאין (אבל זה לא אומר שאין לי כאלה). לגביי בית הספר. ישנה סיבה עיקרית שבגללה הלכתי לבית הספר הספציפי הזה. (מוזר, איכשהו לכל דבר שקורה לי או שאני עושה יש סיבה עיקרית ועוד כמה סיבות בצד, וזה קשור גם לאופי שלי) והסיבה היא לא מפני שבית הספר הזה הכי טוב שאפשר למצוא- לא, זאת סיבה נוספת אבל לא העיקרית. הסיבה עד כמה שהיא נראת מטופשת והיא כדי להיות באותו בית הספר שחבר מבית הספר הקודם הלך לשם. למרבה הצער לא ידעתי כמה סבל זה יביא ל</div>Sun, 02 Nov 2008 14:58:00 +0200rostik.angelevich@gmail.com (RaTheWitcher)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=430157&blogcode=10122850http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=430157&blog=10122850http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=430157&blogcode=9850923<div align="right" dir="rtl">רק לפני חושד הם הגיעו וכבר עזבו. רק לפני כמה דקות ראיתי אותם והנה הם הלכו ומי יודע מתי אראה אותם שוב. בעמצא חופש הגדול הגיעו לארץ סבא וסבתא שלי מאוקראינה. בפעם שעברה שהם ביקרו כאן הייתה לפני שלוש שנים. הם לא השתנו הרבה, לפחות סבא לא. מאז שהם הגיעו כמעט ולא הפסקתי לאכול, בעיקר פרות והרבה בצל. נכון שזה היה מעצבן אבל לפחות זה היה נכון ואי אפשר להגיד לזה "לא". עכשיו הם עוזבים (ברדך לנמל תעופה) ומי יודע מתי אראה אותם שוב. אולי בעוד שלוש שנים או אולי בכלל לא. בכל מקרה אני מעדיף את האופציה הראשונה. אולי בכל זאת יצא משהו טוב מהחופש הזה. זהו.</div>Wed, 03 Sep 2008 15:27:00 +0200rostik.angelevich@gmail.com (RaTheWitcher)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=430157&blogcode=9850923http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=430157&blog=9850923http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=430157&blogcode=9826755<div align="right" dir="rtl">אהלן! כמו שאפשר לראות אני לא מעדכן הרבה פה אבל ישמישהו אחד (יותר נכון מישהי) שגרמה לי להמשיך לעדכן (למרות שיש לי רצון כשאני חושב על מה לכתוב אבל זה נאלם ברגע שאני מתחיל לכתוב קטע). ניגש לעניין. החופש עוד מאט עומד להסתיים וכשאני חושב מה עשיתי כל החופש אז התשובה כי כלום, שום דבר מעניין חוץ מאיזה עבודה מעפנה שצצה רק לקראת סוף החופש. אני דווקא די מתחרט על זה כי אם כבר עבודה אז רק בתחילת החופש ולא בסוף וחוץ מזה שאני אמשיך לעבוד בחופשות במהלך שנת הלימודים ככה שלא ממש יהיו לי חופשים. לפחות אני ארוויח כסף: 20 שקל לשעה על חילוק פלאיירים לבחירות של ראש העיר. הבחירות ב11 בנובמבר ככה שעד אז אהיה תקוע עם זה. החופש הזה היה משעמם ולא כמו לפחות שני החופשים שהיו לפני זה. ב2006 מי שזוכר הייתה מלחמה, היה אקשן, היה למה לצפות, כולם מסביב היו בפחד שהטילים יפלו דווקא עליהם אבל אני לא הייתי מפוחד כי משום מה הייתי רגוע וידעתי שלא יקרה כלום(באמת יש מי ששומר עליי מלעלה וזאת לא בדיחה). ב2007 גם לא היה משעמם, היו טיולים, מתח, קינאה, אקשן, כאב ואכזבה. אולי זה דווקא טוב שיש חופש משעמם שנותן לאסוף כוחות לקראת</div>Fri, 29 Aug 2008 14:52:00 +0200rostik.angelevich@gmail.com (RaTheWitcher)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=430157&blogcode=9826755http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=430157&blog=9826755http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=430157&blogcode=9411867<div align="right" dir="rtl">כשסובלים הרבה מכאב בלב, מתחילים להתרגל לזה עם הזמן. הסבל הופך להיות חלק ממך, להשפיע כמעט על כל דבר בחיים. כשהסבל נעלם, מתחילים להרגיש חחל לב בלב, חלל שעד לפני כמה זמן היה תפוס ע''י הסבל ואז רוצים שהמצב יחזור להיות כפי שהוא היה לפני שהסבל נעלם. מסתבר שמבינים מה היה לך רק כשמאבדים את זה אפילו שזה משהו רע. לפעמים יש מצבים שרוצים לשנות אותם. וכשסוף סוף בא השינוי פתאום מרגישים רצון לחזור אחרוה, עד לרגע שלפני השינוי, רוצים שהמצב ימשך אפילו שזה משהו רע כי כבר התרגלו לכאב ולסבל שגרם המצב. אולי לא כל האנשים כאלה, אולי זה רק אני כזה. אולי כי סבלתי לא קצת עד שכבר התחלתי לאהוב את הסבל. אולי אין הרבה הבדל בין סבל לאושר כמו שכמעט ואין הבדל בין שנאה לאהבה.</div>Sat, 21 Jun 2008 00:29:00 +0200rostik.angelevich@gmail.com (RaTheWitcher)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=430157&blogcode=9411867http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=430157&blog=9411867http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=430157&blogcode=8399997<div align="right" dir="rtl">איך בא לי למות! אני רציני, זה לא סתם. הסיבה העיקרית לכך היא בכישלון כמעט בכל דבר שאני עושה. בכליום שעובר אני מוכיח לעצמי מחדש איזה כישלון אני. אני בקושי מצליח בלימודים. לא משנה איזה מקצוע, כשנותנים מבחן וזה ניראה חומר קל שאני מוציא ציון מעל 90 אני מקבל 80+. במתמטיקה שעוד איכשהו בסדר אבל בכימיה שזה המקצוע היחיד שאני אוהב ללמוד גם שם אותו סיפור. החומר היה מאד פשוט, מבנה אטום וטבלה מחזורית, אנרגיית יינון וראדיואקטיביות בישבילי זה קל ואפילו כיף אבל ציון 84 במחן כזה זה כמו נכשל בישבילי. יש גם עניין יותר גרוע בפיזיקה. כשהמורה מסבירה בכיתה אז אני מבין הכל אבל כשזה מגיע לש''ב אני מקושי מצליח לפתור בעיה אחת או שניים. שלא לדבר עם מקועות פחות "פראקטיים" כמו תנ''ך או לשון שזה די משממם ומי בכלל יצתרך את המקצועות האלה?! מתברר שבכיתה בה אני לומד חברים אמיתיים של ממשאין לי. נכון שיש כאלה שיכולים לעזור מבחינה רגשית אבל לא מוכנים או יכולים לעזור פראקטית. אחד החלומות הכי גדולים שלי הוא להיות בודד, להיות לבד, בלי סבל ולהיות הכי טוב בהכל, בכל דבר שאני לא אעשה אני אצטיין בו אם זה לימודים או כל דבר אחר.נכון</div>Fri, 11 Jan 2008 14:33:00 +0200rostik.angelevich@gmail.com (RaTheWitcher)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=430157&blogcode=8399997http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=430157&blog=8399997http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=430157&blogcode=7467640<div align="right" dir="rtl">שלום לכולם! הרבה זמן לא עידכנתי כי לא כמעט כלום. השנה אני התחלתי תיכון. ומסתבר שזה הרבה יותר קשה מחט''ב. בתחילת השנה חשבתי שזאת הולכת להיות שנה מופלאה אך כנראה שטעיתי. כבר עברו יותר משבועיים מאז תחילת השנה אבל כמעט כלום לא השתנה מאז תחילתה. מאז תחילת השנה יש מעט מאוד ילדים שמתייחסים אליי, ששמים לב שאני קיים. בזמן האחרון אני מוצא את עצמי מקשיב למוזיקה בהפסקות במקום לדבר עם מישהו. אם אני לא מדבר עם אף אחד אז כנראה שלאף אחד לא לא אוהב אותי, שלא באמת איכפת להם ממני, שהם לא זקוקים לי כדי לצחוק או להיעזר במישהו. עם הזמן אני מרגיש את עצמי יותר ויותר לא שייך לכיתה. ולמה להיות במקום שאף אחד לא צריך אותך, לא איכפת ממך, ולא מודע לזה שאתה קיים? כל מה שאני רוצה מבני אדם זה קצת יחס אוהב כדי להראות שבאמת איכפת להם ממני. או שאני רוצה יותר מדי? ככל שאני חושב על בחינות הבגרות שמתקרבות כך גם החשק שלי לברוח הרחק מכאן גודל אבל לצערי הרב אין לי לאן לברוח מכאן כי בחינות הבגרות יהיו בכל מקום שאליו אלך. ויחד עם זאת אני מרגיש רצון להישאר בכיתה ט' עם כל החברים שלי. זמן, לאן אתה רץ חכה לי! או קח אותי אית</div>Mon, 17 Sep 2007 19:31:00 +0200rostik.angelevich@gmail.com (RaTheWitcher)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=430157&blogcode=7467640http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=430157&blog=7467640http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=430157&blogcode=6873037<div align="right" dir="rtl">זה הזמן לפשט את החיים שלי, יש מס' דברים שעליי לעשות וגם לספר, תאכלו לי בהצלחה! ======================</div>Mon, 02 Jul 2007 20:51:00 +0200rostik.angelevich@gmail.com (RaTheWitcher)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=430157&blogcode=6873037http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=430157&blog=6873037http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=430157&blogcode=6839173<div align="right" dir="rtl">שלום לכולם! לדעתי נישאר עוד קצת זמן עד שאחליט לגמריי שהגיע הזמן להסיר את המנעול שהיה על הרגשות שלי במשך משהו כמו שנה פחות או יותר. מסתבר כשרציתי לנעול רק רגש אחד יחד איתו נעלתי את שאר הרגשות ויחד איתן גם חלק מהחשק לחיות כי שמתי לב שאני כבר כמעט ולא נהנה מהמוזיקה שלי (או אולי כי זה תמיד אותו הדבר), אין לי כ''כ חשק לאכול, אבל את זה יש בשפע כך שאני עדיין אוכל. אני חושב שאחרי הסרת המנעול יהיה אדם חופשי וליכולות שלי לא יהיו גבולות. ===================== שלכם RA! </div>Thu, 28 Jun 2007 15:15:00 +0200rostik.angelevich@gmail.com (RaTheWitcher)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=430157&blogcode=6839173http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=430157&blog=6839173