http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=427713נקבה, ממוצעת, מלאת רגש,בלונדינית בהסוואה שטנית, מכורה לקפה, מידת אופטימיזם וקמצוץ ריאליזם, פמיניזם כללי ודעתניות מוחלטת.heCopyright 2026 SilverSpoon. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=427713http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=427713&blogcode=9954197<div align="right" dir="rtl">לפעמים אני מרגישה שאני חיה בבועה. כשיוצא לי לצאת מהבועה שלי, אני מרגישה שאני חוטפת סתירות בפרצוף מכלל החברה שסובבת שאותי. לגור בעיר נידחת זה נחמד, באמת. אתה גדל עם אותם האנשים, מכיר אותם טוב, העיר הקטנה הזאת אופפת אותך מכל כיוון.וכשיוצא לך לצאת מעט מהעולם הזה שלך, לראות כל כך הרבה אנשים מוצלחים מסביב שהספיקו כל כך הרבה בחייהם, אתה מרגיש כל כך קטן. כלכך חסר חשיבות.השבוע האחרון שעברת עליי הוכיח לי שיש הרבה כוח ומוח מחוץ לבועה שלי, יש הרבה יותר לאן לשאוף ממה שחשבתי ויש הרבה יותר אנשים טובים ממה שהיה נדמה לי.</div>Sun, 28 Sep 2008 12:29:00 +0200tanya.jabinski@gmail.com (SilverSpoon)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=427713&blogcode=9954197http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=427713&blog=9954197http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=427713&blogcode=9764175<div align="right" dir="rtl">מעניין אותי כמה אנשים באמת עוצרים לרגע בחיים שלהם כדי לחשוב.לחשוב אמיתי, עמוק. להבין מה הוא עושה ולמה. כשחושבים על זה, לא נראה לי שנמצא הרבה כאלה. אדם שבאמת עוצר לרגע את כל הטירוף של השגרה שלו בשביל להבין מה המשמעות שלו בחיים..לא מזמן חברה טובה שלי עזבה (שוב) לחו"ל. היא לומדת בנורווגיה, עם שלל יצורים תרבותיים בני גילה שבאו מכל קצוות העולם. הלמידה באותו קולג' נורווגי נתנה לה פרסםקטיבה שונה על מהלך החיים.למשל אני, לא היה רגע קט בחיי שתיארתי לעצמי את האופציה של סרבנות. בשבילי המסלול קבוע- ביצפר, צבא, טיול, פסיכומטרי וכן האלה וכן האלה. אבל היא קיבלה הזדמנות לדברים שונים ולמסלול שונה לגמרי, ואיתה יצא לנו לחשוב.היא  לא יודעת אם היא מסוגלת לסרב, אם היא מסוגלת לא לחזור לארץ בסיום הלימודים אלה ישר לטוס לחול ולהפוך לעריקה. לטענתה, היא תחזור ותשרת למרות השמאל ולמרות האידיולוגיה הלא ברורה שלה. אבל העצירה הזאת העירה אותי במובן מסויים.האם אני באמת מסכימה עם צה"ל ועם המהות שלו? האם חשבתי על האופציה השניה, לסרב? לא, אני לא חשבתי עד עתה. אבל עכשיו, אחרי מומנט קטן אחד שבו הרהרתי עם עצמי מה באמת דעתי על</div>Sun, 17 Aug 2008 21:05:00 +0200tanya.jabinski@gmail.com (SilverSpoon)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=427713&blogcode=9764175http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=427713&blog=9764175http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=427713&blogcode=9748909<div align="right" dir="rtl">אוף. מכירים את התקופות הללו שמרפי פשוט נתפר לכם לורידים, עורקים ולכל מערכת הדם בכללי???השבוע התחיל מנסעיעה מיותרת לת"א. שוב זימונים לצבא, שוב לראות המון מדים כשאת עדיין לא עליהם (לטובה ולרעה...) ושוב מלא מלא מלא אוטובוסים ותחנות מרכזיות. כאב ראש.ביום שני - שגרה משעממת של סנייק בר בעבודה. הרבה חום, אכילת צ'יפסים מיותרת ועוד פעם חום.ביום שלישי החבר נסע לחו"ל, ואני הייתי עצובה מאוד מאוד מאוד מאוד. ועד עכשיו אני עצובה מאוד מאוד. זה לא נחמד להתגעגע. אתמול היה לי את היום הנוראי ביותר בעבודה- התחיל לי מחזור (קצת יותר מדי פרטים, אני יודעת...) , כאבה לי נורא הבטן, הסתחרר הראש, אכלתי עוגת גבינה מיותרת, נפלה המערכת במשרד, נעבד לי הטלפון של המלון, בהסעה חזרה ב1 בלילה היה נהג מטומטם שעשה פניות על 90 קמ"ש והתוצאה הסופית של הכל היה פנצ'ר, כך שנאלצנו לחכות בערך חצי שעה בקור הנוראי של המדבר לאוטובוס אחר שיבוא לאסוף אותנו ובקיצור...היה חסר רק שיונה תחרבן עליי בשביל האושר המושלם.היום חברה נסעה לחול לחצי שנה הבאה ושוב נורא לא נחמד להתגעגע.מה נותר? לצפות לטוב יותר...</div>Thu, 14 Aug 2008 23:56:00 +0200tanya.jabinski@gmail.com (SilverSpoon)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=427713&blogcode=9748909http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=427713&blog=9748909http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=427713&blogcode=9698554<div align="right" dir="rtl">יש המון הגדרות למה שנקרא ה"ישראלי המכוער". כל המרבים לנסוע לחו"ל יכולים להעיד שיחידים שדוחפים בתורים, צועקים ברחובות או מפצחים גרעינים במסעדות וזורקים את הקליפות על הרצפה הם הישראלים. כל מי שנטל חלק במלונאות הישראלית לא צריך להרחיק עד לחול בשביל להבין עד כמה האנשים במדינה היפה שלנו הם חסרי תרבות, לעיתים עד כדי כך שפשוט חבל לך שאתה ישראלי. הנה לכם דוגמא קטנה מחיי הקצרים... לפני חודשי וקצת סיימתי ביה"ס. התחלתי לעבוד המלונות בים המלח, האלטרנטיבה היחידה שקיימת אצלי באיזור. התקבלתי לתפקיד סבבה, להיות צ'קרית . בתכלס, התפקי לא מסובך יותר מד וכל מי שיראה מהצד לא יבין מה הפואנטה של הצ'קריות- כולה לעמוד בכניסה לחדר אוכל ולתקתק את כמות הנכנסים. כל אחד אחר יגיד שהעבודה שלו משמעותית ופעילה הרבה יותר, אבל אף אחד מהם לא באמ התמודד עם אותו "ישראלי מכוער" שעליו אני מדברת. אירוע אחד שתפס את תשומת ליבי, ותסלחו לי, אבל צריך להיות חרש ועיוור בשביל שהוא לא יתפוס תשומת לב, התרחש לא מזמן, כשעבדתי בארוחת הבוקר. אין מה לעשות, כל מבנה מוגבל במספר האנשים שיוכלים להיכנס אליו, במיוחד חדר אוכל, אבל לך ת</div>Tue, 05 Aug 2008 19:16:00 +0200tanya.jabinski@gmail.com (SilverSpoon)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=427713&blogcode=9698554http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=427713&blog=9698554http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=427713&blogcode=9536618<div align="right" dir="rtl">המון המון זמן לא עידכנתי... יכולות הביטוי שלי נדחקו לצד לאחר הגילוי שהן לא טובות במיוחד. סתם. לא הכפת לי אם יכולות הביטוי שלי טובות או לא. גם אם קצת מעליב, לא נורא... אירועים רבים עברו עליי, הרבה תהפוכות, הרבה סיכסוכים שונים. אכזבות ודמעות מלוות בחיוך והפתעות נעימות מאידך. סיימתי ביה"ס. סוף סוף לצאת מהמסגרת הזו.לא יודעת עד כמה זה טוב.אני לא בטוחה שהמסגרת הבאה שאני אצתרף אליה תיהיה הוגנת יותראו מאורגנת יותר, אבל שיהיה. עוד שלב בחיים נגמר. בטקס הסיום הזלתי כמה דמעות, אבל הן היו מלוות בחיוך מבין כזה של "וואלה, זה באמת הסוף". אני הולכת להתגעגע לזה. מאוד. עד כמה שמתלוננים ועד כמה שנמאס, אין על התקופה הזאת ואין על האנשים אלו שהיו איתי במהלכה. נכון להיום, אני בצומת דרכים, בערך כמו כולם במצבי. לא יודעת מה יהיה האלה, לא יודעת מה רוצה שיקרה בהמשך. לא יודעת כלום. זורמת עם החיים ונראה לאן יובילו. אני אל שומרת על קשרים כמו שצריך, וזה משהו שמאוד מלחיץ אותי. אני יודעת שאני פוגעת ככה במי שחשוב לי, ואני לא עושה הרבה לתקן את זה גם אם אני מאוד רוצה. דבר מוזר בהחלט. עכשיו, לפני היציא</div>Tue, 08 Jul 2008 23:13:00 +0200tanya.jabinski@gmail.com (SilverSpoon)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=427713&blogcode=9536618http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=427713&blog=9536618http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=427713&blogcode=9132058<div align="right" dir="rtl">חוסר אכפתיות מוחלט. ריקנות. רק אם הייתי יודעת לצאת מזה. לא יכולה.</div>Mon, 05 May 2008 21:40:00 +0200tanya.jabinski@gmail.com (SilverSpoon)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=427713&blogcode=9132058http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=427713&blog=9132058http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=427713&blogcode=9084172<div align="right" dir="rtl">חזרנו היום לשאיפות האחרונות של תקופת הביצפר. לא הייתה לי הרגשה מיוחדת. סתם באסה, וציפייה לסוף. עד כמה שאני בטוחה שאני יתגעגע לבית הספר, זה לא מפריע לי להתרגז על המוסד היום ולצרוח שנמאס לי. נגמר פסח. עבדתי רוב הזמן ואכלתי פיצה מקמח מצות....להפתעתי הגדולה, זה לא היה מגעיל. סוף סוף ראיתי את נסטיושה היקרה. לצערי, הביקור שלה הסתיים בברז שדפקתי לה לא מרצוני (מאמי, אני מצטערת כל כך) ובשלושים שקלים חדשים שאני עדיין חייבת לה. לא כך רציתי שפגישתינו תגמר, אבל כרנאה שהבוסים שלי חשבו טיפה אחרת. נסטיוש, אני באמת באמת מצטערת שנתקעתי אז בעבודה. אני מאוד רציתי לפגוש אותך. וראיתי שהתקשרת אבל לא יכולתי לענות לך אז...... כל כך מצטערתת! היום ערכתי רשימה של TO DO. היא די ארוכה לצערי וכוללת בעיקר שיעורים ועבודות. עאעאעאע נמאס! אני לא מעניינת, אני יודעת. </div>Sun, 27 Apr 2008 18:53:00 +0200tanya.jabinski@gmail.com (SilverSpoon)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=427713&blogcode=9084172http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=427713&blog=9084172http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=427713&blogcode=9005213<div align="right" dir="rtl">אני צריכה נעליים. זה מפריע לי לישון בלילות, הידיעה שאנינפטרת כמות בלתי מתקבלת על הדעת של זוגות נעליים. יחד עם הידיעה הזו ישר באה התודעה שאני צריכה עוד... ואם להשלים את כל החסר, ההשקעה תעלה לי בערך 1200-1500 ש"ח. יואו, אני פסיכית על כל הראש...... אני גם צריכה בגדים. יופי, אני צריכה לרושש את כל החסכונות... שלי ושל אמא ביחד. אחלה בחלה. חוויותי ויכוח עם חברה קרובה. זה לא עושה טוב. מה שהכי לא עושה טוב זה העובדה שכל מה שהיא אמרה לי זה נכון. בעקרון, זה גרם לי להרגיש כמו גוש חרא אחד ענק...וקפוא. אני יודעת שמה שהולך פה אצלינו זה לא בסדר. אני יודעת את זה, ואני לא יכולה להגיד שאני לגמרי מרוצה מהמצב שחדש כתירוץ על זה שאני אל עושה כלום בנידון. טוב לי ולא טוב לי. עברתי לנהוג באוטומט. כן כן, אני סיסי... אבל מה לעשות, אני מודה שנהגים כמוני פשוט אסור לתת להם רשיון. אז לפחות האוטומט לא עושה רעשים כמו שעשה הידני, זה כבר מרגיע. עדיין לא עשיתי תיאוריה. זה חרא. אבל אני לא אשמה....לעזאזל עם כל המשרדי ממשלה האלה... נותנים הרגשה שהמשכורת מתבססת על כמות ימי שביתה ולא על כמות ימי עבודה. טוב, נמאס. </div>Tue, 15 Apr 2008 23:35:00 +0200tanya.jabinski@gmail.com (SilverSpoon)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=427713&blogcode=9005213http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=427713&blog=9005213http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=427713&blogcode=8961388<div align="right" dir="rtl">אוקי... ההזנחה לא הייתה סתם ככה כי לא היה בא לי לעדכן... יש לי תירוצים משכנעים לכך שאני כבר לא כותבת. טוב, מי יודע, אולי זה רק מועיל לאנשים...שיהיה. מועיל או לא, אני חייבת לחזור לסצנה של ישראבלוג. יותר מדי קרה לי בזמן האחרון מבלי שאני יעלה תמונות, ותתלפאו לגלות עד כמה זה מפריע לי לישון בלילה.... אז מה היה לנו? טורניר בכימיה, שזכינו בו בערך מקום ראשון...(סיפור ארוך מדי בשביל להקליד אותו...פשוט תקבלו את העובדה הזו כמו שהיא....וכן, יש דבר כזה בערך מקום ראשון!), סיום הביודע ובגרות בעל פה בביולוגיה, השתמטות מבגרות בעל פה בכימיה ואפילו עם ציון 100 (ע"ע טורניר כימיה). וואי, אני מרגישה ממש חננה... כל האטרקציות שלי היו לימודיות במיוחד... טוב, לא נורא. השלמתי עם עובדה קשה זו. היו תעודות מחצית, להפתעתי הגדולה הן היו די טובות. היה פורים, מעפן כרגיל בביה"ס אבל מלא אדרנלין כי מצאנו תחפושת בדיוק יום לפני! היו מלא ימי הולדת, המון מתנות שנותר לקנות ולהביא (נסטיה, אני זוכרת מה שביקשת!), קצת ים המלח, קצת שמעון פרס, קצת סנוביות וציפורניים, הרבה תקווה לקיץ, המון עצבים מיותרים, קצת ירידה בקילוס והרב</div>Tue, 08 Apr 2008 23:09:00 +0200tanya.jabinski@gmail.com (SilverSpoon)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=427713&blogcode=8961388http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=427713&blog=8961388http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=427713&blogcode=8813573<div align="right" dir="rtl">אז ככה... קצרים עליי....: הפסקתי לעשן (אוטוטו כבר חודשיים) משקלי 57 קילוגרמים מוצקים ושומניים הכרתי את חבר שלי בעבודה. אנחנו גרים ביחד יש לי 2 כלבים וחתולה נולדתי בניתוח קיסרי ואני בת יחידה יש 4 בני דודים בעיר שלי יש תיכון אחד התחלתי ללמוד נהיגה אני לומדת באוניברסיטה נגמלתי מקפה רקדתי במשך 6 שנים אני רוסיה מכורה לתמונות ומזכרות אני לא יודעת מה אני אלמד בעתיד אני מתגייסת רק ב2009 כל החברות שלי גדולות ממני כמעט בשנתים מכורה לנעלים אוהבת סקס וגאה בזה (^^) ופה נגמרה לי המוזה... סופש נעים!</div>Fri, 14 Mar 2008 19:56:00 +0200tanya.jabinski@gmail.com (SilverSpoon)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=427713&blogcode=8813573http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=427713&blog=8813573