http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=425962מספרת עלי, מספרת עלייך, ועל מה שבינינו. heCopyright 2026 2Me. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=425962http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=425962&blogcode=9530066<div align="right" dir="rtl"> זו כבר לא אכזבה. אין לי את המילה המדוייקת. יושבת עם עצמי וחושבת מה קורה פה בעולם שלנו. אני לא מאמינה שיש עוד משהו שיכול להפתיע אותי. אז אני לא מופתעת, אני לא מאוכזבת. ובכל זאת, יש בי איזושהי תחושה של איכסה. של חוסר אמונה באנשים בכלל. בגברים במיוחד. אז אני לא מאמינה. אני לא רוצה יותר. לא רוצה יותר לשמוע ת'שטויות שלכם. לא רוצה יותר להבין אתכם. לא רוצה יותר לשמוע ת'סיפורים שלכם. לא רוצה יותר כלום. אני לא מצפה שיהיו לכם תשובות. רק אל תהיו חסרי לב, חסרי רגש. תהיו בני אדם. זה כ"כ הרבה לבקש? אז זהו, אני סוגרת את הפרק הזה של החיים שלי שנקרא גברים. הולכת להיות עם עצמי. עם נשים וחברות בלבד. לא צריכה אף אידיוט שיזמר לי מילים כאלה ואחרות. מילות סרק, ללא מחשבה יתרה של מי מקשיב להן. אז נכון, לקחתי בערבון מוגבל, כמו שאני יודעת לעשות, ובכל זאת. בכל זאת התחושה לא מרפה ממני. התחושה של לעזאזל, מה קורה כאן? איך שכחתם להיות בני אדם??? אז עטפתי את עצמי במגן שלי, כיסיתי עצמי בשמיכות, הוצאתי השיריון והקוצים ואני מגנה על עצמי מפני כולכם. כל המגעילים, הדוחים, הזונות האמיתיים של החיים. לכו ממני, ת</div>Mon, 07 Jul 2008 23:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (2Me)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=425962&blogcode=9530066http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=425962&blog=9530066http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=425962&blogcode=9038793<div align="right" dir="rtl"> חלונות נשמתי נפתחו בפנייך. בעצם הייתי שקופה עוד מהשיחה הראשונה בינינו. איך זה קורה בשנייה אחת. שניים נפגשים במקרה, ושתי הנשמות מתחברות מבלי שיידעו. כוחות מוזרים מנחים אותנו. לפעמים מפחיד אותי עד כמה זה נכון. לא ידעתי מה יהיה ההמשך בינינו, אך ידעתי שמאותה שיחה ראשונה בינינו, יצמח כאן משהו טוב. משהו אמיתי שלא ידעתי עד כה. וזו לא אהבה של גוף לגוף. זו אהבה של נשמה לנשמה. חיבור שלא קורה הרבה, ושאתה לא מבין איך זה קורה. אז איך זה קרה? איך קרה שאתה קורא אותי כך? מבין כל מילה שלי, בין אם היא נאמרת או לא? צימררת אותי כשקראתי את מילותייך הערב: "מותר לך להצטער.כי אני מקשיב לך.והמילים שלך נכנסות דרך החלון שלי שהוא נשמתי" רק לא ידעת שאתה הוא זה שנכנסת אל ליבי ואל נשמתי. סירבתי עד היום להכיר בכך, שהקשר בינינו חזק ומפחיד. כי בעצם לא נתתי לעצמי לאהוב אותך. רק את נשמתך נתתי לעצמי לאהוב. ובעצם זו כל האהבה שרציתי אי פעם בחיים. האדם היחיד שלא בחר בגופי אלא בנשמתי. זה בעצם אתה. ביקשתי את החברות שלך, ונתת לי את נשמתך. או שבעצם, נתתי לך את נשמתי, כי הבנת אותי. אהבת אותי מבלי שתחוש אותי פיזית. וזה כל הקס</div>Sun, 20 Apr 2008 23:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (2Me)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=425962&blogcode=9038793http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=425962&blog=9038793http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=425962&blogcode=8915183<div align="right" dir="rtl">או שאולי זה כבר קיץ? רק שאצלי מרגיש עדיין חורף, עם הרצון הגדול להתכרבל מתחת לשמיכה ולברוח מכל העולם. כי מה שווה להיות כ"כ הרבה זמן בלי אהבה? אני מרגישה מרוקנת, שזה זה אפשרי לחיות ככה. בכל פעם, לקראת האביב אני נזכרת בכל הדברים הטובים והפחות טובים שקרו באביב. באביב התגרשתי. באביב התאהבתי (כמה פעמים) באביב נעזבתי (יותר מידי פעמים) אז אומרת לעצמי שמה שהיה היה ונגמר ושעכשיו יהיה יותר טוב. אבל זה לא קורה. כבר כמעט 10 שנים של לבד. בין השמיכות. בלי אהבה. והיום יותר מתמיד זה קשה. </div>Mon, 31 Mar 2008 20:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (2Me)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=425962&blogcode=8915183http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=425962&blog=8915183http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=425962&blogcode=8649343<div align="right" dir="rtl"> האהבה של שנות האלפיים רחוקה ממני שנות אור לא מסתגלת לקצב המסחרר של כל אתרי ההיכרויות. לא מבינה מה הולך שם ומי נגד מי. רק מבינה, ששםאני -ממש לא אני. תכירו לי את האחד שיאמר לי אחרת. תכירו לי את האחד שיגיד, שאני לא יודעת על מה אני מדברת. מילים רבות יש לכל אחד ואחד העולם השתנה לי ובבת אחת. האהבה של שנות האלפיים לא נראית לי אני מחליפה אותה. חוזרת אחורנית בזמן לתקופה שידעו מה זו אהבה. שידעו לכבד אותה ולהתכוון לכל מילה. אני לא שייכת לכאן, אני מדור אחר. תחזירו לי את האהבה של פעם את האהבה של אז. כשהגברים חיזרו ולא היו חזירים כשהגברים דיברו ולא רק במילים. כשידעו בדיוק מה לעשות ומה לתת כשידעו שאהבה זה מתוך הלב (ולא מבין המכנסיים שלהם...) אז תחזירו לי את האהבה של אז היא מתאימה לי יותר. תחזירו לי את האהבה של אז אני מתאימה לה יותר. </div>Sat, 16 Feb 2008 22:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (2Me)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=425962&blogcode=8649343http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=425962&blog=8649343http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=425962&blogcode=8499057<div align="right" dir="rtl">יומהולדת. עוד פעם יומהולדת. רק הפעם בלי צלצולי הגונג. בעצם, בשקט מוחלט. בעצב. לא שמחה השנה. עצובה יותר מתמיד. לא מצליחה להעלות חיוך אמיתי על השפתיים. מחייכת ובוכה בתוכי. עכשיו, כשאני לבד בבית, מתוך בחירה שלי, אני מרשה לעצמי לבכות. לבכות בקול ולהוציא את הכאב הגדול הזה ממני. רחמים עצמיים? אולי, אבל מותר לי. זה יומההולדת שלי. It's my party and I cry if I want to ואני רוצה. רוצה לבכות. ואני בוכה. גירשתי את כולם ממני. לא יכולה להיות עם אף אחד, לא עם הבן שלי, לא עם המשפחה שלי, לא עם החברות. דחקתי את כולם מפניי, שלא ייראו אותי בוכה היום. וזה לא בגללם. אני יודעת שהם אוהבים אותי. אני יודעת. רק שהשנה זה לא מספיק לי. ואני מעדיפה ככה. עם הבכי שלי. לבד. בתוכי. מכונסת בתוך הפוך שלי ושרה לעצמי: יומהולדת 42 שמח ובודד מאי פעם. אז הגיע רגע הגונג. הגונג מכה בחוזקה על הלב ופותח בתוכו את שביל הדמעות שהצטברו בו. והן זולגות בחוזקה, ברעש. ברעש שמרעיד את כולי. מרעיד אותי. גם מפחד, וגם מבדידות. מבדידות האנשים הופכים קשים. גם אני הפכתי קשה. קשה מידי עם עצמי ועם כל מי שסובב אותי. תסלחו לי כולם, אבל הש</div>Fri, 25 Jan 2008 23:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (2Me)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=425962&blogcode=8499057http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=425962&blog=8499057http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=425962&blogcode=8436169<div align="right" dir="rtl"> בבקשה תהיה האחד שיצית אותי. בבקשה תהיה האחד שיביא אותי אל סף האהבה שוב. מתרגשת כשמדברת איתך ואמנם לא אומרת, אך רוצה להיות איתך. רוצה שתהיה האחד שיחזיר אלי את האמונה שאדע שהאהבה לא עזבה את העולם. שאדע שאיתך האהבה מתממשת שאדע אותך ואת אהבתך. שלא תהיה רק מילים בעלמא שתהיה אמיתי, שתהיה שלי שתפתיע ותרגש ותאהב באמת. שלא אפחד מלאהוב כמו עכשיו שתפרוץ את החומות שמסביבי עכשיו שתיכנס אל ליבי ותציף אותו בטוב שבך. מרשה לך לעשות את זה, רק תהיה סבלני מרשה לך לעשות את זה, רק תהיה אמיתי מרשה לך לעשות את זה, רק תהיה איתי מרשה לך לעשות את זה, רק תהיה שלי. רוצה את האהבה שלך, רק שתדע שהשקט שעוטף אותי מסתיר את הסערה שמתחוללת בתוכי בכל פעם שאני שומעת את קולך. עוצרת את עצמי, ואולי אני טועה איתך אך פוחדת מזה ומעדיפה לשתוק ולא לומר לך "רוצה, רוצה אותך". אז תישאר כאן בסביבתי, כי הפחד שלי תכף נעלם. ואז תצא מתוכי האהבה שהצטברה בי כל השנים ותרגיש עד כמה אני צמאה לאהוב. שלך לכרגע ורק במחצית, אני. </div>Wed, 16 Jan 2008 19:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (2Me)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=425962&blogcode=8436169http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=425962&blog=8436169http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=425962&blogcode=8277629<div align="right" dir="rtl">קוראת את סופהשנה שעברה. ולא מאמינה שעברה לה עוד שנה. שנה של יתמות אמיתית מאהבה. מסתיימת לה עוד שנה, שמביאה איתה גם את יומההולדת שלי. וכמו בכל שנה זה הזמן לסיכומים. סיכומים אישיים שלי ביני לבין עצמי שמכניסים אותי לאווירה של לקראת סיום. לאווירה של משהו שנגמר עוד לפני שהתחיל. איך להסביר את זה? מנסה עם עצמי להסביר ולא ממש מצליחה להבין איך כל סוף שנה מביא איתו עצבות נוראית על זמן שעבר מבלי שקרה בו משהו משמעותי. משהו שמילא את נשמתי והכניס בה את האהבה שחסרה לה כל כך. סיכומים? רק בקיצור, אין לי את הסבלנות לפרט כמו פעם. רק רוצה לשים את הכל בצד, את כל מה שקרה להשאיר בשנה החולפת ולהאמין שהטוב שצריך להגיע את חיי כבר כאן. הוא רק ממתין שתתחיל השנה החדשה ואז ייכנס במלוא העוצמה. אז אני מחכה לטוב הזה. בשקט. עם עצמי. בלי תזמורת וצלצולים. לבד. עדיין לבד. </div>Tue, 25 Dec 2007 23:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (2Me)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=425962&blogcode=8277629http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=425962&blog=8277629http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=425962&blogcode=8127993<div align="right" dir="rtl">בא לבקר אותי מהגולן הרחוק, לא התראינו כשנתיים וחצי. שמרנו על קשר טלפוני, התעדכנו מידי פעם מה קורה אחד אצל השני, ותמידהיה בינינו משהו מיוחד כזה. איכפתיות ואהבה של איש לאישה. חברים טובים. זה התחיל בינינו לפני ארבע, או אולי חמש או שש שנים. התחברנו, במלוא מובן המילה. מההתחלה היה כייף גדול לדבר, לשוחח לצחוק ולהינות זה בחברת זו וההיפך. מסתם רומן שהתחיל בכאילו, הפכנו לחברים טובים, ואוהבים. לפחות, אני אהבתי אותו. עד הוא פגע בי. עשה שטויות עם אחרות, בגד בי במילה יותר ברורה. גירשתי אותו מהמיטה. והוא הלך, פגוע הנבלה. נפגע ממני שזרקתי אותו כך, בבוקר שבת והעפתי אותו לכל הרוחות. והוא הלך. אני בכיתי. קיללתי, כאבתי והוצאתי אותו מהמחשבות שלי. כך לפחות חשבתי. רק לא יכולתי לשכוח את הרגעים בינינו, את הפינוקים במיטה ומחוצה לה ואת החברות שנרקמה בינינו. מסוגלים לדבר על הכל. היה נתק בינינו לזמן מה. מידי פעם איזה SMS של מה קורה איתך ואיזו ברכה ליומהולדת שלי או שלו. יום אחד שלח לי הודעה:"אני חושב שמצאתי אהבה". שמחתי בשבילו והנחתי לו. שנתיים וחצי היה שם "באהבה הגדולה שלו" כהגדרתו. עכשיו הוא בא, בא לספר לי ש</div>Fri, 07 Dec 2007 14:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (2Me)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=425962&blogcode=8127993http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=425962&blog=8127993http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=425962&blogcode=7884859<div align="right" dir="rtl"> כושרו של הלב להתכווץ ולהתרחב מדהים אותי. חשבתי שהלב שלי עכשיו לא מכווץ יותר, אבל גם לא רחב. לא רחב ומלא. והתגעגעתי לתחושה של התרחבות הלב. התרחבות החדרים, העליות. זרימת הדם בכל העורקים והורידים ואף בנימים הכי קטנות שלי. חשבתי שזה געגוע שהגיע הזמן לממש אותו. אז חזרתי למפגשים, ליציאות. יצאתי מהקונכייה שלי לעולם מחדש. וידעתי שאני בדרך הנכונה, שזה שהיה, היה ואיננו. שאני מוכנה. מוכנה לדבר הטוב הבא. הפתעתי את עצמי ובגדול. חזרתי לחייך, חזרתי לצחוק, לפלרטט. חזרתי להרגיש שאני שוב בחיים. שהייתי תקועה יותר מידי שם בעבר, בזכרונות ובגעגוע למשהו שבעצם לא היה. אז לא קורעת את העולם, אבל נמצאת בתוכו ומרגישה בחיים שוב. וזו תחושה שנתנה ללב שלי קצת להתרחב אתמול. יודעת שבקרוב הוא יתרחב יותר ויתמלא בכל האהבה שיש מסביבי. לקח הרבה זמן, אבל זה הגיע. טוב, תמיד ידעתי שיש לי הצתה מאוחרת. ורק אתמול חשבתי על זה. </div>Sat, 10 Nov 2007 15:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (2Me)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=425962&blogcode=7884859http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=425962&blog=7884859http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=425962&blogcode=7742698<div align="right" dir="rtl">ימים של שיגרה אצלי. ימים שעוברים ולא חולפים. ימים שעוברים ולא עוצרים לשאול מה קרה? שקט לי בפנים, שקט לכאורה. מחכה שיקרה המשהו שאליו אני מחכה. יודעת שזה אוטוטו מגיע. עסוקה בדברים הרגילים של החיים, עבודה, בית, ילד ועוד איזה מחזר שלא ממש בא לי עליו. ומרגישה טוב עם הכל, עם כל הלחץ שיש מסביב, אני מרחיקה הכל. ימים של שיגרה ואני בתוכם. ימים של שיגרה טובה. </div>Tue, 23 Oct 2007 21:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (2Me)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=425962&blogcode=7742698http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=425962&blog=7742698