http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=425549בשם האלוהים, כמה קשה כבר להיות לבד!heCopyright 2026 The Perfect Drug. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=425549http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=425549&blogcode=7216715<div align="right" dir="rtl">אני חייבת לדבר עם אמא שלי, ומעולם זה לא היה לי כל כך קשה; אף פעם לא דיברנו באמת באמת,ועכשיו, אני צריכה. בשביל עצמי, והרי העולם פועל על אינטרסים אישיים. משום מה, קשה לי להגשים את שלי.יותר טוב לי לראות את עצמי נופלת מאשר לנסות לעצור את ההדרדרות. אולי אני משחקת איזהשהוא סוג של Dare עם עצמי,לראות עד כמה נמוך אני יכולה להגיע, ולמען האמת, אני מפחדת מהתוצאות.אבל אין לי אומץ לדבר איתה. ואין לי אומץ לדבר גם איתך, להגיד לך, "יואו, תשמעי, זה עולה לי על העצבים". למה? מה תעשי לי, בעצם?אוה. אני יודעת מה את תעשי לי. אני מעדיפה לשתוק, וככה גם היא, והן. ככה אנחנו חוששות ממך.יודעת מה, לא. לא חוששות, כי זו סיטואציה שמזכירה לי את כיתה ו' ומזה צריך להתרחק: פשוט אין לנו כוח להתמודד איתך.</div>Wed, 15 Aug 2007 14:29:00 +0200noga_ilanotv2@hotmail.com (The Perfect Drug)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=425549&blogcode=7216715http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=425549&blog=7216715http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=425549&blogcode=7119449<div align="right" dir="rtl">עוד משהו מבית היוצר אני.אני הולך בכביש בינעירוני אחד, אני לא זוכר מהו כי אני לא כל כך טוב במספרים.כשהייתי בןשבע איבחנו אצלי דיסקלקולציה כשלא ידעתי להכפיל ולחלק כמו שאר הילדים בכיתה שלי; ומאז ההורים שלי התחילו להאמין ששום דבר טוב כבר לא יצמח ממני, כשאת ההגדרה של "דבר טוב" אצלם תופסים המקצועות רואה חשבון או עורך דין.אז הלכתי בכביש בינעירוני אחד, עוצר ומסתכל על עצים ועצמים שנראים לי יפים במיוחד.אף פעם לא הייתי כל כך קרוב לדברים יפים, כי ההורים שליפחדו שאני אשבור את כלהכלים היפים שלהםשהםקיבלו לחתונה. לכן גם לא הלכתי איתם לקניות אף פעם, מחשש שיוציאו יותר כסף על מה שאהרוס מאשרמלקחי טוסט חדשים בצבע זהב שישתלבו טוב במטבח.אז המשכתי ללכת באותו הכביש, מהרהר לעצמי איך יכול להיות שהוא כל כך ארוך ועוד לא נגמר. כל פעם שאני מהרהר לעצמי ונראה חושב, אמא שלי מעירה לי שאני צריך להפסיק כי זה לא טוב לי,ושאני צריך להתרכז בדברים החשובים באמת. היא אף פעם לא מגלה לי מהם.אז התחלתי לרוץ בכביש הזה, כי כבר נהיה לי קר, ורציתי לחמם את עצמי. התחלתי לרוץ, עד שנזכרתי שאין לי לאן, בעצם, כי ההורים שלי נסעו לרומא לשבועיים</div>Fri, 03 Aug 2007 13:51:00 +0200noga_ilanotv2@hotmail.com (The Perfect Drug)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=425549&blogcode=7119449http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=425549&blog=7119449http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=425549&blogcode=6977133<div align="right" dir="rtl">השלטים שכתבת נצצו להם בצבעי הקשת בזמן שתלית אותם על הדלתות והחלונות.לכל אחד היה נוסח שונה, אבל כולם היו משעשעים, כמו שאת תמיד מנסה לעשות. ותאמיני לי,את באמת תמידמנסה לעשות. השאלה היא מתי זה מצליח לך, אבל תמיד יהיו את האנשים האלו, הצבועים כל כך שאת שונאת. והם יצחקו בקול רם, למרות שאת יודעת, בטוחה שאתיודעת, כמה שזה יצא לך גרוע.כתבת בהם שבבקשה, שלא יקיאו. כי זה מגעיל נורא להקיא, בעיקר במסיבות בבית של חברה מאוד טובה שלך. אז שיעשו טובה, ושאם כן, אז שיתפסו להם דלי. השקעת בכולם. כשנפתחו בקבוקי הוודקה את היית הראשונה לעמוד בתור. פינלנדיה לא קרה (כי את לא סובלת קפואה, אמרת לכולם) נמזגה לך לגרון בכמויות. אחריה גם קולה דיאט, ואחר כך גם סמירנוף. מה שבא ליד, חוץ מארק. אניס עושה לך בחילה. ואני חששתי ממך, את יודעת? בסוף הבנת שלא תצאי מהערב הזה טוב. הקאת בו המון.בשלטים הנוספים שתלינו בחוץ, אני ואת, כתבת שבבקשה לא לקפוץ מהגג, כי מסכנים מנקי הרחוב שיצטרכו לנקות את הגופה שהתנפצה ואת כל הדם. ואני חוששת לך, את יודעת? ** אתם לא שמים לב איך החופש עובר מהר; תראו. מחר ה17. הגאד, דמיט, 17. ואחר כך 18... wat</div>Mon, 16 Jul 2007 01:06:00 +0200noga_ilanotv2@hotmail.com (The Perfect Drug)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=425549&blogcode=6977133http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=425549&blog=6977133http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=425549&blogcode=6899158<div align="right" dir="rtl">והפסקתי לנסות להבין כמה תבכוולא הרהרתיאני במה תחשבו.רק סיימתילכתובאת המילה האחרונה.והשארתי את זה מונח על השולחן המסודר בסדר מופתי. מי שמכיר, יודע - היה עניין רציני.אולי אמא צעקה, אולי אמא הכריחה. לא יכול להיות שאסדר את השולחן מרצוני שלי. זה פשוט לא יקרה.ידעתי שזה ימשוך תשומת לב.ומי לא יקרא מכתב פתוח. אפילו הישר באדם יקרא ויתמם לאחר מכן. צלצלתי אליכן ואמרתי שזהו, אני חייבת לראות אתכן. long time no see, וזה צריך להפסק. אז נכון, אני לא מרגישה כל כך טוב בזמן האחרון, אבל אני אנסה להתאמץ. בואו, בואו. הדלת פתוחה.התקשרתן להגיד לי שאתן יוצאות. חייכתי לעצמי. הגיע הזמן.שכבתי במיטה, מבוססת בדמי שלי, מתחת לבגדי היקרים ביותר. לנצח ישארו עליהם כתמים כהים עם זיכרון עצוב.בשניה לפני, השנייה האחרונה שהייתי עצמי, שהרגשתי כאב, שנשמתי אוויר קריר.הספקתי לשמוע אתכן צורחות. מנסות להעיר אותי. ואני חייכתי, צחקתי לעצמי.אני צחקתי אחרונה.</div>Fri, 06 Jul 2007 00:59:00 +0200noga_ilanotv2@hotmail.com (The Perfect Drug)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=425549&blogcode=6899158http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=425549&blog=6899158http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=425549&blogcode=6847073<div align="right" dir="rtl">אין יותר מאושרת ממני, בערך, כרגע. כאילו, אני מניחה שיש, אבל אני מאושרת. כרגע. עכשיו.או שכבר הייתי מאושרת מדי היום וזה נגמר?בכל מקרה, בעוד שלושה ימים מגהדת', וב5 לספטמבר NIN!:)יש למה לצפות. בהחלט, הו כן</div>Fri, 29 Jun 2007 16:13:00 +0200noga_ilanotv2@hotmail.com (The Perfect Drug)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=425549&blogcode=6847073http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=425549&blog=6847073http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=425549&blogcode=6787811<div align="right" dir="rtl">וזה רע ממש. bummer</div>Fri, 22 Jun 2007 01:16:00 +0200noga_ilanotv2@hotmail.com (The Perfect Drug)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=425549&blogcode=6787811http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=425549&blog=6787811http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=425549&blogcode=6732918<div align="right" dir="rtl">מה טוב לנו כאן? טוב, בסדר. אז היה פעם בית המקדש פה. סו פאקינג וואט!לא יכולתם לשלוח איזה נציג חמוד שילך וישים פתק? הרי אלוהים (אם הבחורה הזו בכלל קיימת אי שם), נמצאת בכל מקום. כך אומרים. אז למה אכפת לה אם אנחנו בעיר אחרת, ארץ אחרת או יבשת שונה? - האמונה היא האמונה; למה לכל דבר חייב להיקשר גם צורך פיזי בעלייה לרגל או לגעת במשהו? ישראל. הפיתרון האמיתי לשלום במזרח התיכון הוא שישראל תעלם קצת. יותר טוב לנו אירופה, הבגדים שם הרבה יותר יפים. גם הבנים.</div>Thu, 14 Jun 2007 22:21:00 +0200noga_ilanotv2@hotmail.com (The Perfect Drug)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=425549&blogcode=6732918http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=425549&blog=6732918http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=425549&blogcode=6710504<div align="right" dir="rtl">everywhere I goאולי זו בעצם לא הכותרת הנכונה לקטע הזה. כי זה לוא דווקא madness אם כי משהו אחר.והיום, כשקראתי אתגר קרת על הספסל בפגישה הדו - שבועית שלי, רציתי למות.די נו, על מי אני יכולה לעבוד יותר, נמאס לי, אני רוצה למות.I don't care if it hurtsI wanna have controlזה הכל.לא אכפת לי אם זה יכאב. זה כבר לא כואב יותר.וה... קוראים לי. יופיטופי אחלהבחלה.</div>Mon, 11 Jun 2007 21:28:00 +0200noga_ilanotv2@hotmail.com (The Perfect Drug)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=425549&blogcode=6710504http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=425549&blog=6710504http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=425549&blogcode=6676070<div align="right" dir="rtl">יש כאלה שכבר סיימו ללמוד השנה והשבועיים הבאים משנים להם כמו..כמו שמזיז לאדם שיש לו יבחוש על הכתף (אולי זו לא דוגמא כל כך טובה, שכן רוב האנשים די נגעליםמבעלי חיים קטנים ומציקים כמו זה. אבל בואו רק נניח שלא). השבועיים האלה מסמלים את המעבר שבין כיתה ט', שהיא טרום - תיכון שכזאת,לחופש הגדול, שהוא טרום תיכון בענק, 72 ימים של בעצם כיף וכלום. אמורים להיות כאלו, לפחות...לכיתה י'. וכיתה י' היא כבר סיפור אחר לגמרי.נכנסים בכיתה י', קטנים כאלה,ויוצאים בי"ב. להתחלה האמיתית. ואז מתים.</div>Thu, 07 Jun 2007 14:21:00 +0200noga_ilanotv2@hotmail.com (The Perfect Drug)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=425549&blogcode=6676070http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=425549&blog=6676070http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=425549&blogcode=6626841<div align="right" dir="rtl">כמה קשה כבר להיות לבד?אני מבקשתאני מתחננתאני כבר לא יודעת איך להגידתנו לי להיות לבד פה. בבקשה.אל תכנסו לי לבלוגואל תקראו, אפילו לא בסתרכי יש סיבה למה פתחתי בלוג,כי יש סיבה למה אני רוצה לכתוב את זה לעצמי.יש סיבה למה אני רוצה לכתוב לעצמי. בבקשה, תנו לי להיות כאן לבד עם עצמי. אם ארצה לפתוח בלוג בו תגיבו לי על תמונות טיפשיות שלי או על איך עבר עלי היום,אני אעשה כזה.אבל כאן זה לא ככה.תנו לי לנשום לרגע. לדעת שיש מקום שבו אפשר לעשות את זה.ואל תקראו בסתר.ואל תדברו על זה ביניכן (החמאתי לעצמי, אה?).תנו לי לכתוב מה אני מרגישה.כן. לפעמים מה שאני מרגישה לא כל כך נעיםאבל אני בטוחה שגם לכן יש קטעים ככה.בבקשה. בבקשה.</div>Thu, 31 May 2007 20:03:00 +0200noga_ilanotv2@hotmail.com (The Perfect Drug)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=425549&blogcode=6626841http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=425549&blog=6626841