http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=425025במילה אחת? בלוג.heCopyright 2026 Marionette.. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=425025http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=425025&blogcode=9306375<div align="right" dir="rtl">זה לא משנה מה אני אחליט להגיד כאן. הכל כבר כתוב למעלה. והבלוג הזה פשוט מעביר בי אנרגיות שאני מעדיפה להתנתק מהן. מי שרוצה את הבלוג החדש שלי או מתעניין למה נעלמתי,אתם מוזמנים לשלוח לי מייל: ayelet_pi@walla.com (: נ.ב פירסמתי את כל הטיוטות כולן, בין אם פירסמתי אותן פעם ובין אם לא. סתם שישאר כזיכרון.</div>Wed, 04 Jun 2008 13:11:00 +0200ayelet_pi@Walla.com (Marionette.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=425025&blogcode=9306375http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=425025&blog=9306375http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=425025&blogcode=9285375<div align="right" dir="rtl">אל תחזיק חזק תשחרר את הקשר לא עוד אפשר לא עוד. עכשיו לברוח, לברוח אל תחזיק בכוח תרפה את האחיזה לא עוד מותר לא עוד. נותר לברוח, לברוח תחזיק. לעולם אל תשחרר לא עכשיו לא עוד. כי אני מנסה לברוח, לברוח מחטטים, מחטטים. אין עוד היכן, הלוא כך? יפה לבלוג בריקנותו. כך גם לי.</div>Sat, 31 May 2008 19:38:00 +0200ayelet_pi@Walla.com (Marionette.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=425025&blogcode=9285375http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=425025&blog=9285375http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=425025&blogcode=9278160<div align="right" dir="rtl">אני רק רוצה להירגע. רק תהיו בשקט... תנו לי לנשום. תנו לי לצרוח.</div>Fri, 30 May 2008 17:07:00 +0200ayelet_pi@Walla.com (Marionette.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=425025&blogcode=9278160http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=425025&blog=9278160http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=425025&blogcode=9275982<div align="right" dir="rtl">לפעמים אני לא מבינה אנשים שטוענים שאני מאוד פסימית. נכון, אולי יותר קל לי להיות שקועה בדיכאון, אבל אני מסוגלת לראות את הדברים הקטנים שבחיים ביותר הערכה מאשר אחרים לפעמים. ובסך הכל, אני רואה את העולם בצורה ריאלית, לא פסימית. ולפעמים קשה לי להבין איך מישהו בא ואומר לי שגם שהכל טוב אני יודעת להפוך הכל לרע. כלומר, חוץ ממה שכבר הספקתי להגיד למעלה, מאיפה לכם לדעת שכל כך נפלא לי בחיים, אה? לא תמיד מה שרואים או שומעים הוא באמת הנכון. אנשים לא מסוגלים להבין כל כך מעבר למה שהם רואים. הםלא מסוגלים לתאר לעצמם כמה מתחולל לי בפנים. וזה ברור, ברור שאני לא אתחיל להסביר לאנשים שיום אחד נהיו שני סוגי איילת. ואז להסביר ש - לא, אין לי פיצול. בסך הכל יש לי דילמה וקונפליקט עצמי עמוק. שבכל בוקר מתעוררת הילדה החולה לפני ומחליטה איזה בוקר יהיה לי. שבכל צעד פשוט שאנשים עושים, טמון בשבילי יותר מצעד. שאני חיה בשני עולמות נפרדים, מדלגת ביניהם כשבא לי - חיה באי-וודאות, בחוסר החלטה מוחלט, בתוהו. בשביל שיבינו אני צריכה להסביר להם שאולי נולדתי נורמאלית, אבל עם הזמן הפכתי ליוצאת מהנורמה, לחלק מסטטיסטיקה מפחידה. ו</div>Fri, 30 May 2008 11:33:00 +0200ayelet_pi@Walla.com (Marionette.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=425025&blogcode=9275982http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=425025&blog=9275982http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=425025&blogcode=9273933<div align="right" dir="rtl">מילים. זה לא משנה אם הן כתובות או נאמרות, המשמעות היא אותה משמעות, אלא רק היחס הוא שונה. מליוני וריאציות מגוונות של הברות בשילוב עם אותיות. עדיף בעברית. המשמעות היא עצומה. אפשר להיות מאושרים עד ריחוף ומדוכאים עד מוות בגלל מילה. מילה אחת - אפילו לא משפט. מדהים כמה אפשר להכניס בתוך מילה אחת, כאילו לקחת עולם ומלואו ולדחוף לתוך שקיק קטן שמדבר. מדהים שלי נגמרו המילים, אבל אני ממשיכה לכתוב ולכתוב; כמו לדחוף את עצמי להוציא את הנשמה החוצה; כמו להכריח את עצמי להבין מה עובר עליי. ואני לא מוצאת, ממש לא. אנשים לא מבינים איזהו כלי חזק יש להם ביד. הם מסוגלים להשמיט עולמות ולהקים חיים ממילים. לפעמים הם לא מבינים מה הם אומרים, מה המשמעות של זה בעיני אחרים. בגלל זה לפעמים אפשר לסתום. מבחינתם זהו בלתי נקלט שישנו הדבר שיכול להרוג אותם עצמם, או את האנשים הקרובים אליהם ביותר. הם לא מבינים. אז למה לפעמים אנשים חושבים שמילים מרחפות לי ליד האוזן ולא נכנסות, הרי אני לא טיפשה ואני יודעת שאם מישהו אומר משהו, אז כנראה זה מסיבה מסויימת. אבל אולי אני כן טיפשה. והם לא מבינים, שהזיכרון מתמיד. רק אני אבי</div>Thu, 29 May 2008 21:26:00 +0200ayelet_pi@Walla.com (Marionette.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=425025&blogcode=9273933http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=425025&blog=9273933http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=425025&blogcode=9271939<div align="right" dir="rtl">אין יותר מילים...רק מנגינה שצורמת לי באוזניים. ואם אין מילים, אז אני פשוט שותקת. (פעם הייתי קרובה במרחק נגיעה מלהיות בריאה. ואני חושבת שקצת פחדתי להיות בריאה, וקצת איבדתי את עצמי בדרך. ובדיוק בגלל זה, אני אומרת 'פעם'. אני יודעת שתמיד אפשר לתקן את מה שקילקלתי, אבל מפחיד לי מדי. ומה שמצחיק הוא, שרק עכשיו אני קולטת שהייתי כמעט בריאה, כי אז לא הרגשתי ככה.)</div>Thu, 29 May 2008 16:56:00 +0200ayelet_pi@Walla.com (Marionette.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=425025&blogcode=9271939http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=425025&blog=9271939http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=425025&blogcode=9271913<div align="right" dir="rtl">"כשהייתי קטנה...אז כתבתי לעצמי מכתב כזה, ולפני כמה ימים שסידרתי את החדר אז מצאתי אותו. זה היה ממש מגניב." - "באמת מגניב. ומה היה כתוב שם?" "סתם...ציירתי לעצמי כל מיני ציורים מפגרים וכתבתי לעצמי דברים כמו 'בטח את בוגרת עכשיו...' וכל מיני כאלה. זה לא היה כזה מעניין, אבל היה ממש כיף לקרוא את זה. ...כדאי לך גם לכתוב כזה, איילת.באמת." אז הנה אני כותבת. </div>Thu, 29 May 2008 16:50:00 +0200ayelet_pi@Walla.com (Marionette.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=425025&blogcode=9271913http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=425025&blog=9271913http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=425025&blogcode=9263190<div align="right" dir="rtl">קניון הומה אדם. כמעט שחנוק שם מרוב יותר מדי קולות ויותר מדי רגליים. אני עוצרת שניה ונשענת על המעקה, להסתכל על מאות הפרצופים, להביט על ההמון הדוהר קדימה. כאילו הצבתי מולי מסך שמשקיף עליהם, כמו בסרט; אנשים צוחקים, אנשים ממהרים, אנשים מיואשים ואוכלים גלידה. אני עוצרת שניה מאותה נקודה בה שקעתי במבטים ובתחושות שמשדרים לי - אני שואלת את עצמי אם הם אי פעם ציפו ללכת לקניון ושמישהי כמוני תצפה בכל תנועה שלהם, שמישהו ישים לב אליהם במיוחד בתוך כל האנשים. ולרגע אני גם שואלת את עצמי איפה אני, איפה אני עומדת מול כולם, בעצם אם בכלל מישהו עוצר שניה להביט באדם שמולו; להתמקד בו, להבין אותו, להקשיב לו. אני תוהה לעצמי אם מישהו שם לב אלי במיוחד. אילולא לא הייתי באותם הרגעים ממש בתוך הקניון אלא באמת מול מסך שמשקיף את כל זה, הייתי מסוגלת לבהות בכל מאן דהוא שעובר מולי במשך שעות. אומנם ההתרחשות לא תמיד הכי מלהיבה אז ודאי הייתי נרדמת לפני שהיו סוגרים את האורות וכולם היו מחליטים ללכת הביתה. אני ממשיכה להביט, ומהזוית שבה אני רואה את הדברים אפשר לראות נקודת מבט מדהימה של שלוש הקומות המתייצבות באותו המבנה, לנס</div>Tue, 27 May 2008 22:14:00 +0200ayelet_pi@Walla.com (Marionette.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=425025&blogcode=9263190http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=425025&blog=9263190http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=425025&blogcode=9253641<div align="right" dir="rtl">יש לי את אבא ואמא, ואת סבא וסבתא, וכמובן גם את אחי ואחותי. יש לי את מיקי, יש לי את סיון, את אלה, את יהלום, את נטלי, את סתיו, את לוי, את קמיליה, את שיר, את אוסנת ואת שני. יש לי ידידים מביה"ס, יש לי ידידים מהצופים. יש לי את הפסיכולוגית, המחנכת והיועצת. יש לי אתכם, אלה שקוראים כל מילה מפגרת שאני קוראת ומגיבים אליה, ובחיים לא ראיתי את הפרצוף שלכם אבל משהו בכם גורם לי לאהוב אתכם. יש לי, בעצם, כל אדם שרק אבחר לנכון. ויש לי עוד המון אנשים שאני מכירה ושמיותר לי לכתוב כאן. אז למה...לעזאזל, למה? למה אני מרגישה כל כך לבד? ואני לא יכולה לבד. אני לא יודעת להתמודד לבד. אפילו אם אני לא באמת חושבת ככה לפעמים, אחרים יודעים את זה. מפגרת שכמותי. אני נאבדת שוב ושוב, שוב ושוב. אני נופלת כיאיןלי עוד כוח ללכתוקמה כי מישהו מרים אותי בכוח. "אין זיכרון, רק הבהוב אחרון שמנסה להחזיק אותך בכוח"</div>Mon, 26 May 2008 14:12:00 +0200ayelet_pi@Walla.com (Marionette.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=425025&blogcode=9253641http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=425025&blog=9253641http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=425025&blogcode=9251957<div align="right" dir="rtl">כאב. מהו בכלל כאב? כאב הוא בסך-הכל אות אזהרה של הגוף, זה הכל. כאב הוא אינו דבר מוחשי; בלתי אפשרי לגעת, בלתי אפשרי לסלק. בלתי אפשרי לחבק. יש בך את היכולת המוקסמת להתעלם מהכאב, בצורה כזאת שהוא אינו יגביל אותך בכלום ויאפשר לך לפרוץ גבולות חדשים. אך יש בך את היכולת לחשוב על הכאב, להתחבר אליו; להעצים אותו ולסבול. להגביל את עצמך לכל מה שבא ליד. את מסוגלת להעלים את שימת ליבך מן הכאב, כלא היה. רק תבחרי. כאב הולך וכאב בא אך גישה נכונה תישאר לך לעד. הכאב הוא כלום לעומתי. מה זה כאב בכלל? - אז המשכתי ללכת והעלמתי עין מכל כאב, זה שרף אבל דמיינתי שזה סתם משהו אחר שמציק ליברגל. המשכתי ללכת למרות שהשרירים כאבו, הגרון שרף והלשון התייבשה. התעלמתי מהכאב כפי שרציתי. כי הרי מהו כאב? מה הוא כבר יכול להגיד עליי? הכאב רק אמר לי שהתקלפה לי חצי אצבע.</div>Sun, 25 May 2008 22:38:00 +0200ayelet_pi@Walla.com (Marionette.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=425025&blogcode=9251957http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=425025&blog=9251957