http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=419108heCopyright 2026 הבוררת. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=419108http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=419108&blogcode=8033897<div align="right" dir="rtl"> "מה קרה לך? פעם היית מוכנה לעשות הכלבכדי לממש את המטרה, והיום. היום את סתם. זהו, כבר נכנעת? את יודעת מה הבעייה שלך? שאת כל פעם מוותרת לעצמך מחדש. מה קרה?! ראית 62 על המשקל אז התרגשת והתחלת לבלוס? לכי תמצאי לך חיים. אני הולכת לחפש לי מישהי ממושמעת, שבאמת רוצה את זה ותקשיב לי." אנה. הכל, או לא כלום. צום עד שהבטן תצרח. מה-27.11 עד ה-4.12 בשעה:18:00PM 24 48 72 96 120 144 168 </div>Tue, 27 Nov 2007 10:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (הבוררת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=419108&blogcode=8033897http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=419108&blog=8033897http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=419108&blogcode=7916743<div align="right" dir="rtl"> קצת קשה כאן בין ארבעת הקירות. הם אט אט סוגרים עליי, וגורמים לי להיסגר יחד איתם. </div>Wed, 14 Nov 2007 09:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (הבוררת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=419108&blogcode=7916743http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=419108&blog=7916743http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=419108&blogcode=7915053<div align="right" dir="rtl"> התגובה שלי אתמול היתה קצת מוגזמת. פשוט בגלל שאכלתי הרבה הייתי 67. עכשיו נשקלתי שוב ואני 65. היום עבר דיי טוב. בהתחלה חשבתי לעשות צום, אבל בסוף היום הסתכם ב-180 קל'. כוס תה עם סוכרזית - 0.1 ליטר מים- 0 200 גר' כרוב לבן [עם עיגול כלפי מעלה] - 48 2 כפיות שמן זית - 132 קלוריות! אני לא משתמשת יותר בשמן זית... מחר המכשול האמיתי. אני הולכת לקנות בגדים. נקווה שיעבור טוב... תכנון למחר: [עד 300 קלוריות]. בוקר- כוס קפה+סיגריית בוקר. -20 קל' [אני לא בדיוק יודעת, אבל כוס חלב זה 80 קל' אז קפהזה משהו כזה.] צהריים- נהייה בחוץ אם אמא, אני כנראה לא אצליח להתחמק. אני אזמין סלט חסהעם רוטב בצד בלי הגבינה וכל השטויות. זה יצא משו כמו150/100 קל'? ערב- סלט כרוב 200 גר' [בלי שמן]- 48 קל' יצא אפילו פחות. אני מקווה שאני אוכל להתחמק מחר בצהריים. נקווה לא לבכות מחר בתא המדידה. </div>Tue, 13 Nov 2007 22:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (הבוררת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=419108&blogcode=7915053http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=419108&blog=7915053http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=419108&blogcode=7907970<div align="right" dir="rtl"> פאק, פאק. אני כ"כ מתביישת במשקל הזה. הוא כבר הגיע ל-64, ואז פתאום אחרי 3 ימים, בום. 67.0 כוסעמק. שיקרת אותה, שיקרת את עצמך. אמרת שתתאמצי, אבל לא נקפת אצבע בשביל זה. תתעשתי כבר! את חייבל תהיות רזה, לא למדת? שמנים לא יכולים להצליח. השומן הופך בשבילם למחסום, הן אם זה בעבודה והן אם זה באהבה, וכך זה יהיה והיה במשך כל ההיסטוריה. </div>Tue, 13 Nov 2007 01:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (הבוררת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=419108&blogcode=7907970http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=419108&blog=7907970http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=419108&blogcode=7865386<div align="right" dir="rtl"> ילדה, את אוכלת את עצמך. לפניחודשיים-שלושהכשנהגתי לצוםמשהו כמו 4 ימים בשבוע, הפצירו בי כאן הרבה בנות שצומות זה לא בריא, ולא מוריד. אז התחלתי"לאכול" וניסיתי כל דבר אפשרי: תפריטים למינייהם משלשלים ספורט בצורה כפייתים ועוד... ביינתיים, מאז תקופת הצומות עליתי מ-61 ל-66, וב-65 נעצרתי. אני יודעת שזה לא בריא, ושזה מסוכן, אבל הכל התחיל במטרה אחת והיא - לרדת במשקל ולהגיע לתוצאה המבוקשת. אני מפחדת שאם אני אמשיך כך, אני רק יעלה ויעלה במישקל. זה לא שאני בתת משקל או משו, וכל פעם שאני מסתכלת על עצמי במראה זה אוכל אותי מבפנים. אני חוזרת כמה צעדים אחורה, לתקופת הכאסח, שבה ירדתי הכי הרבה. כשאני אגיע ל-55 אני יאזן את זה, ואז נראה מה לעשות. באמת שאני לא תומכת בכל סוג של אנורקסייה ובטח שלא בצומות, ומבינה את ההשלכות של זהלטווח הארוך, והקצר. אני רק מקווה להיות בסדר, ולהגיע לשם סוף סוף. אוהבת הרבה יותר ממה שאתן חושבות,&#9829;&#9829; הבוררת. אני רק מקווה לא לגמור, כקורבן אופנה. </div>Thu, 08 Nov 2007 03:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (הבוררת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=419108&blogcode=7865386http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=419108&blog=7865386http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=419108&blogcode=7723991<div align="right" dir="rtl"> הקרביים שלי מתהפכים קרגע, והאפנדצית שולח אותות מצוקה. אז נכון, המשלשלים נותנים לי לאכול מה שבא לי, מתי שבא לי, מבלי לעלות במשקל. אבל אני לא יורדת ממנו! וכיוון שהם סתם דופקים לי את מערכת העיכול, אנו נחזור אל דרך המוטב הנקראת: תאכלי פחות, תרדי יותר. זה לא שהם לא יהוו שימוש, אלא ישמרו לארועים מיוחדים. אני יודעת שאני מזניחה את הבלוג, ואולי גם קצת את עצמי... אבל פשוט אין לי זמן לכלום עם המסגרת החדשה הזו. גם קצת מפריע לי שהבלוג עוסק רק בנושא הפרעות האכילה המטופשות שלי, אבל אני לא יכולה לכתוב כאן שום דבר מחשש שאנשים יזהו אותי. אני אוהבת אתכן, ואני מבטיחה שאני אשתדל לעדכן הרבה יותר מהיום. &#9829;&#9829; הבוררת. </div>Sun, 21 Oct 2007 16:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (הבוררת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=419108&blogcode=7723991http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=419108&blog=7723991http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=419108&blogcode=7586297<div align="right" dir="rtl"> שבירת צום בבולמוס = לקיחת 10 משלשלים. לכל שטות יש את המחיר שלה. כל כך שיטחי, רדוד, נדוש, אידאלי.... אני רוצה להיות רזה. </div>Wed, 03 Oct 2007 22:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (הבוררת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=419108&blogcode=7586297http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=419108&blog=7586297http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=419108&blogcode=7559610<div align="right" dir="rtl"> כ"כ הרבה זמן הכחשת זאת, עד שכמעט שיכנעת את עצמך שזה נכון. את יודעת טוב מאוד ממה זה נובע, ומצפה כבר בכליון עיניים שזה יתממש. לא רציתי להיות אחת כזו, אך זהו איננו דבר נשלט אלא מורגש. לפעמים נדמה לי שהמציאות והדמיון כבר החליפו מקומותייהם. צום פתוח, מותר: מים תה סוכרזית לימון זה לא יכול להימשך כך. את תראי, זה עוד ישתנה. 3&gt;אתכן מאוד, ומצערת על הנטישה לאחרונה. </div>Sun, 30 Sep 2007 20:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (הבוררת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=419108&blogcode=7559610http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=419108&blog=7559610http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=419108&blogcode=7421988<div align="right" dir="rtl">אני יודעת שלא הייתי כאן המון זמן.... מאז הפוסט האחרון לא הייתה לי אפשרות להישקל, וזה מחרפן לי את השכל. רחוק מהבית, טוב מאוד ללב. אני חוזרת לאחר חודש בלי, בידיים פתוחות ולב אוהב אל המשלשלים. אין לי מושג אם עליתי או ירדתי, אבל המצב מעט מתסכל. אני כמעט ולא בבית שזה ממש טוב, וגם הסימנים האדומים על הרגליים ממנו, כבר מתחילים להעלם אט אט. אני מקווה להיות בסדר. על אף שזה מעט נרגע, ואני אוכלת כ"כ הרבה... השאיפה לרזון מעולם לא הפסיקה. [היא רק לקחה קצת פסק זמן.] 3333&gt;&gt;&gt;&gt; המון. </div>Tue, 11 Sep 2007 18:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (הבוררת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=419108&blogcode=7421988http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=419108&blog=7421988http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=419108&blogcode=7299251<div align="right" dir="rtl"> 3 קילוגרמים נוספו להםאל גופי "הקט". מעולם לא חשבתי שאני מסוגלת להיות כ"כ שיטחית. בכיתי ובכיתי, והן פשוט לא הפסיקו לזרום. צום לפחות עד יום שלישי בשעה הזו. לא תתאכזבי ממני שנית. "אני אל יכולה להכריח אותך,אבל אני אהיה מאוד לא מרוצה ממך אם לא, ובסופו של דבר את תיאלצי לשאת בתוצאות והפעם אני לא אהיה שם בשבילך. את יודעת טוב מאוד שבמקום החדש את תוכלי לא לאכול ימים שלמים מבלי שישימו לב, אז אני מקווה מאוד בשבילך שלא תעשי לעצמך הקלות." שלך, אנה. </div>Sat, 25 Aug 2007 19:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (הבוררת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=419108&blogcode=7299251http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=419108&blog=7299251