http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=418867heCopyright 2026 Fragment.. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=418867http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=418867&blogcode=10149186<div align="right" dir="rtl">אחלה חבר'ה. אני שמחה להיות במצברוח יותר טוב. רק ש.. אלכוהול. יותר מדי. לא טוב. אבל אני שומעת המון מוזיקה בזמן האחרון ואני נהנת ממש (: Coldpaly- Amsterdam Come on, oh my star is fadingI swerve out of controlIf I, If I'd only waitedI'd not be stuck here in this hole.Come here, oh my star is fadingAnd I swerve out of controlAnd I swear I waited and waitedI've got to get out of this holeBut time, is on your sideIt's on your side, nowNot pushing you downAnd all aroundIt's no cause for concern..Come on, oh my star is fadingAnd I see, no chance of releaseAnd I know I'm dead on the surfaceBut I'm screaming underneathAnd time is on your sideIt's on your side, nowNot pushing you downAnd all aroundOh, It's no cause for concernStuck on the end of this ball and chainAnd I'm on my way back down.Stood on the edgeTied to a nooseSick to the stomachYou can say what you meanBut it won't change a sinI'm sick of the secretsStood on the edge, tied to a nooseand you came along but you cut me</div>Sat, 08 Nov 2008 22:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (Fragment.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=418867&blogcode=10149186http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=418867&blog=10149186http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=418867&blogcode=10106170<div align="right" dir="rtl">מאז שאני זוכרת את עצמי, זה תמיד היה ככה. החורף- העונה האהובה עליי בשנה, אבל הרגשות שמתלווים אליה תמיד היופשוט סיוט. כנ"ל לגבי השנה הזו, החורף רק התחיל, וכבר אני מוצאת את עצמי בסיטואציה. הפעם הבחור הוא אחר, אבל הבאסה אותה באסה, והמוזיקה, כמובן, אותה מוזיקה (טוב כמעט). איך אני שוב מגיעה למצב הזה, של דיכאון חורף עצבני, שכל דבר קטן שקורה, פשוט מעציב אותי? אם להתסכל על השינויים שעברו בי לפי חורפים, אפשר להיות בהלם. חורף #1- אנורקסיה. חורף #2- הילדה הרזה, בלי החברים, בבית 24\7, אותו אחד שהיא אוהבת כבר כלכך הרבה זמן (ועוד תמשיך לאהוב אותו), אותו אחד שהיא בחיים לא תשכח, אותו אחד שבחיים לא תכיר מישהו מיוחד כמוהו, אותו אחד שפשוט פגע בה כל כך. חורף #3- עדיין ילדה טובה, עדיין מעט חברים, ההוא כברעבר לה מהחייםלפני כמה חודשים. חורף #4 (נוכחי)- הילדה המופרעת, מעשנת, מעשנת וכמובן שותה כל שבוע, אבל עם כלכך הרבה חברים טובים שפשוט כבר חבל לוותר על הכל. ויש איזה אחד חדש שמשגע לה את השכל ומכניס אותה למצב אוטומטי של בלבול כבר כמה שבועות. מסכם את העניין פחות או יותר? נתראה בקרוב נראה לי</div>Wed, 29 Oct 2008 17:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (Fragment.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=418867&blogcode=10106170http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=418867&blog=10106170http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=418867&blogcode=9993683<div align="right" dir="rtl">תזכורת לעצמך: את נראית בסדר. (למה תמיד אני כותבת פה, אחרי שיש לי דחף להקיא?)</div>Mon, 06 Oct 2008 17:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (Fragment.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=418867&blogcode=9993683http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=418867&blog=9993683http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=418867&blogcode=9653347<div align="right" dir="rtl">וואווווו לא עדכנתי במקום הזה שנים. האמת שהייתי בתקופה נורמלית, ולא הרגשתי ממש צורך לכתוב פה אז כנראה שלקחתי הפסקה קלה. מה שכן, החלטתי (היום) שאני חוזרת לדיאטה. עוד 2 וחצי-3 ק"ג ואני מסודרת. למרות שאסור לי, אני שמה זין, כי אני ממש צריכה את זה כרגע. מה שגם, התחלתי לעשן לפני כמה חודשים, בעיקר התחלתי בגלל עניין האוכל (חוסם תיאבון ובולשיט כזה שלא נכון באמת), והיום תפסתי את עצמי ואמרתי 'מה, אני מעשנת, וכבר מגיעה לכמעט קופסא ביום, בשביל מה?' אז עשיתי עם עצמי החלטה, אני ממשיכה לעשן רק אם אני יורדת במשקל. עוד חודשיים ככה, נראה אם ירדתי את הק"ג האלה ואז נחליט אם להמשיך או להפסיק את העישון. כי בסך הכל זאת הנאה. אני חייבת את כוח הרצון שלי בחזרה.</div>Mon, 28 Jul 2008 01:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (Fragment.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=418867&blogcode=9653347http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=418867&blog=9653347http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=418867&blogcode=9348901<div align="right" dir="rtl">שנתיים עברו מאז.. מאז. מהאישפוז הזה, ששינה הכל בבום. שנתיים שלמות. מה7.6.06. ותראו איפה אני עכשיו. מי היה מאמין?</div>Tue, 10 Jun 2008 22:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (Fragment.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=418867&blogcode=9348901http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=418867&blog=9348901http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=418867&blogcode=9296038<div align="right" dir="rtl">אני לא מאמינה שזה קרה שוב. כבר הייתי בטוחה שזה מאחורי, וזאת רק הייתה תקופה חולפת שלא תחזור יותר. בולמוס. חייב היה לבוא, נכון? ועוד עם כמה וכמה נסיונות הקאה לא מוצלחים אחריו. די כבר, זה כלכך מאוס. בשביל מה זה היה? בשביל מה לעזאזל אני חייבת 3 כדורי גלידה, 3 קוביות שוקולד ו2 וחצי כפיות נוטלה? בשביל מה? לפחות יש יוגה היום. אבל לא להתעצבן, לא לא. אמנם לא הצלחתי להקיא, אבל לזכור שמחר יום חדש. וגם מחרתיים. לא קרה כלום, הרי מזה אני לא אשמין. נכון? אחח, מחזור מזדיין.</div>Mon, 02 Jun 2008 16:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (Fragment.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=418867&blogcode=9296038http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=418867&blog=9296038http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=418867&blogcode=9230261<div align="right" dir="rtl">ביקרתי שוב בשניידר. וואי, דווקא די התגעגעתי! מפתיע למען האמת.. גם גיליתי שירדתי קילו מאז הפעם האחרונה אצל הדיאטנית (: בזמן האחרון יש לי הרגשה טובה לגבי עצמי, פחות אכפת לי מהגוף שלי, פחות אכפת לי מאיך שאני נראית, ממה שאני אוכלת. גם חבר שלי אמר לי שאני רזה, ושהרבה מהידידות שלו היו מתות לגוף כזה (מעניין אם זה רק בגלל שאמרתי שאני שמנה או שבאמת). מי היה מאמין שאני אוכל לאכול גלידה כל יום ולהרגיש עם זה בסדר? אוי. שמתי לב פתאום שעברו שנתיים מאז שהייתי.. יו נואו. 7.6.06- תאריך האשפוז שלי, כמעט שנתיים. זה מדהים איך שהזמן עובר. ואת משתנה.</div>Thu, 22 May 2008 14:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (Fragment.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=418867&blogcode=9230261http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=418867&blog=9230261http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=418867&blogcode=9156875<div align="right" dir="rtl">היי. סורי שלא עידכנתי, פשוט לא הרגשתי צורך. אוקיי,אז קרו כלכך הרבה דברים בזמן הזה. התחלתי לשתות, בחודש הזה. way too much. יום רביעי היה השיא, החברים רצו להזמין לי אמבולנס, לא ידעו מה לעשות איתי, לא הפסקתי להקיא, לא הצלחתי לעמוד על הרגליים, שכבתי על החול כמו מפגרת. הגעתי הביתה: צעקתי שאני רוצה להקיא. ההורים היו ערים. שיט. בסוג של שמירה עכשיו לחודש, אסור לצאת בימי שישי(זה למה אני כותבת). די מזכיר את עניין האנורקסיה, שההורים היו צריכים לשמור עליי ב200 עיניים. אה, עוד משהו על יום רביעי, הייתה שם אחת שהגיעה כשהיא ראתה אותי במצב הזה, והיא יודעת על האנורקסיה שהייתה לי, היא התחילה לצרוח על כולם שהם דפוקים שנתנו לי לשתות כי הייתי אנורקסית, וברוב חוכמתה גילתה ככה לכל מי שהיה שם. והיו הרבה. המצברוח שלי פשוט בקרשים בחודש-חודשיים האחרונים, אין לי חשק לכלום, אני מרגישה זומבי כזה. זאת כנראה אחת הסיבות שהתחלתי עם השתיה. עם האוכל לא משהו, אחרי שהקאתי מלא מלא ביום רביעי, אז ככה חמישי ושישי די הרשתי לעצמי להתפרע, טעות. אבל האכילה לא תופסת מקום משמעותי ביומיים האחרונים לשם שינוי, אז זה</div>Fri, 09 May 2008 22:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (Fragment.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=418867&blogcode=9156875http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=418867&blog=9156875http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=418867&blogcode=9050906<div align="right" dir="rtl">הלוואי שהיה עכשיו כמו אפריל 2006. הלוואי. אני מתגעגעת כל כך לתקופה הזאת, הייתי מוכרת את הנשמה בשביל להיות עכשיו כמו אז, הילדה עם הכי הרבה כוח רצון שהכרתי. פסח עושה לי את זה כנראה, החופש, מזכיר לי את אז. ואני שונאת שונאת שונאת להיזכר בתקופות טובות של פעם, ולדעת שזה רחוק שנות אור ממני כרגע. אה, ומזל טוב, כי זה אומר שאני עם הדבר הזה כבר שנתיים.</div>Tue, 22 Apr 2008 21:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (Fragment.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=418867&blogcode=9050906http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=418867&blog=9050906http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=418867&blogcode=9011940<div align="right" dir="rtl">פעם ראשונה שהצלחתי להקיא. אוי אלוהים. אמנם יצא קצת ופשוט הייתי כלכך בהלם, שהפסקתי מיד. אבל פשוט הצלחתי. לפחות עכשיו אני אוכל להמשיך. אני עדיין לא מאמינה, שאחרי אינספור פעמים שניסיתי, סוף סוף הצלחתי!! אחרי וופל בלגי אימתני במיוחד, שאכלתי את רובו, פשוט הייתי חייבת להקיא אותו, ניסיתי, לפחות יצא קצת, ממש לא מתחשק לי להמשיך. אבל אני עכשיו יודעת מה צריך לעשות ואני מאושרת. </div>Wed, 16 Apr 2008 23:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (Fragment.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=418867&blogcode=9011940http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=418867&blog=9011940