http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=418501אני לא היא. אני לא עצמי. אני לא מי שאתה רוצה שאהיה. סיפורה של נערה מוכה בין המוניותם של רחובות ת"א.heCopyright 2026 Jannet.. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=418501http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=418501&blogcode=10043950<div align="right" dir="rtl">מצויידת בנעלי הסינקרס הבלויות ובחוטיני השחור המשומש אני מוצאת את עצמי ברחוב אלנבי, צופה בנמלים עוברות על מפלס רגלי הישר לכיוון מעלה. ולא, זה לא סיפור אירוטי. התחושה הייתה מדגדגת, אבל אז במעלה מוחי עלתה המחשבה "פאק, הן נמלות, כלבה" אז העפתי אותן ממעלה ירכיי ונזכרתי כמה אתה חסר לי. העשן ההוא של מכונית המרצדס מפייח את האוויר, ואני ביושבי על שפת המדרכה מנסה לנשום אותו בתקווה להריח אותך. כי היה לך ריח של זיעת אפר, אהבתי אותך כך. אז נשמתי, ואז השיעול הזכיר לי שלא היית יותר מחתיכת אפס מאופס שיודע לדפוק טוב אבל לאהוב כמו הומופוב. אספתי את רגליי הכבדות מהמדרכה והלכתי לאן שהרוח תגיד. ראיתי את ביתך מולי כשאלף מחשבות אפפו אותי. לבסוף צלצלתי בפעמון השחור המלוכלך, כי אתה הרי קמצן מדי לקנות פעמון חשמלי נורמלי. יצאת אל החלון והסתכלת אליי במבט חטוף של 'הרגע התעוררתי', ועד שהרמתי את ראשי שוב למעלה כבר לא היית שם. חשבתי לעצמי לאן כבר הלכת, הרי הבית שלך יותר קטן מקופסת גפרורים. והופ, פתאום קופסת גפרורים נזרקה עליי מן החלון. חשבתי לעצמי שמזל שלא חשבתי על 'סיון בלבן' או על בקבוק זכוכית. על זה נאמר אומג.</div>Thu, 16 Oct 2008 19:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (Jannet.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=418501&blogcode=10043950http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=418501&blog=10043950http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=418501&blogcode=8420040<div align="right" dir="rtl">חבר שלי גילה את הבלוג ולכן החלטתי לספר לו שזהו סתם סיפור שהמצאתי. הבושה לא איפשרה לי לספר לו את כל האמת על עברי המזוויע. ולכןכתבתי את כל השטויות האלה. (כמובן שזה לא היה מרצוני, אלא הוא הכריח אותי לכתוב זאת בשוטים ומקלות). עכשיו אחרי שהוא נמצא בכלא במוזמביק על סחר בסמים אני מרגישה סוף סוף חופשיה לכתוב על כל מה שעובר עליי. התקופה האחרונה היא קצת בודדה, סגרו את מועדון "הכבש והפרה" ואין לי לאן לצאת בערבי שלישי הקודרים. גם חברי נרקב בכלא (כמו גם אמי החורגת). אחיותיי אינן דואגות לשלומי אלא רק לשלום אימן. אך גם זה לא כי אחרי חצי שנה בכלא הן נזכרו להתקשר לבית ולשאול לשלומה למרות שהיא נמצאת בכלא. הייתי אמורה כבר להתגייס אבל משום מה שלחו אותי לקב"ן. הקב"ן התייחס אליי טוב מאוד. הוא הציע לי את מעילו השחור מהר הפחם שיש ליד ביתי. הוא ליווה הביתה ונכנס אליי לדירה , זה היה בשעות הלילה הקטנות. הוא החל לשוחח איתי על מצבי הבריאותי ועל מצבי המיני. זה התחיל מסיפורים על ההתמכרות הישנה שלי למין ועבר למיטה. כמובן שלא הזכרתי בזמן הכרותנו הקצרה את אבא שהיה בועט בי כל בוקר כדי שאני אכין לו שוקו ועל העינוג</div>Mon, 14 Jan 2008 09:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (Jannet.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=418501&blogcode=8420040http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=418501&blog=8420040http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=418501&blogcode=7991562<div align="right" dir="rtl">אני וליבנת חוגגות 18. למטה</div>Thu, 22 Nov 2007 19:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (Jannet.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=418501&blogcode=7991562http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=418501&blog=7991562http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=418501&blogcode=7980459<div align="right" dir="rtl">בת שמונה עשרה כבר לא בתולה. חגגתי שמונה עשרה שנים עם שכנתי ליבנת. מאז שאני זוכרת את עצמי, אני וליבנת היינו עושות הכל ביחד. אוכלות ושותות ביחד, מספרות הכל אחת לשניה ואפילו מתקלחות אחת עם השניה. לבנת נולדה ביום שלי הפרש של שעתיים, זה ההבדל בינינו, היא קטנה ממני בשעתיים גורליות. כבר מגן חובה, אני והיא חווינו את החוויות המיניות ביחד ואחה"צ היינו מתפשטות ומשחקות בעירום בשכונה. לעולם לא אשכח איך בגיל שתים עשרה ראיתי אצלה כתם דם על התחתונים והסברתי לה איך להשתמש בטמפונים שהרי הייתי גדולה ממנה וחוויתי כבר את הווסת הראשון שלי, הסברתי לה מה עליה לעשות,דוחפת את הטמפון. בגיל שלוש עשרה, כשהתחלתי להבין מה אנחנו עושות הייתי חוזרת הביתה בערבים כולי חרמנית. לא ידעתי איך לפרוק את כל המתחים שהצטברו בי עד גיל שש עשרה שנת מפנה בחיי. ליבנת שהייתה לה אחות, לימדה אותי "מלאכת יד" ככה היא כינתה את זה. כיום, שנתיים אחרי אני מבינה שאחותה התעללה בה מינית. היא לימדה אותה הכל, תוך שהיא מראה עליה. ליבנת ואני נפגשנו אחרי שנתיים. היום, אחרי שנתיים, ידענו הכל. ובעיקר ידעתי אני שליבנת היא אהבתי. "מזל טוב ליבנת" הסתכלת</div>Wed, 21 Nov 2007 17:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (Jannet.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=418501&blogcode=7980459http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=418501&blog=7980459http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=418501&blogcode=7863808<div align="right" dir="rtl">אני רק גדולה. (משתי הבחינות) תמונה שלי מהעבר הרחוק כשהיינו עוד עם אבא ואמא בלוס אנג'לס הרחוקה: "זה לא היה ניסיון ההתאבדות הראשון של גרינברג, וכנראה גם לא האחרון. לאחר האונס, מותו של אביה, נישואין לבעל מכה ולאחר שחמש בנותיה נלקחו ממנה למשפחות אומנה, גרינברג איבדה את הרצון לחיות. לדבריה, כל רגע היא צריכה לבחור בחיים ולא במוות. זה או לישון או למות, או לראות טלוויזיה או למות מספרת גרינברג. "מאז שנלקחו ממנה בנותיה, גרינברג נכנסת ויוצאת מבית החולים הפסיכיאטרי בטירת הכרמל. דאגתה העיקרית היא שבנותיה לא יזכו לראות את האמא שהן מכירות. "כשאני אצא מפה לא תהיה להם אמא" אומרת גרינברג, "לא תהיה אמא חזקה כמו שהייתה להן". בעוד כמה ימים תצא מב</div>Wed, 07 Nov 2007 22:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (Jannet.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=418501&blogcode=7863808http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=418501&blog=7863808http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=418501&blogcode=7819517<div align="right" dir="rtl"> בס"ד לנה עזבה. היא אמרה שהיא צריכה לשירותים אבל לא חזרה. ואני חיכיתי וחיכיתי לה, חשבתי יש לה עצירות אבל בעצם זה היה סתם תירוץ כדי לעזוב אותי. אני חושבת שנמאס לה ממני ומכל הבעיות שלי. ככה זה עם כולם, בהתחלה הם עוזרים לי, אחר כך שוכבים איתי, ואז נוטשים – כמו חתול רחוב. אני אוהבת חתולים, גם אמא אהבה. היא הייתה אורבת להם ליד פחי הזבל ותופסת אותם בעדינות ואז מכינה מהם ארנקים. אמא הייתה בעלת חנות הארנקים הטובה ביותר בלוס אנג'לס. כשהייתי קטנה אמא הייתה לוקחת אותי איתה. תמיד התרגשתי לפני שהיא פשטה את עורם זה תמיד גרם לי לשמחה. עכשיו אני בודדה מאוד, וגם כואב לי כל הגוף כי נפלה עליי סירה כשדגתי דגים בנמל חיפה. כואב לי הגב וגם החריץ בתחת וניראה לי שגם חטפתי קדחת. לנה היתה המלאך שלי, האביר על הסוס הלבן. <S</div>Fri, 02 Nov 2007 17:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (Jannet.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=418501&blogcode=7819517http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=418501&blog=7819517http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=418501&blogcode=7691442<div align="right" dir="rtl">בס"ד הכרתי את האהבה שלי, קוראים לה לנה. את לנה פגשתי במהלך אותם ימים בהם אני מטיילת בין ספקים ומחפשת סמים. לנה היא מהאגודה "אל-סם" - וכעת היא מנסה לעזור לי להגמל מהסמים. אנחנו מדברות שעות על גבי שעות, היא מוציאה ממני דברים שאני לא מספרת לאף אחד, אפילו לא לדזמונד. סיפרתי לה על איך שאבא שלי אנס אותי כשהייתי קטנה, ואיך הוא היה נכנס אליי למקלחת כדי להשתין. כשאני איתה אני מצליחה לשכוח מכל הרע שבעולם הזה, היא מראה לי עולם אחר. הייתי זקוקה לחברה טובה כמו לנה. היא הכירה לי חברים שלה, אבל אני לא ממש מתחברת אליהם, כי הם מבוגרים ממני בהרבה, הרי אני רק בת 17. לנה אמרה שהיא תעזור לי למצוא עבודה, והציעה לי לעבור לבית ספר לאומנות ע"ש רבין בתל אביב. היא מוצאת בי דברים שאפילו אני לא מוצאת אצלי. יום אחד אני ולנה נסענו לחיפה, היא הזמינה אותי לסוכות אצל דודים שלה, אני פעם ראשונה אצל מישהי אחרת בבית. כשאני איתה הלב שלי דופק בקצב משוגע, וכשאני לבד, אני חושבת עליה כל הזמן. בכל מקרה, נסענו עם לנה לחיפה, עלינו למונית לחיפה ונסענו. בדרך לנה סיפרה לי את החיים שלה, אני חשבתי שזה רק אצלי במשפחה, והייתי בהלם. ה</div>Wed, 17 Oct 2007 13:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (Jannet.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=418501&blogcode=7691442http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=418501&blog=7691442http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=418501&blogcode=7685848<div align="right" dir="rtl">לאיפה הגענו לשום מקום בסוף תגור בבית מבטון ואלוהים ישכיב אותך לישון כי היונה כבר נחנקה עם הזית בגרונה "מי זה שם הולך שיכור זה ראש הממשלה" <SPAN style="COLOR: #3366ff; mso-ansi-fon</div>Tue, 16 Oct 2007 17:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (Jannet.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=418501&blogcode=7685848http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=418501&blog=7685848http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=418501&blogcode=7595426<div align="right" dir="rtl">כבר לא כל כך בס"ד היום בא סוף לכל השמחה האוטופית שסבבה סביבי במשך זמן רב. היום עצרו את אמא שלי באשמת סחר בסמים קשים. אני הייתי באמצע חלום רטוב כשנשמעה דפיקה חזקה על דלת ביתי הסגרירי. בהתחלה חשבתי שזה חלק מחלומי המדהים – דזדמונד השרברב דפק על דלתי כדי שאנו נבצע משגל אוהבים חושני במיוחד. בדפיקה הרביעית כבר הבנתי כי חלומי לא יהפוך לסיוט מתמשך אלא שאצטרך להתעורר ממנו ולא לראות את פרוות החתול המשתרבבת מתוך חולצתו של דזדמונד. פתחתי את דלתי וזה היה סמי השוטר איתו שכבתי כבר עשרות פעמים, לרגע חשבתי שזה גם חלק מהחלום. אך זאת הייתה המציאות סמי עמד שם עם הרובה בחוץ. חשבתי ששוב ארוויח לי 150 שקל באמצע היום אבל אז ראיתי שזה לא שהוא שמח לראות אותי אלא שבאמת יש לו רובה בכיס! הוא לא זיהה אותי. כנראה שבאמת השתנתי מאוד בתקופה האחרונה שערי הגולש לא היה גולש עוד, ולא היה לי עוד מבט תמים בעיניים. ואז הוא דיבר, וקולו העביר בי רטיטות חזקות בכל אבריי גופי. לא זה לא היה קולו. זה היה הפלאפון שהיה על רטט בתוך הג'ינס המטונף שלבשתי על גופי. הוא לא הרשה לי לענות. הוא רצה לדעת איפה אמא שלי. ואני אמרתי לו הי</div>Fri, 05 Oct 2007 00:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (Jannet.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=418501&blogcode=7595426http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=418501&blog=7595426http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=418501&blogcode=7524286<div align="right" dir="rtl">אני כותבת שורות אלה מתוך בית קפה תל אביבי מוכר. ברחתי מהבית, משום שמצאו אותי. אני משוטטת ברחובות, בחוסר מעש. הכרתי כמה אנשים שמספקים לי עבודה מזדמנת. לא שהיא לא מספקת אותי. קשה לתאר את ההרגשה, להיות מכונת אורגזמה עילאית. אני מנצלת כל דקה, כל שבריר שניה. בין הארוחות, ביד אחת אוכלת, בשניה מזדיינת. פמיניזם, כן זאת המילה. העברתם ביקורת לכך שאיני ראויה ליחס הנאות של טליק. אולי הוא צריך להצליף בי יותר? כי אני ילדה רעה, רעה מאוד. כבר התרגלתי למצוץ. אני מוצצת לכולם, לרוכל בחנות ממול, לשכן החדש, לחברים של אמא, גם נהגתי למצוץ לאבא כשהיה חי. אבל דבר אחד חסר לי, אתה. הצלחתי לכבוש פסגות גבוהות, אך לפסגה שלך עוד לא הגעתי. נמאס לי לשלוח מסרים סמויים, להתכתב איתך דרך המרשתת, אני רוצה את הדבר האמיתי - אותך. <P class=MsoNo</div>Wed, 26 Sep 2007 13:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (Jannet.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=418501&blogcode=7524286http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=418501&blog=7524286