http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=416510מחפש את עצמיheCopyright 2026 Tamino. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=416510http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=416510&blogcode=14936769<div align="right" dir="rtl">כמעט 8 שנים עברו מאז שכתבתי פה בפעם האחרונה. עברתי הרבה בזמן הזה, הספקתי להשתנות כמה פעמים. וכעת, אני יכול להסתכל אחורה על החלומות שהיו לי בגיל 17 (בבלוג הזה), ולראות שהרוב התגשם. יש לי בנזוג מדהים, שאני מאד אוהב אותו, והוא אותי. אנחנו ביחד כבר שנתיים, גרים יחד, אנחנו מכירים את ההורים אחד של השני, ואפילו הם מחבבים אלה את אלה. אני לחלוטין פתוח עם הנטיה המינית שלי. למדתי לחיות איתה בשלום, וראיתי שבתכלס, לרוב האנשים שאני פוגש ביום-יום, זה בכלל לא אכפת. מבחינתי, השיא הוא שגם לאנשים חדשים שיוצא לי להכיר במילואים, אין לי שום בעיה להגיד באופן פתוח שאני גר עם בן הזוג שלי. מה עוד אני יכול לאחל לעצמי? פשוט להמשיך ככה, אולי גם להתחתן, לגדל ילדים יחד. להתפתח מקצועית ואינטלקטואלית, להמשיך ללמוד, להתאמץ ולחיות חיים מלאי משמעות ותוכן. ואם יש איזה נער מתבגר ומבלובל שבמקרה יתקל בבלוג הזה בשעות האחרונות שהוא עוד קיים, דע לך שזה אפשרי, והחיים לא כל כך גרועים כמו שנדמה, ולמעשה אפשר להיות באמת מאושר :).</div>Fri, 29 Dec 2017 17:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (Tamino)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=416510&blogcode=14936769http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=416510&blog=14936769http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=416510&blogcode=11631299<div align="right" dir="rtl"> אני מתגייס ביום שני. מתרגש מאד ומצפה כבר להתחיל בדרך החדשה.כמו להולד מחדש לעולם אחר לגמרי. במהלך השבוע נפרדתי מהרבה מאד דברים שהייתי רגיל אלייהם. הייתה לי המשמרת האחרונה בארומה. ארומה הייתה כמו בית שני בשבילי (בגלל שהייתי שם חלק כל כך גדול מהזמן). היו לי שם חברים, אהבתי את העבודה, והעריכו את מה שאני עושה. אני הערכתי את מה שעשיתי. קיבלתי מהם גם מכתב המלצה. בנוסף אני עוזב את בית הספר. אומנם בפעם השניה אבל זה גם משהו. בחודשים האחרונים התנדבתי כחונך חברתי ל"נוער בסיכון". זאת הייתה בהחלט עבודה מלאה ומספקת ולא מעט מתסכלת. והתלמידים היו כל כך חמודים כשעזבתי. עשינו ארוחת פרידה והכינו לי אלבום תמונות של כולם וכתבו בו הקדשות וברכות. ממש התרגשתי. וגם אני כתבתי לכל אחד מכתב פרידה. הבטחתי עוד לחזור לבקר אותם על מדים. היה לי האימון האחרון בכושר קרבי. מה שהיה חלק ממני במשך יותר משנתיים וחצי נגמר לבסוף. כתבתי מכתב למאמן שלי, ובשיחת סיכום הבאתי חתיכת נאום (שהייתי ממש מרוצה ממנו), שבו הסברתי כמה הגוף והמסגרת הזאת תרמו לי להתפתח, ואיך הבנתי שגם אם אין לי כושר גופני טוב אני עדיין יכול לתרום ה</div>Sat, 06 Mar 2010 16:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (Tamino)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=416510&blogcode=11631299http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=416510&blog=11631299http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=416510&blogcode=11566336<div align="right" dir="rtl"> בוקר - עבודה: בונים, הקצפה, קופה, אפייה.צהריים - חונכות: שיעורים, תרגילים, דיבורים.ערב - כושר קרבי: ריצות, מתיחות, שקי חול. בוקר - בית ספר: תרגול, עידוד, דיבור.ערב - עבודה: בונים, סגירה, שטיפה. לילה - יציאה: חברים, אוטו, מוזיקה, Yellow. שיגרה. ואני מרוצה ממנה. אני מרגיש שאני באמת ממצה את עצמי.אני נהנה מכל שניה, ומנסה לנצל את הזמן בצורה הטובה ביותר.אני ישן כ6 שעות בלילה. מעין הכנה לצבא.מנסה לתרגל את הגוף שלי ולהביא אותו לקצה.אם יש אפשרות לעשות משהו, לא לוותר בגלל שינה! נחים בקבר! "דין-בא" היה איתי בתיאטרון. יש לו חיוך כובש ומראה ילדותי-חמוד.בתקופת החזרות הוא לקח אותי לעבודה שלו באומנות. כאילו הכניס אותי לעולם הפרטי והאינטימי שלו. אני לא הבנתי אותו אז ונורא פחדתי. לא ידעתי אם להאמין לגיידר שלי. וחוץ מזה, עם אנשים שהכרת לפני שפיתחת את המודעות זה קצת יותר קשה.אז זרמתי ולא יזמתי. יכול להיות שהוא רצה ממני משהו מעבר. תמיד קיוויתי ככה ופחדתי לנסות למקרה שאני טועה. בכל זאת אנחנו באותה שכבה. אתמול הוא התקשר אלי. סתם מתוך שום מקום והצעתי שנשב לארוחת צהריים איפשהו. הזמנתי אותו לסושי.</div>Wed, 03 Feb 2010 14:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (Tamino)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=416510&blogcode=11566336http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=416510&blog=11566336http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=416510&blogcode=11529934<div align="right" dir="rtl"> תמיד הסתכלתי עלייהם מלמטה.החבר'ה הטובים.השכבות הגבוהות שהיו מעלי.אחים שלי, אפילו מחזור אחד לפני.החבר'ה הבאמת טובים.אלה שהולכים ליחידות המובחרות.האלה שהם האנשים הכי טובים.שהם מצטיינים אצל המורה לפיזיקה,אבל בכל זאת הם הכי מגניבים.אי אפשר לתאר אותם. תמיד רציתי להיות אחד מהגברים האלה.אותם אנשים שראיתי בכושר קרבי והערצתי.אבל אני תמיד הייתי רכורכי. לא אהבתי ספורט.תמיד אחרון בכל ריצה. אבל היום, אני מרגיש קרוב אלייהם מתמיד.וחלק גם מסתכלים עלי למעלה.והנה אני יושב ושומע "החלונות הגבוהים" כמו שאח שלי שמע בתקופה ההיא.ואני חושב על האנדטרה בבית הספר לבוגרי בית הספר שנפלו במערכות ישראל.וחושב האם יש מקום לעוד שמות. "בוא חייל של שוקולדבוא אלי אל המקלטשב תנוח אל תיראותשוב לעפרך. אחי איש אמיץ היה על משמרתו נפלחדרי ליבו פתוחים עכשיו לעשב ולטלהיה לו לאחי דם אבל הדם אזללא ישיבנו עוד אפילו צו הגנרל." טוב למות בעד אצרנו. אני מוכן ללכת לצבא.אני רוצה כבר להכנס אליו.לתוך הגוף העצום והמפחיד הזה.לעבור את טקס ההתבגרות השני.כמו בר מצווה אזרחית מבוגרת.להיות ישראלי אמיתי. את התקופה הזאת אני</div>Sun, 17 Jan 2010 13:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (Tamino)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=416510&blogcode=11529934http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=416510&blog=11529934http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=416510&blogcode=11488969<div align="right" dir="rtl"> התחלתי לאחרונה בפרוייקט שיזמתי בביה"ס.אני חונך חברתי יחד עם עוד סטודנטית להוראה.אנחנו עוזרים, מגבים, מדברים עם תלמידים המוגדרים "בסיכון" בכיתות ח' וט'. היום בית הספר ממש מילא אותי געגועים.באמת שאהבתי את המקום. אהבתי את האנשים,אהבתי (את רוב) המורים. אהבתי את האווירה הלימודית-חברתית.אהבתי להיות שם. אהבתי לשחק תופסת בהפסקות.אהבתי שיעורי מתמטיקה בהם הייתי מסכם את החומר.אהבתי לצחוק עם חבר'ה. גם כאלה שאני לא ממש קשור אלייהם.כל האנשים שאני כנראה לא אשמור איתם על קשר, אבל הם כן חסרים בצורה מסויימת.אהבתי לשבת עם שירה בשמש חורפית בחצר.אהבתי ללכת לטייל עם גל ולעשות שטויות ולצחוק איתו.אהבתי להיות בחדר תיאטרון גם בהפסקה. וזה חסר לי.קשה לי להפרד מהמקום שהיה כמו בית במשך די הרבה זמן.המסגרת שכל כך התרגלתי ואהבתי.הביטחון של הקרבה לבית, ועם מגוון האנשים שבכל זאת באנו מאותו מקום, וכן יש לנו בסיס דומה. אני לא יודע מה הולך להיות לי בצבא.בטח אני אכיר עוד מיליון אנשים חדשים. ובטח יצאו לי משם חברים ממש טובים.ואני אוהב מסגרות. אני צריך אותן (זאת אחת הסיבות למה התחלתי עם הפרוייקט הזה). אבל עדיין...</div>Tue, 29 Dec 2009 12:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (Tamino)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=416510&blogcode=11488969http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=416510&blog=11488969http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=416510&blogcode=11471071<div align="right" dir="rtl">אז אחרי שנפגשנו בפתאומיות לפני שבוע, ופלרטת קצת, ולקחת את המספר שלי, אתה לא חושב שהגיע הזמן ש........ תתקשר?! או לפחות תשלח הודעה.... אחרי ההכרות המחודשתוהסרטים של פעם קודמת, חשבתי שאולי הפעם אקבל טיפה יותר יחס. לא משנה, אני עדיין מפנטז על מוכר הנעליים החתיך בקניון. תמיד עובר ליד החנות שלו בתקווה שיתכופף למדף תחתון. אהה כן, וגם אני יוצא עם מישהו עכשיו. לא נראה שזה רציני אבל זה נחמד זמנית... אז חזרתי לעדכן. באמת שאין לי מה לעשות סקירהעל מה שעבר עד עכשיו. אני רק רוצה לעדכן אינסטנקטיבית מעכשיו. מה שעולה בראש. ולא חסר. רק חסרה יוזמה.... </div>Sun, 20 Dec 2009 20:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (Tamino)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=416510&blogcode=11471071http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=416510&blog=11471071http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=416510&blogcode=11331500<div align="right" dir="rtl"> הייתי במפגש של איגי, ואני חייב לומר שאני לא מרגיש חלק מהקבוצה.באמת שאין לי ממש קשר לאנשים שם. אין לי שום דבר במשותף איתם למעט הנטיה המינית.וזה ממש לא בסיס לקשר. ובנוסף אין לי שום דבר שקרוב אפילו קצת למערכת יחסים, או בכלל ללהכיר אנשים חדשים.וגם אני ממש חרמן כי לא היה לי כלום מאז אוגוסט בערך.זה שילוב נוראי! והשאלה האמיתית היא: האם פשוט אין לי קשר לאנשים דומים, או האם אני מרחיק את אלה הקרובים אלי? רק בעבודה בארומה אני ממש נהנה.פשוט כיף לי להיות במקום הזה, ואני אפילו משתפר בקפה. הצלחתי ליצור כמה לבבות יפים אבל רק בקצף, וגם זה מתנדף בסוף. </div>Tue, 20 Oct 2009 01:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (Tamino)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=416510&blogcode=11331500http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=416510&blog=11331500http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=416510&blogcode=11313538<div align="right" dir="rtl"> מתוך יומן המסע שלי הזמן: יום שבת 10.10.09. 18:00 המקום: Monks Av., Barnet, London. בדיוק ההורים שלי ואני חזרנו מיום של קניות במרכז לונדון. היינו חייבים להגיע לפני השעה 6 כיוון שהדוד של אמא שלי (הדוד </SPAN</div>Mon, 12 Oct 2009 12:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (Tamino)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=416510&blogcode=11313538http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=416510&blog=11313538http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=416510&blogcode=11156520<div align="right" dir="rtl"> אחרי הפרידה זכיתי בזיון רחמים מהחבר לשעבר. אבל אני לא מרגיש שהייתי נאמן לגמרי פיןוקיו הם התנקשו כמו מטורפים. ממש אכלו אחד את השני. הלשון של יואב הייתה עמוק בפיו של עידו. הם כבר חודש יוצאים ויואב חשב שהלילה זה הלילה. החברים של עידו כבר אמרו לו שאם לא יצא לו זיון מכל זה תוך חודש זה לא שווה את זה. יואב העביר את ידיו על חזהו של עידו. <</div>Sat, 15 Aug 2009 02:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (Tamino)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=416510&blogcode=11156520http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=416510&blog=11156520http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=416510&blogcode=11151552<div align="right" dir="rtl"> כל הסיפור לקח בדיוק 10 דקות. מהשניה שהגעתי אליה עד השניה שהייתי בחזרה באוטו.והעדפתי את זה ככה. מהיר וחד כמו להוריד פלסטר.וכל הזמן שהיא אמרה את זה פשוט לא יכולתי להפסיק לחייך.לא לשניה אחת.הפנים שלה היו מבויישים והיה לה מאד לא נעים.הכל נראה לי כל כך הגיוני. היא אמרה שהיא רוצה לסיים את זה כי לא טוב לה.שאלתי למה והיא אמרה כי היא לא מרגישה כלפי מה שאני מרגיש כלפיה. בשלב הזה הבנתי שלבוא לראות אותה כשהיא חוזרת משלושה שבועות בחו"ל ב6 בבוקר עם מתנה ממגנוליה כי זה יום לפני ט"ו באב זה קצת מוגזם. אבל אני לא מצטער על זה לרגע. בכל מקרה, זה היה ממש פשוט והגיוני.אם היא לא מרגישה ככה זה בסדר. והעיקר שתהיה מאושרת.ושאלתי אם נוכל להישאר ידידים והיא אמרה שזה בסדר. אף על פי שמנסיון זה בטח לא יעבוד. ואני נשאר עם חיוך טיפשי ועצוב טיפה. היא כל כך חכמה. והיא עושה הכל משיקולים של שכל ולא מרגש. ככה לפחות נראה לי.זה כל כך שונה מהסוס - היא זרקה אותי בלי שום הצדקה. ומסבתר שהחיים שלי ממש מעניינים אותה. אור אמרה לי שהיא עוקבת אחרי המצב שלי בפייסבוק כל הזמן. בחזרה לעניין.אז זה נגמר ובאופן אירוני ביותר ז</div>Thu, 13 Aug 2009 14:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (Tamino)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=416510&blogcode=11151552http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=416510&blog=11151552