http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=416449"...ואני אתגעגע, ואני אשתגע אך בכל זאת אשמח באימה, כשזה יקרה..."heCopyright 2026 Me and myse!f. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=416449http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=416449&blogcode=14953364<div align="right" dir="rtl">אני יודעת, זה נשמע נוראי.. מי שידפדף בפוסטים שלי אחורה יראה שכל הפוסטים שלי קשורים בזוגיות הכואבת שלי. לא טוב לי עם בן הזוג שלי..כבר תקופה ארוכה.. אבל מאז שאמר לי שהוא גם לא רוצה ילדים לפחות ב5 שנים הקרובות, הסוף של הקשר הזה היה ברור לי מאוד.. הבעיה היא שנכון להיום הוא ניתק קשר עם המשפחה כי הוא מרגיש שלא אכפת להם ממנו הוא לא טורח לשמור על קשר עם חברים כמו שצריך הוא פוטר מהעבודה ומסיים לעבוד השבוע- במקצוע שמאוד קשה למצוא בו עבודה וחוזר ואומר לי שאני כל מה שיש לו. זה לא מתבטא במעשים. אין לו בעיה לריב איתי על שטויות כל הזמן, לזלזל בי ולא להעריך אותי כמו שמגיע לי. הוא כמעט ולא עושה משהו בבית, ובד"כ כשאני מבקשת עזרה הוא ירטון לפני שיקום לעזור. ולי פשוט נמאס. איך אני נפרדת מאדם שאין לו משהו אחר חוץ ממני? אני לא מסוגלת פשוט לזרוק אותו לכלבים ושיהיה מה שיהיה. עדיין יש לי רגשות כלפיו, גם אם הם הולכים ונחלשים מידיי יום. מישהו שהיה במקומי ויוכל לתת עצות?</div>Sat, 26 May 2018 11:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (Me and myse!f)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=416449&blogcode=14953364http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=416449&blog=14953364http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=416449&blogcode=14948610<div align="right" dir="rtl"> היינו בסופש בים המלח. במקרה יצא שדיברנו על ילדים..אמרתי לו שאני רוצה ילד עד גיל 30. הוא אמר שלא נראה לו שהוא יהיה בראש של ילדים עד אז ואולי גם ב5 שנים הקרובות לא.. והוסיף שכשהכרנו הוא אמר לי שנהיה ביחד כל עוד טוב לנו, ושגם ככה ילד יסבך את העניינים אם ניפרד. אנחנו ביחד פאקינג 3 וחצי שנים והוא אומר לי שהוא עדיין מרגיש בן 16 ושנזרום? למה שאני ארצה שנישאר ביחד?! כי אני אוהבת אותו ומפחדת להיפרד ממנו.. ועם זאת, למה להמשיך להיות איתו אם כל הערב היום הוא הסתגר בחדר כי אמרתי לו משהו בטון שלא מצא חן בעיניו וגם צעק עליי בגלל זה למרות שהסברתי לו שזו לא הייתה הכוונה שלי בכלל?? אני פשוט פחדנית ומזוכיסטית. והכי אבודה בעולם כרגע. הצילו. מישהו.</div>Mon, 16 Apr 2018 23:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (Me and myse!f)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=416449&blogcode=14948610http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=416449&blog=14948610http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=416449&blogcode=14934259<div align="right" dir="rtl">כולם מדברים על הסגירה של ישראבלוג. האתר שליווה אותי מגיל 14 בערך, ונתן לי לפרוק את כל מה שעובר עליי בלי לשפוט ובלי להיחשף. כמובן שאת כל מה שיש לי כאן כבר דאגתי לגבות, אבל זה לא יהיה אותו הדבר. אני עומדת בצומת דרכים שאף אחד לא יוכל לעזור לי בה מלבדי. האם לקחת את עצמי וללכת מכל הכעס וחוסר התקשורת שיש לי עם בן הזוג שלי, או להישאר ולקוות שאצליח למצוא לו פסיכולוג והוא ישתנה. אין לי כוחות יותר. אין לי אנרגיות לכלום. הלוואי והיה מישהו שפשוט יחליט בשבילי, יעשה בשבילי. יחסוך לי את כל הכאב הזה.</div>Fri, 08 Dec 2017 13:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (Me and myse!f)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=416449&blogcode=14934259http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=416449&blog=14934259http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=416449&blogcode=14931301<div align="right" dir="rtl">אני כבר לא מכירה את עצמי יותר. לא מצליחה למצוא שום דבר בחיים שלי שגורם לי להיות מאושרת. אני לא מצליחה להסתגל ליום עבודה של 9 שעות בלי הפסקות, אני עצבנית המון ולא בא לי לקום בבוקר בכלל לעבודה.. אני חוזרת לבית עם רוטינה קבועה של- להכין אוכל למחר לו ולי, להכין סלט, לראות סדרות, לעשן ג'וינטים ולאכול ואז ללכת לישון. אין בינינו כמעט שיח עמוק, שלא נדבר על סקס שמגיע רק פעם באיזה שבוע וחצי וגם זה בד"כ כי אני יוזמת. אמרתי לאמא שלי שנבוא לארוחת שישי, הוא כעס עליי שלא שאלתי אותו לפני ש"נידבתי" אותו. הוא צריך לקנות נעליים חדשות, הוא כעס עליי שהוא לא מצליח למצוא איפה קונים את הדגם הספציפי שהוא רוצה. היה לי סטאנדאפ חינם מהעבודה, הוא כעס עליי כשגילה שזה בעצם קהל בתכנית טלוויזיה, למרות שגם אני לא ידעתי. הוא אומר לי שהוא אוהב אותי אבל אני כבר לא כל כך בטוחה שאני מאמינה בזה אני כבר לא יודעת אם אני אוהבת אותו בכלל.. ניסיתי לחשוב היום על מה אני אוהבת בו..לעשן איתו סמים? לצחוק ביחד מסדרות טלוויזיה? לישון מחובקים בלילה? אז נכון, כשאני משתפת אותו במשהו שקשה לי איתו הוא תומך ומבין, אבל גם זה לא תמי</div>Tue, 21 Nov 2017 19:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (Me and myse!f)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=416449&blogcode=14931301http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=416449&blog=14931301http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=416449&blogcode=14921597<div align="right" dir="rtl">לא כתבתי פה הרבה זמן...כל כך הרבה עבר מאז.. יום ראשון בהיר אחד באמצע יולי אני מקבלת טלפון מחברה טובה שלי, לא הספקתי לענות. בדיוק חשבתי לשלוח לה הודעה כי רציתי כבר לשלוח בשישי והרגשתי קצת אשמה..בכל זאת היא חולה ואני קצת הזנחתי אותה לאחרונה. התקשרתי חזרה, קול דומה אבל טיפה שונה עונה לי. "היי. זאת לא נ'..זאת אחותה..היא התאשפזה ביום שישי בבי"ח..המצב לא טוב". הלם. בכי. החברה היקרה שלי מאושפזת ללא הכרה בבי"ח..הסרטן הגיע לה למוח. זרקתי את כל מה שקשור לעבודה בצד וטסתי לבי"ח. מאז פעמיים שלוש בשבוע נסעתי לבקר אותה אחרי העבודה. היא כבר חזרה להכרה, בהתחלה בכלל לא זכרה אותי, אח"כ כן. חודש של המון בכי, חוסר וודאות. ב06.08 היא נפטרה. הלכה מהעולם הזה, מהחיים הלא פשוטים שלה. הותירה אחריה כמעט-גרוש שרק חיכה שתמות, ילד בן שנה ושמונה, ומשפחה וחברים שכל כך מתגעגעים. מאז אני לא מרגישה שאני מצליחה לצאת מזה. כל יום אני קמה בבוקר בתחושת ריק עצומה. לא מוצאת משמעות בעבודה יותר. לא מוצאת משמעות בזוגיות. טסתי עם בן הזוג לטיול בחו"ל, חשבתי שיעשה לשנינו טוב. הטיול הסתמן ככישלון נחרץ. כל יום מריבה על מ</div>Tue, 26 Sep 2017 18:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (Me and myse!f)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=416449&blogcode=14921597http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=416449&blog=14921597http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=416449&blogcode=14892573<div align="right" dir="rtl">להגיע הביתה ולא לדעת אם הערב יעבור בשקט או לא. לחשוב בבוקר כמה כיף שאנחנו ביחד ואיזה יופי שכמעט שבוע לא רבנו, וחמש דקות אחרי שהוא נכנס הביתה לתהות אם הקשר הזה צריך להתקיים בכלל, כי הוא שוב לא מצליח לשלוט בכעס שלו על שטויות. לרצות להביא איתו ילדים, ואז לחשוב על הילדים האלו צריכים לשמוע את הצרחות שלו על העולם. רק אתמול אמרנו כמה כיף זה שאנחנו שנתיים וחצי ביחד, והנה היום אנחנו רבים כי שוב לא הסכמתי לעשות משהו בדיוק בצורה שהוא רצה שאעשה אותה. יש לי גם את הדעות שלי. אני יודעת שהוא חייב טיפול. גם הוא יודע. אבל הוא לא יילך. לא אם אני אמצא בשבילו מישהו, כמו שרוב הזמן אני זו שמכינה לנו אוכל ועושה לנו קניות. אז מתי מגיע השלב שבו אני מצליחה להביא את עצמי להחלטה שאני קמה והולכת? כי עכשיו כל כך רע לי, ומחר בטח יהיה יותר טוב ואני אשכח לשבוע מכמה שרע לי. אז מתי יודעים שמספיק זה מספיק? ואיך לעזעזל אני קמה והולכת מדירה שכורה וממישהו שאני כל כך אוהבת?</div>Sun, 07 May 2017 21:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (Me and myse!f)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=416449&blogcode=14892573http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=416449&blog=14892573http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=416449&blogcode=14867068<div align="right" dir="rtl">07:45: מחתימה כרטיס ומתחילה להתקשר למועמדים שצריכים להתחיל לעבוד או שיש להם ראיונות עבודה. רק כדי לוודא שהתעוררו ומגיעים והכל בסדר. ממשיכה להתקשר לאנשים ששלחו קורות חיים או נרשמו לאתר. 08:30: מועמדת התעניינה במשרה שהצעתי, מעבירה את קורות החיים שלה לקביעת ראיון. 09:00: מועמדת שלא תפסתי שולחת הודעה בוואטסאפ שהיא עם אחותה בבית חולים ולא תגיע לראיון. 11:00: מפרסמת משרה 'דרושים/ות נציגי/ות שירות לחברה מובילה! 40 לשעה! '- 3 אנשים שולחים קורות חיים. מפרסמת משרה' אמא! אבא! התקבלתי! 35 לשעה! ' 30 אנשים שולחים קורות חיים. 11:30: מועמד שלא תפסתי עידכן שהוא בבית חולים אחרי תאונה ולא יגיע לראיון. 12:30: הפסקת צהריים. 13:00: קיבלתי אישור לזימון לראיון למועמדת מהבוקר, לא עונה לאישור הגעה. 16:00: מפרסמת עוד משרות עם כותרות של שירים ומשפטים מהאח הגדול. 50 אנשים שולחים קורות חיים. 16:15: המועמדת מהבוקר עדיין לא עונה לזימון לראיון ולא מתקשרת חזרה. מתקשרת להכין מועמדים לראיונות מחר. מועמד מעדכן שלא יגיע כי התקבל למקום אחר. 17:00: נסגר היום עם 3 ראיונות למחר, אחד אישר שיגיע, אחת נעלמה כלא הייתה</div>Wed, 18 Jan 2017 17:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (Me and myse!f)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=416449&blogcode=14867068http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=416449&blog=14867068http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=416449&blogcode=14859241<div align="right" dir="rtl">איך אפשר לדעת אם להיפרד ממישהו או להישאר איתו? אחרי שנתיים וחודשיים, והמון חוויות משותפות, איך לעזעזל אפשר לדעת? יתרונות: 1. אני אוהבת אותו. 2. כשאנחנו לא רבים, אני נהנית להיות איתו וטוב לי איתו. 3. אנחנו אוהבים להתמסטל ביחד. 4. אני יכולה לראות אותנו מתחתנים ומביאים ילדים ביחד. 5. אנחנו מסתדרים מצוין עם המשפחות אחד של השניה. 6. לרוב הוא זה ששוטף כלים כפיצוי על זה שהוא לא מבשל. 7. הוא אוהב לצלם כמוני, ונותן לי את הזמן להימרח עם זה שעות. 8. שנינו רוצים לגדל ביחד כלב, אבל בינתיים להתחיל עם שרקן. חסרונות: 1. מאז שאנחנו גרים ביחד אנחנו רבים לפחות פעם בשבוע. 2. רוב המריבות הופכות לזה שהוא צורח עליי ואני בוכה. 3. הוא לא יודע לבשל וזה משאיר לי את רוב העבודה. 4. ההתנהגות שלו הרבה פעמים היא כמו של ילד קטן. 5. כשהוא כועס אני צריכה להתרחק ממנו לפחות לשעה עד שהוא נרגע. 6. הוא חושב שבגלל שאני מרוויחה יותר ממנו אני צריכה לשלם נתח גדול יותר מחשבונות הבית. 7. אם אני לא אגיד לו שצריך לנקות את הבית, להחליף מצעים ומגבות ולעשות כביסות, הכל יישאר עומד ומסריח. גם אחרי רשימה כזו, שברור ל</div>Fri, 16 Dec 2016 09:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (Me and myse!f)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=416449&blogcode=14859241http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=416449&blog=14859241http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=416449&blogcode=14853087<div align="right" dir="rtl">היום לפני שבועיים התחלתי לעבוד בעבודה החדשה שלי. סוף סוף עבודה בתחום הלימודים שלי. יצאתי מהעבודה מרוגשת והתקשרתי להורים שלי לענות על ההודעות "איך היה?" שלהם. אחרי שסיימתי לחפור להם על עצמי, אבא שלי אמר שהם נמצאים בבית חולים כרגע. ישר חשבתי שמשהו קרה עם אמא שלי בגלל הסרטן, אבל זו הייתה אחותי הקטנה. אחותי האמצעית הגיעה הביתה באמצע היום ומצאה אותה בוהה באוויר ולא מדברת. בקושי רב אבא שלי הצליח לגרור אותה לבי"ח, וכשגם הם לא מצאו מה לעשות איתה, שלחו אותה לבי"ח פסיכיאטרי. מאז היא שם. כבר לא בוהה, אפילו מסתכלת לנו בעיניים ומחייכת וצוחקת, אבל את המילים היא מחרימה. מסרבת לדבר. רק לכתוב. היא לא מרגישה מוכנה ללכת הביתה. היא כותבת שיש הרבה סיבות. אחת מהן היא האחות האמצעית שלמרות שגדולה ממנה בכמה שנים טובות עדיין מרגישה בנוח להרביץ לה ולאיים עליה עם האקדח שקיבלה בתור מאבטחת. איך במכה אחת ההורים שלי נשארו בלי בנות בבית. בתוך שבוע וחצי עברנו לגור לבד או עם החבר או בבית משוגעים. משפחה קרועה. ברור לי שגם לי יש חלק ב'סיבות' שבגללן היא לא רוצה להיות בבית. ואין לי מושג אם אי פעם נצליח</div>Sun, 20 Nov 2016 19:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (Me and myse!f)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=416449&blogcode=14853087http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=416449&blog=14853087http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=416449&blogcode=14845567<div align="right" dir="rtl">עוד 9 ימים אנחנו אמורים לחגוג שנתיים ביחד.עוד 5 ימים אנחנו אמורים לעבור לגור ביחד.ואני כבר כמעט חודש חושבת עם עצמי האם אנחנו בכלל נצליח לחיות יחד כזוג, או שזה נדון לכישלון.ניסיתי להיאבק בתחושה הזו כי זה הזכיר לי את השחרור מהצבא והפרידה מהאקס שהגיעה כמעט מיד אחר כך.אבל הפעם זה שונה, זה לא שאני כבר לא אוהבת.אני אוהבת אותו, אני מרגישה בטוחה איתו ואני רוצה לחיות איתועד שאנחנו רבים.אף פעם לא יצאתי עם מישהו שמאבד ככה את העשתונות.מריבות על שטויות ובשלב מסוים הוא מתחיל לצעוק עליי בלי שליטה, מותיר אותי המומה ובוכה (מה לעשות שאני רגישה).ואני לא יכולה שלא לחשוב על עוד כמה שנים, אם נתחתן ויהיה לנו ילד, כמה סבל הוא יצטרך לעבור בגלל זה.ולמה לי מגיע שיצעקו עליי ככה? למה אני צריכה לבקש ממנו שימשיך את הווליום כי השכנים בטח שומעים אותו?רק על אמא שלו ועליי הוא מרשה לעצמו לצעוק ככה.שמרתי את זה בבטן כל כך הרבה זמן ולא סיפרתי לאף אחד, והיום זה פשוט התפוצץ כשהוא העיר אותי לומר לי שאין לו אוטובוס לעבודה אז אולי יגיע ישר אליי ואאסוף אותו מהרכבת.במהלך השיחה הוא החליט שאני מתנשאת עליו ואחרי שקמתי כי אין סיכוי שא</div>Fri, 21 Oct 2016 16:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (Me and myse!f)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=416449&blogcode=14845567http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=416449&blog=14845567