http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=41569life is all about looking through the right glasses heCopyright 2026 Mrs . Robinson. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=41569http://f.nanafiles.co.il/upload/82006/IsraBlog/41569/misc/6937406.gifhttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=41569&blogcode=11655666<div align="right" dir="rtl">זה בנקודות הקטנות . בנקודות הקטנות שמראות לך שאסור לאבד תקווה. כשהעשן הזה, המלוכלך נורא, עוטף אותי מכל כיוון, זה נראה אפילו עוד יותר טוב. נדמה שבשיחת טלפון לא צפויה כל החששות שלי, משבוע רווי לחצים והתהפכויות בבטן, מתפוגגות. זוהי דרך חדשה לגילוי עצמי, להפקת לקחים, ולמודעות שיש משהו בעולם הזה שלא מפסיק להפתיע אותי. ודווקא כשנדמה שמתחילים להבין איך הדבר הזה, הכוח הזה פועל.. בא משהו שמשנה את כל דרך החשיבה. לא הייתי משנה שום דבר</div>Wed, 17 Mar 2010 23:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mrs . Robinson)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=41569&blogcode=11655666http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=41569&blog=11655666http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=41569&blogcode=11554664<div align="right" dir="rtl">אם רק הייתי יודעת לשחרר את עצמי מהכל לכמה רגעים, הרבה מההתנהלויות שלי היו אחרת. אחד הדברים שלמדתי במשך התקופה האחרונה הוא -לסנן. להסתכל על מישהו שמדבר אליך, עם כל הרעש שבחוץ, וכשהדברים שנאמרים לא מוצאים מקום אל הראש, או אל הלב.. אני פשוט שומעת שקט. ומבחינתי זה נפלא, כי זו עוד דרך לשיחרור שאני מייחלת אליו. אני הרבה יותר פרפקציוניסטית מפעם המטרות העומדות מולי הן הרבה יותר משמעותיות, ופתאום יש לי את הכלים להשיג אותן. ואני אפילו לא יודעת אם זה המקצוע שלי בחיים, או אם אני אמשיך עם זה בכלל ? אבל פתאום אני קולטת.. כנראה שיש בי משהו.. לא רגיל נקרא לזה. ומבחינתי, עליתי על הגל, ואני לא מתכוונת לרדת ממנו. זהו תהליך של קבלה עצמית, שיחרור עצמי, אהבה עצמית, ובעיקר - הגשמה עצמית. להביא את עצמי למצב שבו אני אהייה מרוצה, אך מצד שני ברגע שאגיע אליו - ישר למצוא מטרה חדשה. אני מגלה דברים חדשים על עצמי שלא ידעתי שקיימים אני טובה יותר לעצמי, ובעיקר לעצמי. ובינתיים.. יש לי את כל התמיכה מסביב ואם אני נשברת, אז אני נאספת, וגם קצת עוזרים לי להיאסף ולומדים ללכת מחדש.. </div>Thu, 28 Jan 2010 22:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mrs . Robinson)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=41569&blogcode=11554664http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=41569&blog=11554664http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=41569&blogcode=11301516<div align="right" dir="rtl">There are some things that will neverchange. It doesnt metter how good I'll feel with myself, I will never be able to believe that I deserve better. I want to feel love, her flow, her tears and JOY. I want to feel the JOY that comes when you know there is somebody that worries adout you and want you to feel it. You dont know what is love 'til you FEEL it. בא לי לבכות. </div>Thu, 08 Oct 2009 02:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mrs . Robinson)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=41569&blogcode=11301516http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=41569&blog=11301516http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=41569&blogcode=11258062<div align="right" dir="rtl">הכל זז בקצב מסחרר אנשים באים והולכים ולא מפסיקים לרגע לדבר ולדבר ולדבר והולכים וחוזרים ובאים ואומרים והולכים ושומעים וצועקים ומוזיקה מסביבי מחרישת אוזניים ואני עומדת ורואה את העוברים ושבים ומביטה רק במשהו אחד. האם אנחנו מנתבים את החיים שלנו לכדי כך שלא יפסיקו להיות בתנועה, שלא יעצרו לרגע, או שהחיים הם פשוט כאלה, שלא נותנים דקה מנוחה? האם באמת יצא לנו לשבת בין כל ההמונים הרצים ושבים שלא מפסיקים לדבר, ופשוט לא לעשות כלום? לאן אנחנו כלכך ממהרים? הרי הזמן הוא קבוע. לכל דקה יש 60 שניות, לכל שניה יש מאיות, וכך זה הולך ומסתבך.. שעון הוא דבר מאד כרוני. הזמן הוא סכמה מאד דקדקנית וידועה שאמנם יש רצון גדול לעצור אותה, אך אין לנו דרך. אך יש לנו דרך לעצור את ההתעסקות בה. "למה ללכת לאט? זה נראה לי בזבוז זמן" אני באמת מבזבזת את הזמן שלי כשאני הולכת לאט? אמנם זמן הוא מצרך יקר, וכאשר הדד-ליין שלך קרוב יותר ויותר אתה נעשה יותר לחוץ וחושב שלכל דקה יש משמעות. אבל אם אין לי דד-ליין? מה הבעיה להתיחס אל מכלול הדקת כבעלות משמעות לנפש? הזמן יכול לשנות אותי, אך אני לעולם לא אוכל לשנות את ה</div>Mon, 21 Sep 2009 00:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mrs . Robinson)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=41569&blogcode=11258062http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=41569&blog=11258062http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=41569&blogcode=11177685<div align="right" dir="rtl">עצם המחשבה שבנאדם עוזב מרתיעה אותי. כי הוא לא באמת עוזב, הוא עדיין חיי, פשוט לא בטריטוריה שאתה רגיל לראות אותו ושהוא לוקח חלק כזה או אחר בחיים שלך. השיחות איתך תמיד גורמות לי לחשוב. במיוחד שיחות על.. מהות האדם.יש תשובות שאמנם אף פעם לא נדע את התשובה עליהן, כמו למשל מה קורה לנשמה אחרי שהבנאדם נפתר, או מהי נשמה בכלל.. אבל תמיד מעניין לערוך איתך דיונים כאלה, כי כל אחת עם הדעה שלה מנסה להסביר לשניה, או לפחות לנסות, מה היא חושבת. המחשבות האלה כל הזמן רצות לי בראש. יש משפט שאומר 'מחשבה בוראת מציאות קיימת', ואם עד היום הייתי זקוקה להוכחה ממשית כדי להאמין במשפט הזה, את הוכחת לי אותו. יהיו חסרים לי הדיבורים האלה איתך. לפעמים כיף לצאת מהעולם האינטרסנטי והקר הזה ולשבת אצלך בחדר, שנותן תחושה שהזמן עוצר מלכת ופשוט לדבר. וטוב לי. כי אני אוהבת לדבר עם אנשים מבוגרים ממני בכמה שנים טובות ובאמת להחכים מהם וללמוד, ולהרגיש שהם מדברים איתי בגובה העיניים. ואני אוהבת את העובדה שאני עושה מה שאני אוהבת ואין לי חרטות. אני אוהבת שאני יכולה להיות פתוחה איתך כי אתה קוסם לי ואיך שבמילה אחת אתה יכול להפ</div>Sat, 22 Aug 2009 01:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mrs . Robinson)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=41569&blogcode=11177685http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=41569&blog=11177685http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=41569&blogcode=11026139<div align="right" dir="rtl">זה היה זמן טוב עד שהסתפרתי זה הזמן הכי טוב בחיים שלי. זה תמיד היה מאיר כוכב אחד בודד, אבל זה היה זמן טוב. גם אתם רציתם שזה יקרה טוב אבל החיים קשים, קרים, חמים זאת השאלה זה אומר טוב או רע ? אבל היום זהרק רע לי לי לי לי לי לי. מדהים מה עובר על הילד הזה.. הוא פשוט קסם. מדהים איך בכיתה א' הוא עולה על המסקנה שהחיים קשים וקרים. זה בכלל לא אמור להיות ככה! אני אמרתי שהמצב אף פעם לא יכול היה להשאיר אותנו ילדים כמו שנרצה תמיד אמרתי שאני לא אתן שיקרה לעידו מה שקרה לי. אבל כנראה שאין לי שליטה על הגורל האכזר הזה. יש לזה יתרונות ויש חסרונות מכאיב לי לראות אותו מתבגר במהירות עצומה. הוא כולה ילג בכיתה א' תנו לו לגדול בשקט.. המצב גורם להמון שאלות לצוץ בראש יש דברים שקורים מחוץ לתמונה המשפחתית. </div>Fri, 03 Jul 2009 22:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mrs . Robinson)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=41569&blogcode=11026139http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=41569&blog=11026139http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=41569&blogcode=10980107<div align="right" dir="rtl">יש אנשים שלא משנה מה יקרה, כמה נריב, כמה נכעס.. הכל יתפוגג כלא היה ברגע שכולם ביחד. אני אוהבת את איך שאתם משכיחים ממני את כל הצרות והכעסים ושאתם יורדים על כל דבר שזז, אבל בהמון הומור אני אוהבת שאנחנו יכולים לדבר על נושאים שלא היו כלכך נעימים ובכל זאת לצחוק עליהם שעות ואני לא תימניה !!! בקיצור ולעניין.. התחלה חדשה עומדת בפני, חופש ארוך וגדול.. בלי להרבות יותר מידי במילים ולהרוס את הרגע שיהיה אחלה חופש מלא בגבריאלים חתיכים והמון ים</div>Sat, 20 Jun 2009 03:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mrs . Robinson)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=41569&blogcode=10980107http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=41569&blog=10980107http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=41569&blogcode=10953280<div align="right" dir="rtl">אויש זה כלכך מטומטם מצידי. וזה חכם, כי אני מאבדת כל דבר שיקר לי. מה הולך פה? מי הם האנשים הנכונים? האם אני באמת הולכת לאבד אותך, בתור החברה הכי טובה? או אתכן? או אפילו.. את הקסם שבך ? או שבי ? אני צריכה שאיזה גמר חמוד וקטן יבוא ויסדר לי את כל הדברים בראש. אני לא אוהבת להרגיש כגלגל שלישי, ובטח שלא כברירת מחדל. והכי נורא זה להרגיש כמובן מאליו. אני באמת כזאת נוראית ?</div>Fri, 12 Jun 2009 16:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mrs . Robinson)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=41569&blogcode=10953280http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=41569&blog=10953280http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=41569&blogcode=10895477<div align="right" dir="rtl">אין לי כוח לכלום. אתה שומע בכלל מה אני אומרת לך? אתה מקשיב בכלל ? חוסר האכפתיות שלך הורג אותי. זה כל החיים שלי. אז למה תמיד אתה מסתכל עלי במבט כזה מאוכזב, ומאכזב? המבט שלך הורג אותי. לפעמים אני באמת לא מבינה למה אני מייחסת לך חשיבות כזו גדולה בחיים שלי. הרי אתה בסך הכל בנאדם, קצת משוגע, בן 30 +, עם חולצות מגניבות, קצת כרס שבא ללמד אותי את הנפלאות שבדבר הלא נודע הזה. ברמת העיקרון, אפילו לא אמור להיות לי אכפת. נראה שאתה לא לוקח אותי ברצינות, אז למה לעזאזלאני בכלל אמורה לקחת אותך ברצינות?! אז זה מעבר לזה כנראה. קשה לי לאכזב אנשים, במיוחד אותך. יש לי רצון אדיר להוכיח לך שאני יכולה הרבה מעבר למה שאתה מצפה ממני, או יותר נכון לא מצפה ממני. ואולי אתה לא מצפה כדי לא להתאכזב, אבל זה קצת מאכזב אותי שאין לך שום ציפייה ממני. אני באמת מקווה שתבין שאני לוקחת את הדבר הזה הכי ברצינות בעולם, ואין דבר אחר בעולם שאני רוצה יותר מזה.. אני שונאת שאתה מסתכל עלי במבט הזה שלך </div>Tue, 26 May 2009 22:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mrs . Robinson)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=41569&blogcode=10895477http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=41569&blog=10895477http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=41569&blogcode=10843650<div align="right" dir="rtl">אני פשוט כאת מטומטמת. אז החיים לא מאירים לי פנים בתקופה האחרונה, ולמען האמת, אני גורמת להם להיכבות עוד יותר. הבלבול יכול לגרום לאנשים לעשות שטויות.. במיוחד במצבים רגישים כמו אלה. וזה כמעט אף פעם לא עוזר להגיד ש"מחר יהיה יום חדש", כי אמנם זהו יום חדש, אבל הוא ההמשך ליום הנוראי הקדם לו, ואני לא חושבת שמקרים שקרו בזמנים עברו יכולים להימחק בין יום. הכל לא בסדר. אבל אני שונאת להתלונן. אני מקווה להגיד תמיד את האמת ולדעת מה אני בדיוק רוצה, אבל זה כלכך קשה לדעת מה אתה רוצה שהאחרים מבחוץ מצפים ממך לכלכך הרבה, או להפך, מנסים להוריד לך את המפרשים. מה אני באמת רוצה בחיים שלי? ומתי יהיה תורי? אני מרגישה כאילו כל דבר שהיווה חלק טוב בחיים שלי הולך ולאט לאט מתכלה ונעלם. כאילו כל דבר פשוט כבר לא שלי במובן הרגשי. אין משהו שאני באמת שייכת אליו. אני כבר לא שייכת לאף בית, ולא לאף בית ספר, ולא לכיתה, ולא לחברות, ובאיזשהו מקום, אני כבר לא שייכת לעצמי. איפה אני? לאן נעלמתי? מישהו בא [או יותר נכון , מישהי] ולקח את כל מה שהייתי, ודרך ומחץ וריסק וכילה את הכל. ולא נשאר חלק ממני.. ואם נשאר, הוא כנראה יעלם ג</div>Tue, 12 May 2009 13:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mrs . Robinson)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=41569&blogcode=10843650http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=41569&blog=10843650