http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=414961heCopyright 2026 TamarAnne. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=414961http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/61/49/41/414961/misc/14153892.JPGhttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=414961&blogcode=10855186<div align="right" dir="rtl">כל הפוסטים שנכתבו בחודש מאי נמחקו, כי טעיתי, אני לא צריכה לפרוק, ולא רע לי והעולם לא קורס מתחתיי. ואני אחזור להיות האדם האופטימי והשמח שהייתי פעם, בימים בהם הייתי צריכה לתת לך דוגמא, ולא כמו היום שאת זאת שנותנת לי דוגמא, גוני שלי :) אז ביי בלוג , מקווה לא לחזור אליך לפריקות לעולם</div>Fri, 15 May 2009 16:17:00 +0200sweet_tamar@hotmail.com (TamarAnne)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=414961&blogcode=10855186http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=414961&blog=10855186http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=414961&blogcode=10330152<div align="right" dir="rtl">אוקי, זהו, חלפה הבאסה. הבנתי את זה סוף סוף, בזכות הרבה אנשים- שיש אנשים שהם זבל, במיוחד כמוך, ואנשים כמוך פשוט לא שווים אותי! יש לי את החברים המדהימים שלי, שלא משנה מה , הם תמיד יהיו פה בשבילי, תמיד יעזרו, גם אם אני לא תמיד מביאה את כל הערכה שמגיעה להם. אנשים שאני גם תמיד אהיה שם בשבילם, אנשים שבלעדיהם- לא הייתי מי שאני עכשיו!!! לעומתך, שאת ילדה עצובה, שאין לה חברות אמיתיות, ושכל מי שרק יכול מרכל עלייך מאחורי הגב- וזה עצוב. אבל זה מה שקורה דופקים את הבנות שפעם העריכו אותך ונתנו לך כבוד אנושי, שוב ושוב ושוב .. אדווה חוטה את חיי סיס D: חחח אין, הכי כיף אצל חוטה בעולם ! הייתי אצל המכוערת הזאת ביומשני אחרי בצפר וגם ישנתי אצלה, והיינו במסיבת תימנים , ואכלנו המון והשמנו , והיה מושלם 3333&gt; הבאסה האמיתית היא שהחופש כל כך קצר, ויש כל כך הרבה דברים שרציתי להספיק לעשות, למשל לראות את הילדות האהובות האלה שאני לא רואה אותם בגלל שאנחנו לא באותם תיכונים, את גוני, ואת יולי, ואת דנה, ואת נועה... ואת נופר שבכלל גרה בחדרה, וכל מיני אחרים. הגעתי למסקנה שלא באמת רע לי בתיכון</div>Wed, 24 Dec 2008 16:16:00 +0200sweet_tamar@hotmail.com (TamarAnne)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=414961&blogcode=10330152http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=414961&blog=10330152http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=414961&blogcode=10305459<div align="right" dir="rtl">וואו, מאיפה להתחיל בכלל? המצב הקיים בתחת. ללכת לישון כל לילה [טוב, עאלק ללכת לישון - 3 שעותזה לא שינה], להירדם בתוך ים של דמעות בעיניים, כרית שספוגה, ושהכל היחיד שאתה שומע זה הריק, החושך, השקט המוזר הזה- ובכי שחותך את הדממה, זה חרא של דבר. הייתי פעם בן אדם ככ חזר, ואני עדיין חזקה, אבל פעם לא הייתי מרחמת על עצמי, ופעם לא היו עוברות בי המחשבות האלה. אני זוכרת את זה, את החיים האלה, לפני הטיסה.. ידעתי לאן אני שייכת, ידעתי מי החברות שלי, ידעתי מה אני רוצה. הרגשתי הכי ברת מזל בעולם שיש לי ככ הרבה בעולם הזה וימי דיכאון היו רחוקים מלהיות הימים שלי. מאז שחזרתי , לדעתי לא עבר אף פעם שבוע רצוף שבו לא ריחמתי על עצמי, אפילו לא קצת. לחזור לארץ ולקלוט שאיבדתי את הבנאדם שגידל אותי, לעזוב שוב את אח שלי ואת המשפחה היחידה שאליה הרגשתי שייכת, להגיע לארץ שאני לא סובלת ולהבין שבעצם אף אחד מאלה שהכללתי אותם כקרובים אליי לא באמת מבין אותי. היו את היוצאי דופן, האלה המדהימים שאני כל פעם מחדש מודה לאלוהים שהם מחזיקים אותי ונותנים לי כוח להמשיך, ועל זה אני מודה להם, והם יודעים מי הם 3&gt; ושא</div>Thu, 18 Dec 2008 15:33:00 +0200sweet_tamar@hotmail.com (TamarAnne)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=414961&blogcode=10305459http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=414961&blog=10305459http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=414961&blogcode=10195854<div align="right" dir="rtl">שנה. 365 ימים. זה משהו שלא נקלט. אני לא מצליחה לקלוט שלפני שנה ושלושה ימים ראיתי את החיוך שלך פעם אחרונה, התגובה האחרונה שלך לפני שנהיית צמח לגמרי. 3 ימים אח"כ הטלפון צלצל ואמא שהייתה בבית חולים עם הדודות הודיעה שנפטרת. אבא ואני מיהרנו לבית חולים. אני זוכרת את הנסיעה במעלית, זה היה נראה כאילו זה נמשך נצח. המעלית, עשויה כולה ממראות, והעיניים שלי , האיפור השחור, שנוזל. אבא תחילה לא הרשה לי להיכנס לחדר שבו היית והשאיר אותי בחדר המתנה. הסתכלתי החוצה דרך החלון על העיר הלבנה והקפואה מהשלג, כולם בחוץ נראים חסרי דאגות. אמא והדודות נכנסו לחדר המתנה ולא ראו אותי בהתחלה. אח"כ הם קלטו אותי ליד החלון והתחילו לחבק אותי מאחור. אמא שאלה אם אני בטוחה שאני רוצה להיכנס , ואמרתי שכן. את, החברה הכי טובה, הבן אדם הכי יקר לי, שכבת לך שם על המיטה, ללא רוח חיים. חיוורת ולבנה , כ"כ שלווה. התקרבתי אלייך בוכה, הדמעות השחורות נוזלות על הסדין הלבן. התחלתי להתחנן לאלוהים , ביקשתי שאם הוא רק יחייה אותך עכשיו אני אחזור בתשובה, אני אהיה ילדה טובה, אני יעשה הכל, אבל את לא זזת. נתתי לך נשיקה ענקית</div>Thu, 20 Nov 2008 16:49:00 +0200sweet_tamar@hotmail.com (TamarAnne)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=414961&blogcode=10195854http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=414961&blog=10195854http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=414961&blogcode=10152942<div align="right" dir="rtl">מקסים. ידעתי ששבוע השנאה הזאת יסתיים, ושהוא יסתיים אני אמצע את עצמי שונאת את עצמי עוד יותר. אוקיי, אני אסביר את עצמי מחדש. ידעתי ששבוע הכעס הזה עליך, יגרום לצרות. ידעתי שמישהו, שהוא כביכול אחד החברים שלי, יבוא ויגיד לך משהו, שהוא ההפך לגמרי ממה שאני באמת חושבת, רק בגלל שאמרתי את זה מתוך כעס, או האם בכלל אמרתי את זה? תפסיקו לפרש אותי. אולי זה לטובה, וזה האיר לי שעם זה שאנחנו כבר לא זוג כמעט חודשיים, אני עדיין אוהבת אותך, וכנראה הרגשות לא יעלמו. אני עדיין בשוק שזרקת את הכרית שקניתי לך, שהשקעתי בה לך , אני בחיים לא אשכח לך את זה. אתה, לעומת זאת, אחרי שהתקשרתי וביקשתי סליחה על ההתנהגות שלי כלפיך, אחרי שסה"כ באמת ניסית לעזור- התבאסת יותר כי חשבת שזה בגלל שאני לא מעוניינת בך, שהעניין היה להפך. תפסיק לנסות לפרש אותי, שברור שאחרי 3 וחצי חודשים אתה לא מכיר אותי. במקום שאתה תהיה במצב שלי, שלא הפסקתי לחשוב עליך, אתה מצאת לך מישהי אחרת, או כמו שלימור אומרת "חלקה אחרת לחרוש בה". אני אשקר אם אני אגיד שזה לא פוגע בי רק מלחשוב על זה, אבל אני אשקר אם אני אגיד שלא חשבתי על אחרים גם</div>Sun, 09 Nov 2008 21:51:00 +0200sweet_tamar@hotmail.com (TamarAnne)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=414961&blogcode=10152942http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=414961&blog=10152942http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=414961&blogcode=10134426<div align="right" dir="rtl">אתה, אתה הכי הוכחת כמה אתה שווה, או כמה שבעצם אתה לא שווה, לפחות לא אותי... בזבזתי המון זמן , כסף, ואהבה עליך , עם הדגשה על בזבזתי. לא רק שלא השוואת את האהבה הזאת, גם זלזלת. ואז הגענו למצב הזה, שאנחנו נמצאים בו בערך, שאני מבזבזת עליך שוב מחשבות, על אולי לחזור אליך. לחזור? משלשום, זה כבר לא אופצייה רלוונטית. שהיינו ביחד גזלתי ממך דבר אחד, את החבר הכי טוב שלך, כשהתחלתי להתחבר אליו. בהתחלה היינו שלושתנו כל הזמן ביחד, היה מצחיק, היה כיף, ביקשתי שזה לעולם לא יגמר. ואז גם נוספו כל שאר החברים שלך שהכרתי, הכרתי את כל העולם שלך, השקעתי. לעומתך, שלא הכרת עשירית מהעולם שלי. לא חשבתי שזה פוגע בך, עד שראיתי איך זה פגע בי היום, או בעצם, זה כבר פגע בי במשך כמה זמן, עד היום , שקלטתי, שזה שהתחברת לחברה הכי טובה שלי, בעצם גוזל אותה ממני. היא אולי לא מודעת לזה, אבל בתת מודע שלה, היא מעדיפה אותך, וזה התבטא היום. שלא נדבר על זה שגם את החבר הכי טוב שלי איבדתי, כי דאגתי כ"כ שיהיה לך טוב, שלא תרגיש רע, או שתהיה מדוכא, ובכך הרחקתי אותו ממני, כדי שיוכל לעודד אותך. אני בן אדם חזק, לפח</div>Wed, 05 Nov 2008 16:31:00 +0200sweet_tamar@hotmail.com (TamarAnne)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=414961&blogcode=10134426http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=414961&blog=10134426http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=414961&blogcode=10130979<div align="right" dir="rtl">החודש הזה לא נעשה יותר קל, אה? הדברים ביני לבינך רק נהיו יותר קשים, אנחנו רבים כל הזמן, אנחנו לא מסוגלים לא לדבר, אנחנו לא מסוגלים להיות ידידים. השבוע האחרון היה קשה, אבל אחרי שישבנו אצלי לדבר ביום שישי, חשבתי לעצמי, אולי לתת לזה עוד הזדמנות, אולי לחזור. אחרי מה שאמרת אתמול- בחיים לא ! אני שונאת אותך, אתה מפגר, אתה אינפנטיל, אתה שקרן, אתה בוגד, אתה רמאי, ואתה לא תמים כמו שאתה נראה. אתה לא מגיע לי, ואני שווה פי מיליון ממך, ואני אקבל את מה ואת מי שמגיע לי . תעשה לי טובה ותלך לעזאזל !!$#*@&amp;(&amp;!(!*(!$()&amp;!#!*#!^$(!#&amp; **** עוד 16 ימים זה שנה שאת לא בחיים.AND DO THEY HAVE RADIOS IN HEAVEN ? לא עובר יום שאני לא חושבת עלייך 3&gt; </div>Tue, 04 Nov 2008 17:51:00 +0200sweet_tamar@hotmail.com (TamarAnne)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=414961&blogcode=10130979http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=414961&blog=10130979http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=414961&blogcode=10056042<div align="right" dir="rtl">חשבתי על זה מוקדם יותר היום, לסגור ת'בלוג, להפסיק לפרוק ולשפוך את עצמי על הדפים כאן בישרא, אבל זה המקום היחיד שאני מרגישה בטוחה בו לשפוך את מה שבאמת קורה אצלי, גמככה אפחד לא קורא פה יותר. אלוהים, כמה שרע. מאיפה להתחיל? לפני חודש וקצת, אני ועודד נפרדנו. קשה לי ורע לי בלעדיו, אבל קשה לי עם מה שהיה. אני מנסה להמשיך הלאה ולהראות חזות חזקה. עזבתי את הבית לשבוע וחצי- מערב יום כיפור. לפעמים כל כך רע בבית.כל כך קשה. הלוואי והיה לי את התמיכה הזאת, של אח שלי הגדול. הלוואי והוא לא היה עוזב אותי פה, לבד. במהלך אותו שבוע, גיליתי מי הן החברות האמיתיות, ומי הן סתם. בשבוע שהיה לי הכי קשה, החברות "ילדות" האלה, גרמו לי להרגיש הכי לא קשורה, הכי לא במקום, והכי פגועה. אני מתגעגעת לחברות ילדות שלי , שם, בקנדה. אבל מהצד השני, לא היה להן זמן לפגוע בי, עזבתי שהכל היה תמים, שהייתי בת 7. ספיר וליאור אני מאחלת לכן את כל הרע . ההורים. חזרתי הביתה בסופו של דבר, בגלל אחותי, ואמא שלי. אבל אבא, כמה שקשה לי איתו. הוא עבר כ"כ הרבה חרא שהוא היה בגיל שלי, וזה רק מראה על זה בהתנהגות שלו. </div>Sun, 19 Oct 2008 00:18:00 +0200sweet_tamar@hotmail.com (TamarAnne)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=414961&blogcode=10056042http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=414961&blog=10056042http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=414961&blogcode=9932612<div align="right" dir="rtl">זה נגמר. זהו. אבל זה לא הסוף. זה נגמר כי נפגעתי, אבל אני לא יכולה בלעדייך. אתה הכל בחיים שלי- אתה כל העולם שלי. כ"כ קשה לי שאנחנו כבר לא אנחנו. בחיים שלי לא נפגעתי מאף אחד, ואני לא מתכוונת להיות המסכנה בעניין. יש לך עכשיו את הזמן שלך- נקווה שתשתמש בו כמו שצריך, כי אח"כ זה אבוד לך, אח"כ אני כבר לא אחכה לך. אני לא ממורמרת, כי אני יודעת שיש דברים יותר גדולים מפרידות, יש דברים יותר כואבים. מה שכואב זה האכזבה ממך כבן אדם. ואני כבר ילדה גדולה, ואחרי מה שקרה לפני כמעט שנה עם סבתא- אני כבר לא בוכה מדברים כאלה. big girls don't cry אני מקווה שיש מעשים גם בדיבור שלך, אני מקווה שאני לא נותנת לך עוד הזדמנות לשווא, אני מקווה שאתה אוהב אותי , כמו שאני אהבתי, ועוד חושבת שאוהבת עכשיו. אבל למדתי מאח שלי שגודל הציפייה כגודל האכזבה- אז אני לא מצפה לכלום ממך, כדי לא להתאכזב.</div>Mon, 22 Sep 2008 22:55:00 +0200sweet_tamar@hotmail.com (TamarAnne)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=414961&blogcode=9932612http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=414961&blog=9932612http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=414961&blogcode=9906953<div align="right" dir="rtl">לא עידכנתי מלא מלא מלא זמן. היו מלא מלא דברים שלא כתבתי. אילת שהיה חלומי, הים עם החברים שהיה אחד הכיפיים, הבצפר החדש, החברים החדשים, החברות, המורות. לא היה לי מוטיבצייה, גם לא היה לי כוח להעלות תמונות. השתנתי. התבגרתי. והעיניים שלי נפתחו. נפתחו וגילו שלא כל העולם ורוד, ושלא הכל טוב. ושיהיה הרבה חרא בעולם, וחראות. הבן אדם היחיד שבאמת נתתי בשבילו הכל, נתן לי היום את הבעיטה בבטן, הכי חזקה, והכי כואבת שיכלו לתת לי , בנוסף לדקירה בגב. אני לא יודעת לאן הקשר הזה מתפתח, או אם הוא מתפתח. אני רק יודעת שזה כואב לאהוב, ומי שלא נכנס למשחק? עדיף לשבת על הספסל ולצפות, זה משחק אכזרי.</div>Tue, 16 Sep 2008 22:28:00 +0200sweet_tamar@hotmail.com (TamarAnne)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=414961&blogcode=9906953http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=414961&blog=9906953