http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=414613חיים של אדם עם שם משפחה שנעשה בו שימוש רב. אז תשבו בשקט ותעשו כבוד. תגובות יתקבלו בברכה.heCopyright 2026 Schnappi Das Kleine Krokodil. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=414613http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/13/46/41/414613/misc/9694188.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=414613&blogcode=13279816<div align="right" dir="rtl">כידוע לכולם, בחג השבועות, אשר נחגוג אותו במוצ"ש, נהוג לקרוא את מגילת רות. למי שלא מכיר את סיפור מגילת רות, הנה תקציר: מגילת רות מתרחשת בתקופת הקציר (תקופת חג השבועות), ומתואר בה סיפורה של משפחתו של אלימלך משבט יהודה, שעקב הרעב הקשה ביהודה נאלצים בני המשפחה לעבור למואב (ירדן של היום). בניו של אלימלך, שמת תוך זמן קצר אחרי המעבר למואב, מחלון וכליון, מתחתנים עם שתי מואביות, רות וערפה, אך מתים לאחר 10 שנים מבלי שהצליחו להביא לעולם ילדים. נעמי, אמם של מחלון וכליון וחמותן של רות וערפה, שומעת כי הרעב ביהודה נפסק ומחליטה לחזור לשם, ומפצירה בכלותיה שלא לבוא עמה, אך רות מחליטה לבוא עם נעמי ליהודה בכל זאת בשל נאמנותה אליה, ואף מצהירה בפניה כי "עמך עמי ואלוהיך אלוהיי". כאשר ביהודה, רות יוצאת לשדה של בועז, בן שבט יהודה ממשפחתו של אלימלך, בכדי ללקט שיבולים, ובועז מתאהב ברות. כאשר נעמי שומעת על כך היא אומרת לרות לפגוש את בועז בשנית, ושניהם מחליטים שיעשו כל שביכולתם כדי להינשא. לבסוף השניים נישאים ומולידים את עובד, אשר מוליד את ישי, אביו של דוד המלך. למעשה המגילה מתארת נישואים מעורבים בין</div>Fri, 25 May 2012 15:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (Schnappi Das Kleine Krokodil)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=414613&blogcode=13279816http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=414613&blog=13279816http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=414613&blogcode=13115130<div align="right" dir="rtl">לאחרונה יצא לי קצת להזניח את הבלוג שלי, קרו לי הרבה מאוד דברים בחיים, ופשוט לא היה לי זמן לעדכן, עד כדי כך ששכחתי שיש לי בכלל בלוג...אבל עכשיו דווקא יש לי זמן יותר לעדכן.בפעם הראשונה שנכנסתי לפה אחרי 10 חודשים שלא עדכנתי פה, הדבר הראשון שעשיתי היה לקרוא את הפוסטים הקודמים שלי ואת התגובות עליהם, ובאמת נכחתי לדעת שהמגיבים אצלי היו בלוגרים קבועים (לפחות מאלה שהזדהו). רציתי מאוד לדעת מה קרה איתם מאז הפעם האחרונה שהם הגיבו אצלי, אבל אז גיליתי שרוב הבלוגים האלו נמחקו, ובעצם שרוב הקוראים שלי כבר לא יקראו את מה שאכתוב בעתיד. יכול להיות אפילו שאלו שעדיין נמצאים פה פשוט שכחו ממני, וגם לא יקראו כאן ודי איבדתי את הקוראים שלי...היחסים עם הבלוגרים שקראו אצלי די השפיעו לי על החיים, ברמה של לקבל החלטות או לעשות מעשים, אחד הקוראים שלי שכנע אותי ללכת למשטרה צבאית, ובסופו של דבר זה מה שקרה, הייתי לוקח הרבה מאוד פעמים את העצות של הקוראים שלי ומיישם אותן, לפעמים זה היה לטוב ולפעמים זה היה לרע.</div>Sat, 17 Mar 2012 14:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (Schnappi Das Kleine Krokodil)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=414613&blogcode=13115130http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=414613&blog=13115130http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=414613&blogcode=13103918<div align="right" dir="rtl">בחצי השני של השירות הצבאי שלי, בו הייתי מפקד על חיילים, לא הייתי בדיוק אני. לפי איך שאני רואה את זה התחלקתי לשתי דמויות: הראשונה היא הדמות של המפקד בעל הפאסון, הקשוח, בעל הדוגמה האישית, הצד הייצוגי. השנייה היא הדמות שהייתה יותר אמיתית, הדמות שהייתה רק כאשר הייתי עם שאר אנשי סגל הפלוגה שלי, ולכן אסור היה שהחיילים שלי יראו את הדמות הזאת, בעיקר מהסיבה שהייתי הרבה פעמים מרכל עם שאר סגל הפלוגה שלי על החיילים, והנה עכשיו אני אומר את זה בלי בושה. כשהייתי עם החיילים שלי תמיד הייתי צריך לצנזר את עצמי, ואני מאוד לא אוהב לצנזר את עצמי כי אני פשוט אוהב לומר את כל מה שאני חושב. אסור היה לומר ליד החיילים את כל הסודות הגדולים של היחידה, כמו למשל על כל מיני דברים שהולכים לקרות בעתיד או דברים שקשורים לחיים הפרטיים של אנשי הסגל הבכיר יותר. קרה לי הרבה מאוד פעמים שהייתי עם חיילים שלא אהבתי, ואולי אפילו שנאתי, וכל כך רציתי לומר להם את מה שחשבתי עליהם, גם אם זה היה ממש רע, אבל פשוט לא יכולתי, כי כמו שיכולתי להעלות חיילים שלי למשפט על התחצפות כלפיי, הם יכלו לקבול אותי על העלבה., פשוט בלעתי רוק, נשכתי את השפ</div>Tue, 13 Mar 2012 16:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (Schnappi Das Kleine Krokodil)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=414613&blogcode=13103918http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=414613&blog=13103918http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=414613&blogcode=13099189<div align="right" dir="rtl">עוד פעם הסלמה בדרום, עוד פעם ירי רקטות לעבר ישובי הדרום, עוד פעם צה"ל מגיב, עוד פעם נסחפים לאותו המעגל שכבר אין לאף אחד כוח לספור כמה פעמים זה כבר קורה... הפעם אני מעוניין להתייחס לתת-נושא אחר בכל העניין: השנה במקרה יצא שכל ההסלמה נפלה על פורים, וכידוע, בפורים הרבה מאוד ילדים (ערסים בעיקרם) נוהגים להצטייד בנפצים ושאר חומרי נפץ, סתם בשביל הכיף. אני נמצא כרגע בבית שלי, בחדר, עם חלונות סגורים, ואני עדיין שומע את קולות הפיצוצים האלה, אפילו שהם לא באים מהשכונה שלי, וזה פשוט מטריף אותי. ילדים כל כך חסרי רגישות, כאלה חוצפנים, פשוט בושה. אני חושב שצריך הרבה מאוד אומץ בשביל לעשות מעשה שכזה, ואני לא מדבר סתם על פיצוץ נפצים, את זה עושים כל שנה, אני מדבר על פיצוץ נפצים כשבדרום מתפוצצות רקטות על בתים של אנשים ומסכנות את החיים שלהם. לדעתי צריך לקחת את כל הילדים האלה לטיול בערי הדרום בתקופה של מתיחות, כדי שירגישו מה זה לחוות פיצוץ לידך, אבל אחד שבאמת יכול לסכן חיים, ולחיות בתחושה של פחד מתמשך שכל רגע פיצוץ כזה יכול להרוג אותך.</div>Sat, 10 Mar 2012 21:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (Schnappi Das Kleine Krokodil)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=414613&blogcode=13099189http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=414613&blog=13099189http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=414613&blogcode=13092608<div align="right" dir="rtl">כשהייתי בצבא וחזרתי לבסיס, תמיד בסטטוס בפייסבוק הייתי רושם Back to basics, כאילו כדי להיראות (באתי לרשום להישמע, אבל אז נזכרתי שאי אפשר לשמוע את מה שאני מקליד במחשב, אלא אם חברת אפל יראו את מה שכתבתי כאן ויקחו על עצמם יוזמה לייצר תוכנה שמקריאה את מה שמקלידים...) גם מצחיק ומגניבי כזה, אבל גם עמוק מצד שני, כי זה גם מזכיר חזרה לבסיס וגם חזרה למקורות, שזה תהליך שהוא כביכול עמוק של אדם עם עצמו וכל מיני שטויות אחרות של אמנים מיוסרים שחיים בסרט ועובדים בארומה כי האמנות שלהם לא מפרנסת אותם. הפעם הכותרת הזאת לא מצביע על איזשהו פן הומוריסטי בי, אלא על הצד השני - הצד האמנותי המיוסר (רק שאני לא אמן, לא מיוסר וגם לא עובד בארומה). עבר יותר מחודש מאז שהשתחררתי מצה"ל, ורק עכשיו אני עושה על זה פוסט (שוב התסמונת של "שכחתי שיש לי בלוג), והפעם החזרה למקורות היא אמיתית, זה באמת לחזור להיות מי שהייתי לפני הגיוס.אני חושב שצה"ל שינה אותי מאוד בתור בן אדם, בעיקר מבחינת פרופורציות וסיבולת נפשית. יכול להיות שנשארו בי הרבה מהתכונות שהיו בי מלפני שהתגייסתי, אבל עצם זה שאני לוקח דברים והשפעות על החיים שלי בצורה אחר</div>Wed, 07 Mar 2012 01:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (Schnappi Das Kleine Krokodil)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=414613&blogcode=13092608http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=414613&blog=13092608http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=414613&blogcode=12506075<div align="right" dir="rtl">אני חושב שהגיע הזמן אחרי 9 חודשים ביקרתי כאן בכלל (שלא לדבר על לעדכן), לקפוץ לאיזה ביקור קטן, ואולי אפילו לעדכן... אני חושב שהרבה מאוד דברים קורים בפרק זמן של 9 חודשים. הדבר העיקרי המעסיק אותי בתקופה האחרונה (2 ו-3 חודשים) הוא הצבא (כמה מפתיע...), ובפרק זמן של 3 שנות שירות הרבה דברים יכולים להשתנות. היחידה שלי ממש שונה מהתקופה בה רק הגעתי אליה, שזה היה לפני שנתיים - הגיעו והלכו הרבה מאוד חיילים, גם מפקדים, כרגע נשארו רק שני חיילים בפלוגה שלי מכל אלו שהיו כשהגעתי, ואחד מהם הוא בכלל נגד בקבע, וזה לא כולל בני מחזור שלי, שדרך אגב בנות המחזור שלי כבר משוחררות 3 חודשים. כל המפקדים שלי התחלפו, המ"מ האישי שלי לשעבר משוחרר כבר שנה, והמ"מ השני שהיה עזב את היחידה לפני שנה ו-4 חודשים, והוא כבר השתחרר לפני חודשיים, המ"פ הראשונה שלי עברה תפקיד לפני 9 חודשים ויצאה לחופשת לידה מהתפקיד הנוכחי, המ"פ שאחריה השתחררה מצה"ל לאחר בקשת שחרור, והמ"פ הנוכחית שלי (שהייתה לשעבר מ"מ, ואף חיילת וסמלת ביחידה בעברה הצבאי הרחוק יותר) חזרה ליחידה בתור מ"מ אחרי בערך שנה של תפקיד אחר + קק"צ, וחזרה כשאני הייתי חצי שנה</div>Sat, 21 May 2011 20:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (Schnappi Das Kleine Krokodil)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=414613&blogcode=12506075http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=414613&blog=12506075http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=414613&blogcode=11961289<div align="right" dir="rtl">הופתעתי לגלות שהפעם אני מעדכן בפרק זמן קטן יותר ממה שחשבתי שיהיה....בכל אופן, שלושה חודשים זה גם זמן שמשתנים בו הרבה דברים, אז הבה נתחיל בטרם יעברו עוד שלושה חודשים:סיימתי קורס סמלים, שהיה ארוך מהרגיל, ועל זה כתבתי בפעם הקודמת, שהאריכו לנו את הקורס בשבועיים וחצי, אבל אני בר מזל לעומת מי שהולך להיות בקורס הקרוב, כיוון שהפעם זה הולך להיות חודשיים (!!!), ומוסיפים להם תוכן נוסף, ואני די בטוח שהוא לא הכרחי. השבוע נסעתי באחד הסיורים שלי לבה"ד וראיתי חלק מהסגל שהיה לי בקורס, והם כבר אמרו לי את זה.אם לסכם את הקורס, אני יכול לומר שזה מקום טוב בשביל להכיר עוד אנשים מהחיל, וגם את שאר המגזרים, למרות שאצלי לא היו אנשים מחקירות או בילוש. חוץ מזה, היו איתי אנשים ממש טובים, והם די הסיבה שהצלחתי לשרוד את הקורס, בעיקר לקראת הסוף, שכבר לאף אחד לא היה כוח וכולם היו באס"ק מטורף, מה שגרר ליחס יותר משמעתי מהסגל. השבוע האחרון בכלל היה סיוט, עשו לנו התמקצעות לפי המגזרים, וכל החומר שהועבר לנו שם כבר היה ידוע לי עוד מלפני כן. במהלך הקורס למדתי הרבה דברים חדשים, כמו למשל על משטרה צבאית בחירום, שזה משהו שכאן אני ל</div>Fri, 06 Aug 2010 19:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (Schnappi Das Kleine Krokodil)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=414613&blogcode=11961289http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=414613&blog=11961289http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=414613&blogcode=11784697<div align="right" dir="rtl">ראיתי את הפוסט האחרון שהעליתי, ושמתי לב שזה היה לפני חצי שנה, ושהכותרת שלו היא "העדכון הדו-חודשי". עכשיו זה כבר העדכון החצי-שנתי....בכל אופן, מכיוון שעברה חצי שנה, הרבה מאוד השתנה אצלי, והרוב כמובן נוגע לשירות הצבאי שלי, הרי שאני נמצא בבסיס רוב הזמן (11 יום מתוך 14, אם לדייק).בנושא הקצונה יש התפתחויות, חלקן שליליות וחלקן יותר, אבל יש אולי כמה חיוביות, למרות שצריך למצוא אותן בעזרת פינצטה, אז החלטתי בינתיים לתת לנושא הזה להירגע.מה שקרה זה דבר כזה: יש את הסעיף "שמעלה לי את הסעיף", זה שכתבתי עליו עוד בפעמים קודמות, לא הסכימו לבטל אותו, בטענות כאלה ואחרות, כבר פעמיים, אז החלטתי ללכת בדרך אחרת, ומי יודע, Third time is a charm?הרבה אנשים אצלי השתחררו, חלק עדיין לא, יש הרבה חיילים חדשים שהגיעו, בינהם גם הילדים שלי (אלו שהתגייסו שנה אחריי), מה שאומר שאני כבר מתחיל לתפוס פז"ם, קיבלתי דרגת רב"ט, שני חברים שלי יצאו לקצונה, ולאחד מהם היה את אותו הסעיף שיש לי, רק שהוא הצליח לבטל אותו, כנראה שההאשמות נגדו היו פחות חמרות.... עוד חבר שלי יצא לקורס סמלים, ומחר גם אני יוצא.אכן, חזרה לבסיס בו נשפכות הכי ה</div>Sat, 15 May 2010 14:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (Schnappi Das Kleine Krokodil)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=414613&blogcode=11784697http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=414613&blog=11784697http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=414613&blogcode=11404434<div align="right" dir="rtl">ככל שעובר הזמן כך אני מעדכן פה פחות ופחות, שזה כבר נהפך לעדכון פעם בחודשיים.אני לא ממש מרגיש צורך לשפוך את הלב שלי כפי שהיה לי את זה בעבר, שהיו לפעמים ימים שהייתי מעדכן יותר מפעם ביום, באמת שאני לא יודע למה זה, אבל אני כן נכנס לפה כדי לבדוק מה קורה, וזה גם לא שאין לי מה לכתוב, הרי שבחודשיים האחרונים קרו לי הרבה דברים, חלקם טובים, חלקם פחות טובים, חלקם הרבה פחות טובים, וחלקם גרמו לי לדכאון עמוק.יוצא לי בזמן האחרון לתהות מה קורה לי, אני ממש לא מרגיש כמו עצמי. אני עושה דברים שאני לא רוצה לעשות, כאילו מכריחים אותי לעשות אותם, ואלו דברים שהם ההפך הגמור ממני, כמו למשל לדבר לא יפה לאנשים מסוימים, שאין שום סיבה שאני אדבר אליהם כך, אני מתעצבן מדברים שאני לא אמור להתעצבן מהם, וזה ממלא אותי עד לכדי מצב שאני לא רוצה לדבר עם אף אחד, אני רק רוצה שיעזבו אותי בשקט ולהיות לבד, אבל במקום כמו בצבא אין כזה דבר להיות לבד, במיוחד לא כשאתה בחדר עם עוד 5 אנשים, שאחד מהם לא יוצא ממנו.לפני כמה שבועות קרה שהתעצבנתי ממשהו שטותי, אבל זה הרגיש לי כמו איזה כדור שלג של דברים קטנים שעצבנו אותי, שכבר לא יכולתי לשלוט בע</div>Sat, 21 Nov 2009 13:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (Schnappi Das Kleine Krokodil)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=414613&blogcode=11404434http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=414613&blog=11404434http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=414613&blogcode=11274829<div align="right" dir="rtl">אז החלטתי ללכת על זה.כנראה אף אחד לא מבין על מה אני מדבר, כי הפעם האחרונה שהייתי פה הייתה לפני חודשיים.בכל אופן, החלטתי לצאת לקצונה. אני רוצה להיות קצין, עם כל מה שזה אומר. הרבה אנשים שאלו אותי למה כשאמרתי להם שאני מתכנן לצאת לקצונה, וזה רק הראה לי כמה שקצונה זה דבר לא מוערך, כמו הרבה דברים בחיים, מהסיבות הלא נכונות, ואני לא מדבר רק על החיילים שלא אוהבים את הקצינים, אלא גם על הקצונה עצמה, על זה שאנשים מפחדים לקחת אחריות, לקבל החלטות, והסיבה שהכי מעצבנת- לחתום קבע של שנה לפחות. אנשים פוחדים ששנת הקבע תשנה להם את כל סדר החיים, אבל זה כל כך מטופש לחשוב כך, נניח מבחינת טיול אחרי צבא, צריך לעבוד לפחות שנה כדי לחסוך כסף לטיול, ובשנת קבע מקבלים כסף כמו בעבודה מועדפת, רק שהעבודה פחות משפילה (למי שלא יודע מה זה עבודה מועדפת - אלה כל העבודות שעובדים בהן אחרי הצבא, כמו למשל תדלוק), ולמי שאוהב את המדינה שלו, זו גם עבודה מספקת, לדעת שאתה מוכן לתרום עוד מעצמך, גם אם זה רק שנה או בין אם זה יותר.אני התגייסתי לצבא בידיעה שאני רוצה לעבור קורס פיקודי, למרות שלא רציתי להיות במד"כים כשהגעתי לטירונות, רציתי</div>Sun, 27 Sep 2009 22:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (Schnappi Das Kleine Krokodil)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=414613&blogcode=11274829http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=414613&blog=11274829