http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=414482so sweetheCopyright 2026 perversion. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=414482http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=414482&blogcode=7600675<div align="right" dir="rtl">זה מה שאני מקבלת לאחר שלקחתי ללא רשות את הטוש האדום של אחותי הקטנה. פיסת הנייר, עלייה מצויירות האותיות האדומות והמעוותות, מחוברת ע"י סלוטפ לארון הספרייה שלי. לאחר 5 שניות של בהייה וניסיון פענוח הכתב הפרינצסה מתפרצת לחדרי, הטוש האדום בידה, ועיניים גדולות וזועמות יורות בי חצים רעילים. "תגידי לי, את הבנת?" כן. והיא בת 6. או שלפני כמה ימים, כשהיא הייתה חולה רציתי להיות אחות טובה והבטחתי לה שאפנק אותה. כמובן שלא פינקתי אותה כי אני בעצם אחות רעה ושקרנית. ביום למחרת היא באה אליי, כבר בריאה לגמרי, מזכירה לי את הבטחתי ומבקשת בעדינות שאשבור את הקיר המפריד בין חדרינו הצמודים כך שתוכל להתשמש בחלל של חדרי כתוספת מגניבה לחדר שלה. אבל אל תחשבו שזו הייתה חוצפה ועזות מצחמצידה כי היא, כמובן, הציעה לי באדיבות כמעט מייד לאחר הבקשה שאעביר את הליילה בסוכה. בכך תם סיפורהתוהו ובוהו וגסות הרוח בבית בו אני גרה. ובמעבר חד לנושא אחר בחיי- המצב כעתמשליךלעברי את הצורךלהילחם, לנצח ולהיגאל. אני רוצה להרגיש שאני נלחמת כי הרי ללא המלחמה כיצד אשתחרר? ובכל זאת אני לא באמת רוצה להישטף לשדה הקרב. אני כ"כ מפ</div>Fri, 05 Oct 2007 16:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (perversion)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=414482&blogcode=7600675http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=414482&blog=7600675http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=414482&blogcode=7539859<div align="right" dir="rtl">מסתבר שכן. שאלוהים ישמור אותי ואת שכלי. אלפי בחורות וזכרים (אי אפשר פשוט לקרוא להם 'גברים')עוטפים גופיהם בשלל חולצות צהובות, נעליים בכל גווני הצבע. ואוי, כמה שזה מזעזע. הידעת? צהוב : אחד מצבעי היסוד, צבע חלמון הביצה, זהוב, זוהר; חיוור, דהוי; זול. וזה סתם, לידע כללי: סופ"ש כחול לכולם. </div>Fri, 28 Sep 2007 13:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (perversion)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=414482&blogcode=7539859http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=414482&blog=7539859http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=414482&blogcode=7467411<div align="right" dir="rtl">אז בימים האחרונים תקפו אותי מחשבות על משמעות החיים. הדחף העמוק ביותר של האדם, או יותר נכון הרצון העמוק ביותר, הוא שאיפהלמשמעות והבנה של חייו והעולם שבו הוא נמצא, והבנה זו היא היא הכוח שיכול לעזור לו להתמודד עם סבל ומצוקה קשים ככל שיהיו. ובכן, מהי תכלית קיומי? אז ככה,אני מאמינה כי קיום האדם קודם למהות ועל כן יכול הוא להתקיים אף ללא מהות וללא תכלית. האימה היא לפיכך תגובה טבעית לחיים בעולם ללאאימפליקציה וללא יעד, אליו הוטל האדם מבלי שבחר בכך ובו "נגזר עליו לחיות". עולם שהוא עתיד להיפרד ממנו בצורה אלימה, במוות, מבלי שיבין על מה היה כל זה. אזמחשבותיי נדדו והגעתי למסקנה שלמרות והתשובה לשאלתי היא שונה מאדם לאדם, בכל זאת ישנה קבוצה באוכלוסייה שאצלה התשובה היא אחידה. להתקרב לה' ולהקדיש החיים בשירותו. לפתע הקנאה צצה. למרות היותי מכחישה מציאותו של הבורא, לא יכולתי שלא להרגיש את קנאתי באותם שומרי דת. העובדה שלהם (למרותשלל המגבלות הכלולות בכך), קל הרבה יותר לחיות את חייהם בשלמות וסיפוק. אני, לעומתם, מתקשה מאוד להתמודד עם התחושה של חוסר האפשרות לשנות מצביםקשים במציאות, שמהווים עיקר בחיי. האכזבה</div>Mon, 17 Sep 2007 20:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (perversion)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=414482&blogcode=7467411http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=414482&blog=7467411http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=414482&blogcode=7406084<div align="right" dir="rtl">ובכן שנת לימודים חדשה ומעוררת בחילה, אך עם זאת אחרונה [וחביבה?] החלה. המורה לאנגלית צבעה לסגול, והיועצת זונה. *גיהוק* החשק הישן והטוב לבילויים הוביל אותי ואת חברתי הטובה קסניה להצטייד בעקבים, תיק קטן וחצאית רוסייה. התיכנון היה לאכול במסעדה במרינה ולקנח במון המון אלכוהול בפאב. במסעדה הופתעתי לראות את אחי הגדול יושב עם חבריו. בבוקר אותויום היה ביננו סכסוך קטנטן [הכלל בן היתר נשיכות, אגרופיםוהנפת גופות באוויר בסטייל היו-יו]שנבע בעקבות וויכוח מי ירים אתהחלק בגוף עליו נשענים בישיבהמהספה, ע"מ לענות לטלפון המצלצל. לבסוף אני וויתרתי, עניתי לחרא שלא הפסיק להרעיש כל הבוקר ויחד עם זאת נשבעתי לו שאתנקם בו על הגיחגוך שגיחגך אליי כתוצאה מכניעתי. השלב הראשון בתוכנית 'השבת רעה תחת רעה לאח רע' היה להענות להצעתם של חבריו להצטרף אליהם לשולחן מהסיבה הפשוטה שאחי אוהב להיות במרכז העיניינים ועתה כאשר אני וחברתי הבלונדה התיישבנו, כל תשומת הלב הופנתה אלינו. אחי לעומת זאת, ישב בצד רגוז ומרוגז באופן שעינג אותי. השלב השני היה כמובן לספר סיפורים מביכים עליו מתקופת ילדותנו, לציין את העובדה שאחי הוא</div>Sun, 09 Sep 2007 00:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (perversion)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=414482&blogcode=7406084http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=414482&blog=7406084http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=414482&blogcode=7348496<div align="right" dir="rtl">"נו פליז פליז פליז פליז פליזזז!!!!" העברתי מבטי אל העוף שבצלחת, ואז לעיני הכלבה המתחננת, ואז שוב אל העוף ואז שוב אל הכלבה. "רררר", והפעם זו הייתי אני. בלב בוכה אך מצפון נקי זרקתי את העוף על הרצפה, ואת הצלחת אל הכיור. תמיד היא מנצחת, הכלבה. זהו זה. זה הסיפור העצוב של היום, הייתי מוכרחהלשתף. *ארוחות דשנות (מכל מוצא) יתקבלו בברכה בביתי הרוסי. תודה. אחותי הקטנה עולה כבר לכיתה א'. היום היא הלכה למפגש הראשון שלה עם המחנכת והתלמידים. בהיתי בה כאשר קשרה את שרוכי האולסטאר הקטנות והאדומות שלה. היא בעצם כ"כ מתוקה ומקסימה ואני תמיד כזאת צינית ומרושעת וחסרת סבלנות איתה, כ"כ התחרטתי על כך באותם השניות שהעיניים התמלאו דמעות כאשר הבובה הביטה בי בעיניים הגדולות והשחורות שנצצו בהתרגשות, והשפתיים האדומות שחייכו וחשפו שיניים קטנות ולבנות.עשיתי לה 2 צמות מהשיער הבלונדיני החלק שלה והלבשתי אותה בחולצת בטן אדומה וחצאית מיני זנותית. ישו, כמה הייתי גאה. יש לי מצב רוח עז לבילויים. אני הולכת להצטייד בבגד הכי סקסי שיש בארון, בכסף ובחברים וותיקים. אוליי אפילו אקנח את הערב בסקס משובח. בברכת סופ"ש מטורף</div>Fri, 31 Aug 2007 19:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (perversion)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=414482&blogcode=7348496http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=414482&blog=7348496http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=414482&blogcode=7308692<div align="right" dir="rtl">ואני נשבעת שהאמנתי והתכוונתי לכל מילה. כך נהגתי לאמר לכל אחד שהעצבות אחזה בו, ובעיקר לעצמי. מוזר איך זה שאתה קםבוקר אחד וכל עולמך קורס ובגלל שההיגיון נולד בתוכך אתה מתחיל לפקפק בכל מי ומהשהאמנת וכשאין תקווה אין במה להיתלות ואז מגיעים מחשבות על מוות, יציאת הנשמה, וקץ עד שבכוחך לחוש את צחנת הריקבון של עולמך שלך.והכל קורה בשנייה אחת, ללא הסבת תשומת לב לסכנה. וכשהלב היה מרוסק בגיל כה צעיר האמונה שלי באלוהים, באנשים קרובים, ובעצמי התערערה במהירות שאניחיסלתי עצמי במחשבות אובדניות, פסימיזם, הפרעות אכילה, חוסר ביטחון ושנאה צחה. אני שקועה עד למעל הראש בבעיות. אין לי שמץ של מושג איך יוצאים מכאן, והראש מכאיב, והתשישות כובשת. המצוקה ממשיכהלטפטף לחיי. </div>Sun, 26 Aug 2007 20:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (perversion)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=414482&blogcode=7308692http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=414482&blog=7308692http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=414482&blogcode=7267551<div align="right" dir="rtl"> Abigail "Abby" Loraine Hensel and Brittany "Britty" Lee Hensel (born 7 March 1990, Carver County, Minnesota, United States), are dicephalic conjoined twins. They have two spines which join at the pelvis. They have two stomachs, four lungs (two partially conjoined pairs), and two arms. (A third, underdeveloped and unusable arm between their heads was amputated in infancy.) שאלוקים ישמור אותי ואת ישבני. לעזאזל. ואני חשבתי שאני מקוללת? כאילו.... קרוב לוודאי שתשאגו בכאב שבמשפט הבא שאכתוב יש המון מן השטחיות, הנביבות והרדידות ואוליי אפילו תזעקו בקול שהנני שוטה דוחה. אבל,המחשבה הראשונה שצצה בראשי כשראיתי את התמונה של הבלודיניות המתוקות היא שגאד, הן ימותו בתולות. בתולות במשמעות של אינן בעולות. בתולות במשמעות שלעולם לא יתפסו זיון. צר לי עליהן. ועוד... גוף אחד. שני ראשים. מוטציה. אני תוהה כיצד הייתי מגיבה לראיית יצור שכזה מהלך בסימטה חשוכה לידי. אני לא יודעת מה אתכם, ידידיי היקרים, אבל אני, הייתי חושבת שיצאתי מדעתי. זה נראה לא אנושי. בתמונות זה עוד יכול להיראות סתם מו</div>Tue, 21 Aug 2007 17:53:00 +0200nobody@israblog.co.il (perversion)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=414482&blogcode=7267551http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=414482&blog=7267551