<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>Just let it slide</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=413956</link><description>&quot;אושרו האמיתי של אדם תלוי בהפעלה חסרת מעצורים של כשרונותיו&quot;</description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 kamker. All Rights Reserved.</copyright><image><title>Just let it slide</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=413956</link><url>http://f.nanafiles.co.il/upload/22006/IsraBlog/162009/misc/5013306.jpg</url></image><item><title>הפסקה אי שם באמצע הדרך...</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=413956&amp;blogcode=9549634</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;הפסקה אי שם באמצע הדרך
בין בגרות באנגלית לבגרות במתמטיקה מצאתי זמן לכתוב, זמן שלא מצאתי ארבעה חודשים.
ארבעה חודשים,במבט לאחור, זה די הרבה זמן.
די הצלחתי למצוא את עצמי, בעצמי, דברים ככל שמתבגרים אז האסימונים מתחילים ליפול, אחד אחרי השני, ללא הפסקה.
חשבון נפש כבר די מאחוריי, זה היה מתאים לגיל 14 15, כשדברים אחרים, אולי טיפשיים ואולי לא, העסיקו את המחשבות.
היום אין זמן לזה, רצים, רצים, רצים, בלי מטרה מכווננת מולנו, או לפחות ללא מטרה שתספק..
אני מוצא את עצמי מסיים דבר אחד, ופונה לאחר, ללא פסק זמן, בקצב הזה אני לא אצליח לנשום כשנגיע לזמן פציעות.
אף אחד לא אמר לי שיהיה לי קל, אבל מה שאף אחד לא אמר לי זה, שזה בלתי אפשרי..
אני לוקח את העובדה שאף אחד לא אמר לי שזה בלתי אפשרי, ומנסה לכוון אותה לכיווני..כי דברים כרגע נראים בהחלט כבלתי אפשריים.
אף פעם לא קרה שלא נשאר לי אוויר, היו רגעים קשים, משפילים,אך תמיד הצלחתי להרים את הראש, להבין שזה בסדר, ואפשר לעבור את זה, אבל עכשיו, דברים מחליקים לי בין האצבעות, בלי אפשרות לאסוף את החלקים בעצמי, וההרגשה לא הייתה רעה כל כך אף פעם..
היכולת להרגיש&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 10 Jul 2008 23:04:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (kamker)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=413956&amp;blogcode=9549634</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=413956&amp;blog=9549634</comments></item><item><title>סיכום שנה באיחור של חמישה וחצי ימים..</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=413956&amp;blogcode=8363674</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;זהו ...עברה וחלפה לה שנת 2007 והתחילה לה שנת 2008..לא שזה אומר הרבה..רק עוד ספרה..רק עוד רשימה של דברים שעשיתי ודברים שאני צריך לעשות..תתכונו לרשימה ארוכה.

50 דברים שעשיתי ב-2007 :
1. נסעתי לגרמניה
2. נסעתי לארה&quot;ב
3. נרשמתי לחדר כושר
4. הורדתי 7 וחצי ק&quot;ג
5. החלפתי את המירס הטרנטה לסוני אריקסון K800i 
6. למדתי לקלל קצת בגרמנית 
7. הכרתי חברים חדשים שחשובים לי מאוד
8. התרחקתיקצת מהחברים הישנים שלי 
9. למדתי להכיר איש מסויים מזווית קצת שונה
10. ביססתי עוד יותר את הדעות האנטי דתיות שלי
11. הגעתי למסקנה שלייב ארת&apos; לא היה רק בשביל שאוכל לראות את הצ&apos;ילי פפרז בהופעה אלא גם יש לו מטרה גלובאלית שחשוב שכולנונתגייס עבורה
12. הבנתי שחוץ משפה מצחיקה לאיראנים אין הרבה מה להציע, בטח שלא פצצה גרעינית
13. כמו כן הבנתישחוץ מצרות אופקיםומבירוקרטיה שחוקה..גם לישראל אין הרבה מה להציע...
14. פיספסתי הופעה שלred hot chili peppers בניו יורק למרות שהייתי שבע שדרות משם סה&quot;כ..
15. התחלתי ללמוד, ואז הפסקתי, ואז התחלתי, ואז הפסקתי ואז התחלתיובינתיים לא הפסקתי...ויש הרבה מה ללמוד
16. עשיתי מועד א&apos;&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 05 Jan 2008 23:16:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (kamker)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=413956&amp;blogcode=8363674</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=413956&amp;blog=8363674</comments></item><item><title>חזרתי, ואני מרגיש טוב יותר מאי פעם</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=413956&amp;blogcode=8096558</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;הכנתי איזשהו פוסתמונות ככה לזה שחזרתי מארה&quot;ב, אבל לפני הכל...שבוע וחצי לפני שיצאתי לארה&quot;ב, הנשיא שמעון פרס היה באילת, הרצה לנו וכל זה, ואני הצלחתי להצטלם איתו...אז ככה להתחלה..: פרס.

משמאל לימין : חן, פרס, אני, עדן, וראש העיר(שדי נדחף לתמונה)

מבט על טוסון מלמעלה..

בהשפעת טוסון, ניסיתי להפוך למקסיקני, זה לא עבד..

זה כבר במוזיאון הטבע בוושינגטון, פה פגשתי לראשונה זה 16 שנים את אחי האובד...

על גג האמפייר סטייט בילדינג, אני יעקב וניר

אני ואריקה בטיימס סקוור ( תשימו לב שמאחורה יש את הארד רוק קפה)

הייתי חייב NYPD

בשוק ליד הגראונד זירו, לא עושה לכם תיאבון?

&lt;IMG style=&quot;WIDTH: 336px; HEIGHT: 448px&quot; s&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 03 Dec 2007 23:54:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (kamker)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=413956&amp;blogcode=8096558</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=413956&amp;blog=8096558</comments></item><item><title>מצחיק איך אפשר להבין דברים מהקטעים הכי מטומטמים בחיים..</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=413956&amp;blogcode=7500332</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;מצחיק איך אפשר להבין דברים מהקטעים הכי מטומטמים בחיים, ראתי היום את הסימפסונס ובעקבות הקטע הכי מטומטם בסרט הבנתי כמה דברים, כלומר הארה, חח..הזוי.יש את הקטע בסרט שהומר עושה כל מיני קולות של סקס עם האינדיאנית בשביל לקבל הארה ואז הוא מקבל סטירות מעצים שמפרקים לו את הצורה...אז אני קיבלתי את הארה שלי..יכול להיות שזה יום כיפור, למרות שאני די חושב שזה הצום, צמתי היום בפעם השלישית לטענתי, אבל אבא שלי טוען שזו רק השנה השנייה, שלפני שלוש שנים נשברתי, אני זוכר שהתעלפתי באותו יום כיפור, אז אם הוא אומר, אז הוא צודק.אני לא אדם דתי, כלל לא, צמתי לא בגלל הסליחות אלא בגלל שאבא שלי נראה די בודד בצום, ככה לבד רחוק מהאוכל מסנה להראות שזה לא מזיז לא אבל הוא תופס את עצמו חזק כדי לא לקפוץ על הפיסת לחם המסכנה עם חמאה..אז החלטתי להיות איתו לשבת יחד איתו בפינה ולהזיל ריר כל פעם שיצור חי עובר מולנו.בין מחשבה על קרקר לבין הזייה של הטלויזיה בגוף של תרנגול הודו (!!!) חשבתי לעצמי , סתם כנראה הצום הוא רצון התאבדות התמידי שנלווה לצום גורם לנו לעשות חשבון נפש.חשבתי על זה שאני די שלם עם האדם שאני עכשיו, אני לא מושלם, אב&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 22 Sep 2007 22:10:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (kamker)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=413956&amp;blogcode=7500332</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=413956&amp;blog=7500332</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=413956&amp;blogcode=7373392</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;
Won&apos;t somebody come along And teach me how to keep it alive To survive Come along and show me something That I never knew in your eyes Take away the tourniquet I used to be so full of my confidence I used to know just what I wanted and just where to go More than ever I could use a coincidence But now I walk alone and talk about it, when I know Hey awe yeah how long I guess I oughta walk away Hey awe yeah so long Whatcha&apos; gonna do today I don&apos;t want to have to but I will If that&apos;s what I am supposed to do We don&apos;t wonna set up for the kill But that&apos;s what I am about to do Hey, what would you say if I stay Stay for a while if I may Say it again and I&apos;ll come around But not for the last time Hey, what would you say if I change Change everything but my name Play it again and I&apos;ll come around, come around But not for the last time, not for the last time 
חשבתי על זה לאחרונה, מה זאת אומרת לאחרונה?, כמעט כל חמש שניות שעברו.אין דבר שיכול לעזור לי להרגיש יותר טוב מאשר לראות אותך, אני מכור לר&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 03 Sep 2007 23:58:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (kamker)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=413956&amp;blogcode=7373392</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=413956&amp;blog=7373392</comments></item><item><title>קצת אוויר לנשימה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=413956&amp;blogcode=7075235</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;לפני כמעט שבועיים עברתי את המבחן השני במתמטיקה, אחרי שנה כ&quot;כ עמוסה, יש לי קצת זמן לעצמי, לעשות את הדברים שאני אוהב לעשות. נסעתי, לא רחוק, לבאר שבע, כדי להכיר קצת יותר את הדודה בת השנה שלי, לא נסעתי הרבה השנה.
חזרתי לעבוד, אני אוהב את מקום העבודה שלי, זה נוח, מ-שש בערב עד-12 ועוד יחד עם אבא שלך, זה נחמד.
קניתי את התיק שרציתי, אחרי שהתיק הקודם נקרע לי כמה פעמים במקומות לא הכי נוחים (כמו אמצע כביש, שירותי ביה&quot;ס ובוואדי שבדרך הבייתה), קניתי את התיק צד שרציתי.
עכשיו,יש קצת מקום למחשבה, יש אפשרות לעשות דברים, אין לי שום מחוייבות לשום מקום ולשום אדם, קצת אוויר לנשימה.
אומרים שכנראה לא נתחיל ללמוד ב-2 לספט&apos; שהולכת להיות שביתה ארוכה, אני מקווה שלא, שנה הבאה יש ליבגרויות כבר בדצמ&apos;.
אני חושב שעכשיו אני אצא ככה, לבד אסע לי לכל מיני מקומות, אכיר אנשים, אראה מקומות, ארגיש טוב מחדש, השנה הזו חנקה אותי.
יש אנשים שלא אוהבים אותי, לא מאשים אותם,אני לא התגלמות השלמות והחוכמה, אבל אני בנאדם, תשתדלו לפגוע קצת פחות.
יכול להיות גם אני פגעתי השנה באנשים מסויימים, אני מצטער, אני לא יכול לעשות עוד משו.
&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 28 Jul 2007 19:25:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (kamker)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=413956&amp;blogcode=7075235</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=413956&amp;blog=7075235</comments></item><item><title>רשימות סוף הדרך..</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=413956&amp;blogcode=6773073</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני יושב עכשיו, לבד, אין אף אחד בבית..זה קורה הרבה בזמן האחרון, כשאני בא הביתה מביה&quot;ס בשעה 11-12 מה אני מצפה שמישהו יהיה פה.אני כמעט תמיד יושב על המחשב, בשעות הללו, מקשיב למוזיקה שאני אוהב, וחושב, אני אוהב לחשוב,על כל מיני דברים, אבא, אמא , אחות , חבר, חברה, דת, אהבה, מין, ולמה לעזאזל הכלב של השכן מנהל רומן עם העץ שליד הבית שלי.לעיתים קרובות קורה שמחשבה שלי נקטעת, מכל מיני סיבות, אולי זה לא נכון שאני חוושב על זה, אולי אני חושב יותר מדי, אולי אני מקדיש לזה מחשבה יותר מידי גדולה, אולי אני..אולי..כל מיני אוליים שחוסמים אותי, ואז אני עוזב הכל והולך לשיר עם הלהקה שאני אוהב, חחח....פתטי?עכשיו , אצלי השעה 12:35, בדיוק סיימתי את השנה, הארוכה, שבה למדתי לחשוב שונה, להתנהג שונה, לאהוב שונה.אני לא יכול לומר שהייתי אסיר תודה על השנה שהייתה לי, היא הייתה לי קשה, ועד עכשיו יש דברים שאני חיי איתם בהכחשה, בקושי, אבל חי איתם, בכאב.אתם בטח חושבים, עוד סיכום שנה של אדם מסכן, יכול להיות ,אתם יודעים מה, באמת יכול להיות, סיכום שנה מאדם מסכן שלמד השנה דבר או השניים, אם זה מהוריו או ממוריו או מחבריו או מאוייב&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 20 Jun 2007 12:25:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (kamker)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=413956&amp;blogcode=6773073</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=413956&amp;blog=6773073</comments></item><item><title>מהרהר במכתבי עבר...</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=413956&amp;blogcode=6612153</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;מכתבים.. לני כמה ימים נפל לי מהיד היומן , ובצידו נופיעו שני מכתבים שכתבתי , אחד במרץ ואחד באפריל, לא לפני הרבה זמן, חשבתי שהם יפים, אז רציתי לשתף אותכם.( ישנם חלקים גנוזים חח..תתחשבו..) ילדה! 26.3.07 משום מה, מהרגע שהבטתי בך, הרגשתי מוזר\ הרגשה נינוחה כזאת, החיוך שעלה על שפתיי ברגע שהתחלת לדבר, ההתרגשות שעברה בי ברגע שהרחתי את בשמך, אלה גרמו לי לחשוב עלייך, ילדה כחולת עיניים שכמותך, אני מרששה לעצמי לומר זאת, על הדף אמנם, אבל אני נרגיש טוב מספיק כדי לומר את מה שאני מרגיש. כשאני חושב עלייך, אני מוצא דבר שיכול לקרב בינינו, את יפה, מוכשרת חכמה מושכת ואני..כדאי שאפסיק.. דבר אחד יש לי בתוכי שבוער והא התשוקה אלייך, ואני כ&quot;כ עצוב שלך אין זה כלפיי. אני מצטער שאני גורם לך לאי נוחות, אבל אני מרגיש לא טוב עם עצמי כבר כמעט שישה חודשים. נחמד לי איתך, את מצחיקה, את מעניינת, את מיוחדת, ואין ברצוני להפסיק זאת, לכן, בחיים לא תראי את המכתב הזה. אני מקווה שיעבור מהר, זה קצת כואב, אבל אני אהיה בסדר.  אוהב.. ילדונת!&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 29 May 2007 18:40:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (kamker)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=413956&amp;blogcode=6612153</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=413956&amp;blog=6612153</comments></item><item><title>את לא יודעת אבל...</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=413956&amp;blogcode=6319393</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;את לא יודעת אבל אני מסתכל עלייך כבר די הרבה זמן, אני מאמין שאת לא שמה לב, האמת, שנראה לי שרק את לא שמה לב, חבל, זה די מתסכל.את לא יודעת אבל אני חושב עלייך די הרבה, את נראת כאילו את חיה בעולם משל עצמך, מעין בועה.אני לא יודע אם אפשר להגדיר את זה כאהבה, אלא יותר כ...לחץ בחזה מלווה בדופק מואץ ועיניים מתגלגלות, טוב אפשר להגדיר את זה כאהבה, מתסכלת, אבל אהבה.קשה לי לכתוב שורות אלו, אבל מה שמניע אותי לעשות זאת, היא הידיעה שגם ככה לא תקראי פה, לאחרונה התחלתי לחשוב שחשיפת רגשות היא חולשה, מעין דבר שלא צריך שידעו.לא שעכשיו אני חושב אחרת, אבל את לא תדעי, אז זה לא משנה, אני ממש רועד כאשר אני רושם את השורות הללו, הרבה זמן לא רשמתי פה משו שכ&quot;כ חשוב עבורי כמו עכשיו, אני חושב שאולי אף פעם לא הגעתי לכאלה רמות של התרגשות בזמן שאני חושב על אדם כלשהו.אני יודע שאנשים חושבים שזה פתטי, אבל עייפתי, אבל לא נותר לי עם מי לחלוק את המחשבות, אף אחד מאשר אני, וזה המקום המועדף עליי,(אחרי מגרש הכדורסל).אני מקווה שאולי תסתכלי מסביבך, כי אני מאמין שתמצאי שם דברים שימצאו חן בעייניך, כמו שמצאו חן בעייני..ביי בינתיים ושבת&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 20 Apr 2007 18:15:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (kamker)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=413956&amp;blogcode=6319393</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=413956&amp;blog=6319393</comments></item><item><title>משהו קצת אחר..</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=413956&amp;blogcode=6050656</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;עבר זמן, לא לא כ&quot;כ הרבה, אבל עבר, עבר מספיק זמן.
קשה למצוא את המלים כאשר אתה מדבר, רק המחשבות רצות לך במוח, אחת אחרי השנייה, ללא כל אזהרה שמה שאתה רואה בתוכך, יכול להשפיע עליך בצורה הכי מוזרה שחשבת עלייה.
קשה לתקשר מסביב, הרי אתה איתם, אבל מאיפה להם? מה זה קשור אליהם? איך אתה קשור אליהם?
אתה יודע, אני מרשה לעצמי להעריך אותך, איך אתה עומד ככה בלחץ? שעות על גבי שעות עושה דברים בשביל אי הערכה?
מדוע? הסבר לי, אני מבקש ממך..
האם אתה מרגיש אתמה שאני מרגיש, האיפול ושכרון חושים הבלתי מוסברים, בגלל דבר אחד,לא לא, אל תתן לזה להשתלט, נפלת בפח הזה יותר מדי, אולי עדיף שתקח צעד אחורה, אולי כך תביט על הנעשה מפרספקטיבה שונה? מעמדה שאולי אתה לא היית מודע לקיומה? אל תהיה פתטי ותעשה דברים שיעמידו אותך בעוד שברון, מספיק לי הפעם הקודמת..
איך יכול להיות, שפעם אחר פעם אתה לא מבין? מה צריך לעשות עבורך עוד? אתה רוצה שאלך? הרי אתה יודע שלא תצליח להסתדר בלעדיי, לא שהצלחת כ&quot;כ טוב עד עכשיו, רק שעכשיו מצבך ידרדר, לא שעכשיו אתה במצב מעולה, אבל בלעדיי, אתה לא תיהיה אתה, לא שכולם שמחים שאתה זה אתה, ולפעמים אני י&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 17 Mar 2007 23:00:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (kamker)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=413956&amp;blogcode=6050656</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=413956&amp;blog=6050656</comments></item></channel></rss>