http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=412377במה לדעות, מסגרת לתמונות וכורסא למצוקות.heCopyright 2026 בינונימִי. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=412377http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/77/23/41/412377/misc/13095135.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=412377&blogcode=10858549<div align="right" dir="rtl">בעעע</div>Sat, 16 May 2009 13:43:00 +0200yehodar.s@gmail.com (בינונימִי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=412377&blogcode=10858549http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=412377&blog=10858549http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=412377&blogcode=10791850<div align="right" dir="rtl">זה קשה להיות ישראלי, במיוחד ביום הזיכרוןבמיוחד שעוד שנה אני מתגייס.אבל אני ישראלי ואני יהודיוזה מי שאניופה זה איפה שאניזה איפה שנולדתיאיפה שאני חיואני מסור כולי למקום הזהעד עכשיו לא הייתי בטוחאבל כשראיתי בטלוויזיה את שירת התקווה בטקס יום הזיכרון בירושלים,הרגשתי צמרמורות ותחושה שהשייכות שלי כבר לא עומדת בשאלה.אני בן אדם מחאתי, קצת שמאלני וקצת ימני,אני ישראליזה מי שאניוזה מי שאני אשאר</div>Mon, 27 Apr 2009 21:58:00 +0200yehodar.s@gmail.com (בינונימִי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=412377&blogcode=10791850http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=412377&blog=10791850http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=412377&blogcode=10717264<div align="right" dir="rtl">הימים שאני לא רואה אותך, הם הימים שאני הכי אוהב אותך. המוח לוקח חלום ועושה ממנו אשלייה. במציאות המבודדת שלי, רק לעיתים רחוקות יוצא לי לטעום את טעמה האמיתי של המציאות, כל השאר הם טיפות נזולות של אשליות ישנות. בפעמים האלה שקו החיים שלי מתנגש עם המשמעותי והחשוב, אני מוצא את עצמי פתאום ער לכל מה שקורה סביבי. דברים שכבר הייתי בטוח ששלי, ברגע נשמטים מידיי. הכול אצלי בראש כל כך ישן, הכול מלא אבק וכפי שאת בוודאי יודעת – אני אלגרי לאבק. נמאס לי לכתוב שוב ושוב על כמה שלא נושבת עוד רוח במפרשיי, וכמה שאני עייף ומיואש. ואולי את טעם האהבה פגשתי שוב כשחשבתי עלייך, אבל היה זה תמיד אחרי שהייתי איתך... כשהמוח שלי כבר הספיק להפוך אותך לאשלייה, אשלייה כזו... חמודה ותמימה. מרוב מציאות כבר נמאס לי לאהוב, אולי כי אני כבר לא רואה בזה טעם... אולי כי אהבה זה מנת חלקו של האדם המדמיין, האדם היצירתי שמפצה על חסר והולך לכתוב ספר או תסריט על אהבה ורומנטיקה. כל כך הרבה פעמים כתבתי על אהבה. מאז שנולדתי, הכתיבו לי על הצורך ועל התלות באהבה, גדלתי בצלה של תעתועי אהבות אבל בתוך תוכי עכשיו אני יודע, שאי אפשר ל</div>Tue, 07 Apr 2009 22:17:00 +0200yehodar.s@gmail.com (בינונימִי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=412377&blogcode=10717264http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=412377&blog=10717264http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=412377&blogcode=10695900<div align="right" dir="rtl">אז.. יום הולדת! אתמול. אני בן 17=] בוגר ונבון:P היום הולדת התחילה ביום שלישי בערב, באתי הביתה והיה חושך ואחותי ואחי צעקו "הפתעה" ואחי ניגן בטובה שלוXD הם הביאו לי מתנה (קופסא עם שוקולד תמונות וברכות), ואז גיליתי שאמא הכינה עוגה וגם קנתה לי מתנה ספר על אמנות, מגניב=] אתמול היה התאריך, אני חושב שקיבלתי שיחות וסמסים בערך כמו שקיבלתי ב5 חודשים האחרוניםXD זה נחמד, גם בפייסבוק. אבל מי שאני חשוב לו, היה לא עצלן ובא אלייP: בבוקר אלה באה, היא, אחיה (שהוא אחד הילדים החמודים שאני מכיר), הכלב שלה (שהוא החבר הטוב ביותר של האד... של השטן!) ועם בלונים חביבים שאחותי כבר הספיקה לפוצץ חצי מהםXD היא לא נשארה כי... יש לה עבודה עכשיו אז היא ביזי ביזי...XD המשיך היום כרגיל ואז לי באה XD עם אמא שלהXD הביאה לי עוגה ואמרה לי שיש בתוכה הפתעה.. אז חיפשתי וחיפשתי, חירבתי את העוגה והתלכלתי בדרך... לא מצאתי! פתאום אני קולט אותה צוחקת, היא עבדה עליי!! חחח שכחתי שזה ראשון באפריל... המשיך היום... הייתי בחדר כושר, הסתלבטתי... כבר דיי התבאסתי כי לא הרגשתי ממש מיוחד או משהו כזה.......... חחח אבל אז באמצע</div>Thu, 02 Apr 2009 20:49:00 +0200yehodar.s@gmail.com (בינונימִי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=412377&blogcode=10695900http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=412377&blog=10695900http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=412377&blogcode=10685372<div align="right" dir="rtl">טוב, אז הנה הפוסט צילום הראשון לבלוג מאז החידוש. מה יש לנו פה... צילומים משכונת נווה צדק שזה ביפו אני חושב, צילומים מחורשת טל מהצפון שעוד יותר צפוני מאיפה שאני גר, צילומים מטיול בנמל תל אביב, אין על הים.. עוד כמה תמונות מהחדר ומחורפיש, וצילומים שצילמתי את ועם אלה! תהנו. העין של אלה, אחד מהפוקוסים: סתם צילום יפה מנסיעה לחורפיש: המחשב שלי! ;) בחורשת טל: הפרחים בחורשת טל: עץ, נראלי בחורשת טל אבל אני לא בטוח: פרח בחורשת טל: כנ"ל: צילום מהשכונה נווה צדק ביפו, מה שמיוחד בשכונה הזו זה שהיא שכונה ישנה של בתים צפופים ונמוכים והיא נמצאת ליד אזור עסקי וחדש של בניינים גבוהים. אז תפסתי תמונה שרואים פרחים מחלון של אחד הבתים הישנים על רקע בניין חדש שבונים. <IMG src="http://img10.i</div>Mon, 30 Mar 2009 22:13:00 +0200yehodar.s@gmail.com (בינונימִי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=412377&blogcode=10685372http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=412377&blog=10685372http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=412377&blogcode=10678578<div align="right" dir="rtl">כבר אפשר לספור את הימים על יד אחת, ביום רביעי הקרוב אני אהיה בן שבע עשרה. כבר כמה שנים שכל יום הולדת הוא משמעותי, זה לא סתם עוד גיל. הפעם, זה גיל כזה שאומר לך: המרחק בינך לבין גיל 18 הוא שנה אחת, שנה אחת! זה כזה כלום... נו שנה אחת בקטנה, עובר בצ'יק. אני לא יודע איך אני אמור להרגיש, אבל אני יודע איך אני אמור לא להרגיש והאמת היא שאני לא קולט את זה, זה בלתי נקלט. 17... זה כזה גיל של בגרות, שמתחילים לבנות לעצמך חיים, מתחילים לגלות את עצמך, מה אתה אוהב, מה אתה רוצה, אתה אמור לבסס לך שליטה בחיים שלך. זה תמיד היה איך שהסתכלתי על אנשים בגיל הזה , כשהייתי קטן. איזה בוגרים ומגניבים הם! הולכים לאן שהם רוצים מתי שהם רוצים, עושים דברים שהם אוהבים. אבל היום, אני זה שמגיע לגיל ההזוי הזה, ואני חי רק על רסיסי תקוות ואכזבות מהעבר הרחוק. כן כן.. כמה שקשה להודות בזה, בתוכי אני עדיין אותו הילד השמן והמבודד שהייתי פעם, אותו ילד ביקורתי וקשה שהייתי, רק במעטפת יותר בוגרת. היום אני יותר עצמאי מפעם, אבל עדיין יש סביבי אנשים עם מספיק כוח בשביל להפיל אותי. אני יותר חזק, אבל הצלקות מפעם משאירות בי א</div>Sat, 28 Mar 2009 20:54:00 +0200yehodar.s@gmail.com (בינונימִי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=412377&blogcode=10678578http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=412377&blog=10678578http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=412377&blogcode=10671510<div align="right" dir="rtl">אני עושה שיעורי בית, חושב וחושב, סתם חושב לי פתאום מרגיש חשק עז לשתף... אבל פחות רגשות וכאלה יותר דעות. כבר הרבה זמן לא כתבתי פה בעיקר כי לא היה לי זמן, צורך או טעם אבל עם הזמן הרגשתי צורך למצוא מקום שאני יכול להביע את הדעות שלי, ולקבל עליהן תגובה-דעה בתמורה לכן אני חוזר לבלוג, ואם מה שאני כותב מעניין מוזמנים לקרוא החלטתי לחזור לכתוב בפוסט על השיר שגרם לי לרצות להביע דעה שיר שלא נועד להיות שיר מחאה, אבל הקשבתי לו היום והוא נשמע לי ממש מחאה, ואפילו שהוא אמריקאי בכלל הוא ממש מדבר עלינו כישראלים, ויותר ספציפית, עליי כתלמיד אורט מעלות הקשבתי למילים ומדי פעם עלתה לי תמונה בראש שמסבירה הכול אני אנסה לשחזר את זה, בכך שאשים פה חצי מהשיר ומתחת לכל שורה שעוררה בי משהו אני אשים תמונה בעזרת זה אני מקווה להעביר את המסר אז על איזה שיר אני מדבר? Holding On של סימפל פלאן http://www.youtube.com/watch?v=5zcw5f11j64 Once again I'm falling to my knees (I try to escape cause I just can't take it)Now this feeling is spreading like a disease (I fake another day and the whe</div>Thu, 26 Mar 2009 20:25:00 +0200yehodar.s@gmail.com (בינונימִי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=412377&blogcode=10671510http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=412377&blog=10671510